ואן הלסינג – מקור והשפעות

יעקב עיון

 "האם תוכל לספר לי מדוע צבים חיים יותר מדורות של אנשים, מדוע הפיל ממשיך וממשיך עד שהוא רואה שושלות ומדוע תוכים לעולם לא מתים אלא רק מנשיכת כלב או חתול או צרות דומות? האם תוכל לספר לי מדוע אנשים בכל הדורות והמקומות מאמינים שישנם כאלה אשר אינם מתים לעולם ויוכלו להלך על האדמה לנצח אם רק יורשו? אנו יודעים – בעזרת המדע – שישנם צפרדעים אשר נתקעו בכוכים ובסלעים, אטומים בחורים קטנים משחר העולם. האם תוכל לספר לי הכיצד פאקיר הודי עושה את עצמו כמת ונקבר באדמה כאשר קברו נאטם מעליו ואפילו תירס צומח על הקבר אותו קוצרים שוב ושוב ושוב, הפאקיר ההודי עדיין שוכב שם, לא מת, ולאחר מכן קם ומהלך על האדמה?"

                                                                    פרופ' ואן הלסינג, מתוך "דרקולה", בראם סטוקר

 לקראת הסרט "ואן הלסינג" שיוצא בארץ בעוד כשבוע ולאחר צפיה בפרומו נראה שמציגים את דמותו של פרופסור ואן הלסינג כצייד ערפדים צעיר במרדף אחר אויבו הנורא הערפד "דרקולה". ואן הלסינג במקור הינו דמות מן הרומן המפורסם "דרקולה" של בראם סטוקר (1847-1912) שיצא  בשנת 1897 והפך להצלחה בן יום. הספר נכתב כקטעי יומנים וחליפות מכתבים בין הדמויות הראשיות המספרים על הרוזן דרקולה, ספק אדם ספק מפלצת, יצור על טבעי המגיח מטירה עתיקה בחשכת יערות טרנסלבניה ומגיע לחופי אנגליה כדי לרדוף את קורבנותיו ולהפיץ את קללתו עתיקת היומין בין יושבי המקום. פרופסור ואן הלסינג הוא בר הסמכה ומנהיג החבורה במשימה לחסל את הערפד, הוא בעל הידיעות על תורת הנסתר ועל דרכי פעולותיה של המפלצת. ברומן ואן הלסינג מוצג כאדם מבוגר וכפרופסור המלמד ב-אמסטרדם, הבא לעזרתו של ד"ר סיוורד, מנהל בית משוגעים הנמצא במרכז העלילה ואחד המחזרים של לוסי הננשכת על ידי הערפד והופכת מאוחר יותר לערפדית בעצמה. הפרופסור מוצג הן כבעל ידיעות גדולות במדע וברפואה והן כמומחה לתורת הנסתר ולאמונות תפלות. בבסיסו של הרומן 'דרקולה'  נמצא המאבק האפי הבלתי מתפשר בין הטוב לרוע, הפרופסור הוא הסמן הקיצוני של הטוב וחוד החנית במאבק כנגד יצורי האופל. דרכו הקוראים מתוודעים לסגנון חייו וכוחותיו המיוחדים של הערפד כגון: שינה על אדמה טמאה שהובאה מן הטירה, חולשותיו באור יום וכו'. מפיו אנו למדים על היצורים הרודפים את האנושות וחיים בצללים בינינו וללא ידיעתנו.  

מקור השם 'ואן הלסינג' והשפעות 

אין יודעים מדוע בחר בראם סטוקר בשם 'ואן הלסינג' והאם התכוון לתאר דמות שהכיר מחייו או דמות מוערצת מהספרות והאקדמיה. השם הפרטי "אברהם" כשמו של הפרטי של בראם סטוקר הוא שם תנכ"י המתייחס כאב ומורה לעם שלם.

קרמילה

שם המשפחה 'ואן הלסינג' יכול להגיע מדמותו של ד"ר הסלייוס, הרופא המספר של הרומן המפורסם 'קרמילה' מאת שרידן לה פנו (1814-1873), תכונותיו של הפרופסור מזכירות במידה עוד דמות מאותו ספר והוא 'הברון וונדרבורג' העוזר לחסל את הערפדה, הברון שהתגורר בעיר גראץ הקדיש את חייו למחקר מקיף על ערפדים ומנהגיהם, למשל באמתחתו היו הספרים הבאים: "מאגיה שלאחר המוות", "ספר השדים המופלא", "אוגוסטינוס – המרפא שלאחר המוות", "הפילוסופיה הנוצרית אודות ערפדים" ועוד. ראוי להתעכב קצת על הרומן 'קרמילה' כבעל השפעה עצומה על תרבות הערפדים בספרות ובקולנוע: שרידן לה פונו הוציא אותו בשנת 1872 שנה לפני מותו וכעשרים וחמש שנה לפני 'דרקולה' של בראם סטוקר. הסיפור שלעצמו יכול בקלות להיות רומן גותי קלאסי, מתרחש בטירה מבודדת ביערות. ערפדית צעירה בשם מילרקה מגיעה לטירה לאחר תאונת דרכים מבודדת (ומבויימת) ומתיידדת עם המשפחה הנמצאת בה ובמיוחד עם הבת הצעירה שלבסוף הופכת לקורבנה. המעניין בסיפור זה הוא התקבעות הערפדיות במשפחה כאשר כל בני משפחת קרנסטיין הם ערפדים שרודפים איזור שלם וקבורים באחוזתם הישנה. לה פנו מסביר גם מסביר כיצד נוצרים ערפדים: כאשר אדם רשע מתאבד יש סיכוי כי יהפוך ל-ערפד ולאחר מכן כל קורבנותיו יהפכו לאחר מותם לערפדים. הסיפור מתמקד גם באהבתה הלסבית של הערפדית לקורבנה, דבר שאינו נהוג לכתוב עליו בתקופה, היא מצהירה עליה ואף מתגפפת עימה לעיתים קרובות. הערפד זקוק גם לאהבה שאינו יכול לממשה באופן פיזי כבני אדם רגילים.

