אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

מדינת הרווחה חלק ד' – איכות הסביבה


תאריך פרסום קודם: 
2004

בעקבות מאמריי הקודמים, נשלחו אלי טענות שההשוואה שלי בין מדינות הרווחה (פינלנד, שוודיה, נורבגיה, דנמרק, איסלנד, הולנד ובלגיה) למדינות הקפיטליסטיות (ארה"ב, קוריאה, הונג קונג, ספרד וצ'ילה) אינה תקפה משום שהשתמשתי במספר קטן של מדדים שמתוכם לקחתי את נתוני. ואכן השוואתי כללה רק שלושה מדדים - דו"ח ההתפתחות האנושי של האו"ם (שממנו לקחתי את רוב הנתונים), מדד השחיתות של ארגון השקיפות העולמי ומבחני "פיזה" לבדיקת רמת החינוך ובתי הספר במדינות השונות.

מאמרי הרביעי בנושא מדינת הרווחה ידון בקשר בין מדינת הרווחה, איכות הסביבה ואיכות חיים, בהסתמך על הוכחות אמפיריות ממדדים חדשים, אשר לא הזכרתי עד כה. אולם ראשית ברצוני לסיים עם הנתונים שנוכל למצוא במדדים שהשתמשתי עד עתה. בנוסף על מבחני "פיזה", בדו"ח ההתפתחות האנושי של האו"ם נוכל למצוא נתון אשר גם הוא בודק את רמת החינוך במדינה נתונה. נתון זה שנקרא "מדד החינוך" מודד דברים שונים ממבחני "פיזה" כדוגמת אחוזי ידיעת קרוא וכתוב, אחוזי הילדים שלומדים בבתי ספר יסודיים, אחוזי הילדים שלומדים בבתי ספר תיכוניים וכו' ובעוד שוודיה, נורבגיה, פינלנד, בלגיה והולנד דורגו ראשונות (עם מקסימום הנקודות האפשריות במדד זה), הונג קונג דורגה אחרונה מבין המדינות שבהשוואתנו. נתון אחר אותו הזכרתי במאמרי הראשון, אך זנחתי בשאר המאמרים, הוא מדד ההתפתחות האנושי שבודק תוחלת חיים, רמת חינוך ותמ"ג לנפש. מדד זה שואף למדוד רמת חיים במדינה  נתונה. לפי מדד זה רמת החיים הגבוהה ביותר נמצאת בנורבגיה שלה  0.956 נקודות, במקום השני מדורגת שוודיה עם 0.946 נקודות, במקום ה-5 הולנד עם 0.943 נקודות, במקום ה-6 בלגיה 0.942 נקודות, במקום ה-7 איסלנד עם 0.941 נקודות, במקום השמיני ארה"ב עם 0.939 נקודות, במקום ה-13 פינלנד עם 0.935 נקודות במקום ה-17 דנמרק עם 0.932 נקודות, במקום ה-20 ספרד, עם 0.922 נקודות, במקום ה-23 הונג קונג עם 0.903 נקודות, במקום ה-28 קוריאה עם 0.888 נקודות ובמקום ה-43 צ'ילה 0.839 נקודות. ממוצע הנקודות של מדינות הרווחה הוא 0.942  לעומת ממוצע הנקודות של המדינות הקפיטליסטיות שעומד על 0.898. כפי שאנו  רואים הפער ביניהם גדול מאוד ומצביע על רמת חיים גבוהה בהרבה של מדינות הרווחה לפי מדד זה. לפני שאעזוב מדד זה, אני רוצה להצביע על שתי השוואות מעניינות שנוכל לעשות בעזרתו. מדד ההתפתחות האנושי מאפשר לנו לבדוק את השינויים ברמת החיים לאורך זמן, זאת משום שאחת הטענות שהושמעו כנגד מדינות הרווחה היא שלאורך זמן אין סיכוי לשיטה זו להחזיק מעמד והיא צפויה לגרום לקריסת המדינה שמקיימת אותה, כפי שאדגים מיד טענה זו אינה נכונה. אם נבדוק את המדינה הקפיטליסטית המצליחה ביותר במדד זה ארה"ב, נגלה שרמת החיים בנורבגיה, שוודיה, הולנד, בלגיה ואיסלנד גבוהה יותר, אולם בדיקה לאורך זמן תגלה לנו שמצב זה לא תמיד היה כך. ב-1975, השנה המוקדמת ביותר שמוצגת במדד זה, ארה"ב ונורבגיה הובילו עם 0.866 נקודות (נתון זה מפריך את הטענות שרמת החיים הגבוהה בנורבגיה היא אך ורק תוצאה של הנפט שהתגלה בשטחה בשנות ה-90), אחריהן מדורגת הולנד עם 0.865 נקודות, שוודיה עם 0.863 נקודות, איסלנד עם 0.862 נקודות ואחרונה דורגה ב-1975 בלגיה עם 0.845 נקודות. כפי שאנו יודעים כיום כל המדינות הנ"ל עקפו את ארה"ב מבחינת רמת החיים של תושביהן לפי מדד זה (בהערת אגב אפשר להדגיש שמדינות הרווחה לא נוצרו עשירות, מדינות כדוגמת שוודיה ופינלנד למעשה היו עניות מאוד עד סוף מלחמת העולם השנייה, עם כינונה של מדינת הרווחה באזורים אלו, שגשוגם הנוכחי הוא במידה רבה תוצאה של השיטה הסוציאל דמוקרטית אשר קיימת שם בשישים השנים האחרונות).

עלי לציין שלהשוואתי הכנסתי רק מדינות שנחשבות להצלחה בשתי השיטות- הקפיטליסטית והסוציאליסטית, כך לדוגמא יכולתי להכניס את ארגנטינה שנחשבה ל"נס הכלכלי" בעקבות אימוץ השיטה הקפיטליסטית הניאו-ליברלית, אך קרסה ב-2002 (מאז אימצה ארגנטינה את השיטה הסוציאל דמוקרטית). אולם דבר זה לא היה הוגן, שאפתי להשוות בין "מדינות המופת" של כל אחת מהשיטות. אולם לרגע קט, אחרוג מעמדתי ואשווה בין קוריאה וסלובניה. סלובניה, למרות שלא רבים יודעים זאת, היא המדינה המצליחה ביותר ממזרח אירופה במדד ההתפתחות האנושי.הסיבה, כנראה, שהציבור הרחב לא שמע על כך, היא העובדה שסלובניה היא מדינת רווחה סוציאל דמוקרטית. ההתייחסויות אליה בעיתונות הכלכלית יהיו בדרך כלל כאל מדינה לא יעילה, בזבזנית ובעלת מיסוי גבוה מדי. הסיבה שבחרתי להשוות בין קוריאה לסלובניה נובעת מהעובדה שסלובניה מופיעה לראשונה במדד זה בשנת 1995 ולה מספר נקודות זהה למספר הנקודות של קוריאה-0.852, אולם במדד הנוכחי של 2002 סלובניה עקפה את קוריאה ומספר הנקודות שלה עומד על 0.895 וזאת לעומת מספר הנקודות של קוריאה שעומד על 0.888. 

