אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

שלוש תיבות: המפגש בין פרויד, שייקספיר ופולקלור


תאריך פרסום קודם: 
2003
המלך ליר על גופת קורדיליה
המלך ליר על גופת קורדיליה. פרידריך פאכט 1876. ב "מלך ליר", מתמודד המלך ליר (Lear) עם הצורך לבחור בין 'שלוש תיבות' כבחירה בין שלוש בנותיו, בחלוקת שטחה של ממלכתו.

 שתי סצנות שייקספיריות, האחת מקומדיה והשנייה מטרגדיה, עומדות בשורשה של תורת פרויד וההשראה הפרוידיאנית ומרכיבות את התמה עליה מתבסס זיגמונד פרויד בניתוחו את שייקספיר באמצעות כלי העבודה הלקוחים מהפולקלור. מאמרו של פרויד משנת 1913 "נושא שלוש התיבות" – “The Theme of Three Caskets” – מהווה את צומת הדרכים בה הוא עצמו, שייקספיר והפולקלור מצטלבים, הצטלבות המתרחשת על במת הדרמה של התיאטרון.  

 הסצנה הראשונה לקוחה מהמחזה "הסוחר מוונציה". פורטיאה (Portia), בתוקף הבטחה שנתנה לאביה, מתחייבת לבחור מחזר שיבחר את התיבה הנכונה מתוך שלוש התיבות המונחות לפניו. שלושת התיבות עשויות זהב, כסף ועופרת, כשהאחרונה מכילה תמונת דיוקן של פורטיאה. שני מחזרים כבר נכשלו במבחן כשבחרו בתיבות הזהב והכסף. המחזר השלישי, באסניאו (Bassanio), מחליט לבחור בתיבת העופרת וזוכה בפרס המיוחל, באהבתה של פורטאה. שייקספיר לא המציא את רעיון מבחן התיבות. כבר בספרות ימי הביניים מופיע מוטיב בחירת התיבה האחת מתוך שלוש. על כן ניתן לטעון בבטחה כי משהו מסתתר לא רק בתוך התיבות אלא אף מאחוריהן. בהישענו על כותבים שונים, מעלה זיגמונד פרויד את ההשערה כי תיבת הזהב מסמלת את השמש, הכסף את הירח ואילו תיבת העופרת את הנעורים. אולם אין הוא חש בנוח עם קביעה זו. מעשיות של פולקלור לא צונחות מהשמיים, אלא מתרוממות אל על מעל פני האדמה. הן צצות מהווייתם של בני האדם ולא מכוכבי הרקיע. הניסיון למצוא את המשמעות המסתתרת מאחורי התיבות צריכה, לפיכך, להתחיל מעולמם של בני האדם, מבית הגידול הטבעי של המיתוסים.  

 שלושת התיבות ב"סוחר מוונציה" הינן, למעשה, תחליף סמלי לדמויות נשים. כמו בחלום, הן מייצגות באופן אלגורי את מה שחיוני באישה – אולי גופה של האישה, אולי רחמה, אולי קופסת תכשיטים. פרויד לא מפרט. מוטיב שלושת התיבות כשלוש נשים מופיע גם בסצנה נוספת באחד מהמחזות הבולטים בקורפוס השייקספריאני. ב "מלך ליר", מתמודד המלך ליר (Lear) עם הצורך לבחור בין 'שלוש תיבות' כבחירה בין שלוש בנותיו, בחלוקת שטחה של ממלכתו. כל בת תקבל נתח הזהה למידת האהבה שהפגינה כלפי אביה. שתי הבנות הבכורות, גונריל (Goneril) וראגן (Regan) מרעיפות חיבה על המלך הזקן. השלישית – קורדיליה (Cordelia) - מסרבת ללכת בעקבות אחיותיה. המלך מושפע מגינוני האהבה והחנופה של גונריל וראגן, מחלק ביניהן את הממלכה ומנשל את קורדיליה – מה שמביא לחורבנו.  

 מייד צצים ועולים במחשבתנו מקרים דומים החוזרים על עצמם במיתוסים ובספרות. בסיפור הפותח את מלחמת טרויה במיתולוגיה היוונית, פאריס (Paris) הרועה נאלץ לבחור בין שלוש אלות, מהן הוא מכריז על השלישית כיפה ביותר. סינדרלה היא הבת הצעירה מתוך שלוש שנבחרת על ידי הנסיך. פסיכי Psyche, בסיפורו של אפוליאוס  Apuleius, היא הצעירה והיפה מבין שלוש אחיות. יופייה מעורר את קנאתה של ונוס, הכולאת אותה בארמונה בתנאי עבדות (מקרה סינדרלה). קופידון נופל קורבן ליופייה של פסיכי ומסייע לה בכל משימותיה עד שלבסוף היא הופכת בת אלמוות ונקשרת אליו בקשר נצחי. כמו באסניאו או ליר, קופידון בחר בשלישית מבין שלוש תיבות/ אחיות.  

