אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

אסייתים (ואבוריג'ינים) החוצה, ג'ינג'ים לכלא!


תאריך פרסום קודם: 
2003

טוב, אז בתור התחלה אנחנו יוצאים למסע (קצר) בזמן, משהו כמו חודשיים אל העבר, פשוט כי חבל שלא להזכיר. להלן תקציר הידיעה (וסליחה אם יש אי דיוקים כאלו ואחרים בפרטים, אני לא כתב פוליטי, סתם רשם ספק תייר יורד ספק קנגורו חובב). 

פאולין הנסון, שחוץ מזה שהיא ג'ינג'ית שנראית דומה בצורה מבחילה, לדעתי, ללימור לבנת בזוויות מסוימות (מצטער אם אכלתם בדיוק) הייתה גם ראש מפלגה לא קטנה בכלל בשם "אומה אחת" עד ממש לא מזמן (מיליון מצביעים, שהם כחמישה אחוזים מהאוכלוסיה), נכנסה לכלא לשלוש שנים (או שנה וחצי על התנהגות טובה), לאחר שהתגלה כי, בעת רישום המפלגה בשנת 1990, היו היא ושותפה החברים הרשמיים היחידים למעשה, בניגוד לחוק הדורש חמש מאות חברים לפחות. על סמך רישום כוזב זה זכו לקבל את כספי המימון שעל פניו לא היו מגיעים להם (משהו כמו מיליון אוסטרלי, קצת יותר מחצי אמריקני), והתחילו בקמפיין שלהם שכאמור, הלך להם לא רע בכלל ושם אותם על המפה הפוליטית, שם שהו בבטחה ועם הרבה כותרות מזה קרוב לחמש עשרה שנים. 

וואי, וואי, איזה בלגן שזה עשה כאן. 

נכון שהיא גזענית ("אומה אחת" התבססה בעיקר על הצהרות והצעות חוק בנושאי אנטי-הגירה, בייחוד כנגד אסיאתיים, הפסקת פעילות אבוריג'ינית פוליטית וכיו"ב), נכון שהעונש קצת מוגזם לכל הדעות, ונכון שזה קצת ציד מכשפות, ועל זה בעיקר אנשים מדברים כאן, אבל בכל זאת, אני, כאאוטסיידר, לא יכול להתעלם מעובדה אחת בסיסית – עצם הפעולה הזו היה מספיק חריג כדי להכניס אותה לכלא, אפילו ליום.

עצם העבירה היה מספיק לא מקובל ולא נורמטיבי כדי ששופטי בית משפט יבחרו לקחת פוליטיקאי מצליח מזה חמש עשרה שנים, ולחסל לו באחת את הקריירה הפוליטית, שלא לדבר על לשלול ממנו את חירותו בפועל ולשלול מקרוב למיליון מצביעים את נציגם הנבחר בפרלמנט. 

עכשיו, לכל מי שזה נראה לו יבש ומשעמם ולא ביג דיל אני מבקש לעשות יחד איתי את התרגיל השבועי לישראלי המשופשף.

 מוכנים?

לעצום עיניים, לקחת שתי נשימות עמוקות, לזמזם "אום" אם זה עוזר לכם, ולהעלות לנגד עיניכם הרוחניות והפתוחות לכל אפשרות קוסמית את הסצנה הבאה - גנדי (סליחה, זאביק, אני מחפש מקבילה דומה, זה לא אישי) שלנו, גיבור מלחמת טרה לה לה, מלח הארץ טרי לי לי, מאושיות המדינה, כן או לא גזען, כן או לא פאשיסט, מוביל, און אנד אוף, לא מעט מצביעים, נכנס לכלא כי עבר (כולם ביחד, אתם מכירים את הפזמון) "על חוק מימון המפלגות". 

מה...לא?  

אז אולי רפול?  

גם לא, נכון? 

מלא את שם הדמות הפוליטית החביבה עליך וקשט בצבעי אביב עליזים? לא? 

צודקים. אף פוליטיקאי לא נכנס לכלא על שטויות כאלה. זה ברור, נכון?  