אולם מדדים אלו הם מדדים קפיטליסטיים ומודדים איכות חיים בצורה מאוד קפיטליסטית. לפי דעתי, החיים מורכבים מאלמנטים נוספים רבים המשפיעים על אופן חיינו ואיכותן, לכן אתייחס כעת למדדים אשר הם פחות קפיטליסטים, אך בודקים בצורה טובה וראויה יותר,לדעתי, את השפעתה של השיטה הסוציאל דמוקרטית. ראשית אתייחס לאלמנט החשוב ביותר לזמננו שלנו והוא האלמנט של איכות הסביבה. דו"ח של מכון המחקר למדיניות ציבורית בבריטניה שפורסם לאחרונה, אשר בראשו עמדו שר התחבורה הבריטי לשעבר סטפן ביירס והסנטורית האמריקנית אולימפיה סנואו (את הדו"ח פרסמו קבוצת מחקר חשובה מכל העולם, המדענית הראשית שיעצה לדו"ח היא ד"ר ראקנדרה פאצוארי שעובדת גם בתור יו"ר הצוות הבין ממשלתי של האו"ם לשינויים אקלימיים) קובע שבמידה ולא תופחת באופן מיידי פליטת גזי החממה לאטמוספירה מצב כדור הארץ יורע בצורה קריטית בתוך עשור. דו"ח זה טען שעל כדור הארץ מאיימת "פצצת זמן אקולוגית". כך שבנוסף על השפעתו החיובית של מצב איכות הסביבה במדינה נתונה על איכות חייהם של תושביה, מצב איכות הסביבה משפיע על העולם כולו. 

חוקרים מאוניברסיטת קולומביה בשיתוף עם חוקרים מאוניברסיטת ייל פיתחו שני מדדים לבדיקת איכות הסביבה במדינות השונות. המדד הראשון שנקרא "מדד איכות הסביבה" מורכב מ-13 מדדים אשר בודקים את איכות האוויר, איכות המים, השינויים האקלימיים ואת איכות האדמה ושימורה בכל מדינה ומדינה. לפי מדד זה (נתוני 2002) המדינה בה איכות הסביבה היא הטובה ביותר בשקלול כל המדדים היא שוודיה. אולם לא רק שוודיה זוכה לציונים טובים במדד זה, אם נבדוק את המדדים נגלה שבנוסף על שוודיה בה איכות האוויר היא הטובה ביותר, גם מדינות רווחה אחרות מצטיינות באיכות הסביבה, כך מדד איכות המים ציין את פינלנד כמדינה בה איכות המים היא הטובה ביותר ואת בלגיה שמדורגת שנייה (אחרי אוסטריה) במדד של איכות האדמה והגנה עליה. ממוצע מדינות הרווחה במדד זה עומד על 57, בעוד ממוצע המדינות הקפיטליסטיות  הוא 43 המדד השני שפותח ע"י אוניברסיטת קולומביה ואוניברסיטת ייל נקרא "המדד הבר-קיימא לאיכות סביבה" והוא בודק מגמות עתידיות נראות לעין, שמלמדות אותנו ע"פ מספר נתונים עכשוויים מה יהיה מצב איכות הסביבה במדינות השונות בעתיד (בהנחה שהמצב יישאר כפי שהוא כיום). מדד זה בודק את מצבם של המערכות האקולוגיות בכל מדינה ומדינה (איכות האוויר, המים, האדמה, המגוון הביולוגי, אחוז החיות שנמצאות  בסכנת הכחדה וכו'), הלחץ עליהן (זיהום, ניצול המשאבים, אחוזי היעלמותם של יערות, פסולת רדיואקטיבית וכו'), הפגיעות האנושית שתגרם בעקבות שינויים סביבתיים ( כגון איבוד משאבי מזון, חשיפה למחלות סביבתיות וכו'), יכולתן של המוסדות החברתיים והמדיניים להתמודד עם אתגרים סביבתיים ושיתוף פעולה בינ"ל בנושאים אקולוגיים.המדינה שמדורגת ראשונה במדד זה היא פינלנד, אולם מדינות רווחה אחרות גם הן מקבלות ציונים טובים במדד זה, כך נורבגיה מדורגת שנייה ושבדיה מדורגת שלישית, בעוד קוריאה מדורגת אחרונה מבין המדינות שבהשוואתנו במקום ה-135. ממוצע מדינות הרווחה במדד זה הוא 62, בעוד ממוצע המדינות הקפיטליסטיות   עומד על 49.5. 

הסבר לעובדה שמצב איכות הסביבה טוב יותר במדינות הרווחה, נוכל למצוא בספרו של אבנר דה שליט "אדום-ירוק". לטענתו, ההנחה שעומדת מאחורי מדינת הרווחה היא שמטרת המדינה היא בסיפוק צרכיהם של תושביה. לפי תפיסה זו על המדינה לספק יותר מאשר שירותים בסיסיים לתושבים, משום שכאשר את השירותים הללו מספקת המדינה, ניתן לפקח על מידת השוויוניות שבנגישות לשירותים. כשם שעל המדינה לספק בריאות וחינוך במידה נאותה ונגישה לכל אזרחיה, כך גם עליה לספק את צורך האזרחים באיכות סביבה נאותה ושוויונית לכל ולא רק לאוכלוסיה העשירה אשר באמצעותה הרכוש לקנות מקום מגורים אשר בו איכות הסביבה טובה. לטענת דה שליט, תפיסת מדינת הרווחה, גורסת שרק המדינה מסוגלת לספק טובין ומוצרים ציבוריים כגון איכות סביבה, משום שהיא מייצגת את האינטרס הכללי, מטרתה הרשמית היחידה היא בעזרה לאזרחיה ובשיפור חייהם, רק היא מסוגלת לראייה כוללת ורחבה. זווית ראייתן של פירמות פרטיות היא צרה מדי, זווית ראייה זו תהיה לרוב אגואיסטית וכלכלית ללא מחויבות לרווחת הכלל. בכדי להבטיח צורך ציבורי, אשר סיכויי הרווח הכלכליים שצפויים ממילויו מוטלים בספק יש צורך ברשות כללית והיא המדינה. המדינות הסוציאל דמוקרטיות, בניגוד למדינות הקפיטליסטיות, לא חוששות להתערב במהלך פעולתן של פירמות כלכליות או לנקוט בהטלת מגבלות על הסחר, כאשר הן סבורות שבלעדי התערבותן והטלת מגבלות אלו הצורך של הציבור באיכות סביבה נאותה יפגע.

