אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

ביקורת שירה


פעם אולי אכתוב על זה / דוד אדלר (שירים), הוצאת אבן-חשן, רעננה – תשע"ז

השיר זה עניין אחר

התיאורים המרגשים עליהם מצביע המשורר ביצירותיו מעוררים הדי הסכמה. כי הפרטים מבהירים עד מאוד את הרגשות (המשתנים ללא הרף) כמו הלחימות הזעירות המתחוללות בהגיגים ובחלומות, או כמו לדעת לשרוד בין מציאות אחת, למציאות אחרת

מן המקום / עודד גיורי (שירים) (הוצאת 'מחוג' – תשע"ז-2017)

נסיעות קצרות לעבר רחוק

עודד גיורי מפתיע את קוראיו בכל ספר חדש המתפרסם מפרי עטו. התייחסותו לנושאי ספריו רצינית; הן בחומר הרענן והחדשותי שהוא מביא אל הקוראים; והן בכתיבתו המעמיקה בכל סוגה ספרותית בה הוא בוחר לכתוב: ילדים, בני נוער, ומבוגרים

מראות הילדות בכתביהם החדשים של המשוררים התאומים הרצל ובלפור חקק

ספריהם החדשים של המשוררים התאומים הם ספרי שירה גדושים. ספרו של הרצל מכיל 322 עמודים וספרו של בלפור מכיל 318 עמודים. ניכר שהיצמדות שני הכותבים לסביבה דומה בעיצוב ובכמות השירים יוצרת את החיבור המתבקש ביניהם. שניהם יוצרים עשרות שנים במקביל והם מקפידים לפרסם במועד זהה או סמוך, הלידה של התאומים היא תמיד לידה זהה, אח בעקבות אחיו, הפרייה הדדית שאינה מסתיימת. סביר להניח שכאשר הרצל כותב שיר הוא מראה לבלפור וכשבלפור כותב שיר הוא מראה להרצל, ואם צריך אח מעיר לאחיו, הם כמו שני עורכים שמחוברים זה לזה ומקשיבים זה לזה בעניין.

איזון שביר – גרגרי נגיעות: יערה בן-דוד

איזון שביר – גרגרי נגיעות: יערה בן-דוד

קובץ השירים "איזון שביר" מאת יערה בן-דוד (הקיבוץ המאוחד 2015) הוא רחב הקף, יחסית לקבצי שירה, ועשיר ומלא. שם הספר מעולה בעיני, קומפקטי וקולע, פנינה שירית בפני עצמה. השירים נקיים וצלולים. כולם עד אחד, כל מלה ומלה, אות באות. רבים מהם רוויי עצב ופרידת עולמים.

יעקב ברזילי

יעקב ברזילי- הצד המפלצתי של אלוהי ישראל

זה יום הזיכרון שלפנינו, יום השואה. מבין קובצי שירתו של המשורר חמשה מהם ממוקדים בטירופו של הבורא, אם יש כזה והוא לא מצאו. למרות זאת שירתו הצומחת מהתופת מקיימת שיח חד-צדדי עם אותו סמל בריאה שצמח מחוסר יכולתו של האדם להתמודד עם הנשגב ממנו. אולם המשורר הנאפף בלהבות זיכרונות האימה אינו עוצר כעדותו באדום ומתעמת עם אלוהי ישראל, אותו אל-דמים ארור שיצא לשבתון ולא מנע את הזוועות.

