אימגו - מאמרים אחרונים    פורומים    רשימת כותבים   אודות אימגו   עולמי

השמש שוקעת מעל נאורו

זיו מגן


 

ידיעה קטנה ושולית משכה את תשומת ליבי היום. היא הלכה ככה –  

"נאורו מהרהרת בהצעת העבודה של אוסטרליה –

נאורו – ככה זה נראה על החוף ובחוברות התיירות

נאורו, הנתונה בקשיים כלכליים, תתמוך בתוכנית ממשלתית אוסטרלית קיצונית שתאפשר לאזרחיה לעבוד ולחיות באוסטרליה...כאחד מכמה פתרונות אפשריים לבעיות הכלכליות הלאומיות...אך לא אם המשמעות תהיה וויתור על ריבונות האי הקטנטן"

 מבלי שידעתי שום דבר על נאורו עדיין, משהו כבר נראה לי מעניין. מעניין ועצוב. לא טעיתי. 

המשכתי לקרוא וגיליתי שכל הסיפור התחיל לעורר הדים ציבוריים רק אחרי פינוי משרדי הקונסוליה של נאורו במלבורן מ"בית נאורו" ושיכונם בבנין ברחוב סמוך עד שיימצא פתרון הולם יותר, צעד אלים ומשפיל משהו, לטענתם של הנאורים, כל זאת בגלל חוב של מאתיים ושלושים מיליון דולר למוסדות כלכליים מקומיים, חוב אחד מיני רבים, מסתבר - "ספר העובדות" של ה-CIA מתאר את המצב הכלכלי של נאורו באופן קר ויבש – 

"הכנסות האי הקטנטן הזה (ארבעת אלפים קילומטר צפון מזרחית לאוסטרליה) מגיעות מיצוא פוספט, אך המצבורים צפויים לאזול בשנים הקרובות. ייצור הפוספט הלך ודעך החל משנת 1989, עקב הנפילה בביקוש בשווקים המסורתיים...המשאבים האחרים מועטים, כאשר רוב המוצרים החיוניים מיובאים, ובכללם מים טריים מאוסטרליה. היישוב מחדש של האדמה שנכרתה ומציאת תחליף להכנסה מתעשיית הפוספט הינן בעיות רציניות בטווח הארוך...הממשלה לוותה כספים באופן מאסיבי מקרנות הנאמנות שנוסדו כדי להקל על המעבר העתידי הצפוי, וזאת על מנת לממן גירעונות תקציביים. כדי לצמצם את העלויות הוקפאו המשכורות, צומצמו השירותים הציבוריים, הופרטו סוכנויות ממשלתיות ונסגרו מספר קונסוליות בחו"ל. (קר ויבש, כבר אמרתי?) בשנים האחרונות עודדה נאורו את רישום החברות והבנקים מחוץ לגבולות המדינה, ועשרות מילארדי דולרים הוזרמו ממנה דרך חשבונות אלה..."

 נאורו, שתבינו, היא הרפובליקה הקטנה בעולם. שלושה עשר אלף תושבים יש שם כיום, על עשרים ואחד קילומטרים של אי. זהו. ב-Lonely Planet אומרים שאין מה לחפש בנאורו היום, אבל הם מקווים שאחרי שיגמרו הפוספטים עוד יישאר שם משהו. האי מוקף שונית אלמוגים יפהפייה המנוקדת בשרידי משחתות ישנות ממלחמת העולם השנייה, והוא אתר צלילה ודיג שאין שני לו בעולם, אבל זה רק מסביב.