דה שליט טוען שהצלחתן של מדינות הרווחה בנושא איכות הסביבה קשורה לאלמנט נוסף והוא שיתוף הפעולה. בכדי להשיג טובין ציבוריים ולשמור עליהם יש צורך בשיתוף פעולה מלא בין תושבי המדינה (לדוגמא שכל התעשיינים לא יזהמו), אולם אם נעשה חישוב כלכלי נגלה שהאינטרס של כל תעשיין שכזה הוא שהתעשיינים האחרים לא יזהמו אבל שהוא עצמו כן יזהם (זאת משום שזיהום של מפעל בודד לא ישפיע רבות על איכות הסביבה ושהתקנת פילטרים שמונעים זיהום היא עלות נוספת בשביל אותו תעשיין). התוצאה של מסקנה שכזאת במציאות היא שבמידה ולא קיימת רשות כללית חזקה שבאמצעותה להגביל את פעולות התעשיינים ,לפקח עליהם או לסבסד אותם, כל תעשיין שכזה ישאף לזהם את הסביבה או שיחשוש שמתחריו יורידו עלויות ע"י אי שמירה על איכות הסביבה וכתוצאה מכך ינגסו ברווחיו ולכן בכדי לא להסתכן הוא יעדיף לא לשמור בעצמו על איכות הסביבה. מכאן נובע שהתערבות בכלכלה היא הכרחית לשם שמירה על איכות הסביבה ושהצלחתן של מדינות הרווחה בתחום זה היא לא מקרית. 

דה שליט מצביע על אלמנט נוסף שבו יש יתרון למדיניות הסוציאל דמוקרטית על פני המדיניות הקפיטליסטית בכל הנוגע לאיכות הסביבה והוא האלמנט הערכי. המודל הסוציאל דמוקרטי אינו כפוף לחשיבה הכלכלית שמכמתת כל דבר ומחשבת את יתרונותיו לפי יעילות כלכלית. המודל הקפיטליסטי ישאף לכמת  את "שווי" איכות הסביבה. אולם, יטענו הסוציאליסטים, ישנם צרכים שאי אפשר לכמת ואיכות סביבה הוא צורך שכזה, אין שווי כספי לאיכות סביבה. הגדרת שווי כספי לאיכות הסביבה גורמת לכך שארה"ב היא המדינה היחידה שמסרבת לחתום על אמנת קיוטו להפחתת גזי החממה, משום שהיא שוקלת את השווי הכלכלי של פעולה זו לעומת השווי הכלכלי של פיתוח ללא התחשבות באיכות סביבה. בתחרות שכזו הפיתוח הכלכלי מנצח את איכות הסביבה

תפיסה קפיטליסטית שכזו שמכמתת את איכות הסביבה ובודקת אותה בעקרונות כלכליים בלבד, היא תפיסתו של לורנס סאמרס, הכלכלן הראשי של הבנק העולמי ושר האוצר האמריקני לשעבר ונשיא אוניברסיטת הארוורד כיום. בתפקידו ככלכלן ראשי של הבנק העולמי כתב סאמרס ב-1991 מזכר שהתגלגל לעיתונות, אשר בו כותב סאמרס על הצורך להעביר תעשיות מזהמות למדינות העולם השלישי, בין השאר משום שתושבי מדינות אלו עניים ורכושם דל ולכן הפגיעה בהם מבחינה כלכלית היא קטנה יותר. מה שמשתמע מדבריו של סאמרס הוא שערכם של בני האדם נקבע ע"פ רכושם. תפיסה זו היא אומנם קיצונית, אך היא מלמדת על התפיסה הקפיטליסטית אשר מכפיפה כל עקרון אנושי לעולם המושגים הכלכלי (זהו אותו סאמרס שטען לאחרונה שנשים מוכשרות פחות מבחינה גנטית לעסוק במדעים, סאמרס מגלם בתוכו את החיבור הנפוץ כל כך בין קפיטליזם, תפיסות אנטי אקולוגיות ושוביניזם). עלי אף לציין שבמחקר שערך דה שליט הוא מצא קשר חזק בין עמדות סוציאליסטיות לעמדות "ירוקות" (כמו גם לעמדות פמיניסטיות ולעמדות כנגד עונש המוות, על השפעתה של מדינת הרווחה על תפיסות פרו אקולוגיות, פמיניסטיות ואנטי מיליטריסטיות במאמרי הבא). לבסוף כתבה מתורגמת מהמגזין "האקונומיסט" שהופיע במוסף הכלכלי של "הארץ" ב-25.3.05 ביקרה את ז'אק שיראק, נשיא צרפת, על היותו סוציאליסט. מה שחשוב לענייננו הוא שאחת "ההאשמות" כנגדו ואף ההוכחות להיותו סוציאליסט ולכך שמדיניותו היא חברתית  היא ש"הוא אימץ בחום את הפרק הסביבתי"."האקונומיסט" ואיתו גם דה מרקר" מזהים בין השיטה הסוציאל דמוקרטית ותמיכה בשמירת איכות הסביבה (באופן מדהים נטען בכתבה, בזעזוע רב, ששיראק אף "הציע לממן את פיתוחה של אפריקה ולהילחם באיידס"). זיהוי זה אינו מקרי. 

