Warning: include(../vacations/header.htm): failed to open stream: No such file or directory in /home/admingo/domains/e-mago.co.il/public_html/e-magazine/ziv16.php on line 11

Warning: include(../vacations/header.htm): failed to open stream: No such file or directory in /home/admingo/domains/e-mago.co.il/public_html/e-magazine/ziv16.php on line 11

Warning: include(): Failed opening '../vacations/header.htm' for inclusion (include_path='.:/usr/local/lib/php') in /home/admingo/domains/e-mago.co.il/public_html/e-magazine/ziv16.php on line 11
 

אוסטרליה: אי הדקלים והמוות

זיו מגן




זה התחיל כידיעה קטנה שהייתה אמורה בכלל להיכנס ל"פינת הדובדבן" (אבל חכו חכו, איזו פינת דובדבן הכנתי לכם הפעם) - דיווחו של חוקר מקרי המוות של ממשלת קווינסלנד בדבר נסיבות מותו של קמרון דומדג'י, 36, תושב "אי הדקלים" בקווינסלנד, אוסטרליה, שמצא את מותו במהלך שהותו תחת חסותם של שני שוטרים במגדל השמירה (הנה התחילו מהבהבים לי פנס הסכנה ופעמון האזהרה, בדיוק כמו אצל בולבול הקבולבול) שעל האי, פחות משעה לאחר שנעצר באשמת שכרות והתנהגות פרועה ובלתי הולמת, פירט את הממצאים הבאים - ארבע צלעות שבורות, כבד וטחול מנוקבים ווריד ראשי שנקרע.

הדו"ח גם קבע, ברוב חוצפתו וללא שהוא טומן הפתעה גדולה מדי בחובו למי שלא המתין לו ממילא, שהנתונים "תואמים את טענת השוטרים", לפיה מצא מר דומדג'י את מותו בנפילה ממדרגות הבטון לאחר שהכה באגרופו באחד מהם (בכך מסתיימים נזקיהם של מקס ומוריץ, אגב, וגם אמינותו ומהימנותו של הדו"ח).


הדו"ח הצית מהומות ענק (מה, באמת?) שהסתיימו בשריפת תחנת המשטרה, בית המשפט ומתקן הכליאה המקומי (לא ברור אם אותו מגדל שמירה שבו מצא דומדג'י את מותו נכלל בחינגה) בקהילה האבוריג'ינית הגדולה והמבודדת  "אי הדקלים", השוכנת על קבוצת איים קטנטנה, שישים וחמישה קילומטרים מחופי טאונסוויל, קווינסלנד אוסטרליה, ונמצאת תחת "חסות" הממשלה המקומית (חכו, תיכף נגיע לזה).

 

אי הדקלים, אוסטרליה. כמו במקרה של נאורו, פשפשתי קצת בהיסטוריה של אי הדקלים. גם הפעם פערה תהום אפלה את פיה לנגד עיניי. הידיעה הקצרה הזו, מעניינת ככל שתהיה, היא בערך משהו בסדר הגודל של נצנוץ קצה הקרחון באפלת האוקיינוס עבור קברניט ה"טיטאניק" המפהק.

במהומות לקחו חלק כשלוש מאות מתוך שלושת אלפים תושבי הקהילה ושישה עשר מהם נעצרו בעקבותיהן, ביניהם ילד בן ארבע עשרה. אותן מהומות נפסקו לאחר שמשטרת קווינסלנד הטילה על האי מצור סטייל "טרויה" - אוכל ושתייה הוזרמו אך ורק לכוחות השיטור שעל האי, כשהתושבים מורעבים, פשוטו כמשמעו, במשך כשבוע. כשאזל האוכל אזל גם הכוח, והמורדים חזרו הביתה. הם כבר רגילים להפסיד בהתכתשויות הקטנות האלו עם הממסד, אני מניח.


קצת עצוב, נכון? גם אני חשבתי ככה, וכמו במקרה של נאורו, פשפשתי קצת בהיסטוריה של אי הדקלים.


גם הפעם פערה תהום אפלה את פיה לנגד עיניי. הידיעה הקצרה הזו, מעניינת ככל שתהיה, היא בערך משהו בסדר הגודל של נצנוץ קצה הקרחון באפלת האוקיינוס עבור קברניט ה"טיטאניק" המפהק.