הקצה שאין מאחוריו דבר / דן אלבו

הקצה שאין מאחוריו דבר / דן אלבו

לוכד הרגעים/ברכה רוזנפלד על ספרו של דן אלבו: הקצה שאין מאחוריו דבר. המשורר דן אלבו מתגלה לנו, בספרו הנוכחי, בדומה לכל ספריו הקודמים, כמי שרגליו נטועות חזק בקרקע המציאות, נוגע היטב בחומרי החיים הזורמים, אך מבטו מופנה אל השמיים, שואף אל המטפיזי. זוהי שירה אוניברסאלית שאינה מדגישה שום פן לוקאלי או אתני כבעל משמעות מיוחדת בזהותו האישית של המשורר או במעגלי השתייכותו. דן אלבו מעדיף להצטייר כמשורר אוניברסלי ואף קוסמופוליטי, איש העולם הגדול, ורק לשון יצירתו, הלשון העברית, מספרת את מה שלא ספרו המלים.

משירי איתמר יעוז קסט - אוסף 1956-2001

משירי איתמר יעוז קסט - אוסף 1956-2001

בימים אלה הגיע המשורר איתמר יעוז קסט לגבורות. אגודת הסופרים העברים קיימה אירוע הוקרה לפעילותו הספרותית. באירוע זה נשאתי דברים על התפיסה התרבותית המיוחדת של איתמר יעוז קסט שנתנה לגיטימציה ל"דוּ-שורֶש", לשורשים הכפולים של העולים לארץ לאחר הקמת המדינה.

כלה קרננית

כלה קרננית / ענת זגורסקי-שפרינגמן (שירים)

כשהגעתי לרשום המאמר לא מצאתי בשם הקובץ 'כלה קרננית', משום הפרעה או קושיה שיש לפענח. חשוב היה בעיני להבליט את מסריה של המשוררת הנבטים מכל הזוויות, הן במראה הפנימית, והן במראה החיצונית.

על השיר התעלות של שארל בודלר

על השיר התעלות של שארל בודלר

שם השיר, "התעלות", שנושאו הוא עליית הרוח לעבר מחוזות גבוהים שבהם הוא מגיע להבנה עמוקה של משמעות היקום והקיום, מכיל גם רמז לטקס המיסה הנוצרי. הוא גם שמה של תנועת הכומר אשר מגביה את לחם הקודש ואת גביע היין כדי להראותם לכלל המתפללים אחרי שביצע את שינוי מהות הלחם לגופו של ישו ואת שינוי מהות היין לדמו. באכילת לחם הקודש (המוצעת לכל הקהל בסופה של המיסה) ובשתיית היין (שלרוב שמורה לכומר), מטמיעים המאמינים בלבם את מותו של ישו וקימתו לתחיה. משמעות כפולה זו נשמרת לכל אורך השיר שבו העליה למרומים ניתנת להתפרש כחוויה מיסטית.

שארל בודלר

שארל בודלר: על השיר ספלין

המילה "ספלין" קיימת כבר בצורתה זו בשפה הצרפתית בזמנו של בודלר (מאז המאה השבע עשרה) אך הוא זה שמעניק לה את מלוא משמעותה הטרגית. אין הכוונה עוד למלנכוליה רומנטית אלא למצב פיזי ונפשי פתולוגי שיסודו בתחושה מעיקה של שיממון הקיום ואיום המוות. הספלין הבודלרייאני מאופיין על ידי עימות שגורלו ידוע מראש בין תקווה-תוחלת-שאיפה לאידיאל ליאוש-חרדה-צלילה לתהומות. שארל בודלר סבל מתופעות הספלין כל חייו הבוגרים. במכתב לאמו, משנת יציאתו לאור של קובץ שיריו הידוע "פרחי הרע", 1857, הוא מונה אותן כרפיון ידיים, כבדידות בלתי נסבלת, כחשש תמידי מפני אסון לא ברור שעומד לקרות, כחוסר ביטחון עצמי וכחוסר יכולת למצוא עניין והנאה בחיים

