אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

טובי כהן: גולם, תערוכת צילומים


 טובי כהן, סעד, 2016, צילום על נייר fineart, 75x225 Toby Cohen, Assisted/Dined, 2016, photograph on fineart paper, 75x225
טובי כהן, סעד, 2016, צילום על נייר fineart, 75x225 Toby Cohen, Assisted/Dined, 2016, photograph on fineart paper, 75x225

טובי כהן: גולם, תערוכת צילומים

03.12.16-10.03.17 

זהו סיפורו של הגולם, הדמות המפורסמת ביותר במיתולוגיה היהודית. אגדה שיש בה קסם, כשפים וניסים. הצלם טובי כהן שיחזר את מפלצת הבוץ לפרטי פרטים והפיח חיים במעשיה הנודעת בתערוכת יחידב גלריה אנגל בתלאביב.

 טובי כהן בן ה37- היה אחד מצלמי הפאפרצי המוכרים ביותר בלונדון. מאז, שינה אתעולמו האמנותי והחל לחקור וליצור מחדש את סיפורי התנ"ך והאגדות היהודיות דרך עדשת מצלמתו. בימים אלה צילומיו מככבים בתערוכה נודדת באוניברסיטאות בארה''ב ובאוסף המלכותי של ארמון בקינגהאם.  כגיבור של לא מעט סרטים ויצירות אמנות, הדמות האימתנית סקרנה את כהן שהחליט ליצור גולם משלו ע לרקע נופי הגליל, צפת וים המלח ולא על רקע נופי אירופה והעיר העתיקה של פראג כמקובל. "רציתי להביע את איך שאני חווה את הסיפור. את המסתורין והמיסטיקה. מבחינתי בלוקיישנים האלה יש משהו כמעט בתולי". על פי המעשייה, המהר''ל (הרבה ראשי של פראג) שהיה אמון על ביטחונם של הקהילה היהודית בעיר יצר את הגולם בכדיי לסייע לו להתמודד עם עלילות הדם האנטישמיות מצדה נוצרים. בחירתו של כהן בגולם כמושא הפרויקט נובעת בין השאר מחיבורו העמוק לרגש היהודי ולתרבות הישראלית. "סדרת הצילומים "גולם", מתוארת על רקע נופים ארץישראליים קסומים, שמוסיפים עוצמה לסיפור המפורסם שנוצר לפני כמאתיים שנה." (הגֹלם בתרבות הוויזואלית המודרנית, אלי אשד(

 כצלם פאפראצי כבר בגיל21 , כיכבו צילומיו שלכהן על שער העיתון "דיילי אקספרס" בעיתון הסלבריטאים הלונדוני "ניוז אוף דה וורולד" וה"דיילי מייל". מייקל ג'קסון, קייט מוס ובני הזוג ויקטוריה ודיוויד בקהאם הם רק חלק מרשימ הארוכה של סלבריטאים שצילם. אחרי שתמונותיו כיכבו בצהובונים בדרך קבע, כהן החליט שעליו להעמיק בעולם הצילום האמנותי והחלל ייצר סצנות מבוימות סביב היהדות כפי שהוא מדמיין וחווה אותו. "שנים שחייתי בלילות, חיפשתי אחרי מפורסמים מכל העולם שמגיעים ללונדון. היום אני שוב רודף אחרי מפורסמים אבל מסוג אחר." בשנת 2007 הוא החליט לזנוח את החיים הנוצצים של עולם המפורסמים, להשתקע בישראל ולהקדיש את חייו לאמנות. כיום, כהן חי על קו תל אביב-לונדון, נשוי ואב לתינוק. תערוכותיו הקודמות, "פרויקט אברהם", ו"כרובים ומלאכים" היוו בסיס למחקר של כהן בנושא הנרטי בהיהודי. כהן כבר שוקד על הפרויקט הבא שלו Moses Ten המספר על חייו של משה רבנו ומעורר עניין בקרב קהילות יהודיות בעולם. 

