הוצאת זמורה ביתן

"עקוב אחר שינויים" הוא ספרו הרביעי של סייד קשוע, עיתונאי, תסריטאי, סופר ופובליציסט ערבי-ישראלי, בעל טור סאטירי במוסף "הארץ", ובעבר בשבועון "העיר". חתן פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים לשנת 2005 ופרס קוגל לספרות בשנת 2011

הספר מלאכים חסרי בית של טה חאמד אל שאביב הוא ספר עוצמתי ואני לא חושבת שאוכל לשכוח את הילדה חלום, את הילדים המקסימים מלאי האהבה, אלה שמוחם הקטן נשאר קטן ומיוחד רק בשביל היופי והאהבה שבעולם בלי לדעת ולהבין מהו רוע

עיון בספרו החדש של נתן שחם: חשבון רדום. כמו בספריו הקודמים – כגון: "סדרה" (1993), "צילו של רוזנדורף" (2001) ו"קרן אקסודוס" (2006)* – בנה שחם גם את עלילת ספרו הנוכחי, "חשבון רדום", על-פי תבנית סיפורתית החביבה עליו ביותר – תבנית הבילוש והחקירה. תבנית זו מתמקדת בקבוצה חוקרת (הכוללת בדרך כלל סופר ותחקירנים) שנשכרה על-ידי בעל-עניין, כדי שתאסוף מידע על אדם, שבזכות פעילותו בתקופה היסטורית קודמת היה מפורסם ומשפיע, ותשלים ספר על חייו.

אף ששם הספר וגם תוכנו מתקשרים למשגשגת בערי מדינת ישראל, מתוארת בו תל-אביב כעיר נטושה ומתפוררת, שכיום נותר בה מיעוט יהודי, המורכב בעיקר מזקנים וקבצנים, וגם הוא מסתגר בשכונותיו הדלילות מפחד פגיעתם של הצעירים מיפו הערבית, שהם אדוני הארץ מזה שנים. לפנינו דיסטופיה* המספרת כי לא רק שהמדינה היהודית לא נוסדה בשנת 1948, אלא שכל ההשקעה של הציונות בארץ-ישראל ירדה לטמיון. יהודים שעלו לכאן נטשו את בתיהם ואת עסקיהם וחזרו לארצות מוצאם באירופה וחידשו בהן את הגלות.

רובנו נוטים לחשוב על קבלת החלטות כתהליך שנאבקים בו שני מנגנונים נפרדים ומנוגדים: המנגנון הרגשי, האימפולסיבי, המסיט אותנו מבחירה בדבר "הנכון", והמנגנון השכלתני, הרציונלי, הפועל באטיות אפרורית אך מבטיח החלטה נכונה. תיאור זה, שהיה גם נחלתם של מדענים רבים עד לפני כמה עשורים, הוא פשטני ואפילו שגוי. המנגנון הרגשי והשכלי עובדים יחד ומזינים זה את זה. לפעמים אין הם ניתנים כלל להפרדה. במקרים רבים החלטה המונחית על פי הרגש או האינטואיציה יעילה בהרבה מזו הנעשית לאחר ניתוח מעמיק ומדוקדק של כל תוצאותיה והשלכותיה.

עלילות שני ספריו הקודמים של יהלי סובול – "בין דירות" ו"דמי מפתח" – שהיו עלילות ריאליסטיות, לא הציבו אותו כמְספר בולט ומבטיח בין הסופרים הצעירים, סופרי המשמרת החמישית בסיפורת הישראלית, אך העלילה הדיסטופית ברומאן "אצבעות של פסנתרן" (הוצאת זמורה-ביתן 2012), המתארת את העתיד העגום המצפה בקרוב למדינת ישראל, בוודאי כבר תקדם אותו למעמד מרכזי יותר במפת סיפורת המקור

איזה אלוהים את ברוריה?

שָׂרַי שָׁביט / ברוריה הפקות. הוצאת זמורה-ביתן, 2009

הספרות הישראלית נמצאת כעת בשלב מעניין בהתפתחותה, מאחר ובימים אלה מתגבשת ומצטרפת אליה משמרת כותבים חדשה, החמישית במספר (ראה בספרי "משמרות בסיפורת הישראלית", הוצאת יחד 2008). משום כך מעניין לעקוב אחרי הנושאים בספרי הביכורים של סופרי המשמרת הזו ולברר את דרכי הטיפול שלהם בנושאים אלה. כמו כן חשוב לזהות במועד את הכותבים היותר מבטיחים מבין סופרי המשמרת החדשה, אלה שישפיעו בעתיד על הכיוון שאליו תתפתח הספרות העברית.

הסופר בולוור -לייטון יצר בספרו הקלאסי "ימי פומפיי האחרונים" הזהרה מפני האסון שאותו יכולים להביא כוחות הטבע על התרבות האנושית המשגשגת ביותר. ובספר זה ובבאים אחריו יצר כמעט יש מאין את מסורת הכישוף הבריטית של המאה ה-19 והיווה בין השאר מקור השראה ראשון במעלה לתנועות מיסטיות ולהוגים נאצים.

ניגשתי לספר בסקרנות, אחרי שהכרתי את כתיבתו של אשכול נבו מספרו "ארבעה בתים וגעגוע". חשבתי, אז, שזאת כתיבת בוסר עדיין, ויש מקום מוצדק לציפיות להבשלתה. כיוון שבסך הכול נהניתי במהלך קריאתו (של "ארבעה..."), ואהבתי את יכולתו לכתיבת פרוזה, לאו דווקא רומן, הסקרנות וההנאה a priori שימחו אותי בעצם החזקת הספר הזה בין ידַי.

