אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

שפינוזה: טבעה של הנבואה


תאריך פרסום קודם: 
2003
ברוך  שְׂפִּינוֹזָה (24 בנובמבר 1632 – 21 בפברואר 1677)
ברוך שְׂפִּינוֹזָה (24 בנובמבר 1632 – 21 בפברואר 1677)

זה עתה סיימתי לצפות בסרט הנפלא "דוח מיוחד" (Minority Report). מדובר על סרט עתידני שבו המשטרה, בעזרתם של רואי עתידות, מסוגלת לגלות פשעי רצח לפני שהם מתרחשים וכך לעצור את הפושעים בזמן ולמנוע הרג של חפים מפשע. השאלה של אשם מול חף מפשע מתעוררת במלוא עוצמתה שלמעשה עוצרים פושע לפני שהוא ביצע את הפשע. אבל לא באתיקה אני מתכוון לעסוק במאמר זה ( אם כי הוויכוח האתי תקף לחלוטין), אלא בסוגיית העתיד או ביכולת לחזות אותו. העתיד תמיד ריתק את בני האדם. היכולת לדעת מה יתרחש בעוד מספר רגעים מקנה למחזיק בה עוצמה, שליטה וצידוק שרק הנביאים והאורוקלים נהנו ממנה בתנ"ך ובאגדות. על כן, מושג הנבואה הוא זה שיתפוס את מלוא תשומת ליבי בפסקאות ובמשפטים הבאים.  

במאמר זה, בחרתי להתבסס על מקור שנראה לי כאחד החשובים והרלוונטיים ביותר לנושא שעל הפרק – הפילוסוף היהודי ברוך שפינוזה. לפיכך, כפי שאתם יכולים לצפות מראש, אתרכז סביב המסה התיאולוגית – פוליטית שלו,  הפרקים הראשונים שלה שמוקדשים לנבואה.

 רצוי שנפתח בציטוט של כמה משפטים רבי עוצמה שמגדירים בצורה הטובה ביותר, על פי דעתו של שפינוזה, את מהות הנבואה ואת טבעה של הפילוסופיה ביחס אליה:

To suppose that the knowledge of natural and spiritual phenomena can be gained from the prophetic books, is an utter mistake, which I shall endeavor to expose, as I think philosophy, the age, and the question itself demands. I care not for the girding of superstition, for superstition is the bitter enemy of all true knowledge and true morality. Yes; it has come to this! Men who openly confess that they can form no idea of God, and only know him through created things of which they know not the cause, can unblushingly accuse philosophers of atheism.

יתכן שלשפינוזה עצמו יש הרבה בלב נגד אותם כוהני דת של קהילתו שנידו אותו ואת הפילוסופיה שלו. אולם יש אלמנט חשוב במשפטים אלו שמלמד על החשיבות של הבינה ושל הצורך להבין את האלוהים או, בטרמינולוגיה שפינוציסטית, את הטבע מעבר לסתם כוחה של אמונה בייחוד אמונה עיוורת. לדעת כדי להבין ונבואה אינה דעת אלא פועל יוצא של דמיון או טמפרמנט של נביאים שיכולתם הנבואית מעולם לא הפכה אותם ליותר חכמים או מוארים אילולא נהנו ממנה.    

נביאים דרשו פעמים רבות סימן אלוהי כדי שיהיו בטוחים שאכן הם מדברים עם האל והדברים שנגלים אליהם הם דברי אמת ולא כזב או חזיון תעתועים. אברהם ביקש  סימן כשהוא שמע את הבטחות האל לא בגלל שהוא לא האמין באלוהים אלא משום שהוא רצה להיות משוכנע שאלוהים פונה אליו. גדעון מבקש סימן מאלוהים כדי להיות בטוח מעל צל של ספק שאכן מדובר בהתגלות שמימית. אלוהים אומר למשה:

“And let this be a sign that I have sent thee.”

לכן ידע נבואי נחות ביחס לידע טבעי היות שהאחרון אינו זקוק לסימנים והאמת שבו טבועה בטיעון עצמו ובאמיתותו.  

