אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

טרויה: אודיסאוס אבינו, הלנה היפה אימנו


התמונה של אלי אשד
תאריך פרסום קודם: 
2004
הלנה מטרויה
הלנה מטרויה

בימים אלה מוקרן על המסכים בארצנו סרטו של הבמאי וולפנג פיטרסן "טרויה", סרט שאורכו שלוש שעות העוסק בסיפור מלחמת התרבויות הראשונה שבין מזרח ומערב, והכול בגלל אישה יפה אחת, הלנה (בגילומה של הדוגמנית דיאן קרוגר), שדומה שהיא השחקנית היחידה בסרט שנראית כמו הפסלים היווניים הקלאסיים, ולא טיפוס ים-תיכוני, שחרחר, בדומה לשאר השחקנים - ולא עקב אינטרסים פוליטיים וצבאיים, כמקובל.

זהו סרט מרשים למדי, שהמוטו של הדמויות שלו ובראשן הגיבור אכילס, בגילומו של בראד פיט, הוא כי אין זה משנה אם ימותו במלחמות - מה שחשוב הוא ששמן ומעשיהן יזכרו גם לאחר אלפי שנים.

זהו מוטו המקביל, אולי, לאידיאולוגיה של המתאבדים המוסלמים ושולחיהם בימינו אנו. זהו מסר שנדיר מאוד להיתקל בו בספרים ובסרטים מהתקופה המודרנית, הלומת המלחמות ההרסניות, אך אכן היה נפוץ מאוד בימי קדם.  

וזוהי רק הגרסה החדשה לסיפור שמקסים את העולם מזה 2900 שנים, מאז סופר לראשונה בצורתו המוכרת לנו, בידי המשורר העיוור הומרוס, שחי אי שם באסיה הקטנה. סיפור זה הפך ליצירה המרכזית בתרבות היוונית, הסיפור שכל יווני משכיל חייב היה לדעת אותו כדי להיחשב לבן תרבות. משם התפשטה היצירה למקראות עמים אחרים שהעריצו אותה וניסו לקשר את עצמם לאותה המלחמה.

וכך טענו הרומאים במלוא הרצינות שהם צאצאי הטרויאנים שנקמו את נקמת אבותיהם הקדומים בכך שהביסו את היוונים. אחריהם טענו גם הצרפתים והאנגלים שיש להם קשר גזעי ללוחמים באותה המלחמה, האבודה בערפילי ההיסטוריה. הדבר נחשב בעיני כל לכבוד שאין למעלה ממנו (למעט, אולי, מציאת קשר משפחתי לגיבורי התנ"ך).  

ד"ר עירד מלכין, הוא חוקר מיתולוגיה  שפרסם לאחרונה  את הספר "שיבותיו של אודיסאוס", בו הוא עוסק בהתפשטות מיתוס מלחמת טרויה ושיבת גיבוריה ברחבי העולם כולו : 

א.א. האם הייתה מלחמת טרויה? 

מלכין : לא הייתה מלחמת טרויה כפי שמסופר בידי הומרוס. אנו עוסקים כאן בשאלה שדנה בגרעינים היסטוריים של מיתוס כמו יציאת מצרים וספר יהושע. הנשיא קנדי אמר פעם - אין עשן בלי אש אלא אם כן יש מכונה שעושה עשן. לפעמים אירוע היסטורי יכול להיות זעיר בחשיבותו כשהוא מתרחש ולהתנפח למימדים מיתולוגיים אחר כך. מה שחשוב זה לא האירוע עצמו אלא השפעתו ותפקידו ההיסטורי של אודיסאוס בעיצוב תודעתם של אלפי ומליוני אנשים. זה כלל לא חשוב אם באמת היה מישהו בשם אודיסיאוס, החשיבות של דמות מיתית היא גדולה יותר מזו של כמה מיליוני אנשים שבאמת חיו.

