אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

יסודותיה הבסיסיים של לוחמת הגרילה: מאו זה דונג, אש"ף והחיזבאללה


תאריך פרסום קודם: 
2003
לוחמי גרילה של החזית העממית לשחרור פלסטין, 1969.
לוחמי גרילה של החזית העממית לשחרור פלסטין, 1969.

לא אחת אנו שומעים בכלי התקשורת האלקטרונים וקוראים בעיתונות הכתובה על לוחמת הגרילה שמנהלת הרשות הפלשטינאית נגד כוחות צה"ל ביש"ע. לפיכך, מן הראוי שנבין את פשרו של המושג "לוחמת גרילה". תורת הלחימה של מנהיג הכוחות הקומוניסטים בסין (ולאחר מכן מנהיגה של סין העממית מ-1949 עד למותו ב-1976) - מאו זה דונג - שופכת אור על מאפייניה של לוחמת הגרילה. אין אני בא לטעון כי מאו המציא את לוחמת הגרילה. שימוש בטקטיקות של לוחמת גרילה הוא עתיק כדברי ימיה של הציויליזציה האנושית. לנו מספרים עוד מהגן על ניצחונם האמיץ של המכבים על היוונים. למעשה הכוחות היהודיים תחת הנהגת החשמונאים נקטו בלוחמת גרילה קלאסית נגד הכוחות הסדירים של בית סלבקוס ששלט אז בארץ ישראל. מה שמיחד את דוקטרינת המלחמה המאואיסטית הוא הנופח המיוחד שהוסיף מאו ללוחמת הגרילה כדי להתאימה למציאות הגיאו-פוליטית בתוך סין במאבקם של הקומוניסטים ביפן ובכוחותיו של הקומינטנג.

נגד מי לחם מאו?  

ב-1911, הביאה הפיכה בסין לסילוקה של שושלת מאנצ'ו (ששלטה בסין מאז מחצית המאה ה-17) ולהקמת המפלגה הלאומית הסינית - הקומינטנג - תחת הנהגתו של סון יאט סאן. ב-1928 צ'אנג קאי שק ירש את סון והקים את הממשלה הלאומית בסין עם בירתה בננקינג. הקמת הממשלה הלאומית בסין לוותה בפילוג בתוך המפלגה הלאומית הסינית לכוחות לאומים, ברשותו של צ'אנג ולכוחות קומוניסטים בהנהגתו של מאו. מתחילת שנות השלושים לחמו הכוחות הקומוניסטים מלחמת חורמה נגד הכוחות היפניים, שפלשו לסין ביולי 1937, עד לסילוקם עם כניעת יפן באוגוסט 1945 ועם הכוחות הלאומיים של צ'אנג. הכוחות הלאומיים עלו על הקומוניסטים בציוד ובמספר (הודות להדרכה של מומחים גרמנים, ולאחר מלחמת העולם השנייה, הודות לסיוע אמריקאי) ואילצו את מאו לנקוט בטקטיקת גרילה שהצלחתה סייעה לקומוניסטים להביס את כוחות הקומינטנג, להבריחם לטיוואן ולהכריז על הקמת הרפובליקה העממית הסינית בראשון לאוקטובר 19499. 

עקרון המלחמה הלאומית 

על מנת לנהל מלחמת גרילה אפקטיבית, הכוחות הלוחמים תלויים בשיתוף פעולה של התושבים המקומיים. מאו היה ער לצורך זה, ולמלחמתו בקומינטנג טרח לתת אופי לאומי ששלהב את המוני האיכרים הסינים. במקום להישען על רטוריקה מהפכנית מרקסיסטית, דאג מאו להדגיש כי הוא נלחם לשחרורה הלאומי של סין מעולם של זרים. עוד לפני המאה ה-19 ובמהלכה היתה סין מחולקת לאזורי השפעה של יפאן ומעצמות אימפריאליות אירופאיות. עבור מאו מאבקם של הקומוניסטים היווה המשך ישיר למלחמת האופיום של 1839, מרד טאיפינג בשנים 1850-1864, 
מרד הבוקסרים של 1900 ומהפכת 1911. רטוריקה לאומית זאת הקנתה לכוחות הקומוניסטים את המוניטין של משחרריה האמיתיים של סין בניגוד לקומינטנג שנתפס כשלטון מושחת ומשתף  פעולה עם הקוליונאליזם בסין.
 

