אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

פסיכו לא מת


התמונה של אלי אשד
תאריך פרסום קודם: 
2003
מחבר: 
אלי אשד
פסיכו לא מת
פסיכו לא מת. עד היום יש ויכוח אם אכן לי צולמה בסצינה הרצח במקלחת או שכפילה הוצבה במקומה. לי בכל אופן טענה כל חייה בעקשנות שהיא עצמה היתה המצולמת בעירום באותה סצינה.

היא לא שמעה את חריקת הדלת בהיפתחה, וגם לא את טיפוף הרגלים. כאשר הוילון המפריד בין המקלחת לחדר הוסט לצדדים, ניתזו המים לכל הצדדים. רק אז הבחינה במתרחש. ראתה קלסתר פנים המציץ מתוך הוילון המוסט במקצת, קלסתר שנראה לה כמסכה המרחפת באוויר צעיף כיסה את השערות, והעיניים היו חסרות כל תחושה אנושית. אלא שזאת לא הייתה מסכה. לא יתכן שזאת מסכה. העור היה לבנוני מאבקת איפור צחורה, ושני כתמים אדומים וגדולים כיסו את הלחיים. זאת לא הייתה מסכה. היו אלה פניה של אישה זקנה ומטורפת. מרי חפצה לצווח. אלא שבאותו רגע הוסטו הוילונות עוד קצת, ויד הופיעה לנגד עיניה, ובכף היד –חלף של קצבים. כעבור שניות ספורות קטע החלף הזה את הצווחה שעמדה לפרוץ מגרונה. ושסע את צווארה. ( מתוך "פסיכו" מאת רוברט בלוך תרגם יהודה הראל )

לפני כמה ימים נפטרה השחקנית ההוליוודית ג'נט לי. הגברת לי זכורה כמי ששיחקה בסרטים קלאסיים כמו "השליח ממנצ'וריה" (שלאחרונה נעשתה לו גרסה חדשה ומודרנית) וכאמה של השחקנית ג'ימי לי קרטיס. אך יותר מכל היא זכורה ככוכבת של אחד הסרטים המפורסמים ביותר בתולדות הקולנוע, סרט שיצר ז'אנר שלם ושינה למעשה את הדרך שבה אנחנו רואים סרטים, "פסיכו" סרטו המפורסם ביותר של במאי סרטי המתח המפורסם והמצליח מכולם אלפרד היצ'קוק שנוצר ב-1960. היום סרט זה נמנה בכל רשימה של הסרטים המעולים ביותר שנוצרו אי פעם ולרוב כסרט האימה הטוב ביותר של כל הזמנים (אם כי יש שמעדיפים דווקא את סרטו הבא של היצ'קוק "הציפורים" והויכוח בין חובבי שני הסרטים נמשך וספק אם יגיע אי פעם להכרעה).

פסיכו הוא הסרט שהכניס לקולנוע את הרוצח הסדרתי המטורף ואת התודעה האנושית הפסיכוטית כיצורים המפחידים והסיוטיים מכולם הרבה יותר מערפדים ומפלצות שנוצרו במעבדה דווקא בגלל שהם כל כך מציאותיים.

הסרט צולם בשחור לבן מאחר שהבמאי אלפרד היצ'קוק האמין שהוא יהיה מזעזע מדי עבור הקהל בצבעים הסרט הפך לסרט בשחור לבן המצליח ביותר בתולדות הקולנוע. פסיכו עסק ברוצח סידרתי בשם נורמן בייטס (אנתוני פרקינס) המנהל מוטל וקשרים קרובים מאוד אך עם זאת גם בלתי ברורים עם אימו, כפי שמסתבר מסופו המזעזע של הסרט, המתה. האם פוחלצה לפני שנים אך שרדה כחלק רצחני בתודעתו המפוצלת של בייטס שנראה כגבר ביישן וחביב אך יכול לההפך בהרף עין לרוצח מטורף.

היה זה הסרט הראשון אי פעם שבו הכוכבת ג'נט לי נהרגה להפתעת הקהל כבר באמצע הסרט בידי הרוצח כאשר היא ערומה במקלחת בסצינה המפורסמת ביותר בהשתתפותה. הייתה זאת הפעם הראשונה שבה הוצגה בסרט הוליוודי אישה רק בחזייה. על מנת לשמור את הסוף בסוד קנה היצ'קוק כמה אלפי עותקים של הספר בניסיון כושל להשאיר את המסתורין חבוי מהציבור ואף דרש מבעלי בתי הקולנוע לאסור על צופים להיכנס אחרי תחילת הסרט שמה יחמיצו את העובדה שהכוכבת נרצחת דקות לא רבות לאחר תחילתו.

עד היום יש ויכוח אם אכן לי צולמה בסצינה הרצח במקלחת או שכפילה הוצבה במקומה. לי בכל אופן טענה כל חייה בעקשנות שהיא עצמה היתה המצולמת בעירום באותה סצינה. מה שברור הוא שאנתוני פרקינס שגילם את הרוצח הסידרתי 'נורמן בייטס' כלל לא השתתף באותה הסצינה שהייתה מורכבת כולה מחיתוכים של עריכה ולא ראו בה כלל את הסכין שעימו נרצחת לי או את פצעיה מההריגה, הכל היה בדמיונם של הצופים. אם זאת בניגוד לשמועות היצ'קוק לא גרם למים של המקלחת להיהפך קרים כקרח בעת התחלת הצילומים כדי להגדיל את הזעזוע של המצולמת לי או כפילתה.

הסרט אכן גרם לזעזוע עצום אצל צופיו ואפילו ישנם סיפורים על נערות שסירבו לקחת מקלחות אחרי שצפו בסרט. למהדורה העברית של הספר צורפה הודעה חסרת תקדים בעברית "אזהרה : אין לקרוא בספר הזה בלילה במיוחד עם הקורא נמצא לבדו. רק לא בלילה!".

הסרט התבסס על ספר של מחבר סיפורי אימה ידוע רוברט בלוך שהיה בין הראשונים שנטשו בסיפורי האימה שלהם את השדים, הערפדים, אנשי הזאב והמפלצות השונות מעולמות אחרים שהיו מקובלים אז וחיפשו את הזוועה הקיימת במוח האנושי. לפני פסיכו הוא התפרסם במיוחד כסופר מדע בדיוני ומחבר סיפורים על יצורים ואלים מפלצתיים מעולמות ומדיומים אחרים שהתבססו על הרעיונות של סופר האימה המפורסם ה.פ.לאבקראפט שהיה ידיד טוב שלו ואף מופיע לא פעם כדמות בסיפוריו של בלוך כמו בסיפור שיצר על הרוצח הסדרתי מהמאה ה-19 ג'ק המרטש שאותו תיאר כבן אלמוות הממשיך להתקיים עד זמננו. סיפור זה הפך לתסכית רדיו מפורסם "שלכם בברכה - ג'ק המרטש" שהושמע גם בעברית. שנים לאחר מכן שימש כבסיס לתסריט שאותו כתב בלוך עבור סדרת "מסע בין כוכבים" שבו צוות האנטרפרייז נתקלת ברוחו של ג'ק המרטש המתגלה כישות חייזרית מפחידה וצמאת דם. בלוך חזר שוב לנושא בסיפור בשם "צעצוע לז'ולייט" עבור האנתולוגיה המפורסמת בעריכת הרלאן אליסון "חזיונות מסוכנים" שבה תיאר את ג'ק המרטש מבצע מסע בזמן לעתיד הרחוק וסדיסטי. עורך האנתולוגיה הרלאן אליסון התרשם כל כך מהסיפור עד שכתב לו המשך שבו מתגלה שג'ק עם כל טירופו אינו אכזרי כל כך כמו תושבי העתיד ההדוניסטיים והמשועממים, משל אכזרי על החברה המודרנית. שני הסיפורים תורגמו לאחרונה לעברית במסגרת מהדורה של "חזיונות מסוכנים".