 עם זאת, גם אם נקבל את הסימן כמקור אמת שאינו מוריד מערכו של הידע הנבואי, עדיין נתקל בבעייתיות שמאפיינת את טבעו של אותו הסימן. שפינוזה טוען שסימנים ואותות הניתנים לנביא אינם מתמטים במובן של דברים נראים או נתפסים לוגית. הסימנים הם אסוציטיבים והם תלויים באופיו, נטיות ליבו, בטמפרמנט ובביוגרפיה של כל נביא ונביא. אם הנביא היה טיפוס עליז ושלו, האירועים שנגלו בפניו היו מסוג אלו שהופכים אדם לשמח. אם בניגוד לכך, הנביא היה טיפוס מלנכולי, הנבואה שלו כללה מלחמות, טבח ופורענות. נבואה ניתנה לנביאים על פי הידע שהיה להם. המאגי חזו בכתבים הנוצרים את בואו של ישו דרך חזון של כוכב במזרח. אסטרולוגיה לא הייתה תחום זר להם. הקוסמים של נבוכדנצר חזו את נפילת ירושלים באופן שבו חזו נבואות אחרות – דרך המעיים של חיה. אם הנביא היה כפרי, הנבואות שלו הכילו מוטיפים של פרות או שוורים. אם הנביא היה חייל, החזיונות שלו כללו צבאות וגנרלים. אם הנביא התגורר בחצר המלוכה, נבואה הצטיירה בעיניו במונחים של כיסא מלכות או גינוני חצר אחרים.  

     ירמיהו, ממורמר ומותש, ניבא את חורבנם של העברים עד כדי כך שישאיהו לא התייעץ בו ובמקום זאת חיפש אחר נביאה שתחשוף את הצדדים הנשיים באלוהות, את הרחמים והחמלה. אלישע התנבא ליהורם באמצעות מוזיקה של נבל. אלוהים ניבא למשה את מכת בכורות כשהאחרון היה במצב רוח נסער וכעוס. ישעיהו ראה מלאכים עם שש כנפיים. יחזקאל ראה חיות עם ארבעה כנפיים. ישעיהו ראה את האל יושב על כיסא מלכות ויחזקאל ראה את האל בצורת אש. מכך מסיק שפינוזה חד משמעית ש

…prophecy never rendered the prophets more learned, but left them with their former opinions, and that we are, not at all bound to trust them in matters of intellect

המושג של "רוח האלוהים" שנחה על נביא כזה או אחר טומן בחובו ערב רב של משמעויות. למילה רוח שימושים רבים. שפינוזה מתייחס לתשעה כאלה: נשימה, חיים, אומץ לב, מעלה (virtue), הרגלים, נטיות לב, תשוקות, נפש, וכיוונים גיאוגרפים (רוחות השמיים). אי אפשר לדעת בבטחה מה הכוונה של נבואה שמקורה ברוח אלוהים. תמיד ניתן לטעון שהטקסט התנ"כי נכתב עם עוד משמעויות ומסרים נוספים שלא מובנים לנו. טיעון זה רק מגדיל את חוסר האמינות של מושג הנבואה. בנוסף, אימוץ גישה כזאת טומנת בחובה את הסכנה של כפיפותם של כתבי הקודש לרעיונות אבסורדים וניצולם למטרות הרוע הטמון בבני האדם. הנביאים היו בסופו של דבר אנשים רגילים עם דמיון מפותח (ישנם כאלו עם יותר או פחות) ולא מעבר.

אם כך, האם לעתיד אין כיוון מוגדר? האם האדם נהנה מחופש בחירה אולטימטיבי? אלו הם שאלות סבוכות שהעסיקו את הפילוסופיה מאז ומתמיד והם מעבר להישג ידו של מאמר זה. ניתן יהיה רק לומר כי השיטה של שפינוזה נחשבת לדיטרמניסטית בה האדם מתפקד תחת כורח של נסיבתיות אין סופית שמקורם בסיבת כל הסיבות – האלוהים. האדם תחת מערכת כזאת שומר על חופש מסוים כיצור פרטי. אך לעומת זאת אין הוא יכול להימנע מהתנגשות עם דברים פרטיים אחרים.  

אוגוסט 2003

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת קג'טי נגהי