אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

עתליה שחר - תערוכה


מחבר: 
אילן ויזגן
אוצר התערוכה: 
אילן ויזגן

עתליה שחר

 התערוכה הנוכחית של עתליה שחר, המסכמת שתי שנות עבודה, מסמנת מפנה ביצירתה של האמנית, שעסקה במשך שנים בציור בעל אופי צורני ודימויי שנושאיו ברורים, חברתיים ונוסטלגיים, תוך שימוש מרובה במוטיבים חוזרים ובטכניקות ידניות של הטבעה. 

הציורים החדשים מאופיינים במשיחות מכחול חופשיות ונדיבות בגווני האפור והכחול. הרושם שנוצר הוא של כאוס, של תוהו ובוהו, של נוף בראשיתי, טרום סדר וטרום בריאה. שחר מתפרקת מאסתטיקת הקיטש בה עסקה באופן ביקורתי בעבודותיה הקודמות, וששרידיה מעומתים כאן עם אסתטיקה מודרנית אקספרסיבית. היא חופרת מתחת לדימויים, מתחת ל"אובייקטים", אל המצע המופשט שהופך להיות בעצמו נושא הציור. 

אך אין זה מופשט מודרניסטי השואף אל הצמצום ואל הרוחני, אלא הפשטה טעונה באנרגיה, כזו שלא ויתרה על הדימוי אלא מחפשת אחר דימויים ממין חדש, שייוולדו מעצמם, מתוך הכאוס, מכורח הבריאה. דימוי דומיננטי שכזה הוא המפל שמופיע בצורות שונות בכמה מן הציורים. המפלים נעדרים כמעט לגמרי מן האמנות העכשווית, הדוחה בשאט נפש את תרבות הקישוט והקיטש. ובכן, מה מביא את שחר להידרש שוב אל דימוי המפל, הקיטשי והמנותק מהקשרו הטבעי? שחר נוקטת במהלך צנוע, רגשי אך לא רגשני, מתוך ובתוך שפת הציור; המפלים שלה הם גם מפולות, הם מבטאים הלך נפש אישי וציבורי, תמרורי אזהרה הקוראים להתעוררות ולשינוי. 

ציור אחד, הקרוי גדר, מפלים, הוא סוג של קריאה לסדר. מה שנראה כמים שוצפים מכסה כמעט את כל פני הציור, כשבחלקו העליון של הציור מתגלה פיסת שמים באופן המאזכר את מעשה הבריאה בספר בראשית [1]. בחלקו התחתון של הציור מעין גדר, דימוי המחזק את הסדר החדש ואת הניסיון להשתלט, לעמוד בפרץ. ציור נוסף, movimento, נראה כמתאר מפל שוצף, ובתחתיתו גדיל חבל אדום, ספק נסחף בזרם, ספק מתעקש על קיומו. דימוי הגדיל מזמין התבוננות חוזרת במפל שיכול להתפרש עכשיו גם כווילון מכונס שאיבד את אחיזתו בגדיל. קריאה סימבולית של הציור יכולה לרמז על תהליך פנימי שבו עתליה שחר משתחררת מן הצורך בדימויים הישנים, מההיאחזות בשיירי תרבות והיסטוריה אישיים, ועל יציאה לדרך חדשה. 

סימן אפשרי לדרך שכזו הוא דימוי מגדל בבל המופיע במרכזם של הציורים המאוחרים יותר בסדרה, על רקע משיחות הצבע המופשטות. מגדל בבל של שחר עולה מן התוהו, מתוך סערת הצבע, מרחף כמו הטירה הסוריאליסטית של מגריט [2]. שחר בחרה כהשראה את מגדל בבל של פיטר ברויגל האב [3]. הבחירה בדימוי זה מרתקת, מפני שהוא מבהיר שוב כי שחר מתמודדת עם בעיות ציוריות, עם היבט היצירה והבריאה בציור, ועם המסורת הציורית. אם הסדרה מתחילה באזכור סיפור הבריאה, וממשיכה בשצף המים המאיימים להטביע הכל כמו בסיפור המבול, היא מגיעה בשלב זה לסיפור מגדל בבל; שלושה סיפורים סמוכים ועוקבים במקור המקראי, המהדהדים כמשלים סמויים בעבודותיה האחרונות של שחר. 

כזכור, צאצאי נח ביקשו להקים "עיר ומגדל וראשו בשמים" [4], ובתגובה לכך האל "בלל" את שפתם והפיץ אותם על-פני כל הארץ. מרכז תרבותי אחד ושפה אחידה ושלטת הומרו בריבוי מרכזים וריבוי שפות. לא מן הנמנע שעתליה שחר מציעה לנו כנמשל את כשלונו של המודרניזם באמנות, ואת התפרקותם של המרכזים התרבותיים, ומנגד את פריחתן של הפריפריות וריבוי השפות האמנותיות; מצד אחד תוהו ובוהו, ומצד שני מגדל בבל; מצד אחד כאוס של איחוד ומיזוג בראשיתי, ומצד שני הפרדה ופיזור על פני כל הארץ. יצירתה נעה בין שני הקצוות האלה, השלם והמפורק, המאוחד והמפוזר, הכאוטי והמסודר.

 

אילן ויזגן 

--------------------------------------------------------------------------------

[1]  "יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים", בראשית פרק א', פסוק ו'.

[2]  ר. מגריט, הטירה בפירינאים, 1959.

[3]  הגרסה הקטנה, משנת 1563.

[4]  בראשית פרק י"א, פסוק ד'.

 
הטקסט נכתב בפתיחת הקטלוג ,יצא במקביל לתערוכה  –מפולת מפלים

עתליה שחר
עתליה שחר
עתליה שחר
עתליה שחר

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת מערכת אימגו