אולם האם הייתה באמת מלחמת טרויה ? האם אכילס, אגממנון, הלנה היפה ואודיסאוס התהלכו באמת על פני האדמה וביצעו את המעשים עליהם סיפר הומרוס ? האם באמת היה סוס עץ שבזכותו נכבשה העיר טרויה, בעקבות מצור בן עשר שנים תמימות ?  (שאגב, מצטמצמות בסרט של פיטרסן לעשרים ימים לכל היותר). 

החיפוש אחרי טרויה

הדעות בנושא חלוקות עד עצם היום הזה. לקדמונים לא היה ספק שאכן הייתה מלחמת טרויה, והם גם ידעו היכן נמצאת טרויה - במקום המכונה היום היסרליק, באסיה הקטנה. תושבי האזור התפרנסו היטב  במשך מאות שנים מתיירות קדומה, שכן אלפי יוונים ורומאים, החל באלכסנדר הגדול וכלה ביוליוס קיסר, ביקרו באתר מתוך האמונה כי שם חיו אבות אבותיהם. כמה משליטיהם אף השתעשעו מדי פעם ברעיון העברת בירת האימפריה מרומא לטרויה, רעיון שלצערם של תושבי טרויה לא התגשם מעולם. כך נגזר גורלו של המקום להתקיים על כספי התיירים המזדמנים בלבד, עד שנשכח לחלוטין.  

אולם בזמנים המודרניים,עם תחילת תור החקירה המודרנית, החלו החוקרים מתייחסים לשיריו של הומרוס כסיפור מיתולוגי יפה ותו לא. כל הסיפור על מלחמת עשר השנים שפרצה בעטיה של אישה יפה נראה להם מופרך לחלוטין, ולמען האמת, כך הוא נראה גם היום. 

אלא שבאמצע המאה ה-19 קם אדם שנטל על עצמו כמשימת חייו את ההוכחה כי מלחמת טרויה אכן קרתה, וכי כל סיפוריו של הומרוס היו אמת לאמיתה. היה זה המליונר הגרמני הינריך שלימאן. הוא חפר בגבעת היסרליק ב-תורכיה ומצא שם את טרויה, ולמעשה גילה עשר ערים שונות שהיוו חלקים מטרויה, בתוספת אוצרות גדולים. שלימאן הפך, כתוצאה, לגיבור לאומי באירופה כולה, ורק שכח תמיד לציין שהרעיון לחפור בטרויה כלל לא היה שלו, אלא של אנגלי בשם קלברט, שהיה בעל האדמות שם. לאחר מכן חפר שלימאן במיקנה, העיר היוונית המרכזית המופיעה בסיפורי הומרוס, ומצא גם שם אוצרות גדולים, שאת כולם קישר עם הומרוס . וכך, כאשר מצא מסיכת זהב של פני גבר מזוקן בגיל העמידה, שלח מיד מברק למלך יוון, בו כתב - "זה עתה נשקתי את פניו של אגממנון. שלימאן", וזכה הודות לכך לתהילת עולם כ"איש שהוכיח את הומרוס".

האוצרות אותם גילה שלימאן הגיעו לאחר מלחמת העולם השניה לידי הסובייטים, שחשפו את הימצאותם בידם רק בשנים האחרונות. וכעת הוגשו נגדם כמה וכמה תביעות מטעם ממשלת גרמניה, הטוענת כי אותם אוצרות נלקחו בידי הסובייטים מהמוזיאונים הגרמניים לאחר מלחמת העולם השנייה, מטעם התורכים הטוענים שהאוצרות נגנבו בידי שלימאן, שהביא אותם לגרמניה, ומטעם בני משפחת קלברט, הטוענים ששלימאן, האיש שגנב את תהילתו של אבי המשפחה כמגלה האמיתי של טרויה, גנב גם את האוצרות מהאדמות שהיו ברשות אבי המשפחה.  אלא שכיום ישנם ספקות גדולים ביותר הנוגעים לערך תגליותיו של שלימאן. כיום מתברר, לאחר מחקרים מפורטים אודות חייו, שמדובר באדם שהיה מפוקפק ביותר, בלשון המעטה, ששיקר בנוגע לכל פרט בחייו כמעט. כיום ישנם חשדות מבוססים ביותר, שחלקם נובעים מסתירות שונות ביומניו (שכמה מהחשובים ביותר ביניהם נעלמו באופן חשוד), לפיהם האוצרות אותם טען שלימאן שגילה בטרויה ושאותם הבריח לגרמניה כדי שלא יגיעו לידי התורכים, להם היו שייכים על פי חוק, אף לא נתגלו בחפירות, אלא נקנו על ידו בשווקים שונים והוטמנו באדמה. רק מאוחר יותר, טוענים אותם מטילי ספק, "פיברק" שלימאן סיפור אודות גילויים. ישנם אף חשדות לפיהם האוצרות שגילה במיקנה היו מזויפים -  הויכוח בנושא נמשך בקרב החוקרים השונים. 

