מאמריםאימגו - מאמרים אחרונים    פורומים    רשימת כותבים   אודות אימגו   אקטואליה

מילה (או שלוש) על שמחת תורה

הרב אורי תמל


 פורסם ב"שערי שלום" – ביטאון הקהילה היהודית הליברלית, "חוף הזהב", קווינסלנד, אוסטרליה – אוקטובר, 2004. תרגום – זיו מגן

  סמל "יום ההרמוניה". יום זה חל בעשרים ואחד לחודש מרץ מדי שנה, ובו אנו חוגגים את רב-התרבותיות, המתנה המופלאה לה זכינו כאן באוסטרליה, בה חיים בני אנוש מרקעים תרבותיים ודתיים רבים כל כך בהרמוניה יחסית.

לפני מספר שנים הציגה ממשלת אוסטרליה את "יום ההרמוניה". יום זה חל בעשרים ואחד לחודש מרץ מדי שנה, ובו אנו חוגגים את רב-התרבותיות, המתנה המופלאה לה זכינו כאן באוסטרליה, בה חיים בני אנוש מרקעים תרבותיים ודתיים רבים כל כך בהרמוניה יחסית.

במהלך דיון אודות יוזמה זו היו מי שאימצו אותה לליבם בהתלהבות ויצירתיות. בוערים באש העשייה, רעיונות מכל הסוגים נזרקו לאוויר, כשהם עוסקים בדרכים בהן נוכל לנסוך משמעות ליום הזה.

אך היו גם מי שאמרו: "מדוע אנו זקוקים ליום מיוחד כדי לחוש בטוב זה כלפי זה? אם ההרמוניה טובה כל כך, האם אין עלינו לחגוג אותה בכל יום ויום מימי חיינו?"

הם צדקו, כמובן, אך המסקנה ההגיונית המתבקשת הייתה כי אל לנו לעשות דבר, משום שמדובר בסך הכול בעניין שבשגרה, להמשיך כפי שנהגנו.  

אני נזכר בדיון זה בחושבי על שמחת התורה, אותה אנו חוגגים בחודש זה. 

מדוע זקוקים אנו ליום מיוחד בו נשמח על התורה, בייחוד לאור העובדה שכבר עומד לרשותנו חג השבועות, בו אנו מעלים על נס את מתן התורה? בנוסף, אנו קוראים מהתורה בכל שבוע, ושמחים בה בכל מקרה. 

שמחת התורה חשובה מאד. מעבר להתרוממות הרוח הנדרשת לאחר חשבון נפש הכן המתרחש במהלך תקופת התשובה שבין ראש השנה ליום הכיפורים אל מצב נפשי של חגיגה מתעלה ומוחצנת, מוציאה אותנו שמחת התורה מן השגרה. היא מזכירה לנו כי לכל אחד ואחד מאיתנו יש דבר מה מיוחד, כי נתנו לעולם מתנה מופלאה וכי כקהילה וכיחידים, אנו נושאים באחריות לתרום לערך נצחי זה. 

זוהי הסיבה שבעטייה אנו מסיימים את מעגל קריאת התורה ומחלים אותו שוב מיידית, על מנת שלא תרפינה ידינו ועל מנת שלא נתעלם, חלילה, מחשיבותו עד שנשכח לעשותו לחלוטין.

חגיגת התורה בכל שנה ביום מיוחד זה מעניקה משמעות יתרה לשימושנו בה, למרכזיותה ולתהליך הקריאה המתמשך במהלך השנה כולה. 

האנלוגיה הפשוטה ביותר שאני יכול לחשוב עליה היא יום ההולדת שלנו, אותו אנו חוגגים מדי שנה. האם אין עלינו ליהנות ממתת החיים בכל יום ויום? כמובן, אלא שקיום היום המיוחד מספק לנו את ההזדמנות לחגוג את עובדת היותנו בעלי חיים אלה, להביע את תודתנו עליהם ולחלוק אותם בחגיגה מאושרת עם האוהבים אותנו. 