אך בלוך התפרסם לא פחות גם על סיפורי מתח שבמרכזם עמדו לא ישויות חיזריות מסוכנות אלא אנשים בשר ודם בעלי יצרים אפלים ומפחידים . בשנות השישים תורגמו לעברית שניים מספרים אלה. "הפחד" ( 1962 תורגם ב-1963 בידי מירון אוריאל) שמתאר חונקת רצחנית שפועלת בשם האלה ההודית צמאת הדם קאלי בארה"ב המודרנית ואת הספר "מקוף המוות" (במקור 1960 בתרגום חיים לב, 1965) ספר מתח שיגרתי יותר על פושע יפה תואר המתכנן מזימה רצחנית. לעברית תורגמו גם כמה מסיפורי המד"ב ופנטזיה שלו במגזין פנטזיה 2000 (הסיפור "המצלמה אינה משקרת" בגיליון מספר 2 מתאר מצלמה בעלת כוחות מדהימים המסוגלת לחזות את העתיד בצילומיה) ובקובץ הסיפורים "מודל ראשון". אבל אף אחד מהם אינו מפורסם כמו ספרו פסיכו (תורגם לעברית ב-1961 בידי יהודה הראל).

ב"פסיכו" הסתמך בלוך הפעם לא על אירוע מרוחק מהמאה ה-19 אלא על פרשה אמיתית שהתרחשה רק כמה שנים קודם לכתיבת הספר ב-1959: רוצח בשם אד גיין שב-1957 המשטרה גילתה שהוא רצח ופחלץ שלוש נשים ולאחר מכן עשה שימוש בחלקים שונים של גופותיהן כמו גם מגופות מרובות שאותן חפר והוציא מקברים על מנת ליצור חפצים שונים ומשונים בביתו. למשל חלוק שנוצר מחלקי גוף אדם גולגלות, חגורה שנוצרה מפיטמות, מנורות שנוצרו מעור אדם, לב אדם וגם חדק משומר בדקדקנות שהשתייך לאימו המתה של גיין. עוד חלקים אחרים נמצאו במקרר. נראה גיין לא שימר את כל חלקי הגופות אלא גם אכל אותם.

ספרו של בלוך שימש כבסיס לסדרה שלמה של סרטי פסיכו שלו נוצרו לא פחות מ-4 המשכים שאחד מהם אמור היה לשמש כפיילוט לסדרת טלוויזיה! האחרון בהם תיאר כיצד הפך בייטס למטורף בילדותו. הסופר המקורי רוברט בלוך יצר מצידו שני ספרי המשך משלו ללא קשר לסרטים שהיוו בעיקר התקפות סאטיריות מרושעות על הוליווד ועל הדרך שבה מסחרה את הסיפור של נורמן בייטס. בספר השלישי והאחרון תיאר כיצד הופכים את ביתו של בייטס לפארק שעשועים על נושא רוצחים סדרתיים.

דומה היה שבכך נאמר כל מה שאפשר היה להאמר על הרוצח של פסיכו אולם הוליווד לא הסתפקה בכך וב-1998 נוצר סרט נוסף בשם "פסיכו" שפשוט היה חזרה מדויקת ודקדקנית תמונה אחרי תמונה על הסרט המקורי ללא שום פרשנות חדשה של הבמאי שהקפיד לשמור על נאמנות מוחלטת לסרט המקורי למרות שזה בהחלט לא היה זקוק לכך והדבר עורר תהיות רבות לגבי יכולתה של הוליווד לחדש.

פסיכו פוגש את הגולם

אולם גם בכך לא ניתנה לרוחו של אד גיין, אותו רוצח מטורף (הוא נפטר בבית חולים לחולי נפש), מנוחה בגהינום. דמותו שימשה כבסיס לסרט אימה מפורסם נוסף בשם ה"מנסרים מטקסס" מאת הבמאי טוב הופר. הסרט מתאר משפחת קניבלים רצחניים שטובחים את כל מי שמגיע לסביבתם. גם סרט זה שימש בסיס ל-4 סרטי המשך כמו גם למקדימון שתיאר כיצד הם הפכו למה שהם הפכו וגם שם הסרט שהאחרון שנוצר בסדרה זאת עד כה לסרט שהיה בגדר יצירה מחדש של הסרט המקורי!

