אירועים בעיר

כל עיסוק אמנותי בזיכרון השואה הוא קבלת החלטה על גבול הסיכון, האמן עלול לעמוד במצב של ביקורת כפולה הן של אלו שעברו את המאורעות והן מצדם של אלה האמורים להתרשם באמצעות אותן יצירות. מן העבר השני חשוב לטעון ולהבין, כי נוכח כמויות החומר והאינפורמציה שהועברה אלינו לאורך כל השנים יש סכנה של אדישות מצטברת, של הרגל לעמדות שגרתיות הקשורות בתופת הנוראה. בתערוכה זו אנו מציגים יצירות אשר מנסות להעביר בשפה אחרת, שפה חדשה, יצירתית ומודרנית את שקרה, שפה שתדבר אל בני הדור הנוכחי בצבעים ובצורות המוכרות ונהירות לו.

אירוע אמנות "קול אישה", תערוכת אמנות פלסטית קבוצתית לרגל יום האישה הבינלאומי בליווי פרפורמנס ומוסיקה, שתפתח ביום שבת 1.3.14 בשעה 20:00. באירוע שיתקיים בחלל תעשייתי ענק בלב שוק הפשפשים שביפו, (רח' עמיעד 12), יציגו 47 יוצרות ויוצרים עבודות אמנות הנוגעות למגדר ולמעמד האישה בכל הזמנים. בין השאר תעסוק התערוכה בשאלה האם שדה האמנות הוא אוניברסאלי אוטונומי הפועל מעבר למיניות ואין לו כל נגיעה למגדר.

העץ משמש כחומר העיקרי ליצירה. בדרך כלל סוגי עץ קשה בעלי סטרוקטורה מעניינת בצורת הסיבים שלהם, בצבע ובגידים המבטאים אופי וחום. זהו חומר המדבר אל היוצר, משפיע על היצירה ומהווה חלק אינטגרלי ממנה. הטכניקה של העבודה הינה לרוב מעורבת, משלבת גילוף, חיתוך צורני ועיבוד במכונות. בחלק מן העבודות משולבים, ברזל, זכוכית בצורות וצבעים שונים ותאורת לדים.

הפריחה הפנימית האישית של היוצר מול פריחה בטבע. תהליכי הפריחה בטבע מקבילים לתהליכים פנימיים אנושיים. פריחה ופרחים מופיעים כמשל בסיפורי עמים, במיתוס ובפולקלור העממי. רגשות כמו זיכרון, עצב, אובדן, געגוע, פליאה, שמחה, תקווה, ורגשות הבאים ממעגלי החיים כמו: פריחה, הבשלה, קמילה, מוות, בריאה והתחדשות.

אילנה ירון הינה אמנית תל אביבית זה שנים במסע סיזיפי יצירתי של ציור ולימוד עם אנרגיה של בנייה, מתעמתת בעבודתה נפשית, באופן פנימי וחיצוני, בלי סייגים, עם נושאים אישיים מחייה אותם היא משלבת בביקורת חברתית בונה. לא ייפלא אם כך, כי שיריה של זלדה מצאו בליבה מקום אידיאלי להמשיך את פירוק נושאיה, היוו עבורה מצע מצוין להארה ויזואלית ולפרשנות אמנותית, המשלימה את תחושותיה והרגשתה.

אדמה רוח ואש היא להקה אמריקנית שפעלה בשנות ה – 70 ונחשבת לאחת המצליחות במאה ה20 שם הלהקה נוצר בהשראת המפה האסטרולוגית של מוריס וייס, המתופף שייסד אותה, שכללה מרכיבים של אדמה רוח ואש. בחרנו להתמקד בתערוכה זו בפרשנות האישית של כל אחד מהאמנים היוצר בסגנון מיוחד לו לשלושת האלמנטים הללו, לאחד מהם או לכמה מהם ביחד, כאשר יסוד המים, הוא נוכח-נעדר ונמצא בעקיפין ולעתים בגלוי בחלק מהיצירות.

