דף הבית - מאמרים אחרונים    פורומים    רשימת כותבים   אודות אימגו   עולמי

תשיגו לי את הסוכן שלי!

זיו מגן 

 

קצת אחרי הנחיתה כאן, לפני כשנתיים, התברר לי שקבצני תעסוקה כמוני, שמוכנים לעבוד (ולהתראיין לעבודה) בכל מקום שלא יהיה על פני יבשת ששטחה מעל לשבעה וחצי מיליון קמ"ר, מן הראוי שיהיה להם, למרות הבעסה שבעניין, טלפון נייד.

מצאתי, בדיוק כמו בישראל, שלוש או ארבע רשתות שלא היה לי מושג וחצי מושג בנוגע אליהן, וכל אחת מהן ידעה להפציץ אותי בקטלוגים אינסופיים של דגמים, מכשירים וחבילות עד שהנשמה יצאה (שוב, בדיוק כמו בישראל). אפוף מספרים ואותיות ועמוס בהררי עצים מתים התיישבתי על ספסל בגן הציבורי כשהראש טמון בין הידיים, טובע בפרסומים, כשאני משותק מחמת הפחד לעשות את הצעד הלא נכון ולהיקשר בחוזה עבדות סלולארי שיקרע לי את התחת למשך שלוש השנים הקרובות (בישראלית מדוברת - "לצאת פראייר").

כשהרמתי את הראש לרגע כדי לירוק קצת דשא, ראיתי מולי חנות קטנה שעליה התנוסס שלט ענק – "סוכן טלפונים ניידים, כל הרשתות, כל המכשירים." זרקתי את הקטלוגים לסל (המחזור) ונכנסתי לחנות. סינית נחמדה אחת הציצה רגע במחשב והודיעה לי חגיגית שהרשת ההיא וההיא עושה החודש את המבצע הכי טוב למצטרפים, אבל החבילות שלה רק במקום השלישי, וההיא, שאין לה שום מבצע הצטרפות מיוחד, עדיין הכי זולה, לא יעזור כלום. את המכשירים והביטוח עדיף לא לקחת מהספק בכלל, אלא מהחברה הזאת והזאת שנותנות שירות במחיר כזה וכזה...

תוך חמש דקות הייתי עם טלפון אחד וחוברת הסברה אחת ביד, ותוך עשר דקות מצאתי עבודה.

טוב, אולי תוך חצי שנה, אבל לא זו הנקודה. 

הנקודה היא שזו הייתה היכרותי הראשונה עם התופעה שאני מכנה "תרבות הסוכנים". 

לכל דבר כאן יש סוכן. 

בקשת הגירה מגישים אצל סוכן הגירה, וויזת עבודה מקבלים אצל סוכן ניהול, בית מוצאים אצל סוכן נדל"ן (שזה לא כמו מתווך, אל תטעו לשנייה – אתה, השוכר, לא צריך לשלם לו גרוש והוא ימשיך לטפל בכל צרכיך במשך תקופת השכירות כולה), כשרוצים כסף לקנות רכב הולכים לסוכן הלוואות ומשכנתאות, את הרכב עצמו קונים אצל סוכן מכוניות, ואם משתמשים בו לצרכי עבודה או מוציאים איזו הוצאה אחרת הקשורה בעבודה, קורה משהו בכלל מדהים. קבלו את זה -

בסוף שנת המס, תאריך שלא ידעתי על קיומו עד שהגעתי לכאן, בהיותי שכיר, התקשר אלי איש אחד מנומס ופתח ב-"שלום, שמי רוקי ואני סוכן המס שלך".

ניתקתי לו בפרצוף באופן מיידי, כיביתי את הנייד, דחפתי אותו עמוק עמוק למגרה התחתונה במטבח כשהוא עטוף במגבת, ניתקתי גם את הטלפון בבית ולא יצאתי לשום מקום במשך שבוע. מה שבטוח בטוח.

כשנרגעתי, שמעתי שרוקי השאיר לי הודעה בה הוא מסביר לי שסוכן הניהול שלי אמר שנדמה לו שאני משתמש ברכב שלי לעבודה. "אם זה באמת כך ואם שמרת את החשבוניות," הוא דקלם לי באפרכסת בטון חדגוני משהו, "מגיעים לך בין אלף לשלושת אלפים דולר החזרי מס. תרים לי טלפון."