 אז מיהן אותן שלוש האחיות ומדוע הבחירה נופלת תמיד על השלישית, הצעירה?  

 פרויד פנה זה מכבר לכיוון פסיכו-אנליטי כשהציע לראות את שלושת התיבות כשלוש נשים. כעת הוא מבקש להמשיך בכיוון דומה של טכניקות פסיכו-אנליטיות. פרט ליופיין, עולה נקודת דמיון נוספת בין כל הנשים הנבחרות. קורדיליה מ"המלך ליר" מוצגת, בניגוד לאחיותיה, לא כדברנית גדולה – אוהבת ושקטה (מערכה ראשונה , סצנה ראשונה), שקטה באותו האופן שתיבת העופרת מ"הסוחר מוונציה" נשארת נסתרת ועלומה. באסניאו מעיד על תיבת העופרת: 

 Thy paleness moves me more than eloquence 

 כלומר, בלשונו של פרויד, זהב וכסף הם חומרים יקרים, נוצצים ורעשנים. עופרת נשארת עמומה. במבחן של פאריס לא נאמר מאומה אודות שתיקתה של אפרודיטי, אולם במחזות מודרניים יותר מוזכרת האחרונה כממעיטה במילות שכנוע, בניגוד ליריבותיה, הרה ואתנה.  

 מוטיב שתיקת האישה הנבחרת הוא בעל חשיבות עליונה בניתוח של פרויד. במאמרו הוא מספר על חלום שנחשף בפניו על ידי 'אדם אינטליגנטי מאד'. בחלום, פוגש האדם האינטליגנטי בחבר אותו לא ראה במשך זמן רב. הוא גוער בחבר על היעדרותו ואילו זה אינו מגיב כלל לדברי התוכחה. לאחר מכן מסתבר כי חברו של החולם האינטליגנטי מת בערך באותו הזמן כתוצאה מהתאבדות. אין ספק ששתיקה כאן מסמלת מוות, אותו המוות המתגלם באמצעות חיוורונה של תיבת העופרת (לעומת הזהב והכסף) ב"סוחר מוונציה" ועל ידי השתיקה המופיעה גם בסיפור סינדרלה, כאשר הנסיך לא נותר אלא עם סנדל ועלמה מסתורית הנעלמת ומותירה אחריה דממה מסתורית עוד יותר.

 מהי העלמות אם לא מוות?  


  http://www.e-mago.co.il/images/3box3.jpg

האחים גרים. יקוב גרים (1785-1863), וילהלם גרים (1786-1859).המעניין בסיפור הוא זיהוי מושג המוות (עורבים כסמל למוות) עם שתיקה של נערה, שתיקתה של תיבת העופרת מ"הסוחר מוונציה", של קורדיליה מ"המלך ליר", של אפרודיטי או סינדרלה.

ב"שנים עשר האחים" (The Twelve Brothers) – הסיפור התשיעי באגדות האחים גרים (Grimm) – מסופר אודות מלך ומלכה שלהם שנים עשר בנים. המלך מצהיר כי אם ילדו השלושה עשר יהיה זכר, יוצאו שנים עשר הבנים הנותרים להורג. בעזרת אימם, בורחים הבנים ליער ונשבעים להרוג כל נקבה שתעלה בדרכם. המלכה יולדת ילדה ולאחר מספר שנים מספרת לביתה על קיומם של שנים עשר אחיה הנוספים. העלמה יוצאת לחפש אחר אחיה וביער נתקלת בצעיר מבניהם. האח הצעיר מזהה את העלמה כאחותו ומבקש להסתירה מיתר האחים וממימוש שבועתם. לבסוף מתפייסים האחים עם אחותם והיא נשארת לגור עימם ולעזור במשק הבית. בגינה, לצד הבית, גדלים שנים עשר פרחים. העלמה קוטפת אותם ונותנת לכל אחד מאחיה פרח. באותו הרגע הופכים האחים לעורבים ונעלמים יחד עם הבית והגינה. כדי להציל את אחיה, מקבלת עליה העלמה מבחן קשה: עליה לנדור נדר שתיקה במשך שבע שנים שלמות. העלמה עומדת במבחן, והאחים משתחררים וחוזרים להיות בני אדם. המעניין בסיפור הוא זיהוי מושג המוות (עורבים כסמל למוות) עם שתיקה של נערה, שתיקתה של תיבת העופרת מ"הסוחר מוונציה", של קורדיליה מ"המלך ליר", של אפרודיטי או סינדרלה. פרויד מסיק, על סמך ראיות אלו מהספרות, מפולקלור ומחלומות, כי ישנו בסיס מוצק לזהות השתיקה עם המוות, והאחות השלישית היא אישה מתה, או אלת המוות בעצמה.   

