ספרות מקור

ספרו החדש של מישקה בן דוד (מחברם של: אהבה אסורה בפטרבורג ותחנה סופית אלג'יר) אינו רק ספר מתח של אירועים הרי גורל המתחילים כשבעצם מימוש ההסכם המדיני פורצים אנשי יחידת המנהרות של החמאס בלב ישוב ישראלי ושיירת אדם אדירה יוצאת מגבולות עזה ועולה על אשקלון

אני מסדרת בתים של אנשים מתים. עוזרת ליקיריהם להיפטר ממצבורים מיותרים. אני נכנסת לתוך החדרים האישיים של אנשים זרים, נוברת בגיבוב של חפצים, מחלצת סודות משפחתיים ומזקקת מתוכם תמצית של זכרונות. זו העבודה שלי.

עלילות שני ספריו הקודמים של יהלי סובול – "בין דירות" ו"דמי מפתח" – שהיו עלילות ריאליסטיות, לא הציבו אותו כמְספר בולט ומבטיח בין הסופרים הצעירים, סופרי המשמרת החמישית בסיפורת הישראלית, אך העלילה הדיסטופית ברומאן "אצבעות של פסנתרן" (הוצאת זמורה-ביתן 2012), המתארת את העתיד העגום המצפה בקרוב למדינת ישראל, בוודאי כבר תקדם אותו למעמד מרכזי יותר במפת סיפורת המקור

שהתחלתי לקרוא את ספרה של אלונה קמחי והבנתי שהיא מפגישה אותנו עם קבוצת מהגרים שאלתי את עצמי מה לא בסדר אתי. למה מהגרים כמו בספר "העולם החופשי" של בזמוזגיז. על מהגרים רוסיים השואפים להגיע לאמריקה, או כמו ספריו של אלכסנדר המון וגולים בספר "ספרד" של מולינה על גולים באופן כללי עניינו אותי. חלק מאתנו זוכר את מהגרי השואה. המעברות ומחנות העולים שהיו הפרדה מהישוב עד להתערותם והפיכתם לחלק מאתנו.