הרמתי לו, בטח שהרמתי לו.  

תוך שלושה שבועות הופקדו לחשבון הבנק שלי כאלפיים ומאתיים דולר אוסטרלי טבין וטקילין, מינוס שכרם הזעום של אדריאן ורוקי בלבוסטה, סוכני מס והשקעות בע"מ. שפשפתי את העיניים והעברתי את כל הכסף, עד הסנט האחרון, לסוכן ההגירה שלי, לשלם על הוויזה.  

כשהלכתי לישון אתמול, שנייה אחרי שנעצמו לי העיניים, נפלה לי צפרדע יפה, ירוקה וחלקלקה (אילנית, אני חושב שלימדו אותנו שקוראים להן בשיעורי של"ח) מהקיר ישר על הכרית והדביקה לי צרפתית. אחרי שהיא לא הפכה לנסיך ואני לא הפכתי לצפרדע, קפצתי קצת , צווחתי קצת והגברת קרקרה בהתרגשות נכזבת כשהיא קופצת לי מהכרית ישר החוצה דרך החלון. 

הבטתי בחתולתי שנמנמה בשלווה, אותה חתולה בדיוק שאמורה להרוויח את מחייתה הבטלנית כשהיא דואגת שמקרים כאלה לא יקרו בבית הזה. "נו, מה יהיה?" שאלתי אותה.

"מיאו," היא אמרה לי מבלי לפקוח את העיניים אפילו, שזה כמובן - "דבר עם הסוכן שלי".

תשמעו, זה פטנט מדהים, הסוכנים האלה. לא צריך לדעת כלום כדי לחיות כאן. הסוכנים יודעים הכול בתחומם, אמורים לטפל בכל הפרטים עבורך, ולך נותר (בתיאוריה, לא תמיד בתכל'ס) רק לשלב את הידיים מאחורי העורף ולקבל מהם את השורות התחתונות. השכר שלהם גלום תמיד במוצר או בשירות עצמו, אם הוא מגיע ממך בכלל, ומכיוון שהם השיגו עבורך את הזול ביותר, אתה לא מרגיש אותו כמעט. 

רק בעיה אחת קטנה יש בסיפור הזה, וראוי לשים אליה את הלב במהלך המגעים עם אותם "ז'יימס בונדים" - האוסטרלים, מקצועיים וקפדניים ככל שיהיו (והם לא תמיד כאלה) בתחומם, לא אוהבים לעבוד קשה מדי. אם שאלת אותם שאלה, נניח, באזור ארבע אחרי הצהריים, צריך להיות ברור לך מראש שהתשובה שתקבל תהיה חלקית במקרה הטוב, שקרית במקרה הרע, ובכל מקרה תהיה שליפה מהמותן, אם יענו לך בכלל בשעה מצחיקה שכזו, בה כל אדם שמעט שכל בקודקודו כבר נמצא בדרך לפאב.

גם הסוכן הכי מקצועי באוסטרליה ינתק את הטלפון במשך שבועיים מבלי להסביר או להשאיר אחריו הודעה כי הוא מבקר את חותנתו הפיסחת בטסמניה, ולך חפש מי ינענע אותך. אבל, זה המחיר שמשלמים עבור חיים שאינם בגדר התמכרות ושיעבוד לעבודה, ומי שמסכין להשלים ולחיות עם החיסרון הזה יכול ליהנות לאללה מהיתרונות. 

מה שכן, שימת זין שכזו בשילוב עם תרבות הסוכנים שבמסגרתה אסור לך, בחלק גדול מן המקרים, ליצור קשר עם הספק הסופי, גרמה לכך שכשהלכו לי הכיריים, אחרי שלושה שבועות של מגעים חשאיים, גלויים ובעיקר כושלים עם סוכנת הנדל"ן שאמורה לתווך ביני לבין בעל הבית שלי, (שמבצע מודיעיני קל העלה שמתגורר שני בתים לידי), תחינות נואשות, הצעות שוחד מיני, כסף, איומים בהתנקשות ובהרתחת ארנבות, וכל זאת לשווא, התייאשתי ודפקתי לבעלבית על הדלת, הדמעות זולגות במורד הלחיים, כולי שופע התנצלויות כרימון על החריגה מנוהל התקשורת המקובל.

"...אבל הכיריים..." ייללתי לו על המפתן. "...אני לא מבשל כבר חודש..."

