אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

חולות אדומים


התמונה של אלי אשד
תאריך פרסום קודם: 
2004
פנחס שדה (1929-1994)
פנחס שדה (1929-1994). פנחס שדה, שהיה כותב סיפורי הקומיקס הקבוע והבלתי נלאה של "הארץ שלנו" במשך שנים רבות תחת השם "יריב אמציה", עסק רק לעיתים רחוקות מאוד בסיפורי מלחמה בכתיבתו. זאת למרות (ואולי בגלל) שהכיר את המלחמה ממקור ראשון בהיותו לוחם במלחמת העצמאות.

לרגל מלאת 31 שנה למלחמת יום הכיפורים 

סיפורי קומיקס מקוריים העוסקים בנושא המלחמה אינם נפוצים בעברית. רוב אלה הקיימים עוסקים במלחמת השחרור ובמלחמת ששת הימים. אך הקומיקס המלחמתי המקורי  המעולה מכולם הוא היחיד שעוסק במלחמת יום הכיפורים דווקא, ושמו "חולות אדומים", פרי עטו של הסופר הידוע פנחס שדה. 

פנחס שדה, שהיה כותב סיפורי הקומיקס הקבוע והבלתי נלאה של "הארץ שלנו" במשך שנים רבות תחת השם "יריב אמציה", עסק רק לעיתים רחוקות מאוד בסיפורי מלחמה בכתיבתו. זאת למרות (ואולי בגלל) שהכיר את המלחמה ממקור ראשון בהיותו לוחם במלחמת העצמאות.

דוגמאות יוצאות דופן לנושא זה מופיעות רק בסיפורי הקומיקס שלו ב"הארץ שלנו", בשלושה סיפורים שכל אחד מהם עוסק במלחמה אחרת.

הסיפור הראשון  "צוציק או סוד ארמונו של אסמעיל אל קאדאר",  שאיירה אלישבע נדל, הופיע ב"הארץ שלנו" כרך י"ג  ב-1963 ועסק בעלילות נער במלחמת העצמאות העוזר לכבוש כפר ערבי עוין. סיפור זה אינו ממיטב יצירתו הקומיקסאית של שדה. הקוראים נאלצו לחכות מעל לעשר שנים עד שזכו ליצירה מעניינת יותר פרי עטו בתחום זה.  

ב-1970 פורסם סיפורו המלחמתי השני של פנחס שדה, "שני חברים באש ובמים", אותו אייר דריאן .הסיפור גלל את הרפתקאות שני מילואימניקים (אחד מהם חובש כיפה) במלחמת ששת הימים. היה זה סיפור גבורה שגרתי שהדבר המעניין היחיד בו הוא שיתוף הפעולה בין החילוני והדתי כנגד האויב הערבי. 

סיפור הקומיקס המלחמתי המרשים מכל הוא "שירת הברבור" של פנחס שדה. היה זה הסיפור האחרון אותו כתב עבור "הארץ שלנו" בתחום זה, והוא ראה אור ב-1974 תחת השם "חולות אדומים".

סיפור זה היה הרביעי בסדרת סיפורים שעסקו בעלילות הסוכן החשאי הנועז יורם (דמות הנדמית בעיני כותב שורות אלה לשיקוף פנטסטי של פנחס שדה עצמו) וחברתו התיכוניסטית היפה רזיה. סיפורים אלה, אותם אייר גיורא רוטמן, המאייר המשובח ביותר של שדה, שכתב ואייר גם כמה סיפורי קומיקס משובחים שכתב בעצמו באותה התקופה (כמו "יוסקה מאיור", על קיבוצניק לוחם בתקופת קום המדינה, ו-"אבירי הכותל המערבי" על ימי מסע הצלב הראשון). רוטמן ידוע גם כמאייר של סדרת "חסמבה" מאת יגאל מוסינזון.

 

פרט עסיסי קטן - כשכתב שדה את הסיפורים היה שרוי בעיצומו של רומן סוער עם צעירה  מוכשרת  בשם חבצלת חבשוש. ב-1973 הוא פרסם את מכתביה אליו בספר שעורר סערה עקב אופיים הארוטי, בהתחשב בתקופה, של כמה מהמכתבים. היו גם שמועות (מבוססות ככל הנראה) ששדה כתב כמה מהמכתבים שנשלחו אליו מידיה, כביכול, בעצמו.

