אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

אסכולת פריז: שנות ה־50 וה־60 של המאה העשרים - תערוכה


התמונה של אילנה גרף
אוצר התערוכה: 
ד"ר סורין הלר

דמויות וצריח על רקע הר מירון, 1951
בתמונה: מנחם שמי (שמידט) (1951-1897), דמויות וצריח על רקע הר מירון, 1951, שמן על בד, 65X54 ס"מ. אוסף מוזיאון חיפה לאמנות. באדיבות מוזיאון הכט

אסכולת פריז בקריית האמנים צפת, שנות ה־50 וה־60 של המאה העשרים

תערוכה חדשה במוזיאון הכט, אוניברסיטת חיפה.

"אסכולת פריז " היא תנועה אמנותית שמרכזה היה בפריז בין השנים 1918 ל-1940. במחצית הראשונה של המאה העשרים הפכה פריז למרכז הגדול ביותר של אמנים יהודים, תופעה ראשונה מסוגה בתולדות האמנות הקרויה גם "אסכולת פריז היהודית".

''אסכולת פריז'' מעלה שמות של אמנים ידועים כמו אנרי מאטיס, פבלו פיקאסו, ז'ורז' בראק, פרנאן לז'ה, מרסל דושאן, חואן גרי, מאן ריי ועוד, וגם שמות של אמנים יהודים גדולים לא פחות. רוח ההשכלה שכבר פשטה בקרב יהודי מערב אירופה אל מזרחה ועד לרוסיה  גרמה אולי לקונפליקט בין היותם אינדיבדואלים בעולם החדש והמודרני לבין נאמנותם ליהדותם ולתרבותם. יחד עם זאת, מספרם של הציירים היהודיים שחיו ועבדו בפריז מאז שנת 1910 היה גדול ביותר.  עם האסכולה של פריז נמנו ציירים יהודיים חשובים כדוגמת מאנה כץ, אמדיאו מודיליאני, מארק שגאל, חיים סוטין, מואיז קיסלינג, ז'אק ליפשיץ ועוד.

תערוכה חדשה במוזיאון הכט, אוניברסיטת חיפה, בוחנת את זיקתה של אסכולת פריז ליצירה שהתהוותה בקריית האמנים בצפת, נערכת מתוך רצון להאיר עשייה אמנותית עשירה ומגוונת, אשר זכתה בשעתה להכרה בשדה האמנות הישראלית ובקרב הקהל הרחב. התערוכה מציגה מגוון עבודות של יוצרים מרכזיים שפעלו במקום זה בשנות ה־50 וה־60.

ד"ר סורין הלר, אוצר התערוכה:

"יצירות אלו מצביעות על זיקתם של האמנים ל"אסכולת פריז" ואף מספרות פרק ייחודי בתולדות האמנות בארץ –  סיפורה של קריית האמנים בצפת.

צפת שימשה מקור השראה והייתה תחנה שבה יצרו מספר לא מבוטל של אמנים ארצישראלים וישראלים. בשל מספרם הרב, לא ניתן להציג את כולם במסגרת תערוכה זו. בקרב אמני הקריה היו כאלה שראו עצמם צפתים לכל דבר והתגוררו בעיר במהלך כל ימות השנה, ואילו אחרים העדיפו לעבור לבתיהם שבשפלת החוף עם בוא הסתיו.

צפת הפכה למוקד משיכה לאמנים בשל מרכיבים הנקשרים לממד הרומנטי של "הפיקצ'ורסק" בנוף ובאדריכלות, ולכך ניתן להוסיף את הפן המיסטי, הקשור לחצרות החסידים ולאור המיוחד, ה"גנוז". מרכיבים אלה משכו אמנים רבים ליצור בצפת ותורגמו למוטיבים איקונוגרפיים ביצירותיהם. עם זאת, לא ניתן להצביע על "אסכולת צפת". קשה גם להשוות בין ההתרחשות האמנותית בצפת לבין זו שהתקיימה בתל אביב, בעיקר במהלך שנות ה־20 – התרחשות אשר נבעה ממניעים אידיאולוגים-חלוציים-ציוניים והפכה לפרק הירואי ולמסד בתולדות האמנות המקומית. לעומת זאת, קבוצת האמנים שפעלה בצפת ראתה במקום, לצד הערכים המיסטיים היהודיים החסידיים, את הפוטנציאל הציורי הקיים בו.

במובנים מסוימים ניתן להשוות את הפעילות האמנותית בצפת לכפר האמנים ברביזון בפאתי פונטנבלו, על נופיו היפים, אשר שימש מוקד משיכה לציירים נטורליסטים ואימפרסיוניסטים במחצית השנייה של המאה התשע־עשרה. במקרה של צפת האמנים מצאו השראה בנוף, בניחוחות ובאווירה של העיר. חלקם קבעו בה את מושבם, אך כל אחד גיבש לו סגנון ייחודי – סגנון שניתן לפרשו לאור המגמות האמנותיות שפקדו את האמנות בארץ, בירושלים ובייחוד בתל אביב, ולאו דווקא בצפת.