"וואללה?" הוא הביט בי בפליאה. "פעם ראשונה שאני שומע על זה. למה לא אמרת לי תיכף?"

אה?

מופתע, הפסקתי לבכות והתחלתי לגמגם. "והסוכנת?...והחוזה?..."

"עזוב אותך מהמפגרת הזאת," הוא אמר לי, כאילו אני זה שבחר להשכיר דרכה את הבית שלי. "אני תיכף בא לסדר לך. קח בירה מהמקרר." 

למרות קיטורים ופישולים אקראיים כגון אלה, (שעשויים להיות קטלניים כשמדובר, למשל, בסוכן ההגירה שלך או, לא עלינו, בסוכן הלוויות המשפחתי), יישום השיטה הזו יוצר עולם מאד נעים ונוח למחיה.

בעולם שכזה, כדי ליהנות מהכי טוב שיש לשוק להציע, כבר לא צריך לבחור מוצרים, אלא סוכנים.

ומה שטוב בזה לעומת ההוא, שאם התמזל מזלך ומצאת סוכן טוב למשהו, זה כמו מוסכניק משובח. לא מחליפים אותו בחיים. המוצרים מתחלפים כמו גרביים משומשות, אבל סוכנים טובים עוברים מיד ליד, מפה לאוזן, מסלון לבית קפה ומשם המוניטין מוצא את דרכו ישירות לחשבון הבנק של המקצוען המאושר. 

אני חושב שהסיבה להבדל הזה בין התנהלות העולמות נובעת בעיקר מן העובדה שכאן, במדינת הפליימוביל שבצידו הרחוק של העולם, קל נורא לפתוח עסק (או, במילים אחרות, סוכנות) ולהתקיים, אפילו טוב, והעיקר שתמכור משהו שמישהו רוצה לקנות. זה בריא לכלכלה, זה בריא למצב הנפשי ולחשבון הבנק של בעלי העסקים הקטנים, ועוד יותר לצרכן. הממשלה, שמבינה את זה, תומכת באזרח וזה, מצידו, מראה שאפשר להמשיך ולסמוך עליו ולא מרמה יותר מדי, באופן כללי, אפילו שאפשר, מה זה אפשר, בקלות. 

נשמע מפגר, נכון? מנוגד לטבע האנושי אפילו.  

אז זהו, שלא. זה עובד, וזה מתבטא בכך שכדי לפתוח כאן עסק כל מה שצריך זה לבלות כעשר דקות עם פקיד או פקידה מנומסים בטלפון או במענה על כמה שאלות באינטרנט.

בפרק הזמן הזה קיבלת מספר עוסק מורשה ואתה רשאי להתחיל לעבוד בכל מה שתחפוץ. עד רמת הכנסה שאפשר בהחלט לחיות ממנה (אם כי לא בעושר מופלג) אתה גם לא צריך לדווח על שום דבר. לבריאות, רק אל תגנוב ואל תשקר, ויש סיכוי סביר מאד שבשלושה או ארבעה ימי עבודה קצרים בשבוע וקצת מקצועיות אתה יכול לחיות לא רע בכלל מבלי לקבל הוראות מאף אחד ולעשות את מה שאתה הכי אוהב לעשות, אפילו בלי להיות מוצלח מדי. ומכיוון שהאזרחים (שוב, בגדול) אינם מרמים ואינם משקרים אוטומטית, כברירת מחדל, גם הרשויות (אלו שאמורות לשרת את האזרחים שמשלמים להן את המשכורות, מה שאומר להעניק להם שרות, ורצוי שיהיה טוב) מתייחסות אל האזרחים כאנשים אמינים באופן כללי, חפים מפשע עד שיוכח אחרת, ופוטרות אותם מדיווחים מעיקים, הררים של טפסים ואוקינוסים של מכשולים בדרך לקיום העסקי ולרווחה הכלכלית הנכספת, והעולם העסקי מתנהל, באופן כללי, כמו בספרי הכלכלה והאזרחות ולא כמו בספרי ההיסטוריה והקרימינולוגיה. 