לפי מחלקת הגיאולוגיה של אוניברסיטת צפון-מערב מישיגן, ארה"ב, ארבע חמישיות (!!!) משטח האי עצמו, מהמרכז וכלפי חוץ, הושחתו כליל במהלך כריית הפוספטים, המשאב היחיד שהיה לנאורים "להציע" לעולם ה"נאור" שגילה אותם בשנת 1830, ונוצר מצב בו רוב האי "גולח" כולו עד האלמוגים, והוא למעשה בדיחה גיאולוגית מטורפת -  מעין מכתש אלמוגים בעל קליפה דקה-דקה, חמישה עשר מטרים מתחת לפני הים עומקו ועשרים ואחד קילומטרים, כאמור, היקפו. אפקט החממה מאיים להטביע אותו כשהים ימשיך ויעלה, מה שנראה שעשוי בהחלט לקרות בעתיד הלא ממש רחוק. 

נאורו – האדמה זועקת (מאיקו)

 

עד תחילת הסיפור העצוב הזה חיו שם כאלף וארבע מאות ילידים, צאצאי מגלי ארצות פולינזים ומלזים, שחולקו לשנים עשר שבטים, בדיוק כמו אצלנו, בשלווה יחסית. באי היו מקורות מים, מזון וצמחיה לרוב, ויש להניח שהוא היה גן עדן קטן בפאסיפיק. הם האמינו באם-האלה אייז'יבונג (Eijebong) ובאל האדמה בויטאני (Buitani), שהיה אי קטן בעצמו, ולא ממש הפריעו זה לזה, ובטח לא למישהו משכניהם, כי לא היו להם כאלה בכלל. 

כל זה השתנה, כמובן, עם הגעת הסוחרים הלבנים והצגת אוצרות המערב הגדולים – האלכוהול ואבק השריפה – לנאורים התמימים. במסלול מוכר היטב, אבל עם הרבה פחות רייטינג משל האינדיאנים או האבוריג'ינים, התגלגלה נאורו למלחמה רצחנית (בקנה המידה הקטנטן שלהם) בת עשר שנים שצמצמה את האוכלוסייה לתשע מאות. גרמניה "גאלה" את האי מיסוריו בשנת 1886, הוציאה לילידים את השטויות מהראש, לימדה אותם על אבא ישו, אמא מריה, דוד כסף ודודה אירופה, והכניסה פנימה את "חברת הפוספטים של הפאסיפיק" עם רישיון למצוץ את כל מה שהיה למצוץ מנאורו בשנת 1906.

  

מכרות הפוספט בנאורו – קדמה וטכנולוגיה בשירות הסביבה והאקולוגיה

בשנת 1914 נכבש האי על ידי האוסטרלים והם, בשיתוף עם הבריטים והניו זילנדים המשיכו להרוס אותו בדיוק באותה התצורה, רק שהפעם הכסף הלך ל-CommonWealth. במלחמת העולם השנייה כבשו אותו היפנים והגלו כמעט את כל תושביו (1200 במספר אז) לעבוד בגיהנום שכונתי שהם כינו "איי קרוליין" – 463 מהם מתו שם, בין השנים 1939-1945, והשאר הוחזרו לאחר המלחמה, בעקבותיה הוכרזה נאורו כשטח הנתון למנדט בריטי-אוסטרלי (נשמע מוכר, נכון?), עד שזכתה לעצמאות בשנת 1968, לא לפני ש(קבלו את זה!) דחו הצעה אוסטרלית ליישב את האי קארטיס, הנמצא צפון מזרחית לחופי קווינסלנד, מרחק יריקה מהבית שלי. אני בטוח שגם היה להם איזה הרצל מקומי שדחה את ההצעה.

 הנאורים, כאמור, זכו לעצמאות, אבל כבר היה מאוחר מדי – החיידק הקפיטליסטי תפס, והם מיהרו למלא את מקום הכובשים הזרים ולהרוס את האי שלהם במו ידיהם תוך המשך כריית הפוספט, מה שגרם למצב בו כיום כל הנאורים עובדים במכרות הפוספט ובחברה המקומית להם הם שייכים, למעט אלה מביניהם, נציגי אותה חברה, כמובן, שעובדים מטעמה בחו"ל – כרבע מהאוכלוסייה.

 על האי יש מסילת רכבת אחת, אורכה חמישה קילומטרים, שמובילה מהמכרות למצבורי הפוספט שליד הים, ומשם אל העולם הגדול, למי שעוד רוצה לקנות, ואין הרבה. 

