אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

היה או לא היה - ג'וזיאן ונונו


שקט מצלמים / ג'וזיאן ונונו, מתוך התערוכה (באדיבות: לי רמון)
'שקט מצלמים' 2016, אקריליק, פחם וגרפית על נייר, 125/85 ס"מ מתוך התערוכה (באדיבות: לי רמון)

היה או לא היה - ג'וזיאן ונונו

אוצרים – לי רמון ויצחק דה לנגה

פתיחה   18.3.2017    נעילה  6.5.2017

בשחור, אפור ולבן ובאמצעות תהליכי עיבוד וציור הנסמך על צילומי ילדות וטקסטים שלה ושל אחרים, ונונו בודקת היסטוריה פרטית וקולקטיבית. מעבודותיה עולה תמיהה ביחס למה הייתה אז המציאות ומה הם תעתועי הזיכרון, 'מה היה שם' והוסתר או הוכחש, ואת נוכחות אותה שאלה טורדנית גם כאן ועכשיו.

(המאמרים השלם מאת לי רמון מצורף) 

במסגרת התערוכה יתקיימו המפגשים:

1.4.17  שבת 11:30

שיח גלריה עם ג'וזיאן ונונו

22.4.2017 שבת 11:30

דב חנין – חבר כנסת, משפטן, דוקטור למדע המדינה, פעיל איכות סביבה ופעיל למען שוויון חברתי-כלכלי

איך עושים שינוי בעידן של ״פוסט אמת״

6.5.17 שבת 11:30

חיה קורץ – מחנכת ומורה לספרות

תעתועי או כישלון התודעה האנושית ביצירה "הגלגול" מאת פרנץ קפקא

'הקצה' רחוב לוחמי הגטאות 34, נהריה

11:00-13:00: ימי שלישי: 10:00-15:00, שישי 12:00-15:00, שבת :הגלריה פתוחה

הכניסה חופשית. למועדים נוספים ולקבוצות בתיאום מראש: 04-9926819 ,0524-882177

היה או לא היה ג'וזיאן ונונו

באמצעות תהליכי עיבוד וציור הנסמך על צילומי ילדות וטקסטים שלה ושל אחרים, ונונו בודקת היסטוריה פרטית וקולקטיבית. מעבודותיה עולה תמיהה ביחס למה היא המציאות ומה הם תעתועי הזיכרון, 'מה היה שם' והוסתר או הוכחש, ואת נוכחותה הטורדנית של השאלה גם כאן ועכשיו. לב התערוכה הוא סדרת הציורים החדשה של ונונו שהתפתחה מתוך צילום מאלבום הילדות. הטקסטים של ונונו המלווים את התערוכה, הם ורסיות, לעיתים שונות רק במעט זו מזו, המנסות לשחזר את חווית הרגע החד פעמי המונצח בצילום -  תמונת מחזור בית ספרה בעיר ליון שבצרפת. התהליך הציורי שהתחיל מתוך צילום באלבום הילדות, זה המיועד להיות תזכורת והוכחה למציאות ולמקום בו בילתה כל יום מחייה לאחר מלחמת העולם השנייה, מנסה לפענח מה היה שם. אך מסתבר שגם המהלך נכשל ומשחזר דווקא את המסך הבלתי חדיר על התקופה ועל הדיוקן הילדותי.

הצבע השחור והלבן העכורים שאינם מזוהים עם ילדות, מריחות המכחול הרזות, חוסר מוחלטות הגוונים והחזרה על התמונה הסטאטית מעידים ויוצרים תחושת אי אמינות. ככל שונונו חופרת בצילום שוב ושוב, הופכת פוזטיב לנגטיב, משולי הצילום מחלצת את הדיוקן למרכז, מגדילה, משחירה, מבהירה ויוצרת גרסאות רבות, כך גובר אי הביטחון לגבי אותה תקופה והרגע אותו הצילום אמור היה לייצג.

בדומה להיטשטשות הצילום בתהליך הציורי, גם הטקסטים* שהם חלק בלתי נפרד מניסיון פענוח העבר הם חידתיים. קטעים מהם מוסתרים ע"י הציור וכוללים טקסטים של ונונו וגם ציטוטים. ונונו לא מגדירה היכן הגבול בין הכתיבה שלה לבין המילים של  Wilfred Owen – משורר אנגלי, שלחם במלחמת העולם הראשונה וכתב עליה ובעקבותיה. מהו הזיכרון הפרטי של הילדה ג'וזיאן ברגע הצילום, מה הייתה המחשבה וההרגשה האוטנטית לפני שנים, ומה הצטבר - נרכש ונלמד ויצר פרשנויות וגם רגשות שונים בעת כתיבת הטקסטים כבוגרת.

המילים הרשומות באדום תקיף על גבי הציור, מסיטות מבט ומחשבה מעולם הילדות. חלק מהמילים והביטויים הם מתוך אסוציאציות פרטיות ובלתי ניתנות לפענוח ודאי. חלקן יוצרות זיקות אל אירועים היסטוריים וטקסטים ספרותיים בעלי מטען כבד, כאלו שילדים לא נחשפים אליהם. טקסטים המייצגים שיחות הנאמרות בלחישה או בשפה זרה, אשר רובם נמצאים גם באוצר ידיעותיו וחוויותיו של הצופה הבוגר.

מה קרה שם בעבר? בילדות? האם ניתן לחלץ זיכרון ודאי? תחושה אוטנטית למה שנחווה אז? או אולי ונונו מכירה בכך שאין דרך לפענח את העבר אולי אפילו את ההווה ובכך שולחת גם אותנו להרהר בחמקמקותו של הזיכרון ואולי גם בחוסר הביטחון לגבי המציאות בה אנחנו חיים היום.  

לי רמון – מרץ 2017

*הטקסטים בעברית המוצגים בתערוכה זהים לטקסטים בצרפתית שבציורים.

מתוך הסדרה 'הדפוקים' 2005-2006, אקריליק וזפת על קנווס 100X200 ס"מ

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת לי רמון