אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

צהוב ! – מופע ה(לא-ממש)אימים של מארק לאת'אם


תאריך פרסום קודם: 
2004

 הנה זה בא, גבירותיי ורבותיי. הבחירות בפתח או לפחות, מריחים אותן מתקרבות. יום הכיפורים של כל הפוליטיקאים באשר הם ממשמש ובא ואפילו האוסטרלים, חשבתי לעצמי, יסירו את הכפפות סוף סוף.  

לא באופן רשמי, כמובן. 

ראש הממשלה המכהן, ג'וני (בוי) הווארד, הבטיח שלא תהיינה התקפות אישיות על מארקי ("אכלו לי, שתו לי") לאת'אם, מנהיג האופוזיציה ומפלגת הלייבור.

"וודאי שביקשתי מפורשות שלא 'יחפשו' עליו חומר...יחד עם זאת," הוא מנענע את גבותיו העבותות בשובבות לא-אופיינית, "הבהרתי חד-משמעית שכל דבר הקשור לתפקודו בעבר במסגרת חיי הציבור אותם ניהל, עמדותיו בנושאים ציבוריים וכיוצא בזה, כל אלה נושאים לגיטימיים לבדיקה."

"אני לא חושב שחייהם הפרטיים של אנשים...צריכים להיגרר לפוליטיקה," הוסיף ג'וני בסיום הראיון המקדים לשפיכות הדמים הצפויה, "ואני מייעץ לאנשים לא לעשות זאת...אבל נראה שמר לאת'אם חושב שכל שאלה הקשורה במעשיו לפני דצמבר בשנה שעברה היא כזו שאינה צריכה להישאל."

זהו, שמחתי לאידו של מארקי מארק וחיככתי באושר את כפות ידיי הגרומות. הנה זה בא. צהוב צהוב וחם  מהתנור, תיכף נגלה את כל השלדים בארון של לאת'אם, שהצליח עד עכשיו לשמור על תדמית הילד השובב וחסר הניסיון שלו, עם הבלורית בצד והחיוך המתריס. נראה אותו סוף סוף בתחתונים.

לרגע אחד קטן היה נראה כאילו זה באמת הולך לקרות – ה-Sunday עשה כתבת פרופיל מקיפה (ללא שיתוף פעולה מצידו של האובייקט, שסירב להגיב) על מארקי מארק ופרסם אותה שבוע מראש בהמון רוח וצלצולים - ("גבירותיי ורבותיי, הדקו את החגורות, המופע של מארק לאת'אם מתחיל...", "...מארק לאת'אם לא מצונזר וללא אישור...") – אפשר היה לחשוב שמדובר לכל הפחות בקלטות וידאו של מארקי המנצח בגאון על אורגיה עם שבע כבשים ניאו-נאציות ושר המסחר והתעשייה, לצד האשמות מתועדות ומפורטות היטב בדבר היותו ברון סמים ופדופיל בינלאומי. רצתי גם אני לפשפש לו בכביסה המלוכלכת יחד עם כולם ומיהרתי לקרוא את תמליל הכתבה של ה-Sunday.

מה אני אגיד לכם – לא דובים ולא יער. מה זה לא דובים, אפילו לא קואלה אחד קטן. אפילו לא גועל נפש קטנצ'יק אחד לרפואה. פשוט גועל נפש, כמה שאין שם גועל נפש. לפניכם הגרסה האוסטרלית המצונזרת (מפאת חוסר מקום ולא, חלילה, מפאת המסך שאינו יכול לסבול את התועבה – נו, באמת, שאני אחסוך מכם תועבה???) לטינופת פוליטית של תקופת טרום-בחירות. אלה, רבותיי, הדברים הכי מלוכלכים שהיו לכתב ה-Sunday להגיד על מארק לאת'אם, מנהיג האופוזיציה הפדרלית של אוסטרליה ומי שמסתמן כאפשרות מאד ממשית להיות מנהיג האומה הבא, נכון לעכשיו.  "תיזהרו ממנו," מתחיל הכתב. "עכשיו הוא שקט, אבל כשהבחירות לא בפתח הוא חיה עצבנית ומסוכנת." למה, אתם שואלים? אז ככה...

כי בישיבה אחת במליאה, לפני איזה שלוש שנים, לוחש הכתב כממתיק סוד, העיר לו היושב ראש שיפסיק להתפרץ. פעמיים. 

כי זקן אחד שהחליף איתו איזה שתי מהלומות פעם, באיזה מרכז קניות, נשבע "על ערמה של תנכ"ים, אם צריך", לדבריו, שמארקי התחיל.

 כי נהג מונית אחד בסידני, שהסיע אותו ל"טיול" בן שעה בעיר במקום לעשות את המסלול המקובל בן עשר הדקות, ניסה לגבות שלושים וחמישה דולר, נתקל בסירוב נחרץ, וחטף למארקי את התיק כדי לנסוע איתו משם, זכה גם הוא לאחת מאחורי האוזן. (מארקי, אגב, היה כוכב רוגבי לא קטן בנעוריו, מסתבר).