מכתבים מאוחרים / איליה בר זאב - כשהגעגוע והזיכרון נועדים יחדיו

מכתבים מאוחרים / איליה בר זאב - כשהגעגוע והזיכרון נועדים יחדיו

איליה הוא משורר מחונן ואיכותי לא בשל מטען זיכרונותיו. כוחו, כפי שניכר בספריו הקודמים, אך מוצא את ביטויו גם בספר זה, הנו בעיקר בתיאורי הטבע. הרי את הטבע הזה תיארו משוררים לאין ספור ואין זה עניין של מה בכך להפתיע, לחדש, לחרוג מהבנאליות. ואיליה מצליח בכך מאוד. ספר שיריו של איליה בר זאב "מכתבים מאוחרים" הוא ספר מרתק. למרות שאני קורא איטי מאוד, גמעתי אותו בחטף אחד. אך זה לא הצריך מאמץ הירואי, כי לספר מבנה ייחודי: הוא כולל קטעי מכתבים שקבל איליה כילד חוץ בקיבוץ גינוסר מאמו (בירושלים) ומאביו (ששירת בבריגדה היהודית) בין השנים 1943-1946 בהיותו לערך בן 8 ל-11, ובצדם את המענה השירי, המאוחר.

ימים ולילות יוסף כהן-אלרן (שירים אוטוביוגרפיה)

ימים ולילות יוסף כהן-אלרן (שירים אוטוביוגרפיה)

מאמר זה ידון בספרו של המשורר יוסף כהן-אלירן "ימים ולילות" ובשירתו הלירית, ההזכרות בטעמים, בריחות, בנופים ובדמויות שליוו את נוסף ילדותו ושבות ופוקדות אותו. זהו אינו ספר שירה, כי אם בסוף כל שיר מובא סיפור קצר. הסיפורים והשירים יחדיו מהווים את עולמו של המשורר מימי המעברה, מעין געגוע לתקופה.. הקובץ מתחיל בשירה לירית (כנ"ל), ומסיים בסיפורים אותנטיים קצרים.(למעשה, כל שיר מביא בעקבותיו סיפור קצר). וטוב עשה הכותב שעשה הפרדה בין השירים לסיפורים. בכך אפשר לז'אנרים לקבל ישויות נפרדות העומדות בפני עצמן. כך נמצא את האירועים והמעברים מעולם ערכי אחד,עושים דרכם אל עולם ערכי אחר כשסגנונות כתיבתו של יוסף כהן אלרן בולטת במטבעות לשון אופייניים לו.
הגוף כאנטומיה של עונג בשירתה של ללי ציפי מיכאלי

הגוף כאנטומיה של עונג בשירתה של ללי ציפי מיכאלי

ד"ר ליאת סידס בוחנת את שירתה של ללי ציפי מיכאלי דרך השיר Mementum Mori. ממנטו מורי הוא מושג שהשתרש בתקופת הרנסאנס והשפיע על כל תחומי האמנות והוא מציין את רעיון המוות בכללותו, בכדי להזכיר לבני האדם את חטא ההיבריס והיוהרה וכי סופם למות. מיכאלי מציגה את הגוף, הנפש, הרוח, האמנות והחיים-מוות כסַף של מרחב אחד. מומנטו מורי הוא ציווי בלטינית שפרושו 'זכור את יום מותך' או 'דע את יום מותך', המציין את רעיון המוות בכללותו, הנמצא ברקע האמונה הנוצרית. הרעיון משתלב עם הדת הנוצרית, המבליטה ומדגישה את רעיונות השיפוט האלוהי, את יום הדין האחרון, גן העדן, הגיהנום, אחרית הימים וגאולת הגוף והנשמה

משוררים נולדים יתומים / אריה מארק

משוררים נולדים יתומים / אריה מארק

המשורר אריה מארק שהוא גם אמן רב-תחומי – שחקן, מחזאי ובמאי, ידוע גם כמייסד ומנהל תיאטרון "פרגוד" בירושלים, רקם את שיריו הליריים המעודנים והבשלים לאורך שנות פעילות רבת שנים ועבודות עם ז'אנרים תרבותיים שהועלו בתיאטרון שייסד, ונוצקו בחברה הירושלמית כאבן פינה. הספר מהווה שלמות רוחנית בתוכו מתקיימים זה לצד זה יצרי הגוף ויצרי הנפש. המימד המרכזי שתופס את עיקרו של הספר, דן בשואה ומקיף את עולם הרגש של המשורר.