 

מסתבר שקבוצת "איי הדקלים", שישים וארבעה קילומטרים קוטרה, שהאי המרכזי בה ניחן בנוף טרופי עוצר נשימה ששיאו בפסגת ההר המרכזי, 548 מטרים גובהה, זכתה לשבחים עולמיים כאחד המקומות היפים בתבל. קבוצת האיים, עליה שוכנים צאצאי ארבעים ושתיים קהילות אוסטרליות מקוריות, מוצג באתרי התיירות של ממשלת קווינסלנד, אוסטרליה כגן עדן של צלילה, שוניות אלמוגים ו"מיצגי תרבות אבוריג'ינית", אבל זכה כבר מזמן להכרה הרבה יותר עולמית, ולא בזכות הנוף -

אם חשבתם ש-ניו-יורק, דרום אמריקה או מדבריות לוב הם המקומות הכי מסוכנים בעולם, אתם טועים.

בספר השיאים של גינס, 1999, אי הדקלים זוכה לתואר המפוקפק "המקום האלים ביותר בעולם שאינו אזור לוחמה". (מעניין אם ישראל נחשבת אזור לוחמה...)

 

כמו במקרה בשכונת רדפרן בסידני ובמקרים רבים אחרים, גם על אי הדקלים קל מאד לתושבי אוסטרליה רבים לנוד בראשם ולצקצק ש"ככה זה אצלם, אצל ה-'אבו'ס'". מבחינת רבים מן האוסטרלים, אם יש הרבה אבוריג'ינים, יש הרבה שיכורים, אלימות ובעיות. תגובתה הרשמית של ממשלת אוסטרליה לאחר מגעיה הראשונים עם הקהילה המקומית, לאחר שנרגעו המהומות ולאחר שמשפחת הקורבן קיבלה את גופת בנה ודרשה ניתוח חוזר שתוצאותיו טרם פורסמו, לא הייתה הרבה יותר מוצלחת. נבחר הציבור של קווינסלנד (המושל, אתם מרשים לי לקרוא להם "המושלים", נכון?) ביקר באי, אמר שהוא "מצפה מהקהילה להפגין שליטה ואיפוק", ומיהר למשרדו, משם מיהרו משרדים שונים ומגוונים בממשלתו להגיש הצעות מהפכניות ומרחיקות לכת כגון תוכנית מורחבת למניעת שכרות ואלימות. ההמלצה הציבורית האחרונה שקדמה לאלו, אגב, היא משנת 1995, וכוללת הקמה ותפעול, בפעם הראשונה בתולדות קווינסלנד, של קו מעבורת ציבורי המוביל אל האי וחזרה ממנו. פשוט להקיא, אבל זו רק ההתחלה.

 

אם חשבתם ש-ניו-יורק, דרום אמריקה או מדבריות לוב הם המקומות הכי מסוכנים בעולם, אתם טועים. בספר השיאים של גינס, 1999, אי הדקלים זוכה לתואר המפוקפק "המקום האלים ביותר בעולם שאינו אזור לוחמה". (מעניין אם ישראל נחשבת אזור לוחמה...)

 

מסתבר ש-אי הדקלים "נוצר" בגרסתו הנוכחית בשנת 1918, כשמישהו בממשלת קווינסלנד שביקר שם תשע שנים קודם לכן כדי לפקח על פעולת כורי פנינים יפניים שעסקו בבזיזת משאבי האיים (שלא לומר, משאבי תושביהם, כי הרי אדמה אינה שייכת לאיש, ואם היא שייכת, אז אבוריג'ין זה לא איש) תמורת בצע כסף חוקי ורשמי נזכר לפתע בקיום המקום והביא אותה ברעיון המבריק הבא – להפוך את המקום למושבת העונשין האבוריג'ינית האזורית.

 

למקום הוגלו, אפילו מן השטחים הצפוניים של אוסטרליה, לא רק פושעים ואסירים, אלא למעשה כמעט כל האבוריג'ינים שהיו בנמצא. המקום הפך לישוב האבוריג'יני הגדול בקווינסלנד, (שהיא, להזכירכם, המדינה הגדולה ב-אוסטרליה), והחל מאותה שנה ועד אמצע שנות השישים הוגלו לאי הדקלים אלפי אבורי'ג'ינים שנעקרו ממקום מגורם ובחלק מן המקרים גם מחיק משפחתם. אחוז התלונות בדבר התינוקות שנחטפו על ידי שלטונות אוסטרליה, תלונה נפוצה ממילא בקרב הקהילות האבוריג'יניות של תחילת ואמצע המאה, הרקיע שחקים בקרב הגולים, וכמו בשאר מקרי התלונה, לא זכה לכל יחס.

