פורנוגרפיה ודמוקרטיה: קונפליקט, מתחים והדדיות


התמונה של איתן גוטמן
599 צפיות

מחבר: 

איתן גוטמן

תמונה

פורנוגרפיה ודמוקרטיה: קונפליקט, מתחים והדדיות
פורנוגרפיה ודמוקרטיה: קונפליקט, מתחים והדדיות

מבוא

פורנוגרפיה ודמוקרטיה נראים, לכאורה, נושאים שאינם קשורים זה בזה. בעוד שהאחד מעורר גיחוך במקרה הטוב ותגובות פחות נעימות במקרה הרע, הרי שעל חשיבותו של הנושא השני ועל תרומתו להתפתחות החברה האנושית כמעט ואין עוררין בעולם המערבי. אך האומנם אין ביניהם קשר?

מכירות שלושת המגזינים הגדולים פלייבוי, פנטהאוז והאסלר הגיעו ליותר מ-9 מליון עותקים בחודש בשנת 1989. ב-1978 עלו קוראי פנטהאוז ופלייבוי במספרם על קוראי העיתונים הנמכרים ביותר בארצות הברית, טיים וניוזוויק.

לאורך ההיסטוריה של הדמוקרטיה ניצח תמיד הוויכוח על חופש הביטוי והעיסוק, ובמקום בו התעורר הוויכוח הזה הייתה הפורנוגרפיה חלק מן המאבק .

הדיון שהתקיים במדינות ועסק בנושא התרת הפורנוגרפיה הוא בין הנושאים הרחבים והפעילים ביותר בתחום. החל מגבולות חופש הביטוי והעיסוק, המשך בחופש האמונה הדתית או, לחילופין, ההפרדה בין הדת למדינה, שאלות בנושא שוויון זכויות הנשים והפמיניזם, ועוד.

הפורנוגרפיה, אם כן, למרבה ההפתעה, קשורה קשר עמוק בהווייתה של הדמוקרטיה. כל הדיונים הללו קשורים בטבורם בנושא הדמוקרטיה ומהווים חלק חיוני מכל מערכת שכזו. דמוקרטיה, אם היא חפצה להמשיך ולהתקיים, מחייבת מתן חופש ביטוי נרחב גם לדברים שהקהילה עשויה לא לאהוב לראות, ולאפשר לחבריה לעסוק במקצועות אותם בחרו לעצמם. הפורנוגרפיה נוגעת גם בנושאי מגדר, מוסר של המדינה, פשע, חוקה ויחסים בין המינים, אולם כל אלה יוכלו להתבצע רק לאחר דיון אמיתי בין המדינה לבין עצמה בנושא הגבולות אותם היא מציבה לעצמה.

המאמר יבחן את השאלות הללו, את הקשר שבין הפורנוגרפיה לבין הדמוקרטיה. דרך הגדרת המושג וגלגוליו ההיסטוריים והתרבותיים, בחינת מתנגדיו העיקריים - הפמיניזם ונציגי הציבור הדתי. דעתו האישית של כותב המאמר תוצג רק עם סיומו, בו אביע אף אני את דעתי בנושא ובוויכוח אודותיו המתקיים בישראל.

פורנוגרפיה מהי?

לפני שניתן יהיה בכלל לדבר על הפורנוגרפיה ועל מערכת יחסיה עם הדמוקרטיה יש תחילה להסביר את המושג. שכן, מסתבר כי לפורנוגרפיה הגדרות רבות ופנים שונות וכמעט שמעולם לא הוגדרה טרם החל המאה העשרים . רק הדיון המתקיים בבג"ץ הישראלי בעתירתה של חברת פליי.טי.וי מעיד על חוסר היכולת להגדיר את הפורנוגרפיה. החברה טוענת שאינה כפופה לחוק האוסר שידורי פורנוגרפיה, שכן היא משדרת ארוטיקה. האם קיים הבדל, לפיכך, בין פורנוגרפיה לארוטיקה, ואם כן, מהו? או שמא אלה צדדים שונים לאותו המטבע? אולם לפני כן, כמה עובדות מספריות הנוגעות לפורנוגרפיה :

1. ענף הפורנוגרפיה "מגלגל" 8 מיליארד דולר בשנה בארצות הברית, מה שהופך אותו לאחד מענפי הפשע הגדולים

ביותר, בשורה אחת עם פשיעה הקשורה בסמים ופשעים הקשורים בבעלי חיים1 .

2. 3 מיליארד דולר מהסכום הנ"ל מופנים לתחום סרטי הווידאו למבוגרים בלבד2 .

