אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

שיחות הראב"ע עם הצדוקים


תאריך פרסום קודם: 
2004
בית המקדש השני, איור מהמאה ה-19
בית המקדש השני, איור מהמאה ה-19

 פרק מתוך הספר "אמר אברהם המחבר" מאת ד"ר אברהם בן עזרא, בהוצאת "אקדמון"

 א. מבוא 

הצדוקים הם כת דתית בימי בית שני שהודתה רק בכתוב בתורה והכחישה דברי חכמים והלכותיהם. לפי גרסה אחת, אבות הצדוקים היו צדוק ובייתוס, תלמידיו של אנטיגנוס איש סוכו. לפי גרסה אחרת, כת הצדוקים הוקמה על ידי בניו של צדוק בן אחיטוב הכהן, שהיו כוהנים גדולים עד לימי החשמונאים. לאחר מכן עלו וירדו לסירוגין, אך בסופו של דבר לא נקלטו ביהדות שהקיאה אותם מתוכה.

בהמשך, גישת הצדוקים לא פסה מן היהדות, והקראים היו כת יהודית שנוסדה במאה השמינית בבבל על ידי ענן בן דוד הנשיא. הם נקראו קראים מפני שהאמינו והודו במקרא וכפרו בתורה שבעל-פה, ובשל כך היו בעימות מתמיד עם הזרם העיקרי של היהדות ובזמנים שונים נגררו אף לאנטישמיות. רס"ג וכפי שנראה בהמשך גם הראב"ע נלחמו בתורת הצדוקים/הקראים, וראו בהם טועים [גם תועים]. כשהראב"ע אומר "צדוקי", הוא מתכוון לצדוקי על פי אמונתו, הזהה לזו של הקראי, ואין הבדל ביניהם מבחינתו של הראב"ע, אף שבימיו - קראים היו, ולא צדוקים.

הראב"ע הביע התנגדות נמרצת לגישתם האמונית של הצדוקים, המתבססת על התורה שבכתב לבדה ומתכחשת לתורה שבעל-פה, והתנגדות זו עוברת כחוט השני בפירושו של האבן עזרא לתורה. הראב"ע כולל בפירושו הוכחות לוגיות לשלילת דרכם של הצדוקים, ומביא את בני-שיחו ובני-פלוגתא לגישתו אלה לידי סתירה עם עצמם, עד כדי הכרעה בין האמונה היהודית המושתתת על התורה שבעל פה לבין גישת הצדוקים.    

ב. ביעור אש ביום השבת 

בפירושו לפרשת "ויקהל" שבספר שמות, הראב"ע מספר כי נקרה בדרכו צדוקי, אשר לפי אמונתו אינו מקבל את דברי חז"ל ושם יהבו בתורה שבכתב בלבד, כפשוטה. הראב"ע זימן את הצדוקי לויכוח הלכתי, והצדוקי נעתר לאתגר. הצדוקי אוסר הדלקת נר שבת. להלן עיקרי השיחה שהתנהלה בין השניים, בשפה חופשית: 

הראב"ע:          "מי אסר להדליק הנר בליל השבת?"

הצדוקי:            "כתוב בתורה – לא תבערו אש".

הראב"ע:          "הרי הפסוק התייחס לאיסור הבערת אש רק ביום, ככתבו – לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת. ביום, ולא בלילה. ועוד, כתוב בויקרא פרק י"ב פסוק ג' וביום השמיני ימול בשר ערלתו – ואכן המילה היא ביום ולא בלילה".

הצדוקי:            "לא כן הדבר, כשכתוב יום, הכוונה היא גם ליום וגם לערב – ולראייה הפסוק מפרשת הבריאה – ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד".

הראב"ע:          "ובכן, לא כך הדבר: כתוב שם גם – ויקרא ה' לאור יום ולחושך קרא לילה, כך שיש הבדל ברור בין היום לבין הלילה".

הצדוקי:            "לא, כי יום הוא 24 שעות, מחזור שלם. למשל, יום הכיפורים שהוא יום אחד – לגביו נאמר בויקרא פרק כ"ג פסוק ל"ב – מערב עד ערב תשבתו שבתכם".