ציור אינטואיטיבי הוא דרך לפיתוח היצירתיות והדמיון באמצעות טכניקות ציוריות המשלבות צבע, מרקם ומוסיקה. פיתוח האינטואיציה, וביטול הביקורת העצמית מאפשרים לנו להיות נוכחים. אמנות אינטואיטיבית מתייחסת גם לתהליך וגם לתוצר. היצירה עצמה במתן תשובה לשאלה "מה ניצור" וגם "איך ניצור". לרוב האומץ להפוך ליצירתי מתפתח באמצעות התגלית שיש לנו מה לומר ודרך הביטוי שלנו היא באופן חזותי. האמנות היא בעצם אמצעי לשילוב העולם הפנימי והחיצוני של כל אחד ואחד.

הביאנלה הארצית החמישית לרישום, נדבך נוסף בסדרת תערוכות, שהחלה בשנת 2001 ביוזמת ובחסות בית האמנים הירושלים. הפרויקט רב המשתתפים, הינו תוצאה של שיתוף פעולה עם הגלריות הציבוריות אשר פועלות במרכז העיר, ואשר מטרתו לחשוף לציבור את העשייה הענפה בתחום הרישום בישראל, וכן למפות את הסגנונות, הטכניקות והנושאים המאפיינים את הרישום העכשווי בארץ.

תמי אפשטיין היא מפתחת הטכניקה הייחודית ליצירת מציאות בעזרת ציור ממדיטציה - עקב אמונתה בכוחה של האופטימיות, ויוצרת פרויקט שלום ואמנות ברוח זו. כל דבר שאפשטיין עושה בעולם האמנות נובע מהאינטואיציה והחיבור האנרגטי שלה. היא מציירת "ציור אינטואיטיבי" שהוא האמת שלה לעומת ציור מושכל או ציור מחושב. היא לא מתכננת או חושבת על תוצאות היצירה ולמרות זאת הקווים בציורי האור שלה יוצאים מדויקים כאילו צוירו במחשב.

תערוכת היחיד השלישית שלה, , לוקחת אותנו לירית שפיר שמש למחוזות רחוקים, רטובים, מעורפלים, גשמיים. סקרנותה היצירתית, חיפושה המתמיד אחר המבע האישי, ניסיונה להעביר את רגשותיה החושיים לסביבה - אלה הם המאפיינים המובהקים של אמנותה. עבודות הצילום של לירית פותחות לצופה צוהר אישי אל עולם המים הנסתר, שתמיד היה שם, אך קרוב לוודאי שלא טרחנו להבחין בו כלל. זה אותו העולם המשתקף אלינו, הנמצא שם בשלוליות כשהחושך יורד על העיר, בה בשעה שהאורות האורבניים מנצנצים סביב ומשחקים של אור וצל בשילוב של תאורה טבעית ומלאכותית יוצרים עולם חדש של מסתורין וסקרנות בתוך הטיפות השקופות.

זרקור" הינו מיזם חדשני וייחודי מבית היוצר של האוצרת איילת אמוראי – בירן ואשת יחסי הציבור מיכל סדן. מתוך הכרת שוק האמנות העכשווי, צרכיו ותוצאותיו, נבנה מניפסט של אוצרת מפיקה ויחצנית אמנות פלאסטית המכירות הייטב את המטריה. נבנה קונספט בו מאגדים "גילדת אמנים" איכותית ונדירה תחת קורת גג אחת בחלל מרכזי עם יתרונות בולטים בלב ת"א, בתיאטרון הלאומי "הבימה", כאשר מדי שבועיים תתחלף התערוכה , העוסקת בנושאים מגוונים כדוגמת: גבולות והגדרות של רוח וחומר, קודש וחול, נשיות, רב תרבותיות ואקולוגיה. התערוכה תיחשף בתקופה של כמחצית השנה לאלפים רבים של מבקרים בעת המופעים ותיצור שיח פורה וחשיפה בלתי אמצעית עבור האמנים.