אי הדקלים הפך לגיהינום טרופי סטייל מחנות הריכוז בוויטנאם וקוריאה. בשנת 1927 הוקם על "האי פאנטום" (Fantome), אחד האיים הקטנים בקבוצה, בית חולים לטיפול במחלות מדבקות ובעיקר במחלות מין. בשנת 1939 הוקם לצידו בית חולים למצורעים, שהמשיך ותפקד תחת טיפולן המסור של נזירות קתוליות עד שנת 1965, אז הועברו תושביו חזרה אל "אי הדקלים הגדול", שהיה מצויד כבר במתקן רפואי ואפילו בבית חולים לחולי נפש. האירופאים הצליחו להפוך את האבוריג'ינים למטורפים. רשמית.

"רב הניצב", סוהר לבן, היה שליט-העל באי ובקהילתו. שבעים סוהרים לבנים אחרים ובני משפחתם משלו באבוריג'ינים של קווינסלנד, תחת ניצוחו הקפדן של אותו רב-גונדר שהואשם לא פעם ולא פעמיים, בשמות רבים מספור לאורך השנים, בהתעללות ובמעשים מחרידים שממש לא בא לי להעמיק בהם.

 

עם השנים ועם התפתחות העין הציבורית העולמית, נעלם רב-הגונדר, בית הסוהר הפך לתחנת משטרה ולה מתקן כליאה ומגדל שמירה, ואפילו בית משפט קטן וחמוד (שנשרפו כולם עד היסוד בסוף נובמבר, כאמור), אבל יחסה של ממשלת קווינסלנד (על הממשלה הפדרלית אין מה לדבר בכלל) לא השתנה בהרבה.

הממשלה מעולם לא זיכתה את אי הדקלים בהתייחסות של ממש או בטיפול בבעיות הבריאות, החינוך, האלימות והאלכוהוליזם החמורות בקנה מידה עולמי הקיימות בו. תגובתה הרשמית כשהיא נשאלת באשר לסיבות המשוערות למצב באי הדקלים היא – "היה להם די והותר זמן להסדיר את ענייניהם באופן חופשי" - תגובתו השגורה והמיומנת של בן העולם הראשון לבן העולם השלישי, מבית או מחוץ.

 

ואתם יודעים מה זה "באופן חופשי" לפי ממשלת קווינסלנד?

מסתבר שדבר אחד, לא קטן בכלל, הצליח בכל זאת לעשות מותו של קמרון דומדג'י.

 

נציג ממשלת קווינסלנד שאי הדקלים "נופל", (לצערו?), בתחום שיפוטו, העלה השבוע הצעת חוק חדשה.

תחזיקו חזק את הכיסאות. לי זה עשה בחילה קשה.

 

מר פיטר לינדסי, "ראש העיר" של אי הדקלים, מציע שהיום, בשנת 2005 לספירה הנוצרית, ביבשת אוסטרליה, המכנה את עצמה דמוקרטיה ו"המקום הכי טוב בעולם לחיות בו", הגיע הזמן לתת לתושבי אי הדקלים זכות שמסתבר שעדיין אין להם ולא הייתה להם מעולם.

למקום הוגלו, אפילו מן השטחים הצפוניים של אוסטרליה, לא רק פושעים ואסירים, אלא למעשה כמעט כל האבוריג'ינים שהיו בנמצא. המקום הפך לישוב האבוריג'יני הגדול בקווינסלנד, (שהיא, להזכירכם, המדינה הגדולה ב-אוסטרליה), והחל מאותה שנה ועד אמצע שנות השישים הוגלו לאי הדקלים אלפי אבורי'ג'ינים שנעקרו ממקום מגורם ובחלק מן המקרים גם מחיק משפחתם.

 

את הזכות להחזיק באדמה, בית, רכוש או קניין משלהם. את הזכות להיות בני אדם בחברה שכבשה אותם, אנסה אותם, ושדדה את כל מה שהיה להם.

 

אהלן חבר'ה, ומזל טוב. ברוכים הבאים למאה העשרים ואחת.

 

פינת הדובדבן המורחבת - נו, מה יהיה? (סיוט אופנתי)

 

 

הלילה, ממש לפני שהתעוררתי, אחרי שגמרתי עם החלום על דרו ברימור אבל לפני שהספקתי לראות לבראד פיט את התחת, בא לי סיוט אופנתי. אני חושד שהגורם המקורי לסיוט היה שבוע האופנה שהסתיים לא מזמן במלבורן, וויקטוריה. התמונות שהודלפו לאמצעי התקשורת מהאירוע העצוב הזה לא אמורות היו להתפרסם ללא אזהרה לצופים הרגישים שבקהל ובמיוחד לילדים, אבל הצנזורה פישלה, ואני הצצתי ונפגעתי, מה שאומר שגם אתם עומדים לאכול את החרא.