כי בשנת 1990, במה שמוגדר בכתבה כ"חשד לשחיתות המפלגתית הגדולה ביותר שידעה האומה מעודה", בבחירות המקדימות לראשות המפלגה בניו סאות' וויילס, בהן זכה מארקי על חודו של קול, סיפרו כמה מתומכי יריבו שהם אישית רדפו אחרי רכב מסחרי ובו עשרים ותשעה קולות שהיו מטים את תוצאות הבחירות ומשנים את עתידו הפוליטי של לאת'אם מקצה לקצה. הוא, מצידו, מסר אז בתגובה ליריבו שהוא "לא יודע להפסיד בכבוד".

כי כשכיהן כראש עיריית ליברפול הורה להפסיק את השימוש בגלימות השרד ולהוציא את תמונותיה של מלכת אנגליה מן המשרדים.  

כי באותה הזדמנות הוא ביטל גם את התפילה שהייתה נהוגה בפתיחת ישיבת הבוקר של העירייה.  

איפשהו לקראת האמצע הרגשתי שאני עומד להירדם, והחלטתי לעשות לעצמי סיכום.

בסך הכול מדובר בבחור די סימפטי, למעט היותו קצת עצבני פה ושם (ועדיין, כדי להיזכר בעצבים אמיתיים מה הם, כל מה שאני צריך לעשות זה לעצום את העיניים ולהעלות בעיני רוחי את פרצופו של רפול, ומארקי מיד חוזר לפרופורציה ונראה שוב כמו הבן החננע של השכנה ממול).

אם לי, באופן אישי, הייתה ניתנת הבחירה (והיא עדיין לא ניתנה לי) בין אדם שנהנה לחסל פרות קדושות פה ושם, שלא נצמד למסורת כשלא צריך ושיודע גם להוריד איזו כאפה ידידותית פה ושם, שלא רוצה להתערב במלחמות שלא קשורות אליו רק כדי "להיות בצד הנכון", ושהלשון שלו (עדיין) לא תחובה בין לחיי עכוזה של המלכה אליזבת או המלך (הזמני) בוש, ובין אדם מעונב ומכופתר שאני משוכנע כמעט במאה אחוזים שמעולם לא תקע נוד, אני לוקח את ההוא שהנודים שלו מסריחים כמו שלי. מצד שני, אני מגיע ממדינה שהנודים של נבחרי הציבור שלה הם בין המסריחים שיש – האוסטרלים הסתדרו לא רע גם בלעדיי עד עכשיו, בינינו.

בכלל, נראה שהכתבות האלה ותוצאות הבחירות בכלל מעניינות אותם הרבה פחות מכפי שהן מעניינות אותי, אם לשפוט משותפיי הרגילים לסלון ("תעביר, תעביר, יש תוכנית על דייגים בערוץ תשע"), ואיכשהו, כאמור, נבחרי הציבור שלהם עובדים בסטנדרטים ראויים לקנאה – אולי כדאי גם לי לאמץ את הגישה הבריאה הזו ולהתמכר לאיזה ספורט טלוויזיוני בריא במקום החדשות.

התחילה עכשיו ליגה חדשה של כדורת דשא, מספרים לי.

אז ממש לפני סיום, החלטתי להביא בפניכם את קרן האור היחידה בכתבה המייגעת ההיא – שורת ציטוטים נבחרים של מארקי מארק במגוון נסיבות שונות, ציטוטים שעזרו לו לזכות בכינוי "מלך ההתבטאויות הצבעוניות" של העיתונאים האוסטרלים. הנה כמה מהן לפניכם –

 

"…There they are, a conga line of suck-holes on the conservative side of Australian politics…"

 

"… You disgrace. You rotten lousy disgrace…"

 

"… I too have been aware for some years of reliable reports that *** was a cocaine user…"

(על פוליטיקאי במפלגה הליברלית)

 

 

"… They're as bad as ***, a skanky-ho who will die in a ditch to defend the Liberal Party…"

 

(על עיתונאית אוהדת המפלגה הליברלית. הפירוש העברי למינוח, אגב, שמור אצל המערכת, אבל אפשר למצוא אותו בקלות יחסית באינטרנט, בצירוף המחשות גרפיות – רק אל תשכחו להוציא את הילדים מהחדר קודם.) ותגובתו של מארקי לכתבת הפרופיל – הממשלה, לפיו, מרקיעה שחקים בחוצפתה כשהיא חושפת פרטים אישיים הנוגעים אליו ולבני משפחתו, ובפרט את אלה הנוגעים לאיזו מסיבת רווקים אחת, ומביאה אותם בפני כתבים שונים באמצעי התקשורת (!)

מה???

רצתי בחזרה לכתבה, חיפשתי וחיפשתי ולא מצאתי כלום. חיפשתי גם באמצעי התקשורת. ההתייחסות היחידה שמצאתי לנושא הזה מעבר לזו של מארקי עצמו הייתה דווקא של ידידנו פטר קוסטלו, שר האוצר, והיא הגיעה מיד לאחר אותה התרעמות של לאת'אם -

"הוא העלה את הנושאים בעצמו. הוא זה שמדבר על זה שוב ושוב." (האמת, מתאים לו מאוד, למארקי).