ניסיתי לאחז בזמן / שושנה בן-עדי (שירים)

ניסיתי לאחז בזמן / שושנה בן-עדי (שירים)

בניגוד לספריה הקודמים של המשוררת שושנה בן-עדי (חמישה ספרי שירה ואחד פרוזה) בספרה הנוכחי: "נִיסִיתי לאחז בזמן" (למרות הציטוט שבחרתי ככותרת למאמרי זה) חשתי בשינויים שהתחוללו בכתיבתה הנוכחית. מעין התעוררות ורצון לפלוש אל מחוזות נוספים אשר לא נמצאו כמעט בשירתה הקודמת. החיבור אל 'הזמן' מבחינתה של המשוררת, הוא חיבורו של החומר אל הרוח בראייה מפוכחת ונכונה אשר מהווה ללא ספק כוח קוסמי מחודש. ומכך, הוא מניע את גלגל הזמן ואותנו כולנו להמשיך בדרך.

עצמון יניב /צפור על בד

עצמון יניב /צפור על בד

בכינוי "המאחרים לפרוח" נוהגים להגדיר כותבים שמפרסים את ספרם הראשון בהגיעם סמוך לשנת החמישים בחייהם. בניגוד לכותבים בני גילו שהספיקו להנכיח את עצמם בספרות לפחות שני עשורים לפניו, וסומנו בה כמשתייכים לקבוצה ספרותית בעלת סימנים משמרתיים משלה, מתחיל "המתאחר לפרוח" את פעילותו בספרות הדור כאלמוני שאינו משתייך למשמרת של בני גילו וגם אי-אפשר לשייכו למשמרת החדשה שהצטרפה לספרות סמוך למועד שבו פירסם את ספרו הראשון. לכן יתקשה מאוד "המאחר לפרוח" לזכות בהכרה, שהרי ספרו מתחרה הן עם ספריהם של בני גילו, אלה שפרחו במועדם לפחות שני עשורים לפניו, והן עם ספריהם של כותבים שהינם צעירים ממנו שאף הם פרחו במועדם.

ציפור על בד / יניב  דניאל עצמון - מסעות מוארים

ציפור על בד / יניב דניאל עצמון - מסעות מוארים

ספר של יניב דניאל עצמון "ציפור על בד" מורכב מששה מחזורי שירה. הספר לקח אותי לשני מסעות מוארים: מסע בזמן מהעבר המתרפק אל העתיד הלא ידוע ומסע אל נפש היצירה ונפש היוצר שברא אותה. אבא קובנר, טען ש"השירה היא מגיָה, והמשוררים הם מכשפים" המאמינים במילים שהם בוראים. אני מוצאת שיש כישוף במילים המארחות את עיניי הקוראים, המובילות אותם אל לבו של השיר ומאירות להם את הדרך למסעות מוארים. הספר מומלץ לאוהבי המילה הכתובה.

הולדת תמוז / אורה עשהאל

הולדת תמוז / אורה עשהאל

המשוררת מחוללת מהפכה שלמה בקובץ שלפנינו ומחלקת את תחומי המגדר הנשי, הנע בין 'המציאות' - מחד, לבין המופשט והאי ודאי - מאידך. בספרה הנוכחי, ניכרת גם מילת הקסם: 'נכונות' (שהייתה חסרה עד כה), להקשיב 'לאני' הפנימי. התרחישים באים בעוצמות משתנות. כתיבתה היום מוצאת עצמה יותר 'ממוקדת מבט' (ובוחנת לב וכליות), גם לסדרי ההעדפות, תפנית נורמטיבית. וכמו למצוא איזושהי 'אמת' עובדתית (שלא בלטה כל כך לעיניה עד כה...)