הייתה או לא הייתה ?  

ובכל זאת, ללא קשר לאמינותו המפוקפקת של שלימאן, האם הייתה, אחרי הכול, מלחמת טרויה? 

הארכיאולוגים שערכו חפירות באתר אחרי שלימאן, בדומה לקרל בלגן שעשה זאת בשנות השלושים, היו משוכנעים שמלחמת טרויה אכן התרחשה, מלחמה בין אסופת ערים יווניות לעיר האסיאתית. אולם כעבור

מספר שנים הוטלו בכך ספקות גדולים. החוקר החשוב מוזס פינלי טען בספרו המפורסם "עולמו של אודיסאוס" (שתורגם לעברית) כי לאמיתו של דבר, לאחר כל המחקרים, מתברר כי אין כל דמיון בין המציאות אותה מתאר הומרוס, המציאות אותה הכיר על בשרו כבן המאה השמינית לפנה"ס, ובין המציאות של המאות ה-13 וה-12 לפנה"ס, התקופה בה התרחשה, כביכול, מלחמת טרויה. הוא ציין כי העיר טרויה, לפי החפירות, הייתה עיר קטנה ולאמיתו של דבר לא חשובה במיוחד. פינלי דחה מכל וכל את קיומה של מלחמת טרויה. לדעתו אכן הייתה עיר שנחרבה בשם טרויה, אך כל הדמויות וההתרחשויות אותן מתאר הומרוס הינן דמיוניות מאלף ועד תו, פרי המצאתו של משורר. זו הייתה הדעה המקובלת בין החוקרים עד לשנים האחרונות ממש.  

אך כיום שוב נעה המטוטלת לצד השני. בטרויה חופר מזה שנים הארכיאולוג הגרמני מנפרד קורפמן, והוא משוכנע, לאחר שנים של חפירות, כי אכן יש בסיס היסטורי לסיפור. הוא מצא כי בניגוד לטענותיו של פינלי, טרויה של התקופה המתאימה אכן הייתה עיר גדולה וחשובה ביותר. כמו כן, נמצאו מסמכים שונים של האימפריה החיתית, ששלטה באזור באותה התקופה (ושזכרה נמחק לחלוטין מהמיתולוגיה היוונית ומכתביו של הומרוס), מסמכים המזכירים עיר בשם וילוסה, שהייתה ממלכת צמיתים בשליטה חיתית, ועל מלחמה שהתחוללה בינה ובין ממלכת "אחיאוה". כיום, לאחר ויכוחים סוערים בין החוקרים השונים, נראה כי התקבלה הסכמה כללית לפיה וילוסה היא "איליוס" או טרויה של הומרוס, ו"אחיאוה" הם היונים האכאיים של הומרוס, שהחיתים אכן ניהלו עימם מגעים צמודים והתייחסו אליהם כממלכה חשובה ביותר, עובדה המצביעה על בסיס ממשי כלשהו לסיפור מלחמת טרויה.  

