אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

חיה: תעורכה חדשה של טובה פסח


אוצר התערוכה: 
נורית טל טנא

מתוך התערוכה, צילום: סיגל קולטון

"אל עומק נפשנו לא נתקרב באמצעות ניסוחים לוגיים, או מושגים רציונליים. רק שפת הדימויים והסמלים, זו הנובעת ממחוזות עולמנו הפנימי, תאפשר לנו את הקשר אליו. דרך חלומותינו, טקסים פולחניים, דרך יצירות אמנות, דרך אגדות ומיתוסים משתקפת אלינו על ידי השלכה תמונת הנפש, הלא-מודעת שלנו. באמצעות כלים אלו נוכל לחיות, לחוש, להרגיש ולהבין את המתרחש בתוכנו. השלכה זו מקשרת אותנו אל פנימיותנו, אל עולם מלא של סמלים ודימויים, ומאפשרת לנו לבוא במגע עם מקורות האנרגיה הטמונים עמוק בנפש האישית ובנפש האנושית. ממחוזות אלו אנו יכולים לשאוב תוכן, כוח וריפוי".

(ק' פ' אסטס, "רצות עם זאבים", מודן 1997; מתוך מבוא מאת נאוה תלפז, אנליטיקאית יונגיאנית, עמ' 14).                                                 

ערב הפתיחה: מוצ"ש 3.3.18, בשעה 20:00, בית האמנים ראשון לציון, רח' גבעתי 17.   

בתכנית: האמנית בליווי המוזיקאי טל בילו במיצג "חיה".

שיח גלריה בהשתתפות האמנית, אוצרת התערוכה והפסיכולוגית ד"ר רות מלקינסון (עו"ס קלינית, רכזת ההכשרה במרכז הבין-לאומי לחקר אובדן, שכול וחוסן נפשי באוניברסיטת חיפה) תחום התמחותה-חקר וטיפול באובדן ואבל, כתבה את ספרה "הפנים הרבות של אובדן ושכול" עם עמיתיה פרופ' ויצטום ופרופ' רובין.

יתקיים בבית האמנים ראשון לציון בשבת 17.3.18, בשעה 11:00.

בית האמנים פתוח בימים א - ה, 10:00-12:00; ב, ד, 17:30-19:00 ; ו ושבת, 11:00-14:00. הכניסה חופשית. התערוכה תינעל ב-25.3.18  

האמנית בסטודיו

גוף עבודות זה של טובה פסח מחייה ומאפשר התחברות למעמקים ארכיטיפים של דמות האישה הפראית הקוסמת המכשפה. לעוצמת האישיות הנשית, לראשית היותנו, לקשב לקול האינסטינקטים הפנימיים, לכוחנו הטבעי וליצר המיני החייתי במובן הפראי והטוב. 

טובה מזאבת דמויות הנקרות בדרכה, היא הופכת אותן לבנות כלאיים שחציין אדם וחציין זאב כאשר כל המצעים כשרים למלאכת החייאה אובססיבית זו. חלק מהדמויות המוצגות נוצרו בטכניקת חריטה על מצע נחושת, קולאז' ומגזרות נייר המודבקות לכוורת עץ, לקופסאות קרטון ולמעטפות. חלקן ספוגות במצע טבול בצבע, וחלקן מופיעות על חפצים דוגמת לוח דמקה, בו הדמות כתהליך המייצג משחק טרנספורמציה וחילופי זהות בין הדמות המקורית למוזאבת, ובין המקום הפראי-השולט, למקום הקורבני-הנשלט. כאשר מלאכת ה"זיאוב" ככמיהה של האמנית לשינוי עצמי.

מקבץ מהתערוכה, טכניקה מעורבת

בכולנו מפעמת הערגה אל הפראי, אך מלמדים אותנו להתבייש בתשוקה זו. האיסורים והמעצורים של התרבות המערבית, הם הגורם לכך. זוהי תרבות שמחד מעריכה את האינטלקט, את התודעה ואת והרוח ומאופיינת בשליטת עולם פטריארכלי-גברי, המדכא, מרחיק ומשפיל את היצרי-הגופני-התחושתי-האינטואיטיבי-הרגשי המאפיינים את העולם המטריארכלי-הנשי, מערכת ההדחקות שניתקה את האדם מפנימיותו האמתית. אסטס מבקשת לעשות תיקון לתפיסת הנשי, כדי שנכיר במהותה המבורכת, כפי שהכיר העולם הקדום בשחר האנושות, בשליטת האלות הגדולות. העולם הנשי כאש החיים, יצירתיות והשראה. אסטס קוראת לנשים לעבור מחיי הישרדות ללבלוב, ולרוץ עם הזאבות, ריצה זו תעלה בשר ונשמה על חייהן שדוכאו!