דר נוימן / צרויה שלו - עיון בשיר

דוקטור נוימן / צרויה שלו - עיון בשיר

פעילוֹת התנועה הפמיניסטית נוהגות לנכס למאבק הפמיניסטי כל יצירה אם מצאו בה את הסימנים הבאים: אם נכתבה על-ידי אישה, אם היא מבטאת חוויה המיוחדת לנשים, אם היא מעדיפה מילים עגולות ורכות של רוקמות תחרה ופורטות על נבל ונמנעת ממילים מחוספסות והולמות של חוצבי סלעים ומתופפים בתופים, אם היא מציגה לקח רעיוני או פתרון מעשי שבעזרתו נשים יכולות לשפר את מצבן ואם הגברים מוצגים בה כמיגדר המדכא נשים או אשם במצבן הקיומי. כל הסימנים האלה מתקיימים בשיר "דוקטור נוימן" של צרויה שלו – ואף על פי כן איננו מבטא, לדעתי, את האידיאולוגיה של התנועה הפמיניסטית ואת מטרותיה

פנים באבן / אביבית לוי-קאפח - תמונת הדברים

פנים באבן / אביבית לוי-קאפח - תמונת הדברים

פנים באבן הוא ספר שיריה הרביעי של אביבית לוי-קאפח. קדמו לו: רשות היחיד שלי (הוצאה עצמית, 1994), זכות השתיקה (עקד, 2002) וקולות מן התבה (עקד, 2006). התפתחות מעניינת חלה בספר שיריה החדש של אביבית: משירה חושבת אינטלקטואלית לשירה שהמבע הרגשי במרכזה. לפי ט.ס אליוט, השירה צריכה לבטא בראש ובראשונה רגשות: "השירה עוסקת בראש ובראשונה בהבעת רגשות, והרגשות הם ייחודיים, בעוד המחשבה היא כללית. קל יותר לחשוב בשפה זרה מאשר להרגיש בה. ולפיכך אין עוד אומנות השומרת בעיקשות על לאומיותה כמו השירה" ("על השירה", עמ' 31).

עיבל / חיים גורי - והדברים החסרים והשתיקות הנוספות חלק ב

עיבל / חיים גורי - והדברים החסרים והשתיקות הנוספות חלק ב

גורי נוגע בשאלת הנכסים הפיזיים של האויב העוברים לרשותו של המנצח, ומזהיר אותנו מלטעות: נכסים פיזיים אלה עדיין לא עברו לחלוטין לבעלותנו. גורי כותב על השטחים שכבשה ישראל במלחמת ששת הימים. הוא מתאר מצב, שארע במציאות, שבו, בהליכתו בירושלים, "כנראה", כלשונו, תעה בדרך והגיע אל מחוץ לירושלים היהודית ("זו כבר לא ירושלים/ זה כבר מַשהו שאחריה") , הוא חש חרדה שמא מישהו מקומי יבין שמדובר ביהודי שנקלע ליישובו והשמועה על כך תתפשט "ותשנה את האויר", כלומר תיצור סביבו אווירה עוינת ומסוכנת לחייו.

האהבה הלבנה: שירים / חיים ספטי

האהבה הלבנה: שירים / חיים ספטי

חיים ספטי, משורר נדיר בנוף השירה. כתיבתו מכבדת מאד את אמנות השירה, כמעט אפשר לומר מסורתית בהימנעות שלה ממבנים פורצי דרך ובהסתגננות המטאפורית עתירת ציורי לשון מורכבים, האף שמרביתה ככולה היא שירת דיבור ולא שירת חרוז. מעשה האהבה של ספטי עם העברית מניב אנקות עונג מצד הקורא (הזה) ומעורר השראה כשלעצמו. נדירותו ויחודו ככותב הם גם הקושי העיקרי שלו להיות במרכז הבמה של השירה ולהיות משורר מוביל ומשפיע על כותבים צעירים. משום שאין זה נחשב כיום לפופולארי או לסקסי, לקרוא שירה כל כך מורכבת עם ניחוח של דורות עברו ורק עמוקי הנפש ומיטיבי הלכת מצוידים בסבלנות ובתשוקה לכך.