3. מכירות שלושת המגזינים הגדולים פלייבוי, פנטהאוז והאסלר הגיעו ליותר מ-9 מליון עותקים בחודש בשנת 19893.

4. פירוש המילה פורנוגרפיה היא 'תאור זנות' ביוונית עתיקה, להבדיל מארוטיקה שפרושה אהבה.

5. מספר האתרים הרב ביותר העולים בחיפוש אודות נושא אחד ברשת האינטרנט הוא פורנוגרפיה ומין.

6. תעשיית הפורנוגרפיה בארצות הברית מונה 165,000 עובדים, לא כולל השחקנים והשחקניות4.

7. ב-1978 עלו קוראי פנטהאוז ופלייבוי במספרם על קוראי העיתונים הנמכרים ביותר בארצות הברית, טיים וניוזוויק[5].

מהי, אם כן, פורנוגרפיה, ואיך מבדילים בינה לבין ארוטיקה, אם בכלל? למרבה ההפתעה, פורנוגרפיה לא הוגדרה מעולם, כאמור, שכן זו התקיימה תמיד בהסתר, במחתרת, ורק צורכם של נציגי החוק במאה העשרים לדעת מהו אותו הדבר שעליהם לחפש הביאה את הממסד לנסות ולהגדיר מהי פורנוגרפיה.

גם כאן הייתה הדרך ארוכה6. מאחר והמין, הארוטיקה והפורנוגרפיה שלובים זה בזה, ההבדלים ביניהם נראים דקים והטשטוש גדול. איש מאיתנו אינו רואה יצירות אמנות בנות מאות שנים בהן מצויירות נשים עירומות מתקופת הרנסנס כפורנוגרפיה, וגם ספריהם של מדריכי מין למיניהם אינם נתפסים כחומר פורנוגרפי. מהי, אם כן, פורנוגרפיה?

בת שבע. רמברנדט. 1657. איש מאיתנו אינו רואה יצירות אמנות בנות מאות שנים בהן מצויירות נשים עירומות מתקופת הרנסנס כפורנוגרפיה, וגם ספריהם של מדריכי מין למיניהם אינם נתפסים כחומר פורנוגרפי. מהי, אם כן, פורנוגרפיה?

שופטי בית המשפט האמריקני הגדיר פורנוגרפיה כ-"אני לא יודע מה זה אך כשאראה אותה אני אדע מהי". זוהי, כמובן, אינה הגדרה ברת יישום לצורך מאמר זה.בתחילת שנות ה- 60 בלבלו, אכן, רוב הכותבים, בין המושגים ארוטיקה, פורנוגרפיה ומיניות. בין הראשונים שניסה לעשות סדר במושגים השונים היה מורס פקהאם, שהגדיר פורנוגרפיה כ-"הצגת איברי מין אנושיים, באופן מילולי או חזותי, במצב של גירוי"7. אולם הגדרה זו חסרה במקצת, ואינה מסייעת למחוקק לתפוס את הפורנוגרפיה. היא רחבה מדי ומשאירה מקום לדברים רבים מדי להיכלל בתוכה. הגדרה זו תכניס גם ספרי הדרכה מינית לקטגוריית הפורנוגרפיה, שלא לדבר על יצירות אמנות ישנות וחדשות. הבעיה בהגדרה, אם כן, אינה ב-"מה מראים" (מה שמשיב אותנו לאותה הגדרה של פקהאם), אלא הקשר המראה.

פורנוגרפיה היא יותר מהאיברים המוצגים או המין הבוטה, הגורם לחלקינו הרגשה לא נעימה. פורנוגרפיה מאופיינת בכללים מסוימים, אחד מהם הוא חוסר אמת במובנים מסוימים. בפורנוגרפיה מבוצע המין ללא הגיון בסדר הפעולות המיני, ללא מעגל הגירוי במישור הארוטי המוביל למגע המיני עצמו ולבסוף אל סיומו. בפורנוגרפיה כל הפעולות הללו משתבשות תוך שינוי ההתחלה והתנוחות, שותפים והפתחים בהם נכנסים המשתתפים. בכך מעוותת הפורנוגרפיה את החיים האמיתיים תוך כדי שהיא מתיימרת להראות אותם8.