הזיהוי בין העיקרון הסוציאל דמוקרטי למדיניות סביבתית (אקולוגית) ובין העיקרון הקפיטליסטי ומדיניות אנטי סביבתית נובע מתפיסת עולם פילוסופית שמפרידה באופן עמוק בין שתי הגישות, תפיסת עולם שאסביר אותה כעת. פעמים רבות נטען כנגד הקפיטליסטים שאין הם מוסריים ואף כנגד השיטה כולה שאין היא מוסרית (כמובן שטענות כמו אלו שהשמיעו סאמרס ו"האקונומיסט" מחזקים הנחה זו). יש מידה גדולה של אמת בטענות אלו, משום ההנחה הקפיטליסטית ש"השוק" צודק וטוב ולכן אין להתערב במהלך פעולתו. כמובן ש"השוק" הוא מושג מטפורי בלבד ואין הכוונה לשוק אמיתי (אשר ממנו ומהאנשים שבקרבו סולדים, פעמים רבות, חלק מתומכי הקפיטליזם), הכוונה היא למצב העולם כפי שהתעצב ע"י פעולות הסחר, זאת מתוך תפיסה ש"השוק" חולש על כל התחומים הקיימים בחיים (עוני ופערים כמו גם מצב הנשים ואיכות הסביבה). מכיוון ש"השוק" יודע לווסת את עצמו בצורה האופטימלית, התערבות של הרשות הציבורית, קרי הממשלה, רק תפגע במצב זה. המתונים יותר יטענו שהממשלה יכולה לתקן פה ושם תקלות קטנות, אך באופן כללי, אל לה להפריע לאותו "שוק" מיתי, אליו מצטרף כוח מיסטי שמכונה בפיהם "היד הנעלמה", אשר באורך פלא מבטיח שבמידה וכל אדם ידאג לתועלתו, התועלת והרווחה הכללית תגדל. אולם מהו באמת אותו "שוק"? למעשה זהו לא יותר מתיאור המצב הקיים והצדקתו (ע"י תיאורו במושג שהומצא על ידיהם). כפי שאני רואה זאת לעיתים המצב הקיים מוסרי וצודק ולעיתים המצב הקיים לא מוסרי ולא צודק. ההנחה הקפיטליסטית שמצדיקה מצב עניינים בגלל שהוא קיים היא מופרכת. יותר מכך, זוהי הנחה אנטי מוסרית. במידה ונניח שכל מצב קיים הוא צודק (הדבר תקף גם בקשר  לבחירות האנושיות ,הרי המצב שנוצר הוא תוצאה של בחירות שעשו בני האדם ), אזי אין כל משמעות למונח "מוסר". בכדי שנוכל להיות מוסריים, עלינו להניח שיש מצבים ראויים ומצבים שאינם כאלו. המהות של המונח "מוסר" היא שעלינו לשבח פעולות מסוימות ולגנות פעולות אחרות. הסכמה עם כל פעולה, אך ורק משום שהיא נעשתה בפועל היא תפיסה אנטי מוסרית, תפיסה השוללת כל שיפוט מוסרי אפשרי. לדוגמא, המצב הוא שבעוד וחלק מהעולם נהנה מרווחה ועושר, חלקים אחרים בעולם חיים בעוני ובמחסור, העובדה שהמדינות העשירות לא רוצות לעזור למדינות העניות היא אינה עובדה מוסרית, רק מתוקף העובדה שמדינות המערב בחרו לא לעזור למדינות העניות או משום שהמצב הנוכחי הוא כזה. אנו בהחלט יכולים לטעון שבחירתם זו היא אינה מוסרית,ראויה וצודקת (זאת מתוך שימוש בעקרון "התועלת השולית הפוחתת" שהסברתי במאמרי הקודם, הקובע שתועלתן של המדינות העניות תהיה גדולה בהרבה בעקבות תוספת כספית מתועלתן של מדינות המערב מתוספת דומה) ובשביל לפתור מצב זה אנו יכולים לדרוש גוף בינ"ל שיעזור לחלק את ההון בצורה הוגנת יותר, המיטיבה עם צרכי האנושות. המצב אינו שונה בתוך המדינות עצמן, סירובם של העשירונים העליונים לעזור לשכבות החלשות אשר סובלות מעוני, מחסור ולעיתים אף רעב היא אינה בחירה מוסרית, רק מתוקף היותה בחירה. המדינה אשר מטרתה לדאוג ולעזור לאזרחיה יכולה להחליט להתערב בפעולתו של "השוק" כאשר הוא גורם לתוצאות שליליות שכאלו ( דוגמא נוספת  לעקרון זה שהצגתי הוא בחירתו של מעביד לפטר עובדת אשר היא בהריון, האם בחירה זו היא מוסרית רק מתוקף היותה בחירה? מדינת הרווחה סבורה שיש לה חובה מוסרית להתערב בבחירות לא מוסריות אלו וזאת בשביל לכוון לעולם מוסרי)  יש אף לזכור שבחירותיו של האדם הם פועל יוצא של התנאים בחייו שמתנים אותם. כך לדוגמא, במדינה בה ההשכלה הגבוהה היא יקרה מאוד, אדם שחי במשפחה דלת אמצעים, אשר הוא נדרש לעזור במימונה לא "יבזבז" שלוש או ארבע שנים (או במקרה של רפואה שבע שנים) על לימודים במוסדות להשכלה גבוהה, זאת משום שתנאי חייו מכתיבים לו צרכים דחופים יותר, במדינה שכזאת, גם אדם שחי במשפחה ממוצעת או ממוצעת מינוס ישקול רבות לפני שיחליט האם ללמוד במוסד להשכלה גבוהה או שלא. אולם אם היינו קובעים שלימודים אלו הם חינם ואף היינו נותנים מלגת קיום לכל סטודנט (כפי שנהוג במדינות הרווחה שבהשוואתנו), אזי היינו משנים את אופן שיקולו והחלטותיו. מכאן שבחירותיו האישיות של הפרט משתנות בהתאם למצב העניינים אשר בו הוא חי. במקרה הנידון, למעשה מדינת הרווחה  עוזרת לפרט לבחור האם הוא מעוניין בהשכלה אקדמאית או שלא, בלא שלחצים כספיים יכריעו את החלטתו, כלומר היא מאפשרת לו יותר חופש בחירה (דוגמאות דומות הייתי יכול להביא מתחומים אחרים כגון בריאות, חיי נישואין וכו'). ביקורת זו, שהצגתי במאמרי, נוסחה ע"י דיוויד יום ופותחה ע"י ג'.א.מור במאה ה-20 וזכתה לכינוי "כשל הנטורליזם". הנחתה הבסיסית היא שיש הבדל בין מה שראוי למה שקיים (יש הבדל בין הרצוי למצוי). תיאור המצב הקיים, לפי ביקורת זו, הוא פשוט תיאור עובדתי ואינו יכול להיות שום דבר מעבר לתיאור זה. אך אין הוא יכול ללמדנו על המצב המוסרי, לשם כך אנו זקוקים לערכים שיכוונו אותנו (כמובן שרצוי שערכים אלו לא יהיו מנותקים לחלוטין מהמצב הקיים, אך אין הבחנה זו משנה את הקביעה שערכים אינם שווים לתיאור המצב הקיים). "השוק", כלומר תיאור המצב כפי שהוא והפעולות שאנשים ביצעו, הינו פשוט תיאור עובדתי ואינו יכול להיות שום דבר מעבר לתיאור זה, אין הוא יכול לשמש כהצדקה מוסרית. אריאל רובינשטיין (אשר לינק למאמרו נמצא במאמרי הקודם) טען שההנחה שמתקפת את ההיגיון הקפיטליסטי היא ש"השוק" הוא צודק וזאת משום שמה שצודק הוא "השוק". אולם טענה זו היא טענה מעגלית, אשר אינה מסבירה מדוע "השוק" צודק ומה מוסרי בו. בכדי לצאת מהסבך,טוענים בדרך כלל תומכי הקפיטליזם שהם מפרידים בין "המצב הפוזיטיבי" ל"מצב הנורמטיבי", כלומר בין תיאור העולם הקיים שהתעצב ע"י פעולות האנשים בחברה נתונה לתיאור העולם שראוי שיהיה קיים, בעוד והם עוסקים בתיאור "המצב הפוזיטיבי"בלבד. הנחה זו היא התרחקות מכל דיון מוסרי (במאמרי הקודם טענתי שיום הראה לנו שמוסר הוא עזרה לזולת ולכן פעולות מדיניות מוסריות הן פעולות של עזרה). הבנה זו של העיקרון הסוציאליסטי לעומת העיקרון הקפיטליסטי תעזור לנו להבין מדוע מדינות הרווחה מתאפיינות בנטיות מסוימות אשר לכאורה אין הן קשורות לשיטה הכלכלית שבה הן מחזיקות. מדוע מדינות הרווחה הן פמיניסטיות יותר מהמדינות הקפיטליסטיות? מדוע הן דואגות יותר לאיכות הסביבה? בנוסף על הסיבות שהוצגו במאמרי הנוכחי ומאמרי הקודם (רצונן לפעול בפעולות מוסריות של עזרה, תפיסתן את עצמן כקיימות בכדי לספק את צרכי תושביהן ובכדי לשפר את חייהם ורצון לפעול בהתאם לצדק בצורתו הרולסיאנית), סיבה נוספת לשאיפתן להתערב נובעת מהנחתן (בניגוד להנחה הקפיטליסטית) ש"השוק" לא תמיד יביא לתוצאה הרצויה. לפי הנחתן אין זה מן הנמנע שייווצר "כשל שוק". כך לדוגמא יתכן שיחסי כוחות לא שוויוניים יגרמו לכך שנשים יסבלו מאפליה. מטרת הרשות הציבורית, לפי תפיסה זו, היא לפתור את "כשל השוק". משום כך שריון של ייצוגי נשים ואפליה מתקנת נפוצים יותר במדינות הרווחה מבמדינות הקפיטליסטיות שיעדיפו לתת ל"שוק" לעשות את שלו. זו גם הסיבה שמדינות הרווחה, לעיתים קרובות, ינסו לתקן את "כשלי השוק" שנוצרים בתחום איכות הסביבה ולא יסמכו על "השוק" שיתקן כשלים אלו. 