גיל שוחט משיק סדרת קונצרטים חדשה וייחודית בהיכל התרבות בקיבוץ יגור. בהשתתפות שלומי שבן, מירה עוואד, עידו תדמור, יניב ד'אור, ברכה קול ומריה קבלסקי. סדרת קונצרטים חדשה ויוצאת דופן, "שיאים של התרגשות", המשלבת מוסיקה קלאסית ואופרה עם מחול ופופ יוצאת לדרך בדצמבר, בהיכל התרבות בקיבוץ יגור, בניהולו האמנותי של גיל שוחט ובהשתתפותו, ובשיתוף תרבות לישראל בע"מ והלן בוטנסקי מנהלת מחלקת תרבות, מועצה האזורית זבולון

כאמנית המטיפה להצגת יצירות אמנות במרחב הציבורי מוצגת גם עבודתי בחללים שאינם נכללים בקטגוריית 'הקובייה הלבנה' שהנם הגלריה והמוזיאון. אירע שעבודות חזרו מתצוגה בארץ ובחול כשהן פגומות כתוצאה מתצוגה ממושכת ופגיעה מקרני שמש ישירות, הפרשי טמפרטורות קיצוניים, לחות, רשלנות בעת העברה, נפילה, מזיקים וכדומה. תערוכה מייצרת נראות לתהליך הרסטורציה של יצירות אלה. תהליך זה הציף רצון להצגת המקום החבוי והמוכחש, שמיוחס לעתים לחוסר מיומנות וידע של האמן.

THE SOUND OF POP-ART תערוכת מחווה לפופ-ארט הישראלי. ז'אנר הפופ ארט מגלם את תרבות ההמונים שתכניה מזוהים ומשקפים את התרבות האמריקאית ואת תרבות הצריכה, הפרסום, ותקשורת ההמונים. הפרקטיקה האמנותית של הפופ ארט מלווה בהומור או באירוניה, ולעיתים משקפת נימה ביקורתית כלפי חברת השפע והצריכה. הדימויים המוצגים משוכפלים, מנוכסים, מעותקים, מנוטרלים מהקשרם הראשוני המקורי, ומציגים פרקטיקה חדשה המדגישה את המניפולציה שחלה על היצירה.

סדרת הצילומים החדשה של שולי חלפי ,עוסקת בזיכרונות ילדות. חוויות העבר פותחות אצל האמן ערוצי זיכרון נשכחים שבאים לידי ביטוי בסדרת צילומי שחור – לבן. הצילומים בעלי הניגודיות החריפה מהווים אלגוריה לזיכרון נוף ילדות, בבואה של הממשי, שרידים של מציאות שהייתה ואיננה

מדברות בבדים. תערוכה קבוצתית של אמניות מהסטודיו לאמנות טלאים של דנית רופא האמניות: איריס לוי, גילדה פלשמן, דנית רופא, הגר צחר, הדס סודרי, מינה ירשנסקי, סימונה פלד, רות ברון, רינה צרף, שולמית רון, שושי פינקלשטיין. אם פגשתם פעם מישהו שעוסק באומנות טלאים (או "קווילטינג") אתם כבר יודעים שזוהי פעילות ממכרת. האמניות שנשבות בקסמו של הקוויטינג משקיעות בו לא רק את זמנן, אלא גם את אהבתן, את תשוקתן ואת מלא כשרונן. הסטודיו של דנית הוא "בית חם לאומנות טלאים" במרכז תל-אביב, בו דנית רופא – מורה לקווילטינג ואומנית טלאים בזכות עצמה.