לכל שאלה או בקשה ניתן לפנות למטר אנגל052-3946141 matar@engel-art.co.il -

 טובי כהן–גֹלם

08.12.16-10.03.17

פתיחה: יום חמישי 13.10.16 19:00

גלריה אנגל בןיהודה 100 ת"א 03-5225637 

הגולם\ גבריאל אנגל

האגדה היא המקום שבו מצטלבים עולם האמנות והדת.בדת היהודית,יצירת הדמות וקידושה אסורים כדיבר השני,אך האות והמילה –הן הכתובה הן זו שבע"פ –מקודשות הן.ככל שנעמיק בסיפורי התנ"ך, המשנה והתלמוד נראה שהסיפור הוא זה שהופך את החזותי לממשי.עם כניסתו של הסיפור אל תוך המחקר,בעיקר בתקופת החסידות אשר דיברה על הזיכוך הפנימי-אישי, מצאה את הסיפור כשלהבת מדורת השבט. וכך,בעת החדשה,החסידות וההשכלה פתחו צוהר לסיפורי המיתולוגיה והאתוס היהודיים בהשפעות הנס והסוד.

הפתיחות החדשה לסיפורי הסוד סללה, כך נראה, נתיב חדש ביחסים שבין האמנות המודרנית ליהדות שומרת החומות.מקובל לראות בבצלאל בן אורי,האמן היהודי הראשון,דגם מובהק של אמן המגלם נאמנות עקבית לדרישות ולתכתיבים מדויקים באשר לכל פרט ביצירתו. מעניין, אפוא, שעל הפסוק: "ואמלא אותו רוח אלוהים בחכמה ובתבונה ובדעת ובכל מלאכה לחשוב מחשבות" (שמות לא ג-ד), מפרש אבן עזרא: "להוציא דברים חדשים מדעתו בכח מחשבתו".התורה מעמידה אותנו על המתח שבין ההכוונה התורנית לאדם שיהיה יוצר, פועל ובונה, לבין העלאת הסכנה שבעצם היצירה, של פריצת ההסדר הרוחני או האלוקי הראוי. התורה מעוניינת באדם,בהישגיו וביצירתו, אבל מזהירה אותו מפני העריצות של עצמו.כלומר, אפשר ליצור מתוך המקום המחקרי אישי ולאו דווקא מתוך האומנות; מתוך האמת האישית אשר אינה נוגעת במקום של הצלם,בדיוק כשם שתשמישי הקדושה בארון היהודים אינם צלם בהיכל. התגברות ההשפעות הללו, שנעות בין שני הקטבים של ההשכלה והחסידות,יצרה אמנים חדשים:א מנים חזותיים יהודים, אשר יצאו מבית המדרש ונפתחו לעולמות חדשים ולהשפעתם החזותית והנוצרית,כאשר השפה והחקר נותרים יהודיים.

טובי כהן עוסק בסיפור החזותי היהודי מתוך המקום שבו הוא חי, וכך מחבר בין נופי הסיפור היהודי לנופי הארץ. בעבודותיו מתקיים מיזוג בין המיסטיקה היהודית לאנשי העכשיו הישראליים-יהודיים:אנשי הגבעות וחוגגי המסיבות,החסידים ופורקי העול,אנשי הארץ הוותיקים ואלה שמקרוב באו–כולם נכנסים לתוך המסגרת סיפורית דרך עדשת המצלמה. כהן, אשר גדל והתחנך באנגליה, הושפע מאוד מתיאורי סיפורי הדת בנצרות. אך עלייתו ארצה והמפגש המרתק עם אנשי הארץ יצרו בעבודותיו רובד מחקרי אנתרופולוגי שנפרש דרך הסיפור היהודי.אין זה חקר כלל אנושי, ואין זה חקר חברתי. זהו חקר של אמן אשר רואה את הסיפור היהודי כישראלי, שמביט אל המקום המשותף שבעברנואשר מחזק את הקשר שבין העבר לעתיד .