חבצלת חבשוש התאבדה ב-1984. הסופרת גיל הראבן פרסמה שנים מאוחר יותר רומן בשם "מוזה" (בהוצאת כתר, 1995)  שהתבסס על מערכת היחסים בין שדה וחבשוש, בו היא תיארה את הקשר בין נערה צעירה ומבריקה ובין סופר מזדקן המוצץ את לשד חייה ומביא להתאבדותה.

חבצלת חבשוש שימשה ככל הנראה דגם לדמותה של רזיה, חברתו התיכוניסטית של הגיבור יורם באותם סיפורים.

נקודה מעניינת נוספת בסיפורי סדרה זו היא שעלילותיה הפכו מציאותיות יותר מסיפור לסיפור. אולי לסופר נמאס כבר מהעלילות הפנטסטיות לחלוטין של סיפוריו עד לאותה העת, והוא ניסה להכניס בהם יותר עומק. הראשון בהם היה "מסתרי הדרקון האדום",  שהופיע בכרך כ"ג  1973. בסיפור זה נאבקים הסוכן החשאי יורם והנערה התיכוניסטית רזיה בארגון פשע טרוריסטי החוטף מדען ישראלי כדי להשתמש בהמצאה בקטריולוגית שלו על מנת לשלוט בעולם או להשמידו. זוהי עלילה סטנדרטית למדי בסיפורי הקומיקס הפנטסטיים של שדה עד אותה העת, אם כי היום, יש להודות, היא אינה נראית "מדעית בדיונית",  בניגוד לתקופה בה נכתבה.

הסיפור הבא, "הקופסה התורכית", גם הוא פורסם בכרך כ"ג, היה מציאותי מעט יותר, ובו נאבקים  יובל ורזיה במזימה לפגוע בביטחון המדינה באמצעות הברחת סמים.

הסיפור השלישי, "המסכה הצוחקת", כבר היה מציאותי ממש ולקוח מן "החיים האמיתיים", עד כמה שניתן לאמור זאת אודות סיפור קומיקס שפורסם במסגרת "הארץ שלנו". הוא עסק במאבק בין יורם וראש כנופיית נערים המתגלה במפתיע כאדם טוב ביסודו.  

הסיפור הרביעי והמסיים בסדרה "חולות אדומים" הוא המציאותי מכולם, פורסם ב-1974, ומהווה המשך ישיר ל- "המסכה הצוחקת". 

בסיפור זה מתגייסים יורם ומנהיג הכנופיה עזרא יחד לצבא במלחמת יום הכיפורים. לאחר קרב קשה הם נופלים בשבי המצרי אך מצליחים לברוח. לאחר מסע ארוך ומסוכן הם חוזרים לבסוף לישראל, אל חברותיהם.

סיפור זה חסר לחלוטין את ההתלהמות המובחנת במרבית סיפורי הקומיקס הישראלים העוסקים במלחמות ישראל. יותר מכל סיפור אחר, הוא מצליח להחדיר בקוראים את תחושת הפחד וחוסר האונים שחש האדם במלחמה ובמאבק כנגד האויב. האויב, בצורת קצין מצרי ואזרחים מצרים שונים, מוצג שם כאנושי ולא מפלצתי. 

למיטב ידיעתי זהו סיפור הקומיקס היחיד העוסק במלחמת יום הכיפורים, מלחמה שמאז לא עסקו בה יותר בתחום הקומיקס.  

לאחר "חולות אדומים" הסתיימה סדרת "יורם ורזיה", וכמוה גם הקריירה של שדה ככותב סיפורי קומיקס. אך מכל בחינה, סיפורו האחרון הוא גם אחד הטובים ביותר שלו בתחום הקומיקס. זהו גם סיפור הקומיקס המלחמתי הטוב והמציאותי ביותר שהופיע בעברית. רק סיפורי קומיקס ספורים העוסקים באופן כזה או אחר בנושא המלחמה הופיעו מאז בעברית, ואך לא אחד מהם מגיע בדרגת איכותו ובמידת המציאותיות שבו לסיפור הקומיקס האחרון של פנחס שדה

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת אלי אשד