איש ללא צל / יוסי אבני–לוי. הוצאת כנרת זמורה ביתן

קווין ברוקמייר / ההיסטוריה הקצרה של המתים. תרגום: גיל שמר. הוצאת זמורה ביתן.

רוני סומק / מחתרת החלב.הוצאת זמורה ביתן

הסופרת שהרה בלאו פרסמה לאחרונה רומן ראשון על נושא הגולם. את "יצר לב האדמה", ספר שזכה לתשומת לב תקשורתית עצומה שבו היא מציגה את הגולם בצורה לא אורתודוכסית קיצונית ככלי מיני ואגב כך מעוררת כמה שאלות מעניינות לגבי יחסי נשים וגברים בעולם המודרני ומי הוא זה שצריך להחזיק בשוט.

אשתו של הנוסע בזמן / אודרי ניפנגר, תרגום מאנגלית: אסף גברון, הוצאת כנרת זמורה-ביתן, 2005

דון דלילו / קוסמופוליס. הוצאת כנרת זמורה ביתן

הסופר אשכול נבו פרסם בשנת 2004 רומן שכותרתו ארבעה בתים וגעגוע. מקץ שנתיים, כעת אחר מלחמת לבנון השנייה מקבל הספר משמעויות נוספות. הבית הלאומי שמוצג ברומן על כל היבטיו מקבל משמעות חדשה. יהודים וערבים, חילוניים ודתיים בונים את הישראליות השסועה ואף על פי כן היא חיה יחדיו. קריאת הרומן לא נפסקת אם כך בנעילת הספר. כוחו של הספר ארבעה בתים וגעגוע הוא באפשרויות הרבות שהוא מזמן לקורא. היכולת לשלו גם לפעפע לאחר שסיים הקורא לקרוא, וכן, עדיין ממשיכים לפעפע הרעיונות שנטמנו בספר.

מעשה נפלא עשתה הוצאת זמורה ביתן כשהחליטה להחזיר בימים אלו את "הנאווה לאדון" ספרו הנפלא של אלבר כהן למדפים, אחרי שאזל כבר לפני כעשרים שנה ומאז לא היה ניתן לקנות ולהמליץ עליו.

לפני כמה חודשים הוצג בארץ בהצלחה רבה הסרט "השעות" שבמרכזו עומדת דמותה של וירג'יניה וולף וספרה: "מרת דאלווי". כעת עם הצלחת הסרט יצא מחדש בדפוס הספר שעליו מתבסס הסרט ואליו הוא רוצה להידמות.

דון דלילו הולך וכובש את מקומו כסופר האמריקאי הכגדול ביותר בחצי המאה השניה אם אפשר להגדיר דבר כזה בכלל... הוא מבטאה הגדול של אמריקה החדשה. בחמש עשרה השנים שעברו תורגמו כמה מספריו הפחות תובעניים לעברית, אך כנראה שלא ממש תפסו את עין הקורא, למרות שזכה בפרס ירושלים ב 1999, ובכל זאת ממשיכים לתרגם אותו מפעם לפעם עד שיום אחד, אולי בעקבות הספר החדש יהיה לנו מכלול ממנו נוכל להתייחס אליו ולחזור לקרוא גם את ספריו הקודמים.

אין ספק, הספר ייקח אתכם לעולמות אחרים. לחופים בהם גברים הם גברים ונשים הן נשים. ריח של מלח באוויר. ימנז'ה משייטת עם הגלים כששקט ומחפשת בעל גיבור בסערה. כמה יפה לנדוד ככה בעולם הקסום הזה.

רוחב יריעה פנורמי של תהליכים חברתיים בתקופה, שבמקרה הזה היו חשוכים, אותם הוא מאיר מסביר ומעמיק מתוך הסיפור האישי ולא כותרות בעיתון. פיליפ רות מצליח להחיות עבור הקורא תקופה שלמה עד לפרטים הקטנים.

בכל הסיפורים הגיבורים הפעם הם אנשים מבוגרים הנמצאים לרוב במפגשים עם ילדיהם או עולם הצעירים המשתנה בעוד הם עומדים מול שאלות קיומיות. הסיפורים הם אנגליים לחלוטין. אין הפעם גיבורים הודיים או בעיות התערות של מהגרים והם כתובים במיטב כשרונו של קוריישי.

האבסורד חוגג. המשמעות הסמלית המיתית רובצת על הסיפורים בכבדות. מכיוון שאלו סיפורים ולא רומן, אפשר לקרוא סיפור אחד בכל פעם וליהנות. הספר מכיל שני חלקים, הראשון סיפורים מאוחרים בני ימינו והשני סיפורים מוקדמים. מעניין להשוות את השינוי בתפיסת העולם והמציאות של האיש הזה, עמוס קינן. שיש לו חזיונות אלימים אפוקליפטיים ותמימים באותה מידה. קריאה רצופה קצת מכבידה.

אימגו

מן הראוי שאחלק את הביקורת שלי לשתיים, כמו שהספר מחולק, כמו שחשתי בזמן קריאת הספר. החלק הראשון כל כך מצא חן בעיני ואפשר יהיה להבין זאת מהכתוב. החלק השני עמוס מדי, מטריד, מעייף לעתים ואני חייב להודות שמלבד גיבורים משותפים לא ממש הבנתי את הקשר הסמלי. ובכל זאת, ספר הראוי מאוד לקריאה.

העולם, קצת אחר כך. אמיר גוטפרוינד. הוצאת כנרת זמורה ביתן. סדרת "עמודים לספרות עברית", 461 עמ'