יקיצה / תרצה אתר - עיון בשיר

יקיצה / תרצה אתר - עיון בשיר

הנפוצה ביותר מבין שלוש סוגות השירה (הלירית, האפית והדרמטית) היא הסוגה הלירית, שבה מרבה המשורר להשתמש בכינוי הגוף הראשון "אני" –שימוש המעניק לשיר אופי של וידוי מפי מחברו. משום כך נוטה הקורא לייחס למשורר את ההרגשה או את המחשבה המבוטאת בשיר ולצרף מתוכנם של שירי המשורר את דיוקנו הרוחני ואפילו את הביוגרפיה של חייו. תקלה נפוצה זו עלולה להכשיל את הקורא גם אחרי העיון בשיר הזה של תרצה אתר, שבהשוואה למידותיו הקצרות בולט בו מאוד השימוש התכוף בכינוי הגוף "אני".

לאה גת כהן / לפגוש את פארוק בתל אביב - המשוררת מזיכרון יעקב

לאה גת כהן / לפגוש את פארוק בתל אביב - המשוררת מזיכרון יעקב

המשוררת מזיכרון יעקב. כל ספר הוא שידור שמשדר הכותב אל אוויר העולם. המשוררת לאה גת כהן פרסמה שני ספרים לפני שדפקה על דלת הוצאת פיוטית. ההכרות בינינו הייתה על סמך היכרות וירטואלית כמו כל ההיכרויות שנוצרות בימינו בקלות. בקליק אחד אתה מתוודע לעולם אחר, לאדם אחר, לאהבות שונות ומגוונות. הספר של לאה בעבורי היה מסע לזיכרון יעקב. פשוט הייתי צריכה להגיע אליה והדרך הייתה חשובה, התהליך שעברנו יחד היה חשוב.

עיבל / חיים גורי - והדברים החסרים והשתיקות הנוספות חלק א

עיבל / חיים גורי - והדברים החסרים והשתיקות הנוספות חלק א

חיים גורי כותב בספרו זה על המלחמות שבהן לחם ועל אשר התרחש בהן ועל תוצאותיהן הפיזיות והנפשיות הטראגיות והקשות על הכלל, שהיה צד להן, ועל היחידים, שהשתתפו בהן, הן בעת המלחמות והן בתקופות שלאחריהן. גורי אינו מציין באילו מלחמות מדובר. נראה שדבר זה מלמד על כך שגורי מבקש להעניק מימד של הכללה לשיריו שבספר זה, דהיינו שהוא כותב, בעצם, על מלחמות בכלל. יחד עם זאת, הואיל ואנו יודעים כי הוא לחם במלחמות שמאז מלחמת העצמאות ועד מלחמת יום הכיפורים, הרי שנראה שגורי מתייחס בשירי הספר למלחמות אלה, בדגש רב ומיוחד על מלחמת העצמאות, כפי שיצוין בגוף המאמר.

המשוררת רחל

עיון בשיר עץ אגס של המשוררת רחל

עוד לפני שהשיר נקרא, הוא נקלט במבט צילומי בעינו של הקורא כשיר פשוט, כי הוא קצר וגם מבנהו פשוט: השיר הוא בן שני בתים שווים בגודלם וזהים בהגדרתם התחבירית: הבתים הם בני חמש שורות ובכל בית מצטרפות השורות למשפט אחד. להרגשת פשטותו של השיר תורמת גם העובדה שהשיר חושף מיד בתחילתו את הרגע הריאליסטי-קונקרטי שהוליד אותו – "אדם מקיץ משינה ורואה מול חלונו עץ אגס מלבלב". מאחר שבזיכרונו של הקורא גנוזה תמונת מראהו המרהיב ומשובב הלב של עץ האגס המלבלב באביב בבת-אחת עם שפע פרחים לבנים-ורדרדים.