גדלנו על זה, אנחנו מסתלבטים על זה בקפיטריה בעבודה בחיוך מיואש, ומעבירים דחקות על איך שאהוד ברק קיבל מכה על היד ונו נו נו כי קיבל אי אילו מליוני דולרים במרמה או שלא במרמה דרך פרצה או שלא פרצה בחוק, כי בית המשפט אמר אבל הדתיים אישרו אז בעצם לא הייתה עמותה או שכן הייתה אבל גם לביבי הייתה והכול נסגר בארוחת צהריים או בכמה נזיפות חצי משועשעות מכלבי השמירה של העיתונות שגם הם רגילים לזה ולא ממש רואים בזה משהו חריג. 

למה בעצם? למה נראה לנו מקובל וברור והגיוני לחלוטין שברגע שמישהו נבחר לכנסת הוא אוטומטית מעל לחוק? למה נראה לנו שזה בסדר וברור מאליו לזייף רישום בכל מקום אפשרי, בכנסת, במע"מ, במס הכנסה או בדוחו"ת וועדות חקירה?  

הנורמה מתחילה מלמעלה או מלמטה או משניהם ביחד, מהמוסך ומהאזרח אל נציגיו בכנסת או להיפך, זה לא משנה. מה שמשנה זה שבסופו של דבר, אנחנו מגדלים ומטפחים את זה אחד אצל השני אצל השלישי, אצל הילדים והחברים וכל מי שבא איתנו במגע, מורישים מדור לדור את אותה הנורמה.  

זה בסדר לזייף, ולרמות, ולשנות, ולערוך ולהפוך על הראש. זה יצירתי. זה ספורט לאומי. 

אבל איך שהוא, בדרך, שכחנו שאנחנו עושים את זה לעצמנו...שאנחנו יוצרים עבור עצמנו מדינה שבה מישהו עוקף פינה בכל פינה, ותמיד זה בא, בסופו של דבר, על חשבון מישהו אחר. 

לא על חשבון הבנק ולא על חשבון חברת הביטוח ולא על חשבון המדינה... על חשבוננו. על חשבון אלה שהכסף שלהם זורם, בכמויות גדולות יותר ויותר ויותר משנה לשנה אל הבנק, ואל חברת הביטוח ואל המדינה, כדי לכסות על מה שהצלחנו "לגנוב" מהם בשנה שעברה ובשנה שלפני... 

התחלתי, בפעם שעברה, בתהייה הצהרתית שכזו, ולפיה אני נמצא עכשיו במדינה של פליימוביל.  

איכשהו, אחרי שגמרתי לראות את פאולין הנסון מנופפת לשלום בדרכה המועדת אל מאחורי הסורגים כאן בחור של התחת של העולם, עם כל העצב והיגון, התחלתי לחשוב שאפשר להתרגל לפליימוביל כזה. צריך רק למצוא את קצה החוט ולהתחיל לעשות משהו דומה גם אצלנו שם, בארץ זבת. 

אולי. פעם. 

עד אז, שלכם, 

זיו 

פינת הדובדבן השרה לענייני יוצאי הצבא, הגב' דנה ווייל, (כן, יש דבר כזה במדינה שבה הצבא מעניין לאנשים את התחת במשך רוב שעות היום) הביעה השתוממות לנוכח הצעת אי האמון שהגישו נגדה מצביעיה, משבוששה להגיע בשעה שנקבעה לכינוס השנתי באדלייד, שם גם צוטטה, בעוזבה את המקום, כמי שנשמעה פולטת משפט ברוח "יאללה, בואו נעוף מכאן".

 (האמת, גם אני השתוממתי. בחייכם, חבר'ה, בינינו, מה זה כינוס שנתי, בואו למידל איסט, תראו איך עושים את זה בגדול, ביום הזיכרון לחללי צה"ל, מול עשרות משפחות השכול בבית העלמין הצבאי בדימונה או בירוחם, ובמקום לבושש ולפלוט פשוט שמים זין ולא מגיעים).

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת זיו מגן