הויכוחים בנושא סוערים ביותר, בדיוק כפי שהיו לפני מאה שנים, בימי שלימאן. לא מזמן, בשנת 2001, האשים חוקר גרמני את קורפמן בהאשמות חמורות ביותר - בבדיית ראיות והמצאת המצאות בדבר דברים שלא התגלו כלל בחפירות. אולם דומה שההסכמה הכללית בנושא מניחה כי אכן היה גרעין של אמת בסיפור. קורפמן חושב שלא הייתה רק מלחמת טרויה אחת, אלה כמה כאלה (כפי שנמסר גם במיתולוגיה היוונית , שם מסופר שטרויה נכבשה לראשונה בידי הגיבור הרקולס, עשרות שנים לפני המלחמה המפורסמת יותר).

תיאוריה מעניינת נוספת המנסה למצוא את הבסיס ההיסטורי לסיפור הועלתה על ידי החוקר הגרמני זאנגר בשנות התשעים - לדעתו טרויה היא הבסיס לסיפור אטלנטיס המפורסם של הפילוסוף אפלטון, אודות היבשת האבודה ששקעה במצולות האוקיינוס. מה שחשוב יותר לעניינינו היא פרשנותו את מלחמת טרויה האמיתית כמעין "מלחמת עולם קדומה" בין שני מחנות עוינים במאה ה-13 לפנה"ס. מן הצד האחד היו האימפריות המצרית והחיתית ובעלות בריתן, בהן מדינות יוון ובראשן מיקנה. מן הצד שני עמדה ממלכת אשור ובעלות בריתה השונות כגון מיתני. תושבי ארץ ישראל- כנען - (שבערך באותה התקופה, לפי הכתובים, הגיעו לארץ ובראשם יהושע היו, לדעתו, ניטרליים במאבק הענקים. טרויה הייתה, לדעתו, בירת אחת המדינות שתמכו באשור, ולכן הותקפה בידי האכאים. אך ההרס והחורבן שנגרמו כתוצאה מאותה המלחמה הביאו להרס הדדי, לא רק של טרויה, אלא גם של היוונים. פליטים מאסיה הקטנה ומיוון, לשעבר אויבים, התאחדו תחת נס "עמי הים", הידועים בתיעוד ההיסטורי כמי שהתקיפו את מצרים ומקומות אחרים במזרח התיכון באותה התקופה, הגיעו לארץ כנען, התיישבו בה, וכונו פלישתים או שמות אחרים המוכרים לנו מן המקרא ומשיעורי ההיסטוריה.

התיאוריה של זאנגר שנויה מאוד במחלוקת וקורפמן הוא אחד מיני רבים היוצא כנגדה, אולם ההסכמה הכללית הולכת ומתרחבת - אנשים הקשורים בתרבות היוונית האגאית הקדומה, שייתכן מאוד שהיו קשורים לחורבן העיר טרויה, אכן הגיעו מיד אחרי המלחמה לארץ ישראל והפכו לעם המוכר לנו כפלישתים.   

כך חושבת, למשל, חוקרת הפלישתים הבכירה ביותר בעולם, פרופסור טרודה דותן (אמו של דני דותן מלהקת "הקליק"), העוסקת מזה למעלה ממחצית המאה בחקר הקשרים בין עמי הים התיכון בימי קדם.  

א.א : האם הפלישתים שחיו בארץ היו צאצאי היוונים שתקפו את טרויה, או אולי צאצאי הטרויאנים, כפי שחושבים חוקרים מסוימים ?  

דותן : אין ספק, היו קשרים הדוקים של מסחר והגירה בים התיכון בין העמים השונים ובין השאר, בין עמי הים האגיאי, ובכללם היוונים, ובין ארץ כנען. נראה שהעם שאנו מכנים "פלישתים" הגיעו מאזור הים האגיאי, הידוע כמרכז התרבות היוונית, וסביר מאוד שהם אכן היו יוונים אגאיים. עדיין אין הוכחה מוחלטת, מאחר ולא נמצאו כתבים שלהם, אבל רוב הראיות מצביעות על כך.