נושאת מטוסים": "רעיונות אמריקניים באדריכלות ישראלית" - הביתן הישראלי מהביאנלה לאדריכלות בוונציה כעת במוזיאון ישראל. האם "ישראל היא נושאת המטוסים האמריקנית הגדולה בעולם"? – האמירה המפורסמת של אלכסנדר הייג, מזכיר המדינה בתקופת נשיאותו של רייגן, הציתה ההשראה לשם התערוכה אשר ייצגה את ישראל בביאנלה לאדריכלות בונציה ב- 2012 ואשר תוצג לראשונה במוזיאון ישראל למשך חודשיים בלבד החל מה-3.11.13. תערוכה כוללת יצירות של חמישה אמנים וצלמי אדריכלות מובילים מישראל ומן העולם:

אסכולת פריז " היא תנועה אמנותית שמרכזה היה בפריז בין השנים 1918 ל-1940. במחצית הראשונה של המאה העשרים הפכה פריז למרכז הגדול ביותר של אמנים יהודים, תופעה ראשונה מסוגה בתולדות האמנות הקרויה גם "אסכולת פריז היהודית". ''אסכולת פריז'' מעלה שמות של אמנים ידועים כמו אנרי מאטיס, פבלו פיקאסו, ז'ורז' בראק, פרנאן לז'ה, מרסל דושאן, חואן גרי, מאן ריי ועוד, וגם שמות של אמנים יהודים גדולים לא פחות. רוח ההשכלה שכבר פשטה בקרב יהודי מערב אירופה אל מזרחה ועד לרוסיה גרמה אולי לקונפליקט בין היותם אינדיבדואלים בעולם החדש והמודרני לבין נאמנותם ליהדותם ולתרבותם.

המיצב התלת ממדי הנפרש לאורך שלושה קירות בגלריה ב נ י מ י ן עוסק בניסיון לייצג יקום היברידי שממזג, בתפרים בלתי נראים, בין ה"ארכיטקטורה של הענן הדיגיטלי" לבין העולם הממשי. ההשראה למבנה לקוחה מן הצופן הגיאומטרי של הברקוד, המשמש לכניסה מהירה לאתרים ברשת. שפר מדברת על מרחב אין סופי של אתרים, שרתים, נתבים ונתונים אותם היא מתרגמת ל'נוף' אורבאני-ירחי, המכיל בתוכו חילוף מתעתע בין מציאות ממשית למרחב וירטואלי.

באפריקה מצא דורי כספי את הטבע הבראשיתי, הפשטות האנושית והשלווה הפנימית אותם הוא תר בחיי היום יום, ואלה הפגישו אותו עם האמן שבו. מזה שנים הוא שב, פעם אחר פעם, אל בני שבטים קדמוניים המצויים על סף הכחדה כחברות מסורתיות, והקשר האישי שהוא יוצר עמם מוליד צילומים רגשיים, רוויי תשוקה, בעלי אסטטיות חודרת.

"בחזרה לילדוּת" תערוכה המביאה מזיכרונות הילדוּת של עצמנו ושל דור ההורים וכמובן של הדור הצעיר. השיח "בחזרה לילדוּת" לוקח אותנו למחוזות זיכרון שונים הבאים לידי ביטוי במשחקים, בספורט, בחיים בבית ובמשפחה. עולות שאלות רבות: איך עברה עלינו ילדוּתנו שלנו, ואיך נראית ילדוּת ילדינו הצעירים והבוגרים. במה שיחקנו, מה הצית את דמיוננו.

הביאנלה של ירושלים לאמנות יהודית עכשווית היא יוזמה צעירה המבקשת לתת מקום ליוצרים ואמנים, מכל רחבי העולם, המתייחסים בעבודתם לעולם התוכן היהודי. הביאנלה תהיה הזדמנות למפגש בין עולם התוכן היהודי ובין עולם האמנות העכשווית. ואין מקום טבעי יותר למפגש כזה מאשר ירושלים. ירושלים תהפוך לקראת חג הסוכות למוקד של התרחשות אמנותית. 5 תערוכות שונות שיציגו עשרות אמנים מהארץ ומהעולם יהיו פתוחות לקהל הרחב ויציגו פסיפס מרתק של פרשנויות לשאלה מהי אמנות יהודית עכשווית. בנוסף, במתחמים השונים של הביאנלה יערכו ערבי שירה ופיוט, ריקוד ופרפורמנס, לימוד ומפגש עם אמנים, סדנאות יצירה ועוד.