עיוות נוסף של הפורנוגרפיה הוא בשינוי הזמן והמרחב המשמשים כרקע חסר חשיבות. השחקנים והמשתתפים אינם מגיבים לסביבה בה הם נמצאים. המין ביניהם פשוט קורה, ללא בעיות ארוכות טווח וללא הגיון. יתירה מזאת, המרכיבים הפסיכולוגיים והחברתיים הקשורים במיניות פשוט אינם קיימים בפורנוגרפיה. כל טקסי המיניות האנושית פשוט אינם קיימים: החיזור,הפיתוי והסירוב פשוט אינם קיימים. הפעולות נעשות גם ללא התחשבות בהיגיינה או באמצעי המניעה9, בהם לא עושים המשתתפים כל שימוש. הפורנוגרפיה היא, אם כן, לא רק הפעולות המיניות עצמן אלא אף ההקשר בו הן נעשות, או ליתר דיוק חוסר ההקשר בו נעשות פעולות אלו. מה יש, אם כן, בפורנוגרפיה, ומה מייחד אותה מתחומים אחרים? הפורנוגרפיה היא תיעוד פעולות מיניות בצורה אקראית, דחוסה וכאוטית, בהן לוקחים חלק משתתפים רבים ככל שיהיו, המתעדות חדירה למרבית הפתחים בגוף האנושי. העלילה היא מינית ותו לא, ללא התייחסות לזמן, מקום או אסתטיקה, כל זאת על חשבון הדגשת תכנים אחרים בעלילה10 . הגדרה זו מבוססת על הגדרתה של ביאטריס פאוסט, בה אעשה שימוש לאורך העבודה כהגדרה לפורנוגרפיה.

ההיסטוריה של הפורנוגרפיה

אוגוסטינוס הקדוש מהיפו (354-430). ציור מאת ויטוריו קרפריסיו.

לפורנוגרפיה, מסתבר, היסטוריה ארוכה כמעט כמו זו של המין האנושי. המיניות האנושית תועדה תמיד לאורך ההיסטוריה, החל מתמונות העירום על הכדים ביוון וברומא, שם תועדו גברים ונשים עירומים כביטוי ליופי והערצה.

עם תחילתה של הנצרות ועלייתה לכוח, עם נפילת האימפריה הרומאית, החלה ההתייחסות למין ולמיניות משתנה. המין נתפס כעת כמקור החטא, הגורם שהביא לגירושו של האדם הראשון מגן העדן. תפיסה מוסרית זו באה לשמש חלופה למוסר הרומאי המשוחרר. למעשה, עם השינוי בתפיסת האדם, שהפך מיצור טוב לחוטא פוטנציאלי, השתנתה הגישה למין וזה הפך לדבר מתועב. בכתביו של אוגוסטינוס הקדוש ההתייחסות למין ולאישה היא שלילית ביותר. אוגוסטינוס מחלק את בני האדם לשניים - מיעוט אוהבי האל והרוב המכריע - אוהבי הבשר. בני האדם הינם בעלי תאוות בלתי נשלטות, בעיקר בכל הנוגע למין. על כן מנסה הנצרות בימי הביניים למחוק את המיניות, פשוטו כמשמעו. המיניות תשמש לרבייה, וגם זאת אך ורק על מנת למנוע היכחדות. כאשר המיניות הפכה ללא חוקית, החלה הפורנוגרפיה ממלאת את החלל שנוצר בתרשימים גסים של מין ועירום, במחתרת כמעט. לאורך כל ימי הביניים נתפשה המיניות כחטא, והתייחסות המוסדות הייתה בהתאם.

היחס למין לא השתנה לאורך כל תקופה זו, עד תקופת הרנסנס, בה הוצג גוף האישה כביטוי ליופי אלוהי בציוריהם של רבים מן האומנים בני התקופה. עירום ומין זכו לעדנה נוספת, עד ימיה של המלכה ויקטוריה בבריטניה, שהוציאה מספר חוקים האוסרים על פרסומים מיניים. דווקא תחת איסור זה פרח ועלה אחד העיתונים הארוטיים ביותר,"הפנינה" the pearl , שפרסם סיפורים ושירים ארוטיים רבים במחתרת.

העירום והמיניות פורצים מחדש עם המצאת הקולנוע, ושנתיים לאחר המצאתו מתפשטת אישה לראשונה על מסכי הקולנוע בסרט הצרפתיle bain משנת 1896. בתחילת המאה ה- 20 ממשיכה המיניות וזוכה ללגיטימיות עד אמצע שנות השלושים, כאשר הוועדה האמריקאית לקולנוע מוציאה חוקים ותקנות המונעים עירום והצגת מיניות על פני המסך. אולם שוב, כאשר המיניות מוצאת אל מחוץ לחוק היא מוצאת דרך להיכנס בחזרה, ובצורות מפתיעות. אילוצים אלו הכריחו תסריטאים רבים למצוא רמיזות שונות למין, הידועