ארגנטינה

הספר הקטן הזה, 116 עמודים של קריאה רציפה ומהנה, נפתחים באידיליה: שכונת פלרמו בארגנטינה, יום שישי בערב, לא חם לא קר והעננים מציירים משהו בשמיים. הממשלה, כמו בכל אידיליה, או אוטופיה, מעניקה מידי פעם שבעה ימי שבתא לאזרחיה, סתם כך כיוון שהיא מרוצה מהם

קלאודיה פינייר, סופרת ארנטינית שספרה הקודם - האלמנות של יום חמישי - תורגם לעברית לפני כמה שנים. כבר מהשורות הראשונות אפשר לחוש בכתיבה המיוחדת ובעובדה שזה איננו עומד להיות ספר פשוט או קל. הספר מתחיל במאמץ שצריכה אלנה, זקנה חולת פרקינסון, להניע את רגליה כדי לרדת מהמיטה.

ארץ האש (tierra del fuego) הוא שמו של הקצה הדרומי של יבשת דרום אמריקה. למרות השם די קר שם. חבל הארץ שמצפון לארץ האש, פטגוניה, הוא ברובו קרחון אחד גדול, מהגדולים שבקרחוני העולם. האזור כולו מכיל נופים משגעים והוא מוקד משיכה לתיירים מכל העולם. אבל נושא המאמר איננו תיירות הפעם, אלא תגלית מדעית מעניינת הקשורה לחבל ארץ זה.

ידיעה של סוכנות החדשות אסושייטד פרס מיום 14 ביוני, 2009, מספרת על כך שהקרחון הזה בארגנטינה הוא "אחד מכמה שדות קרח בעולם שלא 'נכנעו' להתחממות כדור הארץ" (one of only a few ice fields worldwide that have withstood rising global temperatures).

אילן שיינפלד / מעשה בטבעת. הוצאת כתר.

באפריל 1982 פלש צבא ארגנטינה בהנהגתו של הגנרל ליאופולדו פורטונאדו גליטיירי לקבוצת האיים שבדרום האוקיינוס האטלנטי, איים שארגנטינה מכנה מאלווינס ובריטניה איי פוקלנד. איי פוקלנד נכבשו על ידי בריטניה ב 1833.

כשהתחלתי לעבור בין הדפים הראשונים של הספר הבנתי כי כאן נעשה ניסיון נועז (אולי חלוצי) לכתוב היסטוריה בגוף ראשון. במילים אחרות, ההיסטוריון נכנס לנעלים של הדמות ההיסטורית, רוקה, מי שהיה פעמים נשיא ארגנטינה בסוף המאה ה- 19 – ראשית המאה ה- 20, והוא כותב כביכול אוטוביוגרפיה.