 דימוי מהתערוכה, טכניקה מעורבת על בד

I will be a good girl"", כך מבטיחה דמות נשית "מזואבת" המביטה בנו מהקנבס, כשהיא לבושה בתלבושת שמרנית המאזכרת לבוש צנוע, האופייני לחברה הפוריטנית מהמאות ה-16 וה-17, אלא שעל אף הבטחתה, הזאבה שמתוכה מתפרצת באישון הלילה ומתגלה... שורשי החייתיות הטבעית, לא נועדו לריסון.

ה"הזדאבות", על פי טובה נדרשת גם לפיגמנט הזהב - ה"הזדהבות", המאפשרת שינוי וחיים חזקים עוצמתיים יותר. צבע הזהב המלכותי והמוחצן המצוייר בעבודות, מבטא נסיון להארה ולהאדרה, המלכת הדמות המוזאבת, הזיאוב ממקם אותה בחיים טובים יותר, מוארים. גם הצבע האדום, מוטיב המופיע בעבודות משמעותי בבחינת הסמל לתשוקה, לפיתוי, לדם ולשפה ישירה.

* מתוך עבודת הוידאו

"בתהליך הזיאוב, אני מחיה דמויות אנונימיות ומוכרות, פאסיביות וחסרות משמעות נרטיבית, והופכת אותן לדימוי משמעותי, לדמויות בעלות יצר חיים עוצמתי, הנלחמות בפחד והולכות עם האמת. משלמות מחיר בזוב דם ונותרות עם מכנסיים מופשלים. ההזאבה מלווה בחרות, בתשוקה ובאפשרות לחיים חדשים, לאהבה. יחד עם זאת בהזאבה יש גם סיכון לאובדן.  אני מזאבת אותן, משמע אני מתקנת אותן לצורך התיקון, הריפוי והצרכים שלי". - (טובה פסח)

בעבודת הווידאו, האמנית מזאבת את עצמה כמבקשת להחיות ולעורר אצלה את האינסטינקטים הפנימיים,   כדי לשוב למסלול החיים, לאומץ וליישום המאווים החייתים, כתחליף למה שאבד. חווית ההזאבה העצמית הזו כחוויה הכרחית וקיומית עבורה, והינה בעלת מעמד מואר באור "רנסנסי" המעניק לסיטואציה תחושת חוויה דתית נשגבת (Sublime). יחד עם זאת יש לזכור כי "אפוס הגבורה שלנו הנשים אינו מחויב בדרמטיות. זוהי עבודת נמלים יום-יומית הנטווית בחוט אפור ודק תוך נחישות והכרה בזכותנו לבטא עצמנו לדעת) ""רצות עם זאבים" נאוה תלפז -אנליטקאית יונגיאנית).

על פי המיתולוגיה המצרית ל"אדם זאב" תכונות המשלבות בין האנושיות לזאביות. סיפורים על יצורי כלאיים שצורתם משתנה בעקבות נשיכת זאב, קסם/קללה או בעקבות הופעתו של ירח מלא, הופיעו באמונות עממיות קדומות ומצאו אזכורים בווריאציות מאוחרות יותר בתרבויות שונות בספרות ובקולנוע. בפנטזיות ארכיטיפיות מדמים אנו את עצמנו לדמויות בעלות כוחות על- טבעיים, שיאפשרו לנו לעוף או לנשום במצולות הים, בשאיפה טרנסצנדנטלית לייחס לעצמנו יכולות רב-תחומיות שאינן אנושיות.

גוף העבודות של טובה אינו מופנה לקהל נשי בלבד, אלא רק לאלו האמיצים דיים להכיל, לזהב ולזאב.      

להלן לינק לעבודת וידאו: https://drive.google.com/open?id=0B_EwsmIvyNJ0bVFfcC1DSW1iWEk

גלריה / מוזיאון: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת נורית טל-טנא