אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

עתידן הבטחוני של מעצמות אירופה


התמונה של תומר ריבל
תאריך פרסום קודם: 
2003
עתידן הבטחוני של מעצמות אירופה
עתידן הבטחוני של מעצמות אירופה. 123rf stock photos

בנשענות על תיאוריות של עולם דו מול רב קוטבי, סיום המלחמה הקרה יוביל בהכרח לרב קוטביות באירופה מכיוון שאירופה רב קוטבית תהיה פחות יציבה מאירופה דו קוטבית כפי שהייתה בתקופת המלחמה הקרה. בתוך הרב קוטביות כמשתנה קבוע ישנם עוד 2 משתנים לא קבועים שניתן על פיהם לבנות תסריטים שונים למידת היציבות ביבשת האירופאית: חלוקת העוצמה ותפוצת נשק גרעיני ( שחלוקת העוצמה היא פועל יוצא שלה). לפני שאטפל בסוגיות של התפוצה הגרעינית, ברצוני להעריך באופן כוללני את ההתייחסות ליציבות אירופאית במערכת רב קוטבית. לשם כך אצא מתוך נקודת הנחה של אירופה נקייה מנשק גרעיני ( תסריט מס. 1).

הפיכת אירופה לרב קוטבית ללא נשק גרעיני, בהכרח תהפוך אותה למסוכנת לעצמה – חזרה לפוליטיקה כוחנית בדומה לתקופה לפני מלחמת העולם השניה.  המבנה האנרכיסטי של המערכת יחזור לשלוט. אותם הגורמים שהביאו לשת"פ בין מדינות מערב אירופה בתקופת המלחמה הקרה שריסנו את השפעת האנרכיה כבר לא יהיו תקפים: האיום המשותף מצד ברה"מ ונוכחות אמריקאית ( שליטה על נאט"ו). לפיכך דפוסים של אנרכיה – הצורך לשרוד, עליונות לשיקולי בטחון, ודילמת בטחון – יהפכו את האפשרות של קונפליקט לבלתי נמנעת. ההערכה שגרמניה מאוחדת תפתח מדיניות תוקפנית ויהיה קשה לאזן אותה (מדינות מזרח אירופה לא יסכימו לחבור לברה"מ – או לרוסיה – משום שיחששו ממנה יותר). מדיניות כוח של "בריונות" (bullying ) תהפוך לנפוצה, רוסיה תהווה איום על הסטטוס קוו ותשאף לחזור למזרח אירופה.

נשאלת השאלה האם באמת ההיסטוריה מסוגלת לחזור על עצמה. מדוע רוסיה תרצה לחזור למזרח אירופה? היא הייתה שם 4 עשורים בעלויות כלכליות עצומות בלי רווחים ממשיים. מה עוד, היא יצאה ממזרח אירופה מרצונה. סביר להניח שניאו-אימפריאליזם רוסי יחפש מקומות נוחים יותר להתפשטות היכן שקיים ואקום: דרום אורו-אסיה ( מרבצי הנפט של הים הכספי) ומרכז אסיה אלא ששם היא עלולה להיתקל בסין.

הטיעון כי גרמניה מאוחדת תנהל מדיניות התקפית תוך הסתמכות על האימפרטיב של האנרכיה יהיה הסבר סינתטי ודטרמניסטי. לא ברור מה גרמניה תרוויח מתוקפנות כלפי שכנותיה במזרח. התנאים שהיו קיימים לפני מלחמה"ע ה 2 לא קיימים עוד כיום. היום בגרמניה ישנה אידיאולוגיה ומבנה חברתי כדוגמת המיליטריזם הפרוסי והשובניזם של מעמד היונקרים אינם בנמצא. גרמניה כיום היא מדינת סטטוס קוו ואין רצון להביא לשינוי מהותי של המערכת הבינ"ל כפי שהיה הרצון לשנות את הסכם וורסאי בין 2 מלחמות העולם. יריבות עם רוסיה לא קיימת. יריבות עם רוסיה גם לא הייתה קיימת לאורך המאה ה 19 והעשורים הראשונים של המאה ה 20. במלחמת העולם הראשונה, גרמניה הסתבכה במלחמה עם רוסיה בגלל אוסטרו-הונגריה ועם רוסיה היא (גרמניה) חתמה על הסכם שלום לפני שחתמה עם צרפת ואנגליה. בשנות ה 20 של המאה ה 20 שתי המדינות שיתפו פעולה (הסכמי ראפלו). היריבות במלחמת העולם השנייה נבעה מקפריזה אידיאולוגית של היטלר למאבק בין העם הגרמני לסלבי, שנאה לבולשביזם והרצון למרחב מחייה במזרח.