העדויות הראשונות לסגירת היהודים בגטאות הן מלפני 500 שנה בוונציה. מאז,לאורך ההיסטוריה האירופאית, הואשמו היהודים בצורות שונות של כפירה ובגידה ב"דת האמת" – דהיינו, הנצרות, ולאחר מכן גם בשליטה פיננסית עולמית וניצול קוסמופוליטי. היהודים בשטעטלים ובגטאות ידעו שזהו מר גורלם וקיבלו זאת כדרך העולם. ולכן אמרו, כמו תמיד,"הבה נתחכמה לו". וכך עד היום:כשאנו פותחים את דלת הבית בליל הסדר,בזמן שבו מזמרים בנחת את "שפוך חמתך על הגויים" וממתינים לאליהו הנביא שישתה מכוסו–מנהג לזכר המצב המתמיד בפסח,שבו פרחחי הכפר,אם בגליציה או בבוהמיה וכו',היו משליכים לחצרות היהודים חפצים שונים המגואלים בדם,אם סמרטוטים מגואלים ועד לחם המדמה את חילול ורצח בשרו של ישו.המגן היחיד ליהודים היו בעלי החכמהוהעורמה התלמודית בדרכי הגויים. המחזיקים בתואר היו הרבנים ובוודאי הנודעים שבהם. המהר"ל,שהיה דמות מיתית ומיסטית והוזמן להיפגש עם שועי התקופה הדתיים והפוליטיים, הפך למעין מגן היהודים. הוא התייצב מול גל עלילות הדם כנגד היהודים שהעמיד אותם בפני סכנת גירוש,והתווכח עם כמרים על שקריות ההאשמות. לא ברור אם אכן נערך ויכוח בכתב עם שלוש מאות כמרים,כפי שמתאר הספר הבדיוני "נפלאות המהר"ל", אבל הדיו של הוויכוח נשתמרו בכתביו של המהר"ל עצמו. בסופו של דבר קיבל הקיסר את דעתו, ושלל את הטענה שיהודים מכינים את מצות הפסח שלהם מדם אנושי.

למהר"ל יוחסו כוחות מיסטיים. האגדה מספרת שיצר את הגולם בעל הכוחות העל-אנושיים כדי להגן על הקהילה היהודית מרדיפות. סביב מיתוס זה נכתבו ספרים, צולמו סרטים, וקמה תעשיית תיירות משגשגת בעיר פראג. יש המוצאים לו אף סימוכין בכתבי החסידות. כך האדמו"ר החסידי צבי אלימלך שפירא מדינוב ("בני יששכר") כתב על המהר"ל: "שהיה ידוע כעוסק בספר יצירה, וזוכה לרוח הקודש". וכך, העיסוק ביצירה הופך אפשרי,ובעצם ליצור דבר מאין אך מקדש שם שמיים ברבים. זאת למרות שמדובר בצלם, שנוצר כמגן היהודים, כשהאות העברית מתנוססת על מצח הגולם. וכשאגדה אורבנית יהודית אינה עוסקת ברכילות,היא עוסקת בפחד הנרדף מפני הרודף, ומשמשת כמקור השראה בתרבות העולמית(לפעמים כמעין מסמך אנטישמי המראה את היהודים כיוצרימפלצות כדוגמתהגולם). 

העיסוק של טובי כהן בגולם מציע זווית ראייה ישראלית-עכשווית על אגדה ששורשיה נעוצים עמוק באפלת הגלות של המאות הקודמות ומסופרת במאה העשרים ואחת ובארץ ישראל. מהמקום הנמוך בתבל – ים המלח, דרך מורדות העיר ירושלים בבית זית ועד קדיתא וגוש-חלב שבגליל. הסיפור מכסה ארץ ויושביה, כמספר סיפורים עכשווי העובר בין המעגלים השונים בחברה הישראלית, ויוצר דימוי מקורי ישראלי למיתוס יהודי בשפה העברית. 

הגולם בתרבות הוויזואלית המודרנית

מאת אלי אשד 

האמן טובי כהן מציע התייחסות חדשה לסיפור המפורסם של הגולם והמהר"ל מפראג, הפעם דרך צילומים אמנותיים מסוגננים ומסתוריים שמספרים לנו את הסיפור – לא על רקע אירופי כמקובל אלא על רקע ישראלי, במקומות שבהם נוצרו ופותחו רעיונות תורת המסתורין היהודית העתיקה, היא תורת הקבלה.

על מנת להבין באמת את גישתו המהפכנית של כהן לסיפור המפורסם, נסקור את ההופעות הקודמות של סיפור הגולם והמהר"ל מפראג באמנות הוויזואלית שמשמשת כרקע ליצירתו החדשנית של כהן.