וכשהפוספט ייגמר? לא יודעים. נראה כבר מה יהיה.

אולי הנאורים יעזבו את נאורו. גם ככה נראה שהעכברים הנאורים כבר נוטשים את הספינה.

אולי הם יחזרו להיות דייגים ויוותרו על החיבור לטלוויזיה, ללוויין ולאינטרנט.

אולי הם יהפכו להיות גן עדן תיירותי. זה לא נשמע סביר, אבל גם זו אפשרות.

 ואולי יבוא גל גדול ויהפוך את קליפת האי האבוד, את שנים עשר השבטים שעליו ואת המפלצת הגיאולוגית מעשה-ידי-אדם המכונה נאורו אל מעמקי הפאסיפיק.

 הנאורים, כאמור, לא יודעים. אבל עכשיו מה שחשוב זה להמשיך ולכרות את הפוספט.

 ככה זה בנאורו, ככה זה אצלנו, אצל כולנו, בכל פעם שאנחנו משחררים עוד ספריי לאוויר, צורכים עוד ועוד נייר ופלסטיק ובונים עוד ועוד מפעלים. בכל פעם שאנחנו הולכים על אנרגיה זולה ומלכלכת, בכל פעם שאנחנו משקיעים עוד משאבים במלחמות ובעסקים ובדת ובכסף במקום בשיתוף פעולה, הבראה והחלמה. אחרינו המבול, בידינו הפוספטים ומולנו הדולרים, ואנחנו ממשיכים לכרות אותם מהאדמה מבלי לחשוב על מה יהיה אחר כך.  

נאורו – אחרי כריית הפוספט

אצל הנאורים, כנראה בגלל קנה המידה, אחר כך נראה כבר הרבה יותר קרוב מאי פעם. זרקו אותם מהבית במלבורן ובעוד כמה מקומות בעולם, והם נאלצים להתמודד עם האמת – הם כבר לא יכולים לשחק עם הגדולים. המערב כבר הבין שלנאורים נגמר הפוספט והכסף, והם לא מעניינים אותו יותר. אם בא להם, הם יכולים להיות אוסטרלים, ואז הם אולי לא יטבעו יחד עם האי שלהם כשיגיע הסוף. 

מה שמצחיק הוא, שבאוסטרליה שכחו כנראה שגם הם אי. ובואו אגלה לכם עוד סוד – גם אמריקה היא אי. שני איים, בעצם. זה תופס גם בעולם המדומה שיצרו בני האדם, בעולם הכלכלי והעסקי והמדיני והבינלאומי, וזה תופס גם גיאוגרפית וגיאולוגית. 

מתי יבוא האחר כך של אוסטרליה? או של אירופה? או של אמריקה? יכול להיות בכלל דבר כזה?

חומר למחשבה, אבל לנו יש עוד זמן.  

ואולי הרבה פחות ממה שאנחנו חושבים. 

על נאורו, כאמור, השמש שוקעת ראשונה. זה לא אישי, זה רק בגלל שהם כל כך קטנטנים.

פינת הדובדבן –  

  • אחרי שכנראה גם בממשלה הבינו שאת מארקי מארק לא יפילו בהכפשות אישיות (זה רק גורם לו להיראות אנושי יותר), החליט שר האוצר, פטר קוסטלו, "להתלבש" על יכולות הניהול שלו, והודיע לכולם שכהונתו של לאת'אם כראש עיריית ליברפול בין השנים 1991-1994 הובילה את העיר למשבר כלכלי חריף. באופוזיציה לא התעייפו, הלכו והביאו מכתב מהחוקר שבדק את המשבר הכלכלי שאכן היה בעירייה, אבל אחרי שמארקי כבר עזב, בו הוא מעיד שלא דובים ולא יער, לא היה שום דבר לא תקין בשנות כהונתו של לאת'אם. דינג דונג, אחד אפס לאופוזיציה.

