אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

שבועות – חמדה גנוזה


התמונה של נסים ישעיהו
תאריך פרסום קודם: 
2004

שלושה חגים קבע לנו הבורא יתברך ובתורה הקדושה הם מכונים רְגָלִים. לכל חג ישנם האפיונים שלו והמכנה המשותף לשלושתם הנו מצוות העליה לרגל; זהו אחד ההסברים לכינויים רְגָלִים. כל אחד מהם נקרא 'חג' ועוד תוספת שם פרטי. לכל חג יש בתורה כמה שמות פרטיים ואולי פעם, בעתיד כלשהו, נצליח לברר בע"ה מה משמעות השמות השונים של כל חג. בפעם זו ננסה להתבונן במשמעותו של חג השבועות, ותהא זו תרומתנו הצנועה למי ש(כמונו) מעוניין לקחת פסק זמן מן המרוץ האין סופי במבוך של חיי היומיום, ולהתעלות מעט בדרך של הכנה נפשית ל(חג) מתן תורה.

הציווי הראשון אודות שלושת הרגלים ברצף, מופיע בפסוקים הבאים:

(שמות כג) [יד] שָׁלשׁ רְגָלִים תָּחֹג לִי בַּשָּׁנָה: [טו] אֶת-חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמר שִׁבְעַת יָמִים תּאכַל מַצּוֹת כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב כִּי-בוֹ יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם וְלֹא- יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם: [טז] וְחַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה וְחַג הָאָסִף בְּצֵאת הַשָּׁנָה בְּאָסְפְּךָ אֶת-מַעֲשֶׂיךָ מִן-הַשָּׂדֶה:

החג שלנו מכונה חַג הַקָּצִיר והוא חל בעת שמתחילים לקצור את בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה. בפסוק הבא הדברים כתובים בפירוש:

(שמות לד, כב) וְחַג שָׁבֻעת תַּעֲשֶׂה לְךָ בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים וְחַג הָאָסִיף תְּקוּפַת הַשָּׁנָה:

ומה מקור השם שָׁבֻעת לחג הזה?

(דברים ט"ז, ט) שִׁבְעָה שָׁבֻעת תִּסְפָּר-לָךְ מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה תָּחֵל לִסְפּר שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת: 

 (ויקרא כג) [י] דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי-תָבאוּ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נתֵן לָכֶם וּקְצַרְתֶּם אֶת-קְצִירָהּ וַהֲבֵאתֶם אֶת-עמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם אֶל-הַכּהֵן: [טו] וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת-עמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימת תִּהְיֶינָה: [טז] עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַה': 

למחרת הפסח מביאים אֶת-עמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם אֶל-הַכּהֵן שזה ראשית קציר השעורים; משם סופרים שִׁבְעָה שָׁבֻעת שזה ספירת העומר המוכרת לנו; אחר כך וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַה' בחג השבועות. 

כלומר חג השבועות הנו שיאו וסיומו של תהליך שהחל בקציר הראשון של השעורים ומסתיים ב- בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים. מה הרעיון?

שעורים זה מאכל בהמה והקרבת עומר השעורים בחג הפסח מבטאת את הצורך להתגבר על הבהמיות, רעיון שמתבטא גם בכך שבימי חג הפסח אוכלים רק מצה והחמץ אסור לחלוטין. ואז מתחיל תהליך של זיכוך הבהמיות בהדרגה המתבטאת בספירת ארבעים ותשעה ימים (שהם) שבעה שבועות ששיאם כאמור הנו ביות החמישים, חג השבועות. ובסופו של תהליך זה מקריבים מִנְחָה חֲדָשָׁה לַה'.

ומהי אותה מִנְחָה חֲדָשָׁה שמקריבים בחג השבועות?

[יז] מִמּוֹשְׁבתֵיכֶם תָּבִיאוּ לֶחֶם תְּנוּפָה שְׁתַּיִם שְׁנֵי עֶשְׂרנִים סֹלֶת תִּהְיֶינָה חָמֵץ תֵּאָפֶינָה בִּכּוּרִים לַה':

כלומר, התהליך כולו מתחיל בימים של איסור מוחלט על החמץ ומסתיים ביום בו החמץ – לאחר זיכוך הבהמיות, הופך למצווה בהקרבת מִנְחָה חֲדָשָׁה לַה'.

(כלי יקר) והקרבתם מנחה חדשה לה'. סימן ליום מתן תורה, כי התורה צריכה להיות חדשה אצל האדם בכל יום כאלו היום קבלה מהר סיני. ומה שלא נזכר בתורה בפירוש כי יום זה [הוא יום] מתן תורה, (...) לא רצה ה' להגביל יום ידוע לפי שצריך האדם שיהיה דומה לו בכל יום ויום מכל ימות השנה כאלו באותו יום קבלה מהר סיני.

לחג השבועות אין בתורה תאריך קבוע; הוא חל בתום מ"ט ימי ספירת העומר המהווים הכנה לקבלת התורה, ובהכנה זו כל אדם לפי ערכו. שמותיו השונים של החג מבטאים תהליך זה כדלהלן:

שבועות כי הוא חל בתום שבעה שבועות שסופרים אותם מיום ליום.

בכורים כי הוא חל בעת ביכורי קציר חטים.

בנפש האדם זה אומר תהליך של התכוננות והבשלה פנימית לקראת אירוע חשוב ומשמעותי, קבלת התורה כאדם השולט על הבהמיות שלו.

אמרנו כי המונח 'חג' הנו משותף לכל הרגלים/חגים ורק השם הפרטי משתנה, אבל תוכנו של כל חג רמוז בראשי התיבות ח"ג.

(ילקוט שמעוני) א"ר יהושע בן לוי, בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: רבש"ע מה לילוד אשה בינינו? אמר להם: לקבל תורה בא; אמרו לו חמדה גנוזה לך תתקע"ד דורות קודם שנברא העולם, אתה מבקש ליתנה לבשר ודם? [ה] מָה-אֱנוֹשׁ כִּי-תִזְכְּרֶנּוּ וּבֶן-אָדָם כִּי תִפְקְדֶנּוּ: [ו] וַתְּחַסְּרֵהוּ מְעַט מֵאֱלֹקִים וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ: [ז] תַּמְשִׁילֵהוּ בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ כּל שַׁתָּה תַחַת-רַגְלָיו? (...) תְּנָה הוֹדְךָ עַל-הַשָּׁמָיִם (תהלים ח).

א"ל הקב"ה למשה: החזר להם תשובה, א"ל: רבש"ע מתירא אני שמא ישרפוני בהבל שבפיהם. א"ל: אחוז בכסא כבודי [ותהיה מוגן]. אמר לפניו רבש"ע תורה שאתה נותן לי מה כתיב בה –  "אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים" אמר להם [משה למלאכים] כלום למצרים ירדתם? לפרעה השתעבדתם? תורה למה תהא לכם?! שוב מה כתיב בה, "לא יהיה לך אלקים אחרים" בין גויים אתם שעובדים אלילים? שוב מה כתיב בה, "זכור את יום השבת לקדשו" כלום אתם עושים מלאכה שאתם צריכין שבות? שוב מה כתיב בה, "לא תשא את שם ה' אלוקיך לשוא" כלום משא מתן יש ביניכם [שצריכים להישבע לפעמים]? שוב מה כתיב בה "כבד את אביך ואת אמך" כלום אב ואם יש לכם? שוב מה כתיב בה "לא תרצח לא תנאף לא תגנוב" כלום יצר הרע יש ביניכם? חזרו והודו לו להקב"ה.

אז ראש התיבות של ח"ג השבועות זה חמדה גנוזה והגעגועים לקבלת אותה ח"ג מתבטאים בספירת הימים והשבועות עד לקבלתה. והיא עצמה, הח"ג מרומזת בביכורי קציר חטים באשר האדם מטבעו מייחל ליום בו יתחיל לקצור את פרי עמלו. הנה כי כן, באפיונים גשמיים לגמרי רומזת לנו התורה על התהליכים הנפשיים שעלינו לעבור כהכנה לקבלת התורה כך שיחסנו אליה יהיה כאל דבר חדש לגמרי ויקר מכל יקר שזה עתה ניתן לנו.

ויהי רצון שנזכה לקבל את התורה בשמחה ובפנימיות

ואז באמת יהיה רק טוב ליהודים.

נסים ישעיהו, תנועת 'אור ישראל'

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת נסים ישעיהו