אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

ז'אן ז'אק רוסו והשקפתו הפוסט מודרניסטית והאנטי גלובליזציה


תאריך פרסום קודם: 
2004
ז'אן-ז'אק רוסו (28 ביוני 1712 - 2 ביולי 1778)
ז'אן-ז'אק רוסו (28 ביוני 1712 - 2 ביולי 1778)

"האדם נולד חופשי אך החברה כובלת אותו באזיקים"

ישאל הקורא, מה לרוסו יליד תחילת המאה ה 18 ולפוסט מודרניזם מושג של המאה ה-21? והרי לו היה רוסו כאן אתנו בתקופתנו סבור יהיה מן הסתם בתחילה כי טעה והגיע לכוכב אחר אך לאחר שיחה  עם האנשים וקריאת עיתונים יבין כי האנושות נשארה אותה אנושות על חולשותיה ופגמיה ואף התדרדרה ואילו הטכנולוגיה המדעית התפתחה באופן מדהים. לו היה מצייר רוסו גרף היה הדבר נראה כך ומסביר את מהות הפער בין שני במשתנים. 

בטרמינולוגיה של רוסו  הכוונה הנה  לפער שבין הטבע לחברה. רוסו סבר כי ההתפתחות התרבותית הכוללת גם התפתחות טכנו - מדעית  הנה תנאי ברור להפחתת תחושת האושר והשלווה ולאחר כמעט 250 שנה נראה לצערנו כי רוסו אכן צדק. ההישגים הטכנולוגים- מדעיים שתקופתנו כה גאה בהם כמעט לא תרמו דבר לאושרה של האנושות, היפוכו  של דבר  - מסתבר כי מיעוט קטן של בעלי ההון שיקראו כאן "תאגידנים" שולט על מיעוט גדול יותר של שוכני הארצות המפותחות השולטים על 80% מאוכלוסיית כדור הארץ וצורכים כמעט 70% מהצריכה הגלובלית, צריכת מותרות מיותרת וחסרת כל ערך מלבד תועלתה השיווקית לבעלי המניות של התאגידים.

כבר ידוע כי הצריכה המוגברת שכביכול תפקידה לספק את מאוויה של האנושות להיות "מאושרת" יותר (ראו את התכנים של אלילי השקר המודרניים המתמחים בשטיפת המוח באמצעי התקשורת השונים) מדללת את כדור הארץ מנכסיו וסביר כי תותיר את הדורות הבאים חסרי כל.

לדעת רוסו, המדע והטכנולוגיה שכביכול תפקידם לשפר את חיי האנושות משחיתים ומשבשים את אישיותנו.  בתקופה הטרום מודרנית, תקופת "גן העדן". היחסים האנושיים היו פשוטים והצריכה נבעה בעיקר מסיפוק צרכים בסיסיים כאשר האדם חי באיזון שלם עם הקהילה והטבע . עידן ארכאי זה לא נמשך תקופה ארוכה כי ברגע שהאדם החל "לגדור גדרות" בינו לבין חביריו ולשעבד את הטבע ועמיתיו לצורכי התעשרות וצבירת הון , נפרץ המכניזם העדין הזה בין האדם לטבע.

וכפי שאנו יודעים ע"פ פילוסופית התאגידנים "השמים הם הגבול".

הפשטות, היושר, גילוי הלב, החברות והמשפחתיות וההשלמה עם הטבע נעלמו כלאחר יד במקומם נכבלו ידי האנושות. מעתה ואילך העושר כשלעצמו נתפס ע"י התאגידנים "כאושר" אמיתי ואת זה הם מקרינים בספרי הקודש שלהם הטלוויזיה העיתונות. "האושר" האמיתי של תקופתנו  הפוסט - מודרנית כפי שידוע לכל הנה תחרות בלתי פוסקת להישגים חומריים כגון  מכונית 4*4 , בית מפואר (תמיד יפה יותר משל השכן), מותגים למיניהם, תארים, כבוד, התנשאות ויוהרה כלפי החלשים יותר והנחותים.

כדי להצליח אנו חיים ברמייה הדדית כאילו אנו מאושרים, חיי המשפחה הבסיסיים נהפכים היום למוצג מוזיאוני והיושר הפנימי המקורי הנו מושג שרק "מביני נפש מקצועיים" עם חשבון בנק שמן מצליחים לעורר באופן מאד חלקי.