סיבה מרכזית למתיחות בין מעצמות מערב אירופה וגרמניה הייתה האימפריאליזם. מרוץ החימוש הימי וה Welt Politik  של וילהם השני סיבכו את גרמניה במלחמה עם אנגליה. כיום, אימפריאליזם במתכונת שהיה קיים במאה ה 19 ותחילת ה 20 לא קיים יותר. קשה לראות את גרמניה "מחפשת מקום תחת השמש". את האימפריאליזם הפורמלי החליף אימפריאליזם לא פורמלי של כלכלה ומסחר. קשה להניח שבעתיד הנראה לעין, תחרות מסחרית בין חברות גרמניות לצרפתיות תוביל את המדינות למלחמה. ליברליזם כלכלי לא מוביל בהכרח לשלום אבל אין זה אומר שהוא מוביל למלחמה. לדעתי, ההיסטוריון מסוגל לענות טוב יותר מהתיאורטיקן על השאלות הללו.

 אירופה אינה נשארת מנותקת מתיאוריות יחב"ל, ארה"ב ממשיכה לשמור על מעמד הגמוני ביבשת. נאט"ו הורחב מזרחה כדי למנוע את התסריטים של אי יציבות במדינות מזרח אירופה. סביר להניח שלמרות המשבר הנוכחי בין ארה"ב לשותפותיה המערב אירופאיות, לאחר סיום המלחמה בעיראק, וושינגטון תשקוד על שיקום היחסים וחיזוקו המחודש של נאט"ו כנכס המבטיח את המשך שליטתה באירופה ואת היציבות שם. אירופה גם היא אינה שחקן יחידי ביחב"ל. העולם היום נהפך לקטן, איראן ככל הנראה תיהפך לגרעינית וכבר היום יש לה יכולת בליסטית לאיים על מרכז אירופה, סין עולה כשחקן מרכזי.

מלחמה בבלקאן עלולה להתרחב למעגלים רחבים יותר כשמעצמות אירופאיות יתחרו על השליטה באזור. המשברים ביוגוסלביה בשנים 1991 – 1995 ו 1998-1999  לא הביאו להיגררות של המעצמות האירופאיות למלחמה. המעורבות של נאט"ו בהובלה אמריקאית בבלקאן לא נתנה פתח להתדרדרות כזאת כפי שקרא במשבר יולי 1914. יתרה מכך, מלכתחילה אפשרות של היגררות אירופה לקונפליקט על רקע המלחמה ביוגוסלביה הייתה קלושה. שנות ה 90 אינם העשור הראשון והשני למאה ה 20. האימפריה האוסטרו-הונגרית לא קיימת יותר, ברוסיה אין תנועה פאן סלבית, ולבריטניה אין אינטרסים ישירים בבוספורס והדרדנלים. האינטרסים של מעצמות אירופה הם שמירה על יציבות ולא הרחבת תחומי השפעה. המעורבות הגרמנית הייתה מוגבלת (הכרה חד צדדית בעצמאות של סלובניה וקרואטיה) וכמוה הרוסית (תמיכה שלא הייתה יותר ממס שפתיים בסרבים). בכל אופן, האינטרס של מעצמות אירופה לשמור על היורו חזק יותר מרצון לאזורי השפעה בבלקאן. הסיבה שמעצמות אירופה הלכו בעקבות גרמניה והכירו בסלובניה וקרואטיה הייתה על מנת לא להכשיל את הסכם מאסטריכט. בנושא הגרעיני – הראייה באירופה לא מגורענת היא האפשרות הרעה ביותר היות שלנשק גרעיני יש כמה יתרונות בהבטחת יציבות שהן:  

א) נשק גרעיני משכין שלום.

ב) מדינות מרגישות בטוחות עם נשק גרעיני ומשקיעות פחות בכוחות קונבנציונאלים.

ג) השקעה קטנה יותר בצבאות קונבנציונאלים תמנע התעוררות של לאומנות היות שמדינות לא יזדקקו   לסנטימנטים לאומיים כדי להצדיק קיום צבאות גדולים.

ד) נשק גרעיני יוצר שוויון במערכת בחלוקת העוצמה.

ה) מערכת גרעינית היא ברורה יותר, אחידה יותר והאפשרויות למיס-קלקולציות קטנה ( במערכת רב קוטבית לא גרעינית חישובי עוצמה מושפעים במידה רבה מדיפלומטיה ואינם מדויקים). לפיכך התסריט המועדף עליו היא אירופה גרעינית כשהמצב האידיאלי הוא נשק גרעיני בידיים של המעצמות הגדולות.