גיוס ההמונים שימש נדבך עיקרי בדוקטרינת המלחמה המאואיסטית. מאו טען שגיוס העם הפשוט יהפוך לאוקיינוס שבו יטבע האויב. כל איכר פשוט משמש כלוחם או ככוח תמיכה ללוחמים במזון, מסתור ומודיעין. לפיכך, הקומוניזם בסין היה לא רק תנועה לוחמת אלא תנועה 
חברתית שבישרה שינוי והביאה לשיפור בתנאי חייהם של עשרות ומאות מיליוני הפלאחים. בכל מקום בו שלטו הקומוניסטים (למשל ביאנן), הם דאגו לאיכר הפשוט בעיקר על ידי  רפורמות אגרריות כפויות. הקומוניזם הסיני היה הקומוניזם של הכפר.
 

רשת דייגים 

את תנועתם של כוחות המשיל מאו לרשת דייגים שאותה משליכים ואוספים על פי הצורך. את הקרבות עם כוחות סדירים יש לרכז באופן נקודתי תוך ניצול היווצרותם של יתרונות מזדמנים. במילים אחרות - כשהאויב תוקף יש לסגת, כשהאויב נעצר אסור להניח לו, כשהוא מתעייף יש לתקוף וכשהוא נסוג יש לזנב אחריו. מאו טען שיש להתאים את שיטת ניהול המלחמה לתנאים הטקטיים שנוצרים בשטח: להילחם אם אפשר ולהתחמק מעימות ישיר כשהסיכויים הם לרעתך.

 את עקרון הנסיגה האסטרטגית למד מאו מקלאוזוביץ. בספרו השישי "על המלחמה" מטווה האחרון את המושג 'הגנה אסטרטגית' שדוגלת בנסיגת כוחות-מגן לפנים הארץ תוך ניהול מתקפות הטרדה על האויב הרודף ועל קווי האספקה הארוכים שלו. מאו הגדיר נסיגה אסטרטגית כצעד מתוכנן שבו נוקט כוח לוחם כשהוא מתעמת עם כוח צבאי חזק ממנו. נסיגה מאפשרת לנוסג להרוויח זמן ולהתארגן עד שתגיע שעת הכושר לתקוף. יש לתקוף רק אם התוקף בטוח כי כל התנאים הם לטובתו, חיפזון יתר הוא אסון. 