אם האחות השלישית היא אלת המוות, אזי שלושת האחיות מוכרות לנו כשלושת אלות הגורל, המוירות (Moirae במיתולוגיה יוונית) או בשמותיהן האחרים: 'פרסיאה' Parcae (במיתולוגיה הרומית 'פאתיה' Fatae) או 'נארניות' Norns (במיתולוגיה הגרמנית) והצעירה בניהן, המוות עצמו, נקראית 'אטרופו' Atropos

 

שלוש אלות הגורל 

 ב "תיאוגוניה" Theogony"  905-6, מספר הסיודוס אודות שלוש אלות הגורל: 

 These are Clotho, Lachesis and Antropos,

 And they give mortals their share of good and evil 

 בתרבות הקלאסית נשמר מקום מיוחד לשלוש אלות האחראיות על גורלם של האלים ובני התמותה כאחד. שלושת אלות הגורל מוכרות כ'קלוטו' Clotho או גלגל הגורל. 'קלוטו' מזוהה עם נול הטוויה ביצירות אומנות רבות, ומוצגת כמי שטווה את הגורל. השנייה מוכרת כ'לכסיס" Lachesis, והיא מזוהה עם שרביט או מטה המכוונים אל העולם ומסמלים שליטה. האחרונה – 'אטרופו' Atropos – מזוהה עם המוות ומופיעה כשהיא נושאת מאזניים או מספריים באמצעותם היא גוזרת את חוט החיים של כל יצור חי. בספרות הן מוצגות כמרשעות, נשים בלויות ומכוערות ואף מכשפות (למשל, שלוש המכשפות ב"מקבת" של שייקספיר). לעיתים הן מוצגות כפיסחות או נכות, על מנת לסמל את תנועתו האיטית של הזמן והגורל.  

 בסיפורי המיתולוגיה היוונית הקדומה (הומרוס) זוהה הגורל עם פרסונה אלוהית אחת. אט אט התפתח הגורל לשלוש פרסונות שנתפסו כשלוש אלות אחיות שכונו, כאמור, ה'מוירה'-Moerae. זיגמונד פרויד מזהה התפתחות זו כהקבלה בין הגורל לעונות השנה. ה'הוריה'-Horae (עונות השנה) היו במקור אלות מים ושמיים שהיו אחראיות על העננים, הגשם והטל (נספח 1).

 אין שום דבר מיוחד בזיהוי מים עם נשים, לאור העובדה שהפריון ומחזור חייה של האישה קשורים בנוזלים (מי שפיר, המחזור החודשי). בכל אופן, היות והעננים זוהו כמשהו שנוצר תוך תנועה סיבובית, החל נוצר קשר בין טווית העננים לטווית מחזוריות הגורל, וכך נבנה הקשר בין ה'הוירה' ל'מוירה', כשאלה האחרונות נתפסות כטוות התנועה העגולה והמחזורית של הגורל, גורל הקשור בזמן ומתבטא במחזוריות עונות השנה.  

 בתרבויות הקדומות של המזרח התיכון הצחיח והצמא לגשם, יוחסה חשיבות רבה ליסוד הפריון וה'הוירה' זוהו כאלות החקלאות. יופיים של הפרחים והשפע החקלאי נתפס כפרי נדיבותן של אלות החקלאות, שייצגו את עונות השנה. עונות השנה הקנו ל'הוירה' את מספרן המשולש, היות ותושבי המזרח התיכון העתיק הכירו בשלוש עונות בלבד, האביב, הקיץ והחורף (כל ישראלי ממוצע מתלונן על העדר הסתיו באקלים המזרח תיכוני). הסתיו אומץ כעונה בפני עצמה רק בעולם היווני–רומאי המאוחר יותר. הקשר בין ה'הוירה' לעונות השנה הפך את הראשונות לאדוניות הזמן ומשם, ככל הנראה, מקורה האטימולוגי של המילה 'שעה': Horae – heure, ore – hour.