האנשים החלולים / תומס אליוט

האנשים החלולים / תומס אליוט

אחד משיריו הידועים של ת. ס. אליוט הוא 'האנשים החלולים'. ההקשר הראשוני העולה במוחנו למקרא התואר חלול הוא שלילי במהותו. האיש החלול הוא איש ללא תוכן בחייו. אבל גישות שונות רואות חיים בעלי תוכן כזה או אחר באופנים שונים. יש מי שיאמר שאיש החי את חייו לצידו של גורו בהודו, עיניו מסוממות וחייו נטולי תוכן. לעומתו, יש מי שיאמר שאיש עסקים החושב בכל עת על הדולר הבא, דווקא חייו חלולים. אולי שניהם צודקים.

עצי האקץ / אדלינה קליין

עצי האקץ / אדלינה קליין

הזמן עמד מלכת", כותבת אדלינה קליין בספרה "עצי ההאקץ". אדלינה מיטלטלת בין עולמות, נחבטת משורש לשורש, רוצה לשמור על הכול: המשא כבד שבעתיים. אפשר לומר שספרה זה, שיצא לפני שנים, שרטט בקווים חדים את הדי.אן. איי של ספריה הבאים. בספרה "עצי ההאקץ" פרקה אדלינה קליין מעל שכמה מעמסה של זיכרון כבד, והוא מהווה הנדבך הראשון לכל ספרי השירים שבאו בעקבותיו. כאן נמצא את הקודים של שירת אדלינה: הקשר לעבר, הקשר לרצף התרבותי, החיבור בין השירה הקיומית לעולמה הרוחני. ספר זה יצא לפני כמה שנים, והוא צופן בחובו מוטיבים שיילכו ויבשילו בספריה הבאים.

עצי האקץ

אדלינה קליין: אמנות השירה (או: עדנה)

מבט על ספרי שירתה של המשוררת אדלינה קליין. אדלינה איננה רק משוררת, היא אמנית בנפשה ובשיריה, במלוא היקפה של המילה.שיריה הם שרטוטים, ציורים, פיסול ומוזיקה. כאמנית, שיריה מגוונים ועוסקים בכל סודות היקום, בכל מכמני החיים- טבע ונוף, אהבה ורומנטיקה, השקפת עולם וזיכרונות מהעבר. השירים זורמים בנחת, כמי נהר שקטים וצלולים ומידי פעם, מתחלף הנושא ומעביר אותנו לפאזה אחרת ולדמיון מודרך אחר.

שושנה אידל / קונצרטו לטבע - שירה קדושה מלב היקום

שושנה אידל / קונצרטו לטבע - שירה קדושה מלב היקום

על ספרה של שושנה אידל, "קונצ'רטו לטבע", הוצאת כרמל. קריאה בספר שיריה החדש של שושנה אידל יוצרת חרדת קודש, תחושה של "שַל נעליך מעל רגליך". השם אמנם נותן אווירה של מעמד מוזיקלי, אבל מעבר למוסיקה יש לשון שמגיעה לכל הפסגות, שמבקשת לבטא קול רוחני עליון. קראו נא בשיר 'וזה סימן שבא לקיץ סוף' וראו כיצד המוזיקה הופכת לעונג צרוף. החיבור של המלים 'עונג' ושכינה' יוצר הרמוניה מיוחדת, הרמוניה קדושה, מעין עונג שבת בלב החולין. המנגינה היא המסר, הצימאון למנגינה הוא צימאון לרוח, למסר נסתר, לפשר גנוז מקדמת הבריאה/

הנצפים ביותר