 

בחלומי חלפתי שוב, כסהרורי, ברחובות בנגקוק הצבעוניים, הריחניים, הרועשים והלחים, ביום האחרון לפני הטיסה משם לכאן, כשאני מנסה להעריך אם אני באמת ובתמים צריך את המכנס הנוסף הזה תמורת מאה הבהטים האחרונים שלי, או שסתם יש לי עיניים גדולות. במציאות סיכמתי ב"עיניים גדולות" פסקני, נרשמתי לעוד עיסוי אחד אחרון (עיסוי, עיסוי. פיכסה. תתביישו לכם) והלכתי לישון עד הטיסה.

אבל הפעם, בחלום, לקחתי את המכנס ההוא, עוד שלושים כמותו, וארבעים ושתיים גופיות, חולצות, ונעליים צבעוניות ומגניבות נוספות, שלא לדבר על חמישה עשר ג'ינסים גזרה נמוכה ושלוש מאות תחתונים.

 

לצערי, כאמור, זה היה רק חלום, וכשהתעוררתי חייכו אלי מהמדף בארון אותם מכנסיים מהוהים ועלובים, חסרי צבע כמעט, זוג אחד מתוך שלושה שקניתי אז, לפני שנתיים כמעט, בבנגקוק, התחנה האחרונה שלי לפני ישימון הלבוש והאופנה המכונה אוסטרליה.  

 

אני זוכר, עם נחיתתי כאן, איך גיחכתי לעצמי בפעם הראשונה בה עברתי ליד חנות בגדים וראיתי שם משהו דומה למה שאתם רואים בתמונה שמעל. גיחכתי, כי אז עוד יכולתי להרשות לעצמי לגחך. כי אז עוד הייתי צעיר חסר ניסיון. כי אז עוד היו לי שלושה זוגות מכנסיים במידתי בדיוק, צמודים כמו שאני אוהב, נמוכים כמו שאני אוהב, שקניתי בקינג ג'ורג', תל-אביב, שנראו בדיוק כמו ההם בשינקין, עשרים מטר ליד. (קמצן, בטח קמצן, אבא של הקמצנים, מה חשבתם?)

גיחכתי. איזה אהבל הייתי. אני זוכר שחשבתי לעצמי אז שנפלתי על חלון ראווה עלוב במיוחד, המשרת פלגים מסוימים מאד באוכלוסיה (צעירים, נניח, יוצאי קהילות חקלאיות במרכז אוסטרליה, שרצה כישרונם וזיכה אותם במלגה לאוניברסיטה העירונית המקומית).

 

עברו להם חודש או חודשיים, התחלתי, כמו כל מהגר, להתערות ולהסתובב לי בין האנשים, לפקוד ראיונות עבודה ופגישות למיניהן, וראה זה פלא - חלון הראווה הפך למדגם מייצג. ב-אוסטרליה, רבותיי, אין מה ללבוש אם לא הבאתם אותו איתכם מחו"ל.

 

 

עכשיו, שיהיה ברור, אני לא ז'ורז'ט ארמני, אני! הרעיון שלי לאופנה, כפי שכבר צוין מעלה, מסתכם בתקציב של שלוש מנות פלאפל ושוטטות נמרצת בשווקים וחנויות היד השנייה, אבל גם לקבצנים יש סטנדרטים.

 

לתושבי אוסטרליה, לעומת זאת, אין.

 

לפחות בכל מה שנוגע להלבשה העליונה והתחתונה.

 

אם אתה גבר אוסטרלי, החיים פשוטים והקוד החברתי אינו משאיר מקום לטעויות. הוא כחול, הוא מחוספס, הוא טוב לכל עונה ומי אמר שהוא מת? ג'ינס הוא לא רק מכנס, הוא דרך חיים. הוא יכול וצריך להופיע כמכנס, חולצה, מעיל קל או כבד, על חגורה או על מגף, והוא לא חייב להיות כחול. הוא יכול להיות גם תכלת, כחלחל או כחול ממש ממש כהה. 

 

אם אתרע מזלך ואתה איש עסקים או אמור להיראות קצת יותר ייצוגי, אין בעיה, חבר. מעצבי האופנה האוסטרלים יציידו אותך במכנס בד אה-לה-גזרת כדורגלני בית"ר ירושלים בראיון טרום-החתונה-עם-דוגמנית-השנה וגם כאן, הבחירה והגיוון עצומים. אתה יכול ללכת על שחור, אפור ממש ממש כהה או בור פחם קיצי בהיר, מה שתבחר. טוב, נו, גם חום. לך על זה. 