 

(בישראל, אגב, כדי לתת מושג לשכירים שבינינו, אם כבר הצלחת לפתוח עסק, נכשלת, המשכת לעבוד כשכיר ושכחת בטעות לסגור את התיק או לדווח על אי ההכנסות שמעולם לא היו לך, יש סיכוי לא רע שתוך חצי שנה יעקלו לך את המשכורת, את חשבון הבנק ואת החיים, כשהנחת המוצא הבסיסית של הרשויות היא שאתה עושה מיליונים שחורים וחי למעשה בשווייץ, או נמצא ממש בזה הרגע בדרך לשם). 

למה רוב האוסטרלים אינם מנצלים את הקלות הבלתי נסבלת של הקיום העסקי, גונבים ומרמים בסיטונאות, וגורמים לרשויות להתחיל להציק ולהכביד ולהקשות את החיים? לא יודע. לך תבין. מוזרים שכאלה.

ואולי בעצם – למה לא?

פינת הדובדבן – 

  •  

    בום טראח. גם אופטימיסט משפשף קריסטלים כמוני לא יכול להתעלם מהעובדות. כיומיים פוליטיים אחרי שהממשלה החדשה/ישנה זכתה בבחירות (מה זה זכתה, אפילו לקחה רוב מוחץ בפרלמנט בפעם הראשונה מזה עשרים ושלוש שנים, מה שמזכה אותה לא רק בכהונה נוספת, אלא בכהונה נוספת כשהיא מצוידת בכוח בלתי ניתן לערעור), חייך ג'וני בוי ברשעות למצלמות, הבטיח "לא לנצל לרעה את כוח הסנאט" (מו-הא-הא!), ופתח את תיבת הפנדורה שחיכתה בשקט בשקט מאחורי השולחנות של הממשל השמרני.
    ברוכים הבאים לימי הביניים, גבירותי ורבותיי. להלן רשימת הצעות החוק של ממשלה שברור לה שזה הרגע שלה, הקדנציה הרביעית, שליטה מלאה בבית הנבחרים, וזה כבר אומר שהעם בשל לשינויים מרחיקי לכת. או, כפי שאומר "שחקן ספסל אחורי" אחד של המפלגה – "האנשים חשים שאנחנו בשלטון זמן רב מספיק – בואו נתמודד עם הנושאים שאיתם עלינו להתמודד כמדינה...".

שלא נדע מצרות אם לזה ייקרא התמודדות. אלי לוזון היה אומר על זה "איזו מדינה". בבקשה –  

    • טוני אבוט, שר הבריאות – "יש להעמיד קריטריונים חדשים להכרעת הזמן המותר לביצוע הפלות...האם על משלם המיסים לפרוע את חשבונות ההפלות לאמהות?..."

 

    • אמנדה וונסטון, השרה לענייני התושבים המקוריים (אבוריג'ינים) – "...יש להתנות את חלוקת דמי הסעד בעמידה בכללי התנהגות...יש לעשות שימוש ב"כרטיס חכם" (בי זה העביר צמרמורת) כדי לעצור בעדם להוציא את התשלומים הממשלתיים על אלכוהול וסיגריות..."

 

    • פיליפ ראדוק, התובע הכללי – "...להציג מחדש את חוקי הלוחמה בטרור שנפסלו בעבר, המאשרים (בין השאר) עיכוב ילדים שגילם שתים-עשרה שנים ומעלה לחקירה..."

 

    • קיי האל ופול נוויל, עוד שניים משחקני הספסל האחורי של מפלגת "הלאומיים" – "...לדאוג שהחלק האזורי של ענק התקשורת טלסטרה, העומד להיות מופרט בקרוב, "ייגזר" ממנה טרם ההפרטה ויישאר בשליטת הממשלה..."
       

אם כל אלה לא מספיקים, כבר היה איזה חכם שמיהר לשלוף גם הצעה לגיוס חובה לצבא שתעלה לדיון בחודש הבא, עקב "האיום העולמי החדש". בקיצור, שישו ושמחו של ממש. אם הדוד הקאובוי הטקסני ההוא, שם מעבר לים, דאג שאין לו חברים כאן, הוא יכול לישון בשקט. אוסטרליה מראה סימני שמרנות בושית פאר-אקסלנס.