הספר יצא בעברית בתרגום איריס ברעם, הוצאת 'אסטרולוג' בשנת 1995 בקובץ סיפורים ערפדים עם עוד שני סיפורי ערפדים: 'הורלה' מאת גי דה מופאסן ו'ליידי דוקיין החביבה' מאת מארי בראדון, למרות ששני האחרונים אינם עוסקים בערפדים "קלאסיים".

ידוע שאחד ממקורותיו של בראם סטוקר על ערפדים היה הספר "על אמונות תפלות והקשר להיסטוריה ולמדע הרפואה והניתוח" משנת 1844 מאת פטיגרו בו מוזכר האלכימיסט הבלגי הנודע 'ז'אן בטיסט ואן הלמונט' (1577-1644)  שהתעסק בעיקר במדע הגזים ותרם לגילוי של כמה מהם. כהשפעה קלושה על השם מוזכרת גם טירתו של 'המלט '- הלסינגור.

יש ומקשרים את 'ואן הלסינג' עם דמותו של ארמניוס ואמפרי (1832-1913), פילולוג ופרופסור הונגרי מאוניברסיטת בודפשט, התמחה בעיקר בשפות ודיאלקטים של מרכז אסיה. ארמיניוס נפגש עם סטוקר בלונדון ואולי העביר לו מידע על ולאד צ'פאש דרקולה המקורי.

עוד דמות היסטורית מפורסמת הנזכרת כמקור השפעה הינו מקס מולר (1823-1900) פרופסור גרמני שישב מרבית חייו באוקספורד והתמחה גם הוא בשפות מזרחיות (סנסקריט) ובמיתולוגיה.  

'ואן הלסינג' בקולנוע  

לראשונה הופיע בסרט המפורסם 'דרקולה' משנת  1931 וגילמו השחקן 'אדוארד ואן סלואן' הצד את השחקן הנודע 'בלה לגוסי' (בתמונה) כדרקולה. הוא שיחקו בעוד סרטים על הערפד כגון "אימת דרקולה" משנת 1958. לא ניתן לשכוח כמובן את משחקו המשכנע של אנתוני הופקינס כ'ואן הלסניג' בסרט "דרקולה של בראם סטוקר' משנת 1992 ביחד עם השחקן גארי אולדמן בתפקיד בלתי נשכח כערפד ו-קיאנו ריבס באחד מתפקידיו המוקדמים כג'ונתן הרקר האומלל, בבימוי פרנסיס פורד קופולה. יש להזכיר גם את הפארודיה של מל ברוקס "דרקולה מת ואוהב את זה"  משנת 1995 בו מל ברוקס עצמו משחק את הפרופסור מול לסלי ניסן כערפד הנורא. עכשיו כמובן יוצא הסרט "ואן הלסינג" שאותו מגלם השחקן יו ג'קמן המוכר היטב מסרטי האקס מן כתפקיד וולוורין אולם השם בסרט שונה לגבריאל ואן הלסינג במקום אברהם ואן הלסינג.  

ואן הלסינג הוא המנהיג ובעל הטון המוסרי שבחבורה, הוא מדרבן את דמויות האחרות לנקוט במאבק אקטיבי ובלתי מתפשר כנגד הרוע המיצג כאן בדמות 'דרקולה' כרוע קדום מן העבר (דמותו ההיסטורית של ולאד צ'פאש דרקולה, גיבור רומני בן המאה החמש עשרה, שנודע בכך שהיה משפד את אויביו על מוטות ומשאירם למות). בהנהגתו החבורה הורסת את כל מקומות המסתור של הערפד ואף עוקבת אחריו עד לטירתו הרחוקה ב-טרנסילבניה כדי לחסלו שם. הוא הגיבור האמיתי של הספר ובו מתגלם הטוב ככוח לוחם המיטיב עם האנושות ונאבק למענה.  

קריאה נוספת אימגו: 

בראם סטוקר - ביוגרפיה

דרקולה, ערפדים, ההיסטוריונית / אליזבת קוסטובה

אימגו – אפריל 2004