תנועה מהירה על שטחים גדולים 

כוחות של צבא סדיר מתאפיינים בסרבול רב. לפיכך יש להתמודד מולם בניהול לוחמה זעירה של כוחות קטנים וניידים על שטחים נרחבים. אסור לאפשר לאויב זמן להתארגן וללקק את פצעיו - יש להכותו ללא הרף. מאו טען שמספר גדול של ניצחונות קטנים מוביל בסופו של דבר לניצחון הגדול. ביזור כוחות הוא תנאי הכרחי להבטחת ניידותם ויעילותם. אם מנסים ליישם שיטות מלחמה של צבא סדיר על יחידות גרילה, יגביל הדבר את ניידותם של האחרונים. על אותו משקל, ריכוז הפיקוד באופן בו הוא מרוכז בצבאות סדירים אינו רצוי וגם אינו אפשרי. יחידות הגרילה נהנות מעצמאות. צבא גרילה, למעשה, מורכב משתי וערב של יחידות מיקרו-אוטונומיות. אין הכוונה לכך שמלחמת גרילה נעדרת פיקוד מרכזי. יש צורך בהקמת הנהגה אסטרטגית אחידה שתטווה את אופן הפעולה. במילים אחרות, "לוחמת גרילה", על פי מאו, שוללת ביזור מוחלט וריכוז מוחלט. יש להביא לפיקוד אסטרטגי מרוכז ופיקוד טקטי אופרטיבי מבוזר. ניהול מלחמת גרילה חייב להתבצע על שטחים גדולים תוך ויתור על קוי חזית ברורים שבהם יש לגייסות סדירים יתרון הודות למספרם ולארגונם. מאו דגל בשיטת המעגלים. יש לרתק יחידות אויב גדולות ללוחמה במעגלים על שטחים ניכרים כך שלבסוף ירדפו יחידותיו אחר הזנב של עצמם בעוד שיחידות הגרילה ינצלו את ניידותם וייעלמו מהשטח. בנוסף, כשהלחימה מתנהלת על שטחים גדולים, נאלץ הצבא הסדיר להתפרס על מנת להתמודד עם חוליות גרילה. התפרסות זאת מקטינה את האפקטיביות שלו ומאלצת אותו להתאים את עצמו לדפוס טקטי שהוא סותר את מהותו - ניהול קרבות במסה גדולה ומרוכזת. 

אסתנזף 

המילה אסתנזף לקוחה מערבית ופירושה 'התשה'. בחרתי להשתמש במילה זאת משום שכך הגדירו המצרים את מלחמתם בצה"ל ב-1969, 20 שנה לאחר שכוחותיו של מאו נחלו את הנצחון הסופי על כוחותיו של צ'אנג קאי שק. לא בכדי, נאצר למד ממאו.מאו האמין שיש להימנע ממלחמת הכרעה קצרה. מלחמה ארוכה בה הצבא הסדיר ידמם תביא להחלשתו ולבסוף לתבוסתו. את המלחמה יש לנהל בשלבים: הגנה אסטרטגית (ראה לעיל) שבה תחול השחיקה העיקרית של כוחות האויב, לאחר מכן, ייצוב אסטרטגי שלמעשה מהווה את שלב 
ההתארגנות להתקפת נגד ולבסוף התקפת הנגד שתמחץ סופית את היריב.כאמור, השלב הראשון של ההגנה האסטרטגית הוא החשוב ביותר. מאו דגל בהתשה של 24 שעות של האויב - לא לתת לו לנשום, לפגוע קשות במוראל שלו עד כדי יאוש ולהביא את מפקדיו לידי טירוף.
 

סיכום 

תורתו הצבאית של מאו, רובה ככולה, הייתה מבוססת על לוחמת גרילה של קבוצות קטנות וניידות הנתמכות על ידי האוכלוסייה המקומית מול צבא סדיר ומסורבל בשטחים נרחבים. שיטותיו של מאו יושמו אחריו על ידי ארגוני גרילה רבים ובכללם ארגונים אנטי-ציונים כמו אש"ף והחיזבאללה. לראייה, אש"ף אימץ תחת השפעת דוקטרינת מאו את העיקרון של לחימה בשלבים נגד ישראל (ישנם כאלו שיטענו כי הוא לא זנח אסטרטגיה זאת). חיזבאללה הגשים ומגשים את העקרונות של מאו בצורת הלחימה שלו מול צה"ל בלבנון: יחידות קטנות וניידות, הנתמכות על ידי אוכלוסייה אוהדת, מול צה"ל כצבא סדיר ומסורבל. יותר מכך, החיזבאללה למד ממאו והקים לעצמו עורף חברתי מסועף בדרום-לבנון שבעזרתו הוא מגייס את ההמונים. אם אנו, כישראלים, שואפים להתמודד עם האיומים הללו, עלינו להבין את מהותה של "לוחמת הגרילה"

 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת קג'טי נגהי