חוקרים אחדים, ניסו בצדק למצוא חוט מקשר בין רבים מן האמנים בהתבסס על זיקתם לאמנות הצרפתית במחצית הראשונה של המאה העשרים. הקשר של אמני קריית האמנים בצפת לאסכולת פריז מתפרס על פני יותר משלושה עשורים, החל משנות ה־20 ועד שנות ה־50 של המאה הקודמת. התערוכה מתייחסת לזיקתם של אמני צפת, דוגמת יצחק פרנל )פרנקל), לאמנים היהודים של אסכולה זו, כגון סוטין, מודיליאני ושאגאל, אם לציין את הבולטים שבהם; במקביל, התערוכה בוחנת את השפעותיהם של זרמים נוספים: הקוביזם, שהשפיע למשל על ציונה תג'ר ומשה ציפר, הסוריאליזם וה"ארט אנפורמל" שהשפיע בשלהי שנות ה־40 על תהליכים של הפשטת נוף אצל לאה ניקל, חנה לוי ושמשון הולצמן.

בסוף שנות ה־60 תם תור־ הזהב של קריית האמנים בצפת. עיר זו נקשרת באופן מובהק לנרטיב של האמנות הישראלית בשנות ה־50 ושנות ה־60, שני העשורים הנבחנים בתערוכה זו. ניתן להסביר נרטיב זה בזיקה להתרחשויות בשדה האמנות בישראל, ובה בעת בזיקה לאמנות הצרפתית בתקופה שבה נחשבה למובילה באמנות העולמית, קרי המודרניזם של המחצית הראשונה של המאה העשרים".

 

ציונה תג'ר (1988-1900), עפרה, 1963, שמן על בד, 46X38 ס"מ

בתמונה: ציונה תג'ר (1988-1900), עפרה, 1963, שמן על בד, 46X38 ס"מ

אוסף עפרה גורי־רימון, חיפה. באדיבות מוזיאון הכט

 

עפרה גורי־רימון מנהלת ואוצרת מוזיאון הכט:

"הבחירה להציג במוזיאון הכט את עבודותיהם של האמנים שיצרו ברוח אסכולת פריז ושפעלו בקריית האמנים בצפת בשני העשורים הראשונים שלאחר קום המדינה איננה מקרית. לצפת הגיעה משפחתי באמצע שנות ה־50 (בעקבות מינויו של אבי למפקד משטרת צפת). באותן שנים הייתה אוכלוסיית צפת מצומצמת ביותר ו"כולם הכירו את כולם". בין "כולם" נמנו גם אמני קריית הציירים, אשר עם חלק נכבד מהם היו להורי קשרי ידידות אמיצים.

כל מי שגדל והתגורר בעיר הצפונית חש מבודד ומרוחק מהמתרחש במרכז הארץ במהלך חודשי החורף הממושכים והקרים. אך עם בוא הקיץ, בעת שהתכנסו בעיר הבולטים מבין הציירים והפסלים הישראלים, ועמם ידידיהם המשוררים, הסופרים ואמני הבמה למיניהם, התחלפה תחושת נידחות זו בהרגשה כי צפת היא טבורו של עולם. 

רבים מהאמנים שעבודותיהם מוצגות בתערוכה הכרתי באופן אישי כילדה שהתלוותה להוריה בטיולי שבת בקריית האמנים, ולאחר מכן כנערה שגילתה עניין בעולם היצירה האמנותית והתנסתה ביצירה בהדרכתם – בעבודה בחומר בסדנה של הפסלת סוניה זקס ובציור אצל ציונה תג'ר, עמה נשמר הקשר עד לפטירתה ב־1988. כנערה אף "ישבתי" לציונה, והיא ציירה כחמישה דיוקנאות שלי. את הדיוקן החביב ביותר עליי היא העניקה לי כמתנת נישואים, ואף הוא מוצג בתערוכה.

המפגש עם רבים מאמני הקריה זימן לי ולרבים מחבריי, מבלי שבאותה עת היינו מודעים לכך, היכרות עם מיטב אמני ישראל המשמעותיים ביותר באותה עת. ראינו אמנים אלה בדרך שגרה, ישובים מול כן הציור ומציירים את בתי הכנסת הקדומים, את השוק הססגוני, את סמטאות העיר או את גן המצודה והנופים הקסומים הנשקפים ממנו. משום כך, מנקודת מבט אישית, תערוכה זו היא בבחינת הכרת תודה לרבים מאמני קריית האמנים בצפת שהעשירו את תבנית נוף ילדותינו ונעורינו.

פתיחת התערוכה: 19 לאוקטובר 2013.

 

גלריה / מוזיאון: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת אילנה גרף