הראב"ע:          "באותו פסוק מדובר רק ביום הכיפורים, ולכן נאמר שבתכם בלשון יחיד, ולא שבתותיכם. רק לגבי יום הכיפורים היום הוא מערב עד ערב". 

בשלב זה השתבש הצדוקי, פרש מהויכוח לכמה ימים, וכעבור זמן מה חזר וטען טיעונים חדשים שנסמכו בפסוקים נוספים מהתורה ששוב נסתרו על ידי הראב"ע, על פי פסוקים אחרים.

הראב"ע סיכם את הויכוח וטען: 

                        "רק פירוש יום על שני דרכים: האחד, ביום ובלילה. והשני, זמן ועת,

                        כמו – והיה ביום ההוא [ישעיהו י"ז ד']. ... והזכרתי אלה הדברים

                        בעבור שיוכל האדם המבין לפרש הכתובים לטעמים רבים. על כן אנחנו

                        צריכים בדברי כל המצוות לקבלה ומסורת, ותורה שבעל פה". 

[המעיין מופנה לספר בראשית, פרשת נוח, פרק ז' פסוק י"ב, שם כתוב: "ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה", ובהמשך באותו פרק, פסוק י"ז בו כתוב: "ויהי המבול ארבעים יום על הארץ.....". לאמור, יום הוא מפורש בשתי דרכים]. 

ג. האם האליה אסורה מן התורה 

בפירוש הראב"ע לפרשת "צו" מתואר דו-שיח שניהל הראב"ע עם צדוקי. על פי אמונת הצדוקים, האליה אסורה מן התורה. [לפי מילון "אבן שושן" אליה (נ) = זנב שמן של כבשה. ככלל, אליה משולה לחלק טוב ואיכותי, ומכאן הביטוי "אליה וקוץ בה" – דבר משופר שיש בו פגם].  

בפסוק ג' פרק ז' ויקרא, [פרשת צו] כתוב:

            ".....את האליה ואת החלב המכסה את הקרב".

 לאמור, נראה לפי פסוק זה כי החלב אינו האליה.

 בפסוק ט' פרק ג' ויקרא, [פרשת ויקרא] כתוב:

            "והקריב מזבח השלמים אשה לה', חלבו האליה תמימה לעומת העצה יסירנה..."

 והראב"ע מפרש:

"חלבו האליה תמימה – טעמו כאשר הוא, שאליה תקרא חלב, ותעו הצדוקים, כאשר אפרש לך בפרשה השנית, גם תעה הגאון, שאמר כי הוא חלבו והאליה, כי מדקדוק הלשון לא יתכן, כי יהיה ראוי להיות חלבו ואלייתו, או החלב והאליה".

לאמור, הראב"ע מפרש כי החלב הוא האליה. הגאון טעה בכך שפירש כי חסרה האות ו' וצריך להיות "חלבו והאליה", ואילו טעות הצדוקים היא במובן אחר, כפי שיומחש בהמשך.

כה מספר הראב"ע:  

            "ופעם אחת בא אלי צדוקי אחד, ושאלני אם האליה אסורה מן התורה".

 מכאן ואילך התנהל הויכוח ביניהם:

 הראב"ע משיב: "אמנם האליה נקראת בפסוק ט' של פרק ג' ויקרא 'חלב', וחלב אסור, אך

                        חכמינו התירו את האליה".

הצדוקי:            "כדבריך החלב הוא אליה, וחלב אסור מן התורה – הרי כתוב: חוקת עולם

                        לדורותיכם בכל מושבותיכם כל חלב וכל דם לא תאכלו [ויקרא י"ז ג']".

הראב"ע:          "פסוק זה מתייחס רק לשלמים, והמלים חוקת עולם לדורותיכם אינן הוכחה

                        שהחלב אסור בכל מושבות ישראל בכל הדורות, כי הרי גם על לחם כתוב

כך בפסוק י"ד פרק כ"ג ספר ויקרא – אף שברור כי מדובר שם לגבי פסח בלבד".

הצדוקי:            "בפסוק כ"ג פרק ז' בספר ויקרא כתוב לגבי חול – כל חלב שור וכשב ועז

                        לא תאכלו, לפיכך החלב אסור מן התורה".