קיימת אפשרות לנתח את העמדה הקפיטליסטית בצורה שונה. נוכל לנתח עמדה זו כעמדה שיצאה לגמרי מ"המשחק המוסרי". תפיסת עולמה (ושל התומכים בה) גורסת שמוסר הוא לא מעניינה, הערך שהיא מטיפה לו הוא עשיית כסף ובתור עמדה שכזו היא תשבח את האגואיזם והחומרנות. עמדה כזו מעוררת התנגדות בחברה ולכן תומכיה ינסו, לעיתים, להגן עליה מבחינה מוסרית. אולם מכיוון שלעמדה זו אין דבר וחצי דבר עם מוסר (אשר כפי שכתבתי במאמרי הקודם הוא גרימת תועלת לזולת), הניסיון להציג אגואיזם וחמדנות כתכונות מוסריות הוא ניסיון כושל. ניסיון שכזה נוכל למצוא אצל אבי נוף, הכתב הכלכלי של "גלובס", אשר יצא במאמר שפרסם ב-8.3.05 כנגד מדד חברתי שיבדוק התנהגות של פירמות כלכליות וזאת משום ש"האחריות החברתית של התאגידים היא לעשות כסף...תאגידים נועדו למקסם רווחים והטלת אחריות נוספת חיצונית עליהם תביא בסופו של דבר לפגיעה בתפקוד שלהם וגם במטרות החברתיות...הטלת אחריות חברתית על תאגידים מעבר למיקסום רווחים עלולה להזיק יותר מאשר להועיל". עד כדי כך נוף מזדעזע מהרעיון שבעלי הון יפעלו, לעיתים, בצורה לא אגואיסטית וחומרנית אלא יעזרו לנזקקים ויתרמו לחברה שהוא אף טוען ש"מילטון פרידמן, חתן פרס נובל בכלכלה, מסביר כי מעטות הן הנטיות המסוגלות לערער את עצם יסודותיה של החברה החופשית שלנו כמו נטייתם של מנהלי התאגידים לקבל על עצמם אחריות חברתית במקום להרוויח כסף רב ככל האפשר". לא פחות ולא יותר. לטענת נוף, הדמוקרטיה ואף הציוויליזציה עצמה תקרוס במידה ובעלי ההון יהיו פחות חמדניים ואגואיסטים. כמובן שנוף מבין שקשה להגן על עמדה זו מבחינה מוסרית ולכן הוא מוסיף בסוף מאמרו ש"התאגיד אינו גוף חברתי עם אחריות קהילתית". כלומר הוא מכיר בכך שגוף חברתי בעל אחריות קהילתית צריך להתנהג בצורה אחרת, מוסרית יותר. אלא שלטענתו התאגיד הוא אינו גוף שכזה. היה אפשר לצפות שנוף יטען שהמדינה ונציגיה הנבחרים הם הגוף החברתי בעל האחריות הקהילתית, אלא שבמאמריו האחרים תוקף נוף גם את ההתערבות הממשלתית. כלומר לתפיסתו, עולם ראוי הוא עולם של זאבים אגואיסטים, חמדניים וחסרי רחמים אשר שואפים לחסל איש את רעותו בשביל בצע כסף. תפיסתו של נוף מלמדת על תפיסה שונה מהתפיסה הנטורליסטית שגורסת שכל מצב הוא המצב הראוי מתוקף העובדה שהוא קיים, לנוף יש ערכים ותפיסה של עולם ראוי יותר וראוי פחות. ערכים של כסף, מאבק, מלחמה וחוסר רחמים כלפי הזולת (פה אנו מתחילים לראות את הקשר בין קפיטליזם למיליטריזם, קשר שיוכח ביתר שאת במאמרי הבא). ערכיו הם הפוכים לערכי המוסר ובעוד ותפיסת עולמם של "הנטורליסטים" היא אנטי מוסרית, ערכיו של נוף הם באופן מובהק לא מוסריים. 

כעת לאחר שהסברתי מדוע מדיניות פמיניסטית ואקולוגית היא חלק בלתי נפרד ממדיניות סוציאל דמוקרטית, אחזור לדון במדדים אלטרנטיביים שמודדים את השיטה הסוציאל דמוקרטית בצורה נאותה יותר מהמדדים המקובלים. המדד הראשון אותו אבדוק הוא מדד של עוני ילדים (עוני יחסי). מדד זה הוא חשוב ביותר ,משום שכלפי ילדים הטענה הקפיטליסטית בדבר תמורה נאותה שמתגמלת מאמץ ויזמות לא רלוונטית, כלפיהם אי אפשר לטעון שרווחתם או מחסורם החומרי הוא פועל יוצא בהתאם לתפוקתם הכלכלית. המשמעות של טענה זו היא שאפילו בערכים קפיטליסטים אי אפשר "להצדיק" או "להסביר" עוני בקרב ילדים. אי אפשר לטעון שעוניים הוא תוצאה של בחירתם החופשית או לעשות את הקשר בין מצבם החומרי לאחריותם האישית. ההשלכות של עוני ילדים  הוא בנקודת פתיחה לא שווה של הפרטים בחברה, שמשמעותה שישנם פרטים שיהיה להם קשה יותר להצליח בחיים מפרטים אחרים. יש לציין שההשלכות של עוני שכזה הוא לא רק בכל הנוגע לאמצעים חומריים (השלכות אשר בוודאי קיימות), אלא גם להתפתחות פסיכולוגית-קוגניטיבית, כך לדוגמא ילד עשיר יגדל בסביבה משכילה, הישגית ותחרותית בעוד ילד עני יגדל לרוב בסביבה בעלת השכלה דלה, חסרת בטחון ובעלת רגשי נחיתות, אלמנטים אלו, פעמים רבות, יוטמעו ע"י אותו ילד עני. דבר זה מכונה בספרות המקצועית בשם "תרבות העוני", כלומר תרבות של מחסור אשר מנציחה את עצמה. נקודות פתיחה לא שוויוניות אלו, מרופפות למעשה את  הקשר שהקפיטליסטים כל כך אוהבים להתהדר בו בין בחירה חופשית ואחריות אישית למצב החומרי של הפרט. משום כך סבורות מדינות הרווחה, חיוני למנוע או לפחות להפחית את מספר הילדים שגדלים בעוני. " הארגון לפיתוח וקידום כלכלי" ערך מחקר בנושא בקרב מספר מדינות. תוצאות המחקר גילו שהמדינה בה עוני הילדים הוא הקטן ביותר היא פינלנד, לאחר מכן מדורגת נורבגיה, שוודיה, בלגיה, דנמרק, ספרד ואחרונה עם עוני הילדים הגדול ביותר מדורגת ארה"ב. בעוד אחוז הילדים העניים בפינלנד הוא 2%,  בנורבגיה 2.6% ובשוודיה הוא 3%, אחוז הילדים העניים בארה"ב עומד על 22.4% (יותר מחמישית מהילדים בארה"ב). המחקר הנ"ל מצא קשר "מדהים" ו"מפליא", ככל שתקציבי הרווחה והקצבאות של מדינה נתונה גדולים יותר, כך אחוז הילדים העניים קטן. כלומר קיים קשר חזק בין מדיניות סוציאליסטית והקטנת העוני. 

המדד הבא אשר ארצה לדבר עליו הוא מדד שבודק איכות חיים בשם "מדד הרווחה". מדד זה מורכב משני מדדי משנה- "מדד הרווחה האנושי" שבודק את איכות החיים של תושבי כל מדינה ו"מדד הרווחה האקולוגי" שבודק את מצב איכות הסביבה בכל מדינה. מכיוון שהזכרתי כבר מדדים אחרים של איכות סביבה, אתמקד בעיקר ב"מדד הרווחה האנושי". מדד זה בודק נתונים אודות בריאות (כגון תוחלת חיים ומדדים אחרים), עושר (נתונים אישיים ומדיניים), ידע (נתונים אודות חינוך, תפוצה ונגישות של התקשורת וכו'), קהילה (נתונים אודות מידת החירות, החופש, יציבות חברתית, רמת הפשיעה, שלום וכו') ונתונים שמודדים שיווין (כלכליים ומגדריים). ע"פ מדד זה הרווחה האנושית הגדולה ביותר נמצאת בנורבגיה שלה 82 נקודות, במקומות ה-2 וה-3 במשותף מדורגות דנמרק ופינלנד עם 81 נקודות, במקומות ה-4 וה-5 מדורגות בלגיה ואיסלנד עם 80 נקודות, במקום ה-8 מדורגת שוודיה עם 79 נקודות, במקום העשירי מדורגת הולנד עם 78 נקודות, במקום ה-18 וה-19 מדורגות ספרד וארה"ב עם 73 נקודות, במקום ה-27 קוריאה עם 67 נקודות ואחרונה היא צ'ילה שמדורגת במקום ה-43 ולה 55 נקודות. ממוצע הנקודות של מדינות הרווחה במדד זה עומד על 80 וזאת לעומת ממוצע הנקודות של המדינות הקפיטליסטיות שעומד על 67. כמובן שגם ב"מדד הרווחה" עצמו מיקומן מדינות הרווחה גבוה יותר. כך לפי מדד זה איכות החיים הטובה ביותר היא בשוודיה, במקום ה-2 וה-3 במשותף מדורגות פינלנד ונורבגיה ובמקום ה-4 מדורגת איסלנד, במקום ה-79 והאחרון מבין המדינות שבהשוואתנו מדורגת צ'ילה. ממוצע הנקודות של מדינות הרווחה ב"מדד הרווחה" עומד על 58 לעומת מספר הנקודות של המדינות הקפיטליסטיות שעומד על 47. "מדד הרווחה" מנסה לחשב איכות חיים לא רק ע"פ האלמנטים הכספיים, אלא הוא מנסה לבדוק מכלול של גורמים אשר לפיו מרכיבים את הדבר שנכנה בשם איכות חיים טובה או איכות חיים רעה. משום כך מדד זה הוא, לטענתי, שלם ומלא יותר ממדדים כגון "מדד ההתפתחות האנושי", אשר מביא בחשבון רק מספר תחומים מצומצם מאוד. בניגוד אליו "מדד הרווחה" מנסה לתת תמונה רחבה יותר של חייהם של הפרטים במדינות השונות. לפני שנעזוב מדד זה אני רוצה לציין מדד שנכלל ב"מדד הרווחה האנושי" והוא "מדד עושר בתי אב", מדד זה בודק צרכים והכנסות, כלומר שיכלול של עלות הקיום במדינה נתונה (סל האוכל המינימלי בכל מדינה, עלות של צרכים בסיסיים כגון מים, תברואה וכו') וההכנסה אותה בודק מדד זה לפי הנתון של תמ"ג לנפש במדינה נתונה. במדד זה הולנד ואיסלנד מדורגות במשותף במקום הראשון והשני, אחריהן מדורגות במקום השלישי והרביעי דנמרק ופינלנד, לעומתן במקום ה-47 והאחרון מבין המדינות בהשוואתנו מדורגת צ'ילה. 