הם היו תרבות מפותחת ביותר, כלל לא ברבריים כפי שהם מתוארים בתנ"ך, וככל הנראה הביאו עימם תרבות עשירה ביותר לכנען.

מצאנו בחפירות ערים גדולות ועשירות המזכירות מאוד את ערי של יוון והעולם האיגאי מאותה התקופה, שנבנו בקנה מידה גדול פי כמה מערים כנעניות עניות יותר.

בחפירות טרויה, לעומת זאת, נמצאה תרבות עשירה פחות שבה היו כלים מיובאים בלבד, שלא נוצרו במקום – כלומר, לא של היוונים אלא של אנשים אחרים מהם ייבאו היוונים את הכלים. יכול מאוד להיות שמי שהרסו את טרויה היו עמי הים ובינם הפלישתים, שהגיעו מיד אחר כך לארץ ישראל והתיישבו שם, וזה שימש אחר כך כבסיס לסיפור של הומרוס. גם סיפורי המיתולוגיה היוונית מספרים על כך שמחריבי טרויה התיישבו לאחר מכן בארץ ישראל, בערים כמו אשקלון, ולסיפורים אלה יש כנראה בסיס מציאותי. אשקלון הייתה, כמובן, אחד המרכזים הפלישתים החשובים.  

ישנה סבירות, אגב, שהקשרים בין הורסי טרויה ועם ישראל הם חזקים יותר ממה שנהוג לחשוב. הארכיאולוג המפורסם יגאל ידין פרסם בשנות החמישים מאמר מצוין בו העלה את התיזה לפיה שבט דן המקראי, ממנו בא שמשון, היה קשור במוצאו לעמי הים האלה ול"דנאים", שהומרוס תיאר כמי שכבשו את טרויה. לדעתו של ידין הם היגרו לארץ כנען עם הפלישתים והיו קרובים להם באורח חייהם, מה שמסביר את הקשרים ההדוקים בין שמשון לפלישתים ואת הדמיון בין הסיפורים אודותיו לסיפורים אודות הרקולס. 

א.א : והחפירות בשטח מחזקות את התיאוריה הזו של ידין ?האם יתכן שהיוונים שכבשו את טרויה הם מאבות העם היהודי ?  

דותן : אין לכך הוכחות מוחלטות, וספק אם אי פעם תהיינה, אבל כל החפירות מראות שאכן הייתה התמזגות בין העמים השונים ששכנו כאן, כפי שחשב ידין, ובהם הפלישתים והעמים שבאו עימם ובין בני ישראל. עד כה לא מצאתי דבר שישלול את התיאוריה של ידין והרבה דברים שמחזקים אותה. אני אישית מוצאת אותה כסבירה ביותר. עם זאת, עד כה לא נחפרו בתי קברות באיזור פלשת כדי שאפשר יהיה לעשות בדיקת ד.נ.א. בין שרידי הפלישתים ולבדוק אם יש קשר גנטי בינם ובין היוונים הקדומים של אותה התקופה, ובמקביל בינם ובין שרידי עם ישראל או יהודים מודרניים. 

וזה מזכיר לכותב שורות אלה סרט איטלקי משנות השישים המוקרן מידי פעם בערוצי הסרטים בכבלים תחת השם "הרקולס ואודיסאוס פוגשים את שמשון", בו מגיעים גיבורי המיתולוגיה היוונית לארץ כנען, פוגשים את הגיבור המקראי שמשון, ועוזרים לו במאבקו כנגד הפלישתים. מסתבר שלסרט זה, המגוחך למדי, יש בכל זאת בסיס כלשהו במציאות ההיסטורית האמיתית.  

כך שיתכן שאלה מביננו שהם צאצאי שבט דן המקראי הם גם צאצאיהם של אכילס, אודיסאוס, הלנה היפה ושאר גיבורי הסרט "טרויה". 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת אלי אשד