הראב"ע:          "בהמשך הדברים יש איסור על מאכל חלב נבלה וחלב טריפה, מבלי להזכיר איסור דם נבלה וטריפה. אמנם היה צריך להדגיש איסור חלב,  לבל יחשבו כי רק חלב קרבן אסור וחלב נבלה וטריפה מותר.  ולא הוזכר הדם, כי ידוע שהדם אסור ואינו טעון אזהרה נוספת.  מכאן ראייה – שהדם אסור מן התורה, ואילו החלב – רק לעניין השלמים אסור מן התורה".

משהוכיח הראב"ע לצדוקי כי אם מסתמכים רק על הפשט מגיעים על דרך ההיגיון לסתירות שאין ליישבן, ולכן אין לפרש את התורה רק על פי הפשט, תם הדיון, וכדברי הראב"ע –

"אז פקח הצדוקי עיניו, ופצה בשפתיו שבועה שלא יסמוך על דעתו בפירוש המצוות, רק ישען על העתקת הפירושים",

 שהיא, כמובן, מסורת חז"ל.         

ד. עין תחת עין 

בספר שמות פרק כ"א פסוק כ"ד [פרשת משפטים] מופיעה בחדות הלשון הקביעה של העונש על כל פגיעה גופנית –

             "עין תחת עין שן תחת שן יד תחת יד רגל תחת רגל".

 הפרשנים ברובם מפרשים על סמך חז"ל כי בממון מדובר, ולא יעלה על הדעת, לדוגמא, לכרות ידו של הפוגע בפועל, גם אם זו החבלה אשר ביצע ברעהו. הראב"ע בפירושו שם מביא את פירושו של רב סעדיה גאון לפסוק זה אותו הוא מקבל, ואומר:

 "עין, אמר רב סעדיה, לא נוכל לפרש זה הפסוק כמשמעו. כי אם האדם הכה עין חברו, וסרה שלישית אור עיניו, איך יתכן שיוכה מכה כזאת בלי תוספת או מגרעת.

אולי יחשיך אור עיניו כולו. ויותר קשה הכווייה והפצע והחבורה, כי אם היו במקום מסוכן, אולי ימות, ואין הדעת סובלת".

בהמשך מתאר הראב"ע שיחה שהייתה לרס"ג עם הקראי בן זוטא, ולהלן פרטיה בשפה חופשית:                       

בן זוטא:           "איך אפשר לפרש שהדין הוא בממון ולא בביצוע הפגיעה בפועל, הרי כתוב בספר ויקרא פרק כ"ד פסוק כ' –

                        "שבר תחת שבר עין תחת עין שן תחת שן כאשר ייתן מום באדם כן יינתן בו".                 

רס"ג:               "ה-ב' [במילה: בו] אפשר להחליפה עם על ואז הפסוק לא יהיה יינתן בו, אלא יינתן עליו עונש".

בן זוטא:           "והרי עוד כתוב שם, בפסוק י"ט, כך:

                        "ואיש כי ייתן מום בעמיתו, כאשר עשה כן ייעשה לו".

רס"ג:               "הנה שמשון אמר, כאשר עשו לי כן עשיתי להם [שופטים ט"ו י"א], ושמשון לא לקח נשותיהם ונתן לאחרים, רק גמולם השיב להם".

 [שמשון לקח אישה פלשתית ובבואו אליה - עצרו אביה מלהיכנס לחדרה, ואמר לו כי

הוא נתנה לאיש אחר. ברוב כעסו שמשון לכד 300 שועלים, קשר לזנבותיהם לפידים

ושילחם בשדות פלשתים להבעירם. על כך אמר: "כאשר עשו לי כן עשיתי להם"].

 בן זוטא:           "איך אפשר לפרש כי הגמול הוא בממון, אם יהיה המכה עני – מה יהיה עונשו?"

רס"ג:               "אם עיוור יעוור עינו של פיקח – מה יהיה עונשו? העני יתכן שיעשיר וישלם, אך העיוור לא יוכל לשלם לעולם. ולפיכך הכלל הוא שלא נוכל לפרש על דרך מצוות התורה פירוש שלם, אם לא נסמוך על דברי חז"ל".       

 זו, כמובן, מסקנתו של הראב"ע.

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת אברהם בן-עזרא