 שוב, מודגש הקשר בין עונות השנה, הזמן והגורל. זיגמונד פרויד מסביר כי הגברת מודעות האדם לטבע השפיעה על תפיסת האדם את חייו. מיתוס הטבע שונה למיתוס האדם, אלות הטבע הפכו לאלות הגורל האנושי: 

 …this aspect of the Horae found expression only in the Moerae, who watch over the necessary  ordering of human life as inexorably as do the Horae over the regular order of nature. The ineluctable severity of Law and its relation to death and dissolution, which had been avoided in the charming figures of the Horae, were now stamped upon the Moerae, as though men had only perceived the full seriousness of natural law when they had to submit their own selves to it. 

בחזרה למוטיב הבחירה 

 כעת, לאחר סקירה קצרה הנוגעת למקורותיהן של אלות הגורל, חוזר פרויד לסוגיה העיקרית המטרידה אותו במאמרו - הבחירה בין שלוש הנשים או האחיות. זיגמונד פרויד, כאמור, מזהה את האישה הנבחרת כאלת המוות, הצעירה מבין שלושת אלות הגורל. זיהוי זה יכול להיות בעייתי לנוכח אופיין ותפקידן של הנבחרות שהוזכרו לעיל. בחירתו של פאריס היא באלת האהבה ולא באלת המוות, ב"סוחר מוונציה" נבחרת אישה יפה וחכמה, ב"מלך ליר", קורדיליה מתגלה, בסופו של דבר, כבת האוהבת והנאמנה ביותר – אנטיגונה של התיאטרון האליזבתני. גם סינדרלה אינה בדיוק דמות מהשאול. נראה כי אין ניגוד מושלם יותר מזה הקיים בין הנשים הללו לבין המוות. אולם יש לזכור כי הפסיכו-אנליזה מכירה בניגודים ככלי לגיטימי לניתוח והבנת נפש האדם. זיגמונד פרויד מזכיר כי בעולמו הנפשי של כל אדם פועלים כוחות הגורמים לתוכן הקיים בתת-המודע לצוץ על פני השטח, לעיתים במשמעות הפוכה מהמקור (נספח 2) . חשיפת אותם הכוחות הנסתרים מסוגלת, לדעתו של פרויד, לשפוך אור על הניגודים בדמותה של האישה הנבחרת ועל הנטייה למוות המתגלמת בעצם בחירתה.  

 אלות הגורל נוצרו במוחו של האדם על מנת להזכיר לו כי גם הוא חלק מהטבע ולפיכך נתון לחוק הבלתי ניתן לערעור – חוק המוות.

 משהו באדם, עם זאת, עדיין אינו מוכן לקבל את המציאות הבלתי מתפשרת הזו של המוות, והוא נאבק. האדם משתמש בדמיונו על מנת לספק את המשאלות והמאווים שהמציאות אינה מסוגלת לספק לו. אותו הדמיון מורד באמת, המתגלמת במיתוס אלות הגורל, ובמקום זאת מצטיירת האחות השלישית לא כאלת המוות אלא כאלת האהבה. אותו תהליך תמורה נפשית זוכה להדים רבים במיתולוגיות שונות. בדתות המזרחיות, האלה הגדולה מזוהה עם כוחות בונים והורסים באותה העת, עם פריון ומוות. האלה שאקטי (Shakti) בהינדואיזם מציינת את האם הגדולה, האחראית על פריון וחיים, אולם יש בה גם היבטים של הרס, חורבן ומוות, המתגלמים בה באמצעות האלות קאלי (Kali), בהאווניי (Bhavani) ודורגה (Durga). המנונים ותפילות עתיקות בהינדואיזם ממחישים את דו-הצדדיות של אהבה/ חורבן, פריון/מוות כפי שההמנון הבא לאלה דורגה ממחיש: 

 O goddess Durga, without your blessing this life’s path is hard to traverse. O Amba, the protector and helpless, spread over us the mantle of your compassion. I am caught up in this long cycle of birth, death a re-birth. Release me [o Mother] from this calamity. Victory to you, o goddess, the destroyer of the demon Mahisha, the bestower of boons and the protector of all the gods [and humans]. 