לדעתי קיימת חשיבות יתר לנשק גרעיני. נשק גרעיני בתקופת העולם הדו קוטבי של המלחמה הקרה הביא ל: 

 א) השכין שלום אך לווה במאזן אימה של טרור. יתרה מכך לא היה חסר הרבה שתפרוץ מלחמה. ניתן לטעון שמלחמה נמנעה לעיתים הודות למזל. משבר הטילים בקובה ממחיש זאת. אם הייתה פורצת מלחמה גרעינית ( או אם תפרוץ מלחמה גרעינית בתסריט של אירופה מגורענת דבר שהוא אפשרי) החסרונות של כזאת מלחמה עולים על היתרונות של מניעת מלחמה בקיומו של נשק גרעיני בידי המדינות במערכת.

ב) ו ג) הפרקטיקה של המלחמה הקרה מראה שנשק גרעיני בידי מעצמות העל לא גרם להם להרגיש בטוחות יותר ובייחוד הוא לא גרם להם להשקיע פחות בכוחות קונבנציונאלים. הגישה הצבאית השלטת בארה"ב בתקופת ממשל קנדי וג'ונסון לאורך שנות ה 60 דגלה בפיתוח מסיבי של כוחות צבא קונבנציונאלים ("התגובה הגמישה") לצד הנשק הגרעיני. גם תקופת רייגן ידעה פיתוח צבאי קונבנציונאלי מסיבי.  כיום באירופה, מדינות אירופאיות מבינות שיש לפתח כוח צבאי קונבנציונאלי שיהיה מסוגל להתמודד עם קונפליקטים בקנה מידה קטן (אי יציבות בבלקאן) שבהם לנשק גרעיני אין ערך. נשק גרעיני הוא לא נשק למלחמה אלא להרתעה ולכן מדינות אירופה יאלצו להעמיד לרשותם יכולת מלחמתית לא גרעינית.

 ד) נשק גרעיני לא בהכרח יוצר שוויון. רק בשנות ה 70 של המאה ה 20 הצליחו מעצמות העל לבסס בניהן שוויון אסטרטגי שנות דור מאז פוצצה ברה"מ לראשונה מתקן גרעיני (1949). קשה להניח שכוחות הגרעין של פולין ישתוו לאלו של צרפת. עובדה זאת יכולה ליצור אי יציבות כשיהיה קשה מאד לבסס mini MAD  באירופה.

ה) מערכת גרעינית לא בהכרח חופשייה ממיס-קלקולציות ולא בהכרח מתאפיינת בבהירות. לדוגמא, הסברה בארה"ב בשנות ה 50 של פער טילים לטובת ברה"מ התבררה בשנות ה 60 כמוטעית. ברה"מ בשנות ה 80 חששה מתוכנית ה SDI  כשלמעשה התוכנית לא עברה את שלב המגירה ספק אם היה לארה"ב אז ואפילו היום את היכולת לבנות הגנה טוטלית מול טילים בליסטים. לדעתי יהיה זה טעות להניח שמערכת גרעינית נקייה ממרוץ חימוש ומדילמת ביטחון. תקופתו של רייגן (הראשונה תחילת שנות ה 80) ידעה מרוץ חימוש מחודש לאחר הסכמים כמו NTB , NPT, SALT 1 . בעידן של היום המאופיין בטכנולוגיה, עולם גרעיני לא יהיה נטול מרוץ חימוש. נניח שגרמניה נהפכת לגרעינית (התסריט המועדף על ידי מרשהיימר). האפשרות למרוץ חימוש בינה לבין, נניח, צרפת קיימת ושרירה. מספיק שצרפת תכניס נשק הגנתי כדוגמת הגנה נגד טילים בליסטים ( בהתחשב בכמות ראשי החץ הקטנה יחסית שתהיה ל 2 הצדדים ובהתחשב בשיפורים טכנולוגים מאז שנות ה 90, מערכת כזאת יכולה לספק מענה הגנתי יעיל ולהבטיח יכולת מכה ראשונה). גרמניה תהיה מחויבת להגיב להתפתחות טכנולוגית כזאת או על ידי פיתוח מערכת דומה או על ידי הגדלת כמות ואיכות הטילים הבליסטים ברשותה. אירופה תכנס לסחרחרה מסוכנת.

קיימת טענה כי התסריט ( תסריט מס.2) לפיו דפוס תפוצת הנשק הגרעיני הנוכחי באירופה יישאר על כנו אינו סביר בגלל השאיפה של גרמנייה לצבור עוצמה גרעינית מכמה טעמים:  

א) הרתעה מול ברה"מ

ב) לא ליפול קורבן לסחטנות מיתר המעצמות הגרעיניות

ג) שיקולי יוקרה 

כמו כן, מדינות מזרח אירופה תשאפנה גם להתגרען כדי לא ליפול קורבן לסחטנות גרעינית ממזרח או ממערב.