"אף אחד בממשלה, אבל אף אחד, לא דיבר על שום קלטות ווידאו או על אחותו של מארק לאת'אם." (!!)

(שוב חיפשתי. שוב לא מצאתי כלום. לפעמים אי אפשר לדעת אם הם רציניים, הפוליטיקאים כאן. בטח ירשו את זה מהאנגלים).

מר קוסטלו, אגב, הוסיף ואמר שהוא מקבל בברכה כל בדיקה בנוגע לעברו בכל רגע נתון ועל ידי כל גורם, מה שהסיר מיד, כמובן, כל סיכוי שמישהו ירצה לבדוק אי פעם משהו בנוגע לעברו, שאין ספק שיתגלה כמשמים כמעט כמו של ג'וני, הבוס שלו.  

בקיצור, עד שמישהו אחר יתגלה כאנושי קצת יותר, אנחנו עם מארקי מארק עד הסוף המר, והכתבה הצהבהבה-חיוורת של ה-Sunday רק חיזקה אותנו בנחישותנו. להתראות בקלפי.

טוב, אולי לא באופן אישי


פינת הדובדבן -

  • ג'וני שלנו ממשיך להתנהג כאילו הבחירות בכלל לא קרובות, ובטח שלא מהוות בעיה כלשהי מבחינתו. כדי להוכיח את זה לכולם, מיד לאחר שהממשלה חילקה בשוגג "בייבי בונוס" כפול לכאלפיים משפחות (זוכרים את קוסטלו ונאום "אחד לאבא, אחד לאמא, אחד למדינה" שלו?), מיהר ראש הממשלה אל המיקרופונים כדי לדרוש ממי שקיבל בונוס נוסף שלא בצדק להחזיר אותו, ומייד.

"לא מקובל עלי שאם מישהו קיבל בטעות תשלום עודף הוא יהיה פטור מהחזרת התשלום במלואו." אמר ג'וני בוי, על רקע קריאות הגנאי של העיתונאים והציבור כולו.

האמת? צודק. אבל העיתוי, כאמור, לא משהו.

  • ועוד על עיתויים לא מוצלחים – יומיים לאחר שהממשלה שלחה כמה מאות חיילים נוספים לעיראק, להילחם ב-"כוחות הרשע" של המורדים, יצא הדוד בוש מהארון והודה קבל עם ועדה שבעיראק לא נמצא ולו נשק אחד להשמדה המונית. כלומר, אפילו לא ראש נפץ מגרעיני חמניות או אבטיח. האופוזיציה, ומארקי מארק בראשה, שזועקים (יחד עם רוב האוסטרלים, אם להודות על האמת) שיש להחזיר את כל החיילים הביתה ומייד עוד הרבה לפני שאלה עלו על המטוסים, עשו מזה מטעמים, כמובן.

  • עוד משהו שאפילו לג'וני הווארד היה מספיק שכל לא להגיב עליו – השוטר שנחשד במרדף שלא לצורך אחרי טי.ג'יי היקי משכונת רדפרן האבוריג'ינית בסידני, מרדף שבעקבותיו מצא הילד, כאמור, את מותו, מסתבך והולך. הנ"ל מסר לוועדות החקירה השונות שהוקמו בעקבות האירוע כבר שלוש גרסאות שונות למעשיו והסיבות להם בעת האירוע, ועוד היד נטויה. ראש הממשלה, להזכירכם, הביע תמיכה במשטרה אפילו כשזו לא הביעה תמיכה בעצמה. לפחות הפעם, כאמור, הוא סותם את הפה.

  • בניסיון נואש להציל את עצמם מהרצף הכאוב של הפאשלות המפורטות לעיל, זזה הממשלה קצת הרבה לכיוון האופוזיציה, ובצעד יוצא דופן קראה לאלפיים וחמש מאות הפליטים מרחבי העולם שנמצאים כאן כבר מעל לשנתיים על וויזה הגנה זמנית, פליטים שההצהרה הרשמית האחרונה בעניינם הייתה לפני כשנתיים, כשג'וני בוי נשבע ש-"כף רגלם לא תדרוך על אדמת אוסטרליה", להגיש בקשה לוויזה קבועה באופן מיידי ולקבל אותה באופן כמעט אוטומטי. התירוץ הרשמי היה ש-"אותם פליטים לקחו על עצמם עבודות שהתושבים המקומיים מסרבים לעסוק בהן, בייחוד באזורי הספר של וויקטוריה, והפכו לחלק מהותי מכלכלת אוסטרליה". נו, בסדר, שיהיה. את הפזמון הזה אנחנו כבר מכירים, גם אם באופן לא רשמי. העיקר שלעוד אלפיים וחמש מאות בני אדם יהיו חיים טובים יותר עכשיו, ובבניין ציון (וויקטוריה) ננוחם

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת זיו מגן