 הכוחות העומדים מאחורי התמורה הנפשית המוזכרת לעיל מסבירים את יסוד הבחירה בין שלושת האחיות. הבחירה באישה היפה, האוהבת והצעירה מלמדת על השאיפה האנושית לנסות ולהתגבר על המוות. פרויד רואה בבחירה זו את נצחונו המוחלט של הרצון להגשמת משאלה, משאלה של דחיית הקץ הבלתי נמנע.  

 הדרמה, בתורה, משקפת באופן ישיר את הגשמת המשאלה לדחיית הקץ. לא ניתן להסביר את השפעתו האדירה של "המלך ליר" ללא חזרה לאותם הכוחות הבסיסיים הקיימים בכל אחד מאיתנו, והראשון שבהם הוא הרצון להערים על המוות. המלך ליר הוא אדם זקן המצפה למותו. אך הנידון למוות אינו מוכן לוותר על אהבת אישה. בתחילת המחזה הוא מתעקש לשמוע עד כמה בנותיו אוהבות אותו (תהא זו אפילו חנופה). בסצנה הסופית והמרגשת של המחזה סוחב ליר את גופתה המתה של ביתו הצעירה – קורדיליה – לעבר מרכז הבמה. קורדיליה היא אלת המוות, המזכירה את הוולקיריות (Valkyries) במיתולוגיה הנורדית, הנושאות את גופותיהם של המתים משדה הקרב אל עבר הנצח. אלא שבמחזה מתרחש היפוך תפקידים. ליר מנסה לקחת לעצמו את תפקידן של הוולקיריות ולנשוא את המתים במקום שיינשא בעצמו. המציאות טופחת על פניו. הוא נידון למות בכוחה של הטרגדיה השייקספירית, שהיא הטרגדיה של המין האנושי בכללותו. שלוש נשים יש לו לגבר בחייו. אימו, בת זוגתו ואלת המוות – שלושת אלות הגורל. כפי שחייו של כל גבר מתחילים בחיבוקה של אימו, וממשיכים באקט האהבים עם בת זוגתו, כך הם מסתיימים באחיזתה של אלת המוות.  

נספח מס. 1 – אלות עונות השנה  

 ה'הוריה', אלות העונות והפריון במיתולוגיה היוונית, הן בנותיהן של זאוס ותמיס (Themis). יוחסה להן אחראיות על המחזוריות בטבע ועל העונות. הן קידמו את הפריון על פני האדמה באמצעות הגשם והטל- מתנתם לבני האדם. תפקיד נוסף יועד להן במיתולוגיה והוא שמירה על השערים המובילים לאולימפוס. באתונה, סגדו לשתי 'הוירה', האחת נקראה 'תאלו' Thallo וזוהתה עם האביב והשנייה נקראה 'קארפו' Carpo שזוהתה עם הסתיו. עם זאת, לרוב הן נתפסות כשלושה במספר. הסיודוס מכנה אותן 1) 'אונומיאה' Eunomia – סדר. 2) 'דייס' Dice – צדק. ו 3) 'אירנה' Irena – שלום. בעבודות אומנות מופיעות ה'הוירה' Horea כשלוש עלמות חן צעירות ומלאות חיים שסוחבות תוצר חקלאי פרי עונות השנה. 

נספח מס.2 – היפוך תגובה פרודיאני

 ב"פשר החלומות", פרק 4, דן זיגמונד פרויד בהיפוך תגובה המתבצע באמצעות עיוות בזמן החלום. אצל כל אדם במהלך היווצרות תהליך החלום שני אלמנטים או כוחות מנוגדים נכנסים לפעולה. האחד אחראי על המשאלה שהחלום יוצר ואילו השני מתפקד כצנזורה על אותה המשאלה ולפיכך אחראי לעיוות האופן בו היא מובנת במודע. כך שיתכן שמשאלה המופיעה בעירות, תופיע במקורה באופן שונה או מנוגד בתת מודע. עיוות בחלום מתרחש כאשר משאלה מקובלת על האלמנט הראשוני  ולא מקובלת על המשני. האלמנט הראשוני, התת מודע, יוצר את המשאלה ואילו האלמנט המשני מתפקד לא ככוח יוצר אלא ככוח מגן (פרויד מעיר שלעיתים נוצר תהליך הפוך בו החלום מבטא משאלה של האלמנט המשני). לא ניתן יהיה להבין את החלום ואת טבעה האמיתי של המשאלה הגלומה בו ללא נבירה לתוך התת מודע, לאלמנט הראשוני היכן שהחלום יוצר את המשאלה המקורית.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת קג'טי נגהי