בחמש עשרה שנים האחרונות דפוס תפוצת הנשק הגרעיני באירופה לא השתנה ולדעתי סביר גם שלא ישתנה. המחיר שגרמניה תשלם על חציית הסף הגרעיני יהיה גבוה מידי. צעד קיצוני כזה יהווה שבירת כלים ויביא להתמוטטות האיחוד האירופאי. צעד כזה משול להתמוטטות הרפובליקה הויאמרית בתחילת שנות ה 30 ולהחלטה של היטלר לבטל את הסכם ורסאי ב 1935. רק במקרה קיצוני שקשה כרגע לחזות אותו, תחליט גרמניה לרכוש עוצמה גרעינית.

מדינות מזרח אירופה מודעות לעובדה שהשגת נשק גרעיני יגרור עמו תגובה רוסית. המניע שיגרום למדינות במזרח אירופה לחצות את הסף הגרעיני, על פי המאמר, הוא הרצון לא ליפול קורבן לסחטנות רוסית אולם צעד כזה עלול לגרור הרבה מעבר לסחטנות. טנקים רוסים עלולים לחזור לפקוד את פראג או את בודפשט ובמקרה הגרוע מכת מנע גרעינית רוסית. אחת הסכנות המיידיותה הן ההשלכות של הפצה לא מבוקרת של נשק אטומי ביבשת.  

בטחון אירופה בעתיד 

ההתקפה איבדה את היתרון לטובת ההגנה הודות לנשק גרעיני. כיבוש נהפך לבלתי מעשי. יתרה מכך, האופציה הגרעינית מקנה בידי המדינות את האופציה להגן על עצמן תוך הסתמכות מועטה יותר על צבאות קונבנציונאלים. הראייה בתפוצת נשק גרעיני גורם חיובי לחיזוק הביטחון באירופה.  ביקורת אפשרית בסוגייה זאת תיסוב סביב אי התייחסותו לסיכונים של תפוצה גרעינית לא מבוקרת. בכך פוטרים את הסיכונים באמונה כי המעצמות האירופאיות יתערבו וימתנו את ההשלכות השליליות. ישנה מודעות  לחסרון של טעון זה בטענה הנגדית שהסיכוי להתערבות ממתנת של המעצמות הגרעיניות קלוש. באופן טבעי המעצמות הגרעיניות האירופאיות יתנגדו להימצאותו של נשק גרעיני בידים נוספות – מה שיסכן את ביטחונן – ולכן קיימת סתירה בין הרצון למנוע תפוצת נשק גרעיני למיסוד תפוצתו. מדוע שמדינות גרעיניות ותיקות יהיו מוכנות להעביר טכנולוגיה למדינות  גרעיניות חדשות (כדי לבסס MAD)? זה יהיה בניגוד להתנהגות מסורתית של מדינות ששואפות לשמור על עוצמתן. אפילו בתקופה של עמידה מול אויב משותף, במלחמה הקרה, ארה"ב ובריטניה לא היו מוכנות להעביר טכנולוגיה גרעינית לצרפת וזאת נאלצה לסמוך על עצמה בשנות ה 60 כדי לרכוש יכולת אטומית. סביר גם להניח שתפוצת נשק גרעיני בייבשת לא תתרחש בעיתות רוגע אלא תחת משבר ומתיחות בינ"ל – מה שמקטין עוד את הסיכויים לשת"פ בין המדינות בנושא זה.

 מאפייני היצור התעשייתי הופכים את הכיבוש ללא משתלם. מדינות אירופה עברו מתעשיית smokestack לתעשיית הי-טק ותעשיית מידע. תעשיית המידע בנויה על עיתונות חופשית, ניידות של כוח אדם, מחשבים אישיים ותקשורת. אמצעי השיטור שמדינה כובשת נאלצת להשתמש לא מאפשרים שימוש במאפיינים הללו כי הם עלולים לעודד חתרנות. במילים אחרות, שליטה תקנה פחות עוצמה כלכלית.  

מגמות גלובליות ודומסטיות 

הסברה היא שברמה הגלובלית, ארה"ב תמשיך להיות מעורבת ישירות ביבשת אירופה כגורם מאזן, ארה"ב לא תחזור למדיניות של בדידות והתבדלות. כדי לבסס נקודה זאת  יש יחס לשינוי פנימי בתוך ארה"ב בתפיסת תפקידה של ארה"ב בעולם ובניהול מדיניות חוץ מאז 1939:

א) לארה"ב יש קשר תרבותי ואתני לאירופה. היא לא תוכל לשבת בשקט אם במקרה של מלחמה ארצות מולדת של קבוצות אתניות בתוך ארה"ב יכבשו.