 

אם בהנעלה עסקינן, אל חשש, כפיר צעיר. כמו אבא וסבא לפניך, גם אתה תנעל לרגליך מגפיים או תואמי מגפיים, בקיץ, בחורף בסתיו ובאביב, במאה הקודמת, הנוכחית והבאה, מגף הולך עם כל מכנס (ג'ינס), עם כל חולצה (ג'ינס) ולכל אירוע, מטרה ורושם.

אם אתה מתעקש להיות סטודנט צעיר, מעצב פנים מתחבט או סתם אחד שמסרב לשאת על כתפיו את עול מסורת המגף האוסטרלי לדורותיו, יעשו לך המעצבים טובה וירשו לך לנעול משהו אחר – נעל התעמלות, רצוי שנראית בול כמו "אדידס", "אולסטאר" מינימום שישים אחוז לבנה ובעלת שרוכים בשרניים ככל האפשר היא אביזר ההנעלה המוביל השני של קיץ 2005. (וכן, זה הולך גם עם חליפה. במיוחד עם חליפה).

 

בכל הנוגע לחולצה, אתה מתבקש להיצמד לנורמה, והיא – קשר מינימלי בין החולצה לשאר פריטי הלבוש וכל מגמה אסתטית רווחת. כל עוד הכלל הפשוט הזה נשמר, רק הדמיון והשמיים הם הגבול למתלבש הזכרי ההטרו הצעיר. אפרופו שמיים, השמיים בכבודם ובעצמם, על כל כבודת ענניהם, גורמי השמיים ומיטב הסמלים האסטרולוגיים מוזמנים ומתבקשים לרדת ולקשט את החולצות ואת המכנסיים, כפי שאלה עשו, ועדיין עושים, אצל מיטב המעצבים המובילים של הודו, יוון ו-תורכיה במאות הנוכחיות והקודמות. אם זה טוב להם, זה טוב גם ב-אוסטרליה.

 

מילא הגברים, אצלם, כפי שניתן לראות מפני הדברים, אין הרבה מקום לטעויות ולפדיחות גדולות מדי. נכון, הרבה טעם אין שם, אבל כמה כבר אפשר לפשל עם ג'ינס ומוצריו הנלווים?

 

כשמדובר באופנת נשים, לעומת זאת, המקום לפדיחות הוא אינסופי. מעצבות האופנה האוסטרליות, ואני מאד משתדל שלא להכליל, אבל זה קשה, הן בעלות דמיון מפותח שלא ברא השטן. במחשבה שנייה, אם השטן ברא דמיון כלשהו בעולם הזה, ייתכן מאד שהוא נראה בדיוק כך. מה זה מפותח, מפותח כמו פמלה אנדרסון ומצויד באותו טעם אלגנטי ואנינות משובחת.

 

 

 

אם את אוסטרלית ואת אישה, את בבעיה רצינית. האפשרויות שלך מסתכמות בבייבידול לסוגיו או, לחילופין, בשאריות העונה שעברה של קולקציית הגברים. שתי האפשרויות האלה, אגב, עדיפות על השלישית, כי האפשרות השלישית היא "ללכת על זה" ולשים על עצמך את מה שבתי הספר האוסטרלים לאופנה הגדירו כפריצת הדרך האופנתית של השנה הנוכחית. זה ייקח אותך למקומות שלא חלמת עליהם – 

 

 

 

איפה אפשר בכל זאת למצוא בגדים שאפשר ללבוש?

 

למה לא שאלתם קודם?

 

כבר עניתי לכם.

 

ב-תאילנד.

 

 

מאמרים נוספים מאת זיו מגן:

המשפט של צ'רלס מנסון (תרגום)

שמונים ושבע אחוזי פגיעה (סיפור)

אין ברירה – חייבים לנתח

משפט המכשפות מסיילם (תרגום)

משטרע

משפטיו של אוסקר וויילד - דיווח (תרגום)

עומדים עלינו לכלותנו

המרד על הבאונטי (תרגום)

תחליף לי!

לרקוד עם מלאכים

סטאט

תשיגו לי את הסוכן שלי

זו כפרתי

אוכלים אותה

השמש שוקעת מעל נאורו

צהוב! מופע ה(לא ממש)אימים של מארק לאת'אם

אל תיגע ילד, זה ארסי

איך אומרים רשיון באוסטרלית

על אנשים (וקצת על עצים)

סקס פה!

דברים שלא שמתי לב אליהם

שנה חדשה

הגביע הוא (כבר לא) שלנו

המציאות מעל כל דמיון (או התקציב)

אסייתים החוצה (ג'ינג'ים לכלא)

נפולת נמושות

ברמה התיאורטית (סיפור)

זין נשאר זין (סיפור)