בסיפור, הגולם "שקם על יוצרו" נוצר מעפר על ידי המהר"ל מפראג, הן כדי לעבוד בעבודות הבית והן כדי להגן על הקהילה מפני אויבים מבחוץ, עד שלבסוף הוא משתולל ומהווה איום על יוצרו עד שיש צורך "להחזירו לעפרו". מיתוס זה צבר עוצמה לאורך השנים כאלגוריה על מערכת היחסים בין האדם לטכנולוגיה, שלכאורה משרתת אותו. הסיפור, שבעשורים הראשונים של המאה התשע עשרה היה מוכר רק למעט יהודים, גרמנים וצ'כים, ידוע כיום בכל העולם ומשמש כמקור השראה לעשרות ומאות יוצרים בתחומים שונים בכתיבה, בקולנוע, בטלוויזיה, בציור ובפיסול.

לאורך הדורות, ולאמיתו של דבר יותר ויותר קרוב לזמננו, הפכה גרסה זאת לאגדה המפורסמת והפופולרית ביותר בציבור הרחב, היהודי והלא יהודי. למעשה, אין זה ברור כלל האם זו יצירה שמקורה בסיפור עממי או שמא יצירה שנכתבה בידי סופר בעשורים הראשונים של המאה התשע עשרה, אולי גם בהשראת יצירות לא יהודיות כמו הבלדה שוליית הקוסם של גתה (1797) ופרנקנשטיין של מרי שלי (1818). הגרסה המוקדמת ביותר של הסיפור על הגולם והמהר"ל מפראג המוכרת למחקר היא משנת 1834. סיפור זה שימש כמקור השראה מיוחד לאמנים ויוצרים רבים, בהיותו עוסק בתהליך היצירה והסכנות והאפשרויות הנובעות ממנו.

הופעתו של הגולם באמנות הוויזואלית הייתה מאוחרת יחסית, מן הסתם בשל הרתיעה של קבוצות יהודיות שונות מדימויים ויזואליים בהסתמך על הדיבר "לא תעשה לך פסל, וכל תמונה". אנו נתקלים לראשונה בהתמודדות עם הדימוי הוויזואלי של הגולם רק בסוף המאה התשע עשרה, וזאת בעיקר ובמשך זמן רב בידי אמנים לא יהודיים. לרשות אמנים אלו עמדו מעט מאוד פרטים ויזואליים על הגולם בסיפורים היהודיים המקוריים. כל מה שנאמר על הגולם הוא שקומתו גבוהה מאוד, ושעל מצחו נמצאות האותיות "א.מ.ת" ( שמחיקת האות א' מהן תביא למות הגולם). דבר לא מעבר לזה.

הציור המוקדם ביותר שאיתרתי של הגולם הוא ציור אייקוני ממש, שנוצר ב-1899 בידי האמן הצ'כי מיקולש אלשAleš)  1852-1913), שנחשב היום לאחד מגדולי האמנים והמאיירים של צ'כיה בזמנו. האיור פורסם תחילה בכתב עת צ'כי, ומאוחר יותר כאיור שליווה אוסף אגדות צ'כיות קדומות של הסופר הצ'כי הידוע אלואיס ג'יראסק ( (Jirásek, Staré Pověsti Ceskéמ-1893, הכולל את אחת הגרסאות המוקדמות של סיפור הגולם מפראג.1 באיור זה האמן כמו מסכם את משמעויות האגדה, כשהוא מתאר את המהר"ל מעלה מן האוב את הגולם עם אותיות עבריות. אלא שהכיתוב (אם כי הוא נכון מבחינת העברית ומראה שהאמן התייעץ עם מומחה לעברית), שגוי במקצת והאותיות שיוצאות מידי הרב מאייתות בעברית את המילה "גלם" ולא "אמת", כפי שמקובל במסורת היהודית.