 

  • מה שכן, כשמפסיקים להתרכז ביריב ומנסים לשפר את עצמך במקום, אפשר אפילו לעשות משהו טוב - אוסטרליה תתרום עוד חמישה מיליון דולר כדי לסייע למדינות האיים של הפאסיפיק ליצור וליישם תוכנית מניעת הידבקות באיידס ויידוע הציבור באשר לנגיף וסכנותיו. שר החוץ, אלכסנדר דאונר, מגלה שמעל ל-7.4 מיליון בני אדם באזור אסיה-פאסיפיק נושאים את הנגיף, וזה לא מצחיק. התקציב הצפוי להיות מועבר לטובת הנושא עד שנת 2010 הוכפל, ועומד כעת על כ-600 מיליון דולר אוסטרלי.

 

  • תחנת הרדיו האוסטרלית, Triple-J, אולצה בצו בית משפט להסיר תמונה מאתר האינטרנט שלהם, בו הכריזו על תחרות "זיוף תמונות" יצירתית שתשלב את סמל התחנה בתמונות אתרים ידועים בעולם.
    בתחנה לא ממש הבינו למה משפחות הקורבנות האוסטרלים בפיגוע הטרור בניו יורק התרעמו על פרסום התמונה הבאה באתר.  (אה...תראו, חבר'ה, איך לומר...אולי, קצת, ככה, אתם יודעים, אולי לא עובר, אבל לפחות מלטף קלות את גבול הטעם הטוב? כאילו, לפחות תחליפו את הלוגו...)

 

  • מישהו יכול לעזור לטסמנים? מושל טסמניה, מר ג'ון בטלר, מתבקש ללכת הביתה, אבל לא ממש רוצה, מסתבר. כל זאת לאחר ששנים עשר בכירי ממשל מקומי כבר הגישו את התפטרותם וביניהם מפקד המשטרה, שמאחוריו שבע עשרה שנות שירות רצוף אותות כבוד.
    בטלר, מסתבר, חשוד בעברות כספיות חמורות, מביא את אשתו לישיבות ומרשה לה לצעוק על המשתתפים, ואוכל לפני כולם בקבלות פנים רשמיות, כשכולם עוד מוחאים כפיים לנואמים, לצהלת העיתונאים ולבושת נציגי הממשל המקומי. ג'וני בוי (ראש הממשלה, אתם זוכרים?) הווארד, לא הגיב וטען שזה עניין לאופוזיציה, שבטלר נמנה על שורותיה.
    מארקי מארק, מצידו, טוען שזה עניין של "החבר'ה שם בטסמניה" ואין טעם לערב את המפלגה הפדרלית, ובטלר, כאמור עדיין בתפקידו. צריך איזה דספרדו פוליטי נודד שיבוא וייתן לו בראש סטייל "שנים עשר הנועזים". יש מתנדבים?

מאמרים נוספים מאת זיו מגן:

המשפט של צ'רלס מנסון (תרגום)

שמונים ושבע אחוזי פגיעה - סיפור

אין ברירה, חייבים לנתח

משפט המכשפות מסיילם (תרגום)

משטרע

משפטיו של אוסקר וויילד - דיווח (תרגום)

עומדים עלינו לכלותנו

המרד על הבאונטי (תרגום)

תחליף לי!

לרקוד עם מלאכים

סטאט

אי הדקלים והמוות

תשיגו לי את הסוכן שלי

זו כפרתי

אוכלים אותה

צהוב! מופע ה(לא ממש)אימים של מארק לאת'אם

אל תיגע ילד, זה ארסי

איך אומרים רשיון באוסטרלית

על אנשים (וקצת על עצים)

סקס פה!

דברים שלא שמתי לב אליהם

שנה חדשה

הגביע הוא (כבר לא) שלנו

המציאות מעל כל דמיון (או התקציב)

אסייתים החוצה (ג'ינג'ים לכלא)

נפולת נמושות

ברמה התיאורטית (סיפור)

זין נשאר זין (סיפור)