מדד מעניין אחר הוא "מדד התחרות האחראית". לפי מדד זה, תחרות ללא רסן תיצור עוולות חברתיות, התוצאה של תחרות שכזו תהיה אסון למרבית בני האדם. משום כך, לטענת מחברי המדד, יש למדוד תחרות אחראית, כלומר תחרות אשר שואפת למזער את פגיעתה ונזקיה כלפי תושבי המדינה. מדד זה מחולק למספר מדדי משנה אשר בודקים במדינות השונות את השליטה הממשלתית והציבורית על התאגידים, אתיקה עסקית (מדדים שבודקים שחיתות עסקית), בניית הון אנושי (טיפוח ההשכלה והמיומנויות של העובדים, זכויות עובדים שכוללות גם התייחסות לבטיחות ולבריאות של העובדים), יחסים עם החברה האזרחית (קשרים בין העולם העסקי לאזרחים, סקרים אודות אמון הציבור בעסקים ובאנשי עסקים, מלכ"רים וארגוני צרכנים וכו'), תרומת המגזר העסקי לרווחת הכלל ע"י תשלומי מיסים (כלומר מיסי חברות), ניהול סביבתי ואקולוגי. המדד מורכב משילוב בין נתונים אמפיריים וסקרים. לפי מדד זה (נתוני 2003) המדינה בה התחרות היא האחראית ביותר היא פינלנד שלה 78 נקודות, במקום ה-3 מדורגת שוודיה עם 74.7 נקודות, 4. נורבגיה-73.9 נקודות, 5. דנמרק- 73.8 נקודות, 6. הולנד-69.5 נקודות, 11.בלגיה-67.9 נקודות, 13. ספרד-65.5 נקודות, 23. ארה"ב-59.4 נקודות, 29. הונג קונג-56.8 נקודות, 31. צ'ילה-56 נקודות, 41. קוריאה-51.6 נקודות. ממוצע הנקודות של מדינות הרווחה ב"מדד התחרות האחראית" הוא 72.9, בעוד ממוצע הנקודות של המדינות הקפיטליסטיות במדד זה עומד על 57.8. 

מדד נוסף הוא "מד קידמה אמין". מדד זה בא למדוד קידמה והתפתחות שמועילה לכלל, כלומר זהו מדד לצמיחה איכותית. לפי מדד זה לצמיחה יכולה להיות, לעיתים, תוצאות שליליות ולכן יש לבדוק האם הצמיחה למעשה קוזזה ע"י אותם תוצאות שליליות (צמיחה זו למעשה תהיה צמיחה שלילית) או שאולי תוצאות הצמיחה הן חיוביות (אזי תהיה זו צמיחה חיובית). מדד זה , אם כך, שואף לבדוק את השינוי במדינה נתונה במושגים איכותיים ולא רק כמותיים. הנחיצות בחיבורו של מדד זה התגלתה בעקבות מחקר שנערך ביוזמתו של שר החינוך האמריקני ויליאם בנט  ב-1993, אשר מצא שתופעות שליליות כגון פשיעה, גירושין, התמכרות לתקשורת המונים, מלחמה, אסונות אקלימיים ופגיעה באקולוגיה למעשה מגבירות את הצמיחה (כפי שהיא נבדקת בדרכים המקובלות) וגורמות לעליית התמ"ג של מדינה נתונה. עלייה בתמ"ג בעקבות תופעות אלו תצביע על רמת חיים גבוהה יותר מבחינה כמותית, אך כמובן שאין אנו יכולים לטעון שרמת החיים במקרה הנידון עלתה מבחינה איכותית. משום כך "מד הקדמה האמין" משלב בבדיקתו אלמנטים נוספים כגון עבודה שמתבצעת במסגרת המשפחה והקהילה (טיפול בילדים וקשישים, עבודות בית וכו') לפי העלות הכספית שהייתה נוספת ליחידה המשפחתית אשר הייתה משלמת על פעולות אלו שהיו מבוצעות ע"י אנשים אחרים, הוצאות בעקבות פשיעה (הוצאות רפואיות, אובדן רכוש, הוצאות על הגנות כנגד פשע וכו'), הוצאות הגנה אחרות (עלות תיקון תאונה של מכונית, עלות מסנני מים, עלות ציוד לטיהור אויר וכו'), חלוקת הכנסות ( כלומר בדיקה של אחוז האוכלוסייה שנהנית מהצמיחה), דלדול משאבים והשחתה סביבתית (פגיעה במשאבים הטבעיים ובדיקת מצב איכות הסביבה-זיהום אויר, זיהום קולי וכו'), פגיעה בשעות הפנאי (שעות עבודה ארוכות יותר, מספר ימי חופשה קטן יותר, הצורך בעבודה שנייה ואחוז האוכלוסייה שעובדת בעבודה שנייה וכו'), אחוז האבטלה, עלות של התפרקות המשפחה, מצב התשתיות ועלותן (כבישים, מדרכות וכו') ועוד. לרוע מזלנו מדד זה בדק רק את מצבה של ארה"ב. אולם לפי מדד זה הצמיחה בארה"ב הייתה חיובית משנות ה-50 עד שנות ה-70 ושלילית משנות ה-70 ועד ימינו. 