ניכר בבירור שכאשר אלש צייר את התמונה הוא חשב על סיפורי אלף לילה ולילה של זימון ג'ינים (השדים של המיתולוגיה הערבית והאסלאמית) על ידי מכשף, והגולם מזכיר את אחד הג'ינים הללו יותר משהוא מזכיר את היצור המתואר במקורות היהודיים. אלש התמודד כאן לראשונה עם הבעיה שתעמוד בפני כל האמנים שעסקו בדמות הגולם: העדר מוחלט של פרטים המתארים את חזותו במקורות. הוא החליט לתאר את הגולם לא בשלמותו, אלא רק את פניו. כיצור בלתי מושלם וגדול מהחיים הוא מביט על יוצרו, הרב שכמו ברא אותו מהאוויר בהבעה מאיימת.

יתכן שהאיור הזה של אלש שימש (גם) כמקור השראה לייצוג הוויזואלי הידוע ביותר של הגולם – שלושת סרטיו של הבמאי הגרמני פול וגנר על הגולם. בשני הסרטים הראשונים, שהוקרנו בשנים 1914 ו-1917, תואר הגולם כמתעורר בימינו, ואילו השלישי והמפורסם מכולם, אשר יצא לאקרנים בשנת 1920, הציג את הסיפור המקורי בפירוט רב. שם, בגילומו של הבמאי והתסריטאי וגנר עצמו, תואר הגולם כיצור בעל תווי פנים אסיאתיים לא יהודיים, אלא מונגוליים יותר, מעין ענק מפלצתי קודר המייצג עולם זר, עוין ומאיים לאירופאים, אשר בכל רגע עלול לצאת משליטה ולאיים על יוצריו ועל הציבור שמסביב. לייצוג הוויזואלי הזה נודעה השפעה גדולה על סרטי פרנקנשטיין המאוחרים יותר של הוליווד, שבהם כיכב בוריס קרלוף בתפקיד היצור המלאכותי המפלצתי, אם כי גם הרבה יותר אנושי בהשוואה לגולם המפחיד של וגנר.

עוד תיאור ויזואלי ידוע של דמות הגולם נוצר על ידי האמן הוגו שטיינר פראג (Steiner-Prag 1880-1945) שאייר את ספרו הקלאסי הגולם (1915) של סופר הפנטזיה גוסטב מיירינק. בספר זה הגולם כמו ייצג את הרוח הקודרת והמפלצתית של הגטו היהודי בפראג. לאמיתו של דבר, הגולם הוא דמות משנית לגמרי בסיפור שעוסק בפראג העכשווית – ולא זו של ימי המהר"ל. אבל למרות תפקידו המשני בסיפור, הגולם מותיר את חותמו על דמיון הקוראים, גם הודות לציורים המרשימים של שטיינר-פראג.2 שטיינר-פראג החליט לא לצייר את הגולם כענק מפלצתי בעל כוח אדיר, אלא כאדם זר ומוזר בעל תווי פנים כמו סיניים, ובכך כמו גילם את הזרות של הגטו היהודי עצמו בתוך העיר פראג.

אחת הגרסאות המוקדמות והבולטות של ציורי הגולם ליצירה בשפה העברית היא איוריה של הציירת ואמנית התחריטים המוכשרת לאה גרונדיג (1906-1977) לפואמה של יצחק ליב ברוך, הגולם מפראג3 משנת 1942. בציורה של גרונדיג, שנמלטה מידי הנאצים, הגולם נראה כמעין כוח קמאי מחריב כול. תווי פניו אינם יהודיים בבירור אלא פרימיטיביים לחלוטין כמו של אדם קדמון או של לוחם ברברי מערבות אסיה. לא מן הנמנע שבציורים האלו היא מבטאת את הפחד שחשה מהחיה הנאצית הברברית שייצגה עבורה רוח של עבר קדום ומפחיד שקם לתחייה על מנת לאיים על ההווה בדמותו של הגולם משמיד כול. עד כמה שידוע לי, זאת הפעם הראשונה שאשה ציירה את סיפור ודמות הגולם.

מאז זכה הגולם לייצוגים נוספים רבים. אציג כאן רק כמה מהם.