ב) בארה"ב מבינים שמלחמה באירופה תשפיע ישירות על המתרחש באמריקה מבחינה ביטחונית כלכלית ומסחרית. ג) הממסד הצבאי בארה"ב תלוי בנוכחות אמריקאית באירופה ולכן יהיה לו אינטרס להזכיר לעם האמריקאי את ההיסטוריה של מלחמות העולם שגררו מעורבות אמריקאית. 

     אירופה מאז 1939 עברה שינויים דומסטים מרחיקי לכת שהופכים כיום את האפשרות של קונפליקט מזוין ביבשת ללא סבירה.  

·     החלשות המיליטריזם כיום כוחו של הצבא במדינות אירופה קטן יותר, השפעתו על עיצוב דעת הקהל והיכולת להמציא מיתוסים צבאיים לגבי חיוניות המלחמה מוחלשת. בנוסף, הצבא גם אינו נהנה מאותה הפרסטיג'ה שלה זכה לפני 1939. תפוצת הדמוקרטיה מהווה מחסום להתחזקות המליטריזם, הגורמים האזרחיים אחראיים על הצבא, החשיבה הביטחונית מושפעת יותר ויותר מאקדמיה ולבסוף הצבא עצמו מודע לנזק שהמליטריזם גרם באירופה בתקופת מלחמות העולם וכופה על עצמו ריסון.

·     לאומיות אחרי מלחמת העולם השנייה יש ירידה משמעותית בכוחה של הלאומיות. ממדי התעמולה הלאומית קטנו, החינוך מתון יותר ומדגיש את הזהות האירופאית על חשבון זהויות אינדיבידואליות. אין שום אינדיקציה שמגמה זאת תשתנה בעתיד הנראה לעין.

·     אימפריאליזם חברתי לפני 1914, משטרים מונרכים חיפשו לנהל מלחמות כדי להסיט תשומת לב מהפכנית מבית כלפי חוץ. הסיבה הזאת למלחמה כבר לא קיימת באירופה הודות לדמוקרטיזציה, אגליתריזם, ביטול שסעים מעמדיים ולגיטימיזציה שמשטרים אירופאים נהנים ממנה.    

·    הסרת הסכנה של מלחמות המונעות ע"י מהפכות כיום אין באירופה משארים מהפכנים ואפילו אם יפרצו מהפכות במזרח אירופה, המשטרים היציבים במערב יגיבו בצורה מתונה.

·    דה לגיטימציה של מדיניות קולוניאלית - מדיניות אימפריאליסטית לא מקובלת כיום (שינוי נורמטיבי של המהפכה הדה-קולניאלית של שנות ה 50 וה 60). בנוסף, מדינות המערב הגיעו להכרה שמדיניות קולוניאלית אינה כלי יעיל להלחם במיתון כלכלי סחר קולוניאלי ימצה את עצמו די במהרה כשרזרבות המטבע של הקולניות יגמרו. אם מקבלים את הגישה של לנין שאימפריאליזם גורם למלחמה ("האימפריאליזם השלב האחרון של הקפיטליזם"), אזי הוסרה סיבה מרכזית למלחמה. 

קיימת גישה לפיה כיום מדינות תוקפניות לא מצויות באירופה. סיבות מערכתיות ודומסטיות מספקים תמריצים מועטים למדיניות של כוח. השינויים המערכתיים והדומסטים בעיקר תקפים לגרמניה ולמזרח אירופה ולפיכך אין בסיס לטענה שגרמניה מאוחדת תחזור להיות גרמניה תוקפנית של לפני מלחמת העולם ה 2. מזרח אירופה, תעבור תהליכי דמוקרטיזציה ותתפתח באופן בריא כמו המדינות במערב היבשת.

נקודה חשובה בעלת משקל מכריע מתייחסת לעובדה שכיום מדינות אירופה אינם המעצמות שהן היו לפני מלחמת העולם השנייה. מזה משתמע שמדינות קטנות יותר הן בעלות אינטרסים מוגבלים יותר וככל שהאינטרסים מצומצמים יותר, הסיכוי להתנגשות בין המדינות קטן יותר. הסכוי שהיום תפרוץ מלחמה בין צרפת לבריטניה על שטחים באפריקה, למשל, כפי שיכול היה לקרות במשבר פאשודה של 1898 לא קיים.

 

 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת תומר ריבל