כאמור התרבות הפוסט מודרנית  שאליליה  הם התאגידנים המיליארדרים, סוגדת לדולר לחיים הנוחים וכיוון שכך הכל ניתן " לקנות" גם שלטון וכבר ידוע הקשר בין הון לשלטון וכך ניתן לקנות אנשים המתרפסים ומתחנפים לתאגידנים באשר הם.  לכן ברור גם שהם קוראים להתרפסות הזו "אהבה וידידות".

מי הם גיבורי התרבות המככבים היום בעיתונים? מיליארדרים מזדקנים עם כרסים ופימות שומן החובקים דוגמניות רזות המשלימות הכנסה תוך כדי התרפסות זנותית לבעלי ההון ואחריהם כל מיני פרסומאים וסופרי זבל בעבור כסף המתעדים את חייהם המופלאים של התאגידנים למען הסוציאליזציה של הדור הבא.

האבסורד הוא שהנוער של ימינו שעדיין עיניו לא כוסו בזיבת שטיפות המוח , הניכור והרמייה, רואה את האמת לאמיתה ומביו כי עולמנו הפוסט מודרני הנו עולם של צביעות ורמייה.

 נוער זה מוצא את האמת והשלווה בארצות רחוקות בבקתות קש ללא חשמל ומותרות, תמורת מספר דולרים ליום מרגיש שלווה והשלמה עצמית, אולם כוחות החברה הדורסניים (ההורים, החברה, הקהילה, לחץ חברתי) מושכים אותו מ"גן העדן" שלהם, למרוץ העכברים הפוסט-מודרני ובמקום שצעירים אלו יפעלו לשינוי החברה ע"פ הערכים המקוריים שלהם, שכבר חוו וראו את חשיבותם, תוך זמן קצר מתברגים הם לתהליך הרמייה והופכים להיות חלק בלתי אמצעי בתוך המכונה המשומנת הזו הקרויה התרבות "הפוסט מודרנית הגלובלית".

ע"פ השקפתו של רוסו, אין זה מסובך כל כך לחזור אל חיי ההרמוניה וההשלמה של פעם וכאמור כל מתבגר שהיה בארצות המזרח יודע זאת יפה יותר מכל פילוסוף והוגה דעות.

התרבות הפוסט - מודרנית מסתבר גם מסרסת את כושר היצירתיות  והגאונות האינטלקטואלית כי אחרת איך  ניתן להבין שכמעט אין כיום הוגי דעות סופרים ופילוסופים בעלי שיעור קומה וכולנו עדיין מתחממים בחום הגאוניות של המאות הקודמת.

מילת המפתח של השינוי החברתי  הנה "חרות" והרי תאמרו אנו כבר חיים בדמוקרטיה וכולנו חופשיים, אכן פעם ב 4 שנים או יותר אנו מצביעים עבור פלטפורמה מפלגתית שהינה מלאכת מחשבת שמשכנעים מקצועיים ונוכלים עיצבו ואחר אנו חוזרים כעבדים נרצעים לחיי העבדות ומותירים את השלטון בידי הפוליטיקאים  והתאגידנים. אין זו ה"חרות" האמיתית.

ה"חרות" האמיתית ע"פ  רוסו הנה היכולת להתקיים ולהתפרנס ע"פ מהותנו המקורית ולחיות ע"פ הצרכים האמיתיים שהנם כיום אחוז מזערי מהצריכה   העודפת שאנו צורכים.

לו כל צעיר החוזר מהמזרח למערב היה מיישם את אורח החיים הפשוט והבריא שחי שם לחייו כיום החברה המודרנית תשתנה לעין שיעור.

ויתכן שנחזור גם לחיים הרמוניים עם הטבע ועם הקהילה.

ישנם מספר קהילות בעולם המפותח שמיישמות אורח חיים כזה. התייחסות התקשורת והעולם המדעי הנאור אליהם הנה כאל אנשי ה"אמיש" ושאר המוזרים אולם נראה כי לא נוכל להתמיד באורח החיים הנוכחי לאורך זמן ויבוא יום ותהיה התפרצות כלשהי שתובילנו לקראת חזרה לחיים ה"טבעיים".

רוסו סבר כי רק ע"י החינוך של הדור הצעיר ניתן יהיה לתקן את העיוות. אנו סבורים כי החינוך לא מסתיים לעולם וגם אנשים בוגרים יותר חייבים להיות מודעים לעצם הבעיה ולהשתנות בהתאם לכך.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דב ויגיסר