משנות החמישים ואילך, הגולם הולך ומאבד את כוחו כיצור אימה מזעזע, והופך יותר ויותר לדמות קומית שסימלה את הטכנולוגיה הכבולה בידי האדם לעשות עמה כרצונו. בסרט צ'כי קומי משנת 1951, הקיסר והגולם (Císařův pekař a pekařův císař ) הגולם מוצג כיצור ענקי, שבבירור אינו אנושי, וככזה הוא מאבד את כל אלמנט האימה שהיה אצור בו כשהיה כביכול אנושי, כמו בסרטיו של וגנר. הוא הופיע בחוברות קומיקס שונות, כמו אלו המוצגות למטה, שבהן הוא נראה כמפלצת קומיקס "רגילה" בהחלט, ללא כל האלמנטים שטמנו בחובם פחד וזרות – אלמנטים שאותם יצרו האמנים. לסיכום אציין שהגולם אף כיכב בספר על סדרת קומיקס שלא התקיימה באמת, אבל ביקום חלופי כלשהו הייתה פופולארית מאוד בישראל מאז שנות הארבעים של המאה הקודמת.4 את הספר כתב החתום מעלה וצייר אורי פינק, ובו הגולם הוא לחלוטין חסר תווי פנים מאחר שהוא בעצם מייצג משהו שאינו קיים באמת.

וכעת זכתה הדמות הקלאסית לגרסה חדשה של האמן טובי כהן – הפעם לא בציורים כי אם בצילומים, שבהם הוא מתואר לא על רקע נופי אירופה ובעיר העתיקה פראג, כמקובל, אלא דווקא על רקע נופי הגליל, ים המלח ועיר המקובלים צפת. הרקע הוא אם כך של עולם טבע ומים מאיים ולאו דווקא של עולם עירוני אנושי קדום ומט לנפול, כפי שהיה עד כה. אולם, תחושת המסתורין הקדום העל טבעי נותרה כשהייתה, למרות שכהן מחזק את זיקתה לעולם הקבלה והגלגולים של צפת (שהיא אלמנט משני ביותר ואף לא קיים בסיפורים המקוריים).

בצילומים-איורים שלו לסיפור, יוצר כהן אווירה של אימה מסוגננת הנמצאת מתחת לפני השטח, אך מאיימת להתפרץ ולבסוף אכן מתפרצת בעוצמה שלא ניתן לעמוד בפניה, כמו אחת מרעידות האדמה שפוקדות את האזור שבו בוצעו הצילומים אחת למאה שנה. בצילומים של כהן, האימה אינה טמונה רק בגולם אלא גם בסביבה שבה הוא נוצר ופועל ובאנשים סביבו, שכל אחד מהם עלול לתרום ליצירת האיום של הגולם. מבחינת טובי כהן, הגולם רק מבצע את מה שאנשים כמו הרב וכמונו יוזמים.

ביצירתו של טובי כהן סיפור יצירת הגולם, מאבקו בפוגרום והשתוללותו מתוארים על רקע נופים ארץ ישראליים קסומים, שמוסיפים עוצמה לסיפור המפורסם שנוצר לפני כמאתיים שנה אך הוא מדבר אלינו כיום יותר מאי פעם. זאת, מאחר שכולנו נמצאים בימים שבהם מוחלפים בני אדם בטכנולוגיות וחווים מן הסתם את המשיכה אל ה"גולם" ובו בזמן את תחושת הפחד ממנו, כפי שהיא משתקפת בצילומים של כהן. למעשה, הפחד מעצמנו וממה שאנו עשויים לגרום בחוסר האנושיות שלנו זה לזה. 

1. הגרסה הזאת של אלויס ג'יראסק תורגמה לעברית בידי יצחק אבנון בקובץ אבא מספר: מבחר הסיפור לילדים, עם ציורים של ד. שפרין, הוצאת פרפרים, תשט"ו.

2.  ספרו של גוסטב מיירינק תורגם לעברית בידי מרים קראוס, וראה אור בהוצאת כרמל בשנת 1997. ציור העטיפה לא היה מהאיורים המקוריים של הוגו שטיינר, אלא ציור ידוע של האמן מיכאיל גרובמן.

3הגולם מפרג: אגדת עם, הוצאת דביר, תש"ב. 

4אלי אשד ואורי פינק, הגולם סיפורו של קומיקס עברי, מודן, 2003. 

טובי כהן, יצר, 2016, צילום על נייר fineart, 75x225 Toby Cohen, Created, 2016, photograph on fineart paper, 75x225
גלריה / מוזיאון: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת מטר אנגל