 

  • מפכ"ל משטרת ניו סאות' ווילס, רב-ניצב ג'ון הרטלי, נמצא "בעין המצלמות" תרתי-משמע. מסתבר שביוני שעבר, כשהיה עדיין אחראי משטרת התנועה, קנה היזם הצעיר מניות בלא פחות ולא יותר מאשר חברת "רדפלקס", שלה קשרים ענפים עם משטרת התנועה של ניו סאות' ווילס והיא מייצרת עבורם – ניחשתם נכון – את מצלמות המהירות. הוא מכר אותן ברגע בו גילה, לטענתו, את "ניגוד האינטרסים". (אותי רק מעניין מי היה אותו בלש חד-עין ש"גילה" לאחראי משטרת התנועה שלא תקין להרוויח מהספקים של המשטרה? סחטיקה על כישורי הבילוש. הייתי ממליץ בחום למנות אותו למפכ"ל במקום מר הרטלי הסורח).

 

  • מחיאות כפיים סוערות לרון קלארק, ראש עיריית "חוף הזהב" (ביתי החם כאן בקווינסלנד), שהחרים את מרוצי ה-Indy 300 שנערכו כאן, כמידי שנה, באוקטובר ואף דאג לנמק את היעדרותו באופן גלוי ומרשים שלא זכור לי שראיתי אצל ראש עיר מעודי -
    "את האמת?" הוא אמר בטור שלו בעיתון, "אני לא אוהב מרוצי מכוניות, וזכותי כראש עיר להחליט באיזה אירועים אני לוקח חלק ובאיזה לא. יותר מזה, אני לא אוהב את העובדה שהם נערכים ברחובות העיר, סגורים ומאובטחים או לא. כל חמומי המוח שראו את גיבוריהם חולפים בעיקול הזה ממש במהירות מאה ותשעים קמ"ש מנסים בדיוק את אותו הדבר יומיים אחרי שהמרוצים נגמרים וגדרות הבטיחות נעלמות."
    פרנסי העיר, למותר לציין, שהמרוץ וליקוק התחת למפיקיו מהווים את מקור מחייתם העיקרי, על אפם ועל חמתם של חלק לא מבוטל מתושבי העיר שחייהם הופכים גיהנום בן שבוע מדי שנה, לא אהבו את התגובה ואת ההיעדרות, ודאגו לאיים בערוצים המקובלים. שיקפצו.
    כיפק היי, רון! אנחנו איתך!

 

  • (רינג רינג. תגיד, דייג - אוהב דגים?)
    הטלפון שלי צלצל ועל הקו היה בחור חביב ממשרדי ממשלת קווינסלנד שהתעניין אם יוכל לשאול מספר שאלות קצרות הנוגעות להרגלי הדייג שלי. כשהסברתי שאני לא נוהג לדוג (?!) והבעתי עניין בסיבות להתעניינותו, הוא הסביר לי שמדובר בחלק ממבצע שיפור תנאי הדייג האזורי עבור הדייג הביתי, ושלצורך העניין נעשות בשעות אלה ממש כעשרים וחמש אלף שיחות טלפון מדגמיות. לא להאמין כמה שאפשר להיות יצירתיים כשאתם מצוידים בעודפי כספים אסטרונומיים של משלמי מיסים שמשלמים מיסים ולא מעלימים אותם, אה?

 

  • התחלה טובה, המשך קקה – זוכרים את רשת הפדופילים ההיא? אחרי כל הרוח והצלצולים, שמונים ותשעה מעצרים וכותרות בכל אמצעי התקשורת, מסתבר שעכשיו, כמעט חודשיים אחרי, הוגשו רק ארבעה כתבי אישום, הנוגעים לשמירה, העתקה והעברת החומר ותו לא, וזאת בעיקר עקב כשלים כרוניים בתיאום הליכים בין נציגי כוחות הביטחון השונים הלוקחים חלק במבצע המשולב. (מעניין אם מישהו תרגם את "משלי חכמי חלם" לאוסטרלית...)

 

למאמרים נוספים מאת זיו מגן:

זו כפרתי

אוכלים אותה

השמש שוקעת מעל נאורו

צהוב! מופע ה(לא ממש)אימים של מארק לאת'אם

אל תיגע ילד, זה ארסי

איך אומרים רשיון באוסטרלית

על אנשים (וקצת על עצים)

סקס פה!

דברים שלא שמתי לב אליהם

שנה חדשה

הגביע הוא (כבר לא) שלנו

המציאות מעל כל דמיון (או התקציב)

אסייתים החוצה (ג'ינג'ים לכלא)

נפולת נמושות

ברמה התיאורטית (סיפור)

זין נשאר זין (סיפור)