יש המכנים את משחק השחמט ספורט ,למרות שאין כל הנעה של הגוף מלבד מספר אצבעות ותנועות הראש אך כן, יש בו תחרותיות והכתרה בכתר אליפות, התמודדות קשה של פעילות מוחית ולעיתים הפסד של מספר קילוגרמים של משקל גוף בתחרות. אנו עוד מוצאים בשחמט כי נקבע תואר למנצח- רב אמן בשחמט- אמנות או ספורט? קסמו של העיסוק בשחמט טמון בכך שהשחקן כיחיד פועל ומחבר בין כל חלקי המוח השולטים בהתנהגות האנושית: הפיזית, הרגשית והשכלית.

תערוכה PHOTOGRAPHY# בגלריית הקוביה מוצגות עבודותיהם של שנים עשר צלמים מבוגרי המחלקה לתקשורת חזותית במכללת האקדמית הדסה, ירושלים. בוגרים אלה מייצגים דור חדש בצילום: צילום המבקש לפרום את גבולות הפריים, צילום המערער על המסורתי והטכנולוגי ושואל שאלות חדשות על כחה של המצלמה לברוא דימויים, לתעד מציאות חיים, לספר סיפור. תערוכה הבוחנת את המדיום ככזה הבורא מקום חדש, ביקורתי, פרשני. תערוכה זו עוסקת בעיקרה במחשבות על הצילום:

החל מתאריך ה- 17 ביולי 2013 – מוקרנת שוב במוזיאון ישראל בירושלים עבודת הוידיאו "השעון". יצירת האמנות המפורסמת של האמן כריסטיאן מרקליי. העבודה, שנרכשה לאחרונה ע"י מוזיאון ישראל לאוסף המוזיאון, עוסקת לפי שמה: בנושא הזמן. היצירה מורכבת מאלפי קטעים שנלקחו מסרטים. בקטעים מוצגים שעונים שונים, או בני אדם המתייחסים לנושא הזמן והשעות, ואשר למעשה מכריזים בקטע בו הם מופיעים על שעה ודקה כלשהי ביממה.

תערוכה המוצגת עד לסוף חודש יולי 2013 במוזיאון מאנה כץ בחיפה, בוחנת את הצורך של האמן היהודי מארק שאגאל לעסוק בציוריו בנושאי תנ"ך כאמן חילוני מודרני במאה ה-20. מוכר וידוע כי יצירתו של האמן, אם לא רובה, שאבה את השראתה ממקורות יהודיים תרבותיים ורוחניים. רבות מעבודותיו המפורסמות, ציורים, פסיפסים ועבודות במדיומים השונים מציגות סמלים יהודיים מסורתיים כשופר, דגים, מגן דוד, פמוטים ומסורת יהודית, כחתונה יהודית וכו'

התערוכה היא תערוכת מחווה של אמנים ישראליים, לעם הבולגרי שמנע את השמדת היהודים לפני 70 שנה, בתקופת מלחמת העולם השנייה. התערוכה בחסות קבוצתAL GROUP ישראל-בולגריה ובשיתוף עולי בולגריה בישראל, בתערוכת "נוף ציורי הדנובה" משתתפים 16 אמנים בולגריים מהעיר רוסה, בהשתתפות הגב' הלנה סטפאנובה וליקובה - בשם גלריה "רוסה". זו תערוכת ידידות ישראלית-בולגרית.

ציוריו של יהודה בן נחום נראים כאילו נתונים בדיאלוג עם יצירתו של פול קליי אותה העניק כמתנה לסופר גרשון שלום, תמונה המצויה כיום במוזיאון ישראל והידועה בשמה "המלאך החדש" (אנגלוס נובוס"). המסר החברתי העולה מההתוודעות הרצינית והמעמיקה של הצופה לאילוסטרציות הדרמטיות הרות הגורל של בן נחום הוא אחד – מה שנראה אכן שקוף וקיים, ומה שאינו נראה, אך קיים וקורה מסביבנו - מחייב התייחסות, למידה והבנה, כי הוא קשור לגורלו של כל אחד מאתנו.