שמחת התורה, באופן דומה, היא יום שכזה. במסגרתו, אנו יכולים לחלוק עם בני אנוש נוספים את האושר ואת הכרת התודה עבור המתנה המיוחדת מאד הזו, המלווה אותנו בכל רגע מחיינו, כפי שאנו אומרים בכל פעם בה אנו עושים שימוש בתורה בטקסינו: "כי כעץ החיים היא לדבקים בה, ומאושרים הם תומכיה" (בתרגום חופשי מהמקור המתורגם – ז.מ)

 שנה נפלאה לכולנו, שנת תורה ואושר.

-------------

נספח - שמחת תורה / שמיני עצרת – המקור לקוח מ"ספר מורשתנו" 

שמחת תורה. ציור של עמנואל לוי. ברית זו עם התורה אינה מלווה ברעם ובברק, ביראה או בחלחלה, אלא באושר, שיר וריקוד. 

שמחת תורה ושמיני עצרת יום אחד הם. מחוצה לישראל, יחד עם זאת, היכן שהחגים נחגגים במשך יומיים, הם נפרדים. היום הראשון שמור לשמחת החג ולתפילות בעד הגשם, בעוד שהיום השני שמור לחגיגת סיום מעגל קריאת התורה. בארץ ישראל, מקום בו שמחת התורה אינה נחגגת ביום נפרד – מכיוון וכול החגים נחגגים ביום אחד בלבד – מנהגי שמחת התורה מיושמים יחד עם אלה של שמיני עצרת. 

נאמר כי מערכת היחסים בין שמיני עצרת וחג הסוכות זהה לזו שבין שבועות (המכונה גם הוא "עצרת") ופסח. הכיצד? 

בפסח זכה ישראל בחירות פיסית. הם היו עדים לאותות ומופתי האלוהים ולמכות מעוררות היראה שהנחית על פרעה ועל המצרים, והאמינו בו ובמשה משרתו. לאחר מכן, חיכו במשך חמישים ימים עד שיראת השמיים נטבעה בליבם בנחישות, ורק אז נכנסו בברית התורה עם האלוהים – כניסה שהודגשה בברק וברעם על מנת להשרות עליהם את יראת השם לעד. ואת זאת, חוגגים אנו בחג השבועות. 

בחג הסוכות, זוכה נשמת ישראל לחירות מן היצר הרע. הם מגיחים מיום הכיפורים כשהם מטוהרים ונקיים מחטאיהם; הם נושאים תחינתם אל האלוהים ומוצאים להם מקלט תחת כנפי אמונתו. מאחר והעירו בהם את אהבתו והשמחה בו, הם מרחיבים באופן מיידי אהבה זו וכוללים בה את התורה, קושרים את עצמם אליה בקשר אהבה ושמחה שאינו נחלש לאורך השנה כולה, כל עוד הם הוגים במילותיה. ברית זו עם התורה אינה מלווה ברעם ובברק, ביראה או בחלחלה, אלא באושר, שיר וריקוד. 

מסיבה זו חגג ישראל את שמחת התורה בחג שמיני עצרת, משום שהעצרת הבאה אחרי חג הסוכות דומה לעצרת הבאה אחרי חג הפסח. בדיוק כפי שהעצרת הראשונה כוללת את ברית התורה כרכיב חיוני בתרכובתה, כך כוללת אף העצרת השנייה את ברית התורה כרכיב חיוני לא פחות. אך בעוד שהעצרת הראשונה חוגגת את חירות הגוף כשהיא מלווה ביראה ובפחד, כך חוגגת השנייה את חירות הנשמה כשהיא מלווה בשמחה ובאהבה.  

יראת האלוהים אינה שלמה אם אינה מלווה באהבה, ואהבת האלוהים אינה שלמה אם אינה מלווה ביראה. ככתוב בתהילים, ב'- י"א – במקום בו קיים האושר, ראוי כי יהיה קיים גם הרעד והחלחלה.

|יחסי ציבור | פסיכומטרי | יהלומים | אוסטרליה