גיין שימש גם כבסיס לדמות הרוצח הסדרתי "בופלו ביל". בסרט האימה המפורסם ביותר של זמננו - "שתיקת הכבשים" בכיכובה של ג'ודי פוסטר מתגלה רוצח מסוג שונה - חניבעל לקטר שגם הוא הפך לדמות פולחן. הוא היה גם המודל לדמות הרוצח הסידרתי בספר הראשון בסדרה זאת "הדרקון האדום" ושימש כבסיס לכמה סרטי אימה ידועים פחות. חניבעל לקטר אף שימש כדמות מודל לרוצח בסרט אימה בריטי בשנות השישים על שיבתו לתחייה של הגולם, אותו יצור מלאכותי שנוצר בידי רב. על דמותו של ג'ין נוצרו אפילו להיטים מוזיקליים שאחד מהם נקרא "מאמי האם אני יכול ללכת להרוג הלילה ?".

ג'נט לי נפטרה אבל יש לה יורשת: בתה לי ג'ימי לי קרטיס שהפכה גם היא לאיקון של סרטי אימה אחרי שכיכבה בסרט אימה בשם "ליל המסכות" על רוצח סדרתי שרוצח עוד מילדותו. סדרה שמלאה בהתייחסויות לסרט "פסיכו" (למשל בשם הפסיכיאטר הרודף אחרי הרוצח שהוא זהה לשם גיבור הסרט פסיכו ) שגם הוא מצידו יצר כשבעה המשכים. והיא שיחקה עם אימה בפסיכו 2 בזמן שהאם מצידה החזירה לה כשהופיעה באחד מסרטי ליל המסכות. ההבדל הגדול בין הדמות שאותה משחקת הבת לזו של האם היא שקרטיס אינה משחקת דמות אישה פאסיבית שכל תפקידה הוא להירצח בצריחות אלא כמי שמסוגלת לעמוד על שלה כנגד הרוצח הסדרתי הנראה כבלתי ניתן להריגה ואף לחסלו ( לפחות לכאורה ). כל זאת בהתאם לדרישות זמננו הפמיניסטיים יותר.

בימים אלה עובדים על הסרט התשיעי בסדרת ליל המסכות. לפסיכו ולג'נט לי יש ממשיכים.

..בחלומה ראתה גבר מרושע רוצח של ממש, שהיה מציץ מבעל לכותל לוגם מהטיפה המרה. הוא האמין בכל מיני שטויות שאין בהן שום יסוד. אך מה שגרוע מכל הרי הוא היה אחראי למותן של שתי נפשות חפות מכל פשע.... היא ידעה כל מה שכרוך בשני הפשעים האלה, ולכן לא ניסתה לשכוח כלל את פרטיהם מפני שהיא נוכחה במקום הפשע בשעת ביצועו והשקיפה על המתרחש. למעשה היה זה הגבר המרושע שרצח ,אלא שאחר כך ,הוא ניסה להטיל עליה את האשם. אימא רצחה אותם ! כך הוא טען ,אך זה היה שקר. כיצד יכלה לרצוח אותם אם לא הייתה אלא משקיפה מן הצד ? כיצד רצחה אותם, אם למעשה לא יכלה למוש ממקומה, אם העמידה פנים שאינה אלא גוויה חסרת חיים, גוויה חנוטה ונוקשה, שלא יכלה לפגוע או להפגע, ולא נועד לה אלא תפקיד אחד ויחיד –להתקיים לנצח נצחים? היא ידעה בעליל, שאיש לא יאמין לגבר המרושע. לכן הוא מת עכשיו. מת ולא יקום עוד... רק היא נותרה עלי אדמות רק היא הייתה במציאות. ( מתוך הסיום לפסיכו מאת רוברט בלוך )

קישורים:

ג'נט לי בויקיפדיה

פטירתה של ג'נט לי

סקירה על בלוך

עוד סקירה

סרטי פסיכו

על הסרט פסיכו

כל מה שרצית לדעת על פסיכו

סדרת סרטי פסיכו

סרטי הסדרה

האתר של בלוך

רשימת ספרי בלוך

אתר על אד גיין

שתיקת הכבשים

התסכית של בלוך על ג'ק המרטש בעברית

בחזרה לג'ק המרטש

הציפורים של היצ'קוק

שליחי האלה קאלי

חזיונות מסוכנים של הרלאן אליסון

היצ'קוק / טריפו

תגובות

פסיכו

מטורף שזה על מישהו אמיתי
המציאות עולה על כל דמיון

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת אלי אשד