אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

עפיפונים


יום המתים בגואטמלה

יום המתים בגואטמלה

המוני בני אדם, לבושים בכל צבעי הקשת, צעדו ברחובות העיירה סומפנגו סקטפקז (Sumpango Sacatepéquez), השוכנת ברכס סיירה מדרה (Sierra Madre)שבמרכז גואטמלה. מגמת פני כולם הייתה בית הקברות. בידיהם נשאו עפיפונים, סירים רוחשים תבשילים, נרות ובקבוקים של משקאות חריפים. כל הכבודה הזו יועדה לארוחה השנתית המשותפת של החיים עם קרוביהם המתים. בהביטי בהמון זה יכולתי להבין היטב את הכינוי הרווח ביותר של גואטמלה: "ארץ הקשת בענן".גואטמלה זכתה בכינוי זה בשל הלבוש הססגוני של תושביה, ובפרט של נשותיה, ובזכות הצבעוניות המסחררת של השווקים השבועיים שמתקיימים לאורכה ולרוחבה. צבעוניים מכל הם הפסטיבלים וימי החג, שאין מטייל הנשאר אדיש למראותיהם.

עפיפונים בשמי הגסטרונומיה

עפיפונים בשמי הגסטרונומיה

בוקיז הוא זה עשרות שנים אנדרטה ציבורית בולטת בנוף התרבותי של צרפת. כמו מגדל אייפל, מאמינים שהוא לנצח. הוא כבר הגיע לגבורות, ועדיין מנהל ביד רמה את מסעדתו המהוללת בקולונז' שליד ליון, ועוד שש מסעדות עממיות שפתח בחוצות העיר ליון, ועושה חיל. לפני עשרים שנה, ייסד את "בוקיז הזהב", התחרות החשובה בעולם לשפים צעירים. אביטל ענבר נזכר בביקורו הראשון אצלו, לפני יותר מעשרים שנה, ביקור שתחילתו בספרות דווקא, ובשילובה בגסטרונומיה, וכורך באותו אומאז' את השף המוחצן ביותר בעולם, ואת רומן גארי, הסופר המהולל שהלך לעולמו, ושספרו האחרון, "עפיפונים", הוא שגרם לו לנסוע אל בוקיז.

רודף העפיפונים / חאלד חוסייני - עפיפון כציפור טרף

סיפורה של אפגניסטן למן התקופה המלוכנית ועד לחורבנה במהפכות ומלחמות האזרחים שבאו עליה עולים בספרו של חאלד חוסייני 'רודף העפיפונים' דרך סיפור אישי נוגע ללב, הפורט על הנימים הדקות ביותר. המבט האישי של המספר הוא גם המבט רווי הדמעות של עין הקורא. אפגניסטן שהייתה 'טרה אינקוגניטה', ארץ לא נודעת, עד לפלישה הסובייטית בשנת 1979, הייתה מאז לארץ המדוברת ביותר ובעיקר לאחר אסון מגדלי התאומים ב11 בספטמבר 2001 והמצוד הבלתי פוסק אחרי בן-לאדן וחבר מרעיו.

הנצפים ביותר