עוד מדד הוא "מדד המחויבות להתפתחות". מדד זה בודק את מחויבותן של המדינות השונות להתפתחות האנושית. מדד זה שואף לדרג עזרה ותרומה מצד כל מדינה לאנושות, זאת ע"י שקלול של מדדים אודות עזרה כלכלית למדינות אחרות, מתן עזרה רפואית למהגרים, תמיכה אקטיבית ותרומה כספית בפעולות של  השכנת שלום בעולם. דירוג במדד זה יורד בעקבות עזרה למדינות מושחתות, מדיניות שפוגעת באקולוגיה ומכסי מגן ועל אף שמכסי המגן גבוהים במדינות הרווחה, מדינות הרווחה מדורגות גבוה במדד זה (נתוני 2004). כך הולנד ודנמרק מדורגות במשותף במקום הראשון והשני במדד, בעוד ספרד מדורגת במקום ה-20 (מתוך 21 מדינות) והאחרון מבין המדינות שבהשוואתנו. קיימים מדדים נוספים אשר מודדים את מדינות הרווחה בכלים מתאימים יותר מדרכי המדידה המקובלים כדוגמת "מדד הקדמה החברתית" אשר בודק חינוך (ידיעת קרוא וכתוב, אחוז הילדים שלומדים בתיכונים וכו'), בריאות (תוחלת חיים, תמותת תינוקות, תמותת ילדים עד גיל חמש, אחוז האוכלוסייה המחוסנת, גישה למקורות מים ראויים, אחוז האוכלוסייה שנמצאת בתת תזונה וכו'), מעמד הנשים (השכלה, תמותת נשים יולדות, כוח פוליטי וכו'), השקעה צבאית (מדד זה מפחית נקודות למדינות, ככל שהשקעתן הצבאית גדולה יותר), מדד כלכלי (תל"ג, צמיחה, שיעור אינפלציה, שיעור אבטלה, מדד ג'יני, חוב ממשלתי), מדד סביבתי, מדד הכאוס החברתי (זכויות פוליטיות, זכויות אזרחיות, שיעור התמותה במאבקים צבאיים, מדד השחיתות וכו') ומדד המחויבות לרווחה (כלומר חוקים ומדיניות שמטרתן לשפר את הרווחה בחברה) ובמדד זה מדורגת דנמרק ראשונה. 

מספר המדדים האלטרנטיביים שהזכרתי הוא רב ונסתפק בהם, אולם אזכיר עוד מדד אחרון, מדד אשר נמצא בדו"ח ההתפתחות האנושי של האו"ם והוא "מדד העוני למדינות המתועשות". מדד זה מתייחס לעוני כמושג אשר הוא אינו כלכלי בלבד. לפי מדד זה קיים גם עוני מבחינת השכלה, בריאות ואיכות חיים. לכן בודק המדד, בנוסף על עוני יחסי (חצי משכר החציוני), גם את אחוזי הסיכויים להגיע לגיל שישים, אי ידיעת קרוא וכתוב פונקציונלית ואבטלה ארוכת טווח, בקרב 17 מדינות מתועשות. דירוג העוני לפי מדד זה (מספר נקודות גדול מלמד על רמת עוני גבוהה) הוא 1.שוודיה-6.5 נקודות, 2. נורבגיה-7.1 נקודות, 3. הולנד-8.2 נקודות, 4.פינלנד-8.4 נקודות, 5.דנמרק-9.1 נקודות, 9. ספרד-11 נקודות, 13.בלגיה-12.4 נקודות, 17 (ואחרונה) ארה"ב-15.8 נקודות. (המדינה עם רמת העוני הנמוכה ביותר, לפי מדד זה, היא שוודיה בעוד ארה"ב היא המדינה עם רמת העוני הגדולה ביותר). ממוצע הנקודות של מדינות הרווחה ב"מדד העוני למדינות המתועשות" הוא 8.6, בעוד מספר הנקודות של המדינות הקפיטליסטיות במדד זה עומד על 13.4. 

אסיים את מאמרי בסקר שנערך ב-1995 אודות אושר ושביעות רצון במדינות השונות. לפי סקר זה המדינה בה תושביה הם המאושרים ביותר (ע"פ טענתם) היא איסלנד, בה 97% הגדירו את עצמם כמאושרים ורק 3% טענו שאינם מאושרים, במקום השני דורגה שוודיה, בה 96% הגדירו את עצמם כמאושרים ורק 4% טענו שאינם מאושרים, במקום השלישי מדורגת הולנד, בה 96% מאושרים ו-4% אינם מאושרים (מספר האנשים שהגדירו את עצמם מאושרים בשוודיה יותר מבהולנד קטן מאחוז), במקום הרביעי מדורגת דנמרק, בה 95% מאושרים ו-5% אינם מאושרים, במקום השמיני נורבגיה, בה 94% מאושרים ו-6% אינם מאושרים, במקום ה-11 מדורגת בלגיה, בה 93% מאושרים ו-7% אינם מאושרים, במקום ה-13 מדורגת ארה"ב, בה  92% מאושרים ו-8% אינם מאושרים, במקום ה-15 מדורגת פינלנד, בה 92% מאושרים ו-8% אינם מאושרים, במקום ה-23 קוריאה, בה 84% מאושרים ו-16% אינם מאושרים, במקום ה-24 מדורגת ספרד, בה 84% מאושרים ו- 16% אינם מאושרים ובמקום ה-30 מדורגת צ'ילה, בה 76% מאושרים ו-24% אינם מאושרים. כמובן שאפשר לטעון שהסקר בעייתי והשיקוף שלו את רמת האושר במדינות השונות היא לגמרי לא מדויקת. יש אמת בטענות אלו, אולם אשאיר את הקוראים עם השאלה, האם העובדה המדהימה שבכל מדינות הרווחה אחוז האנשים שהגדירו את עצמם כמאושרים עלה על 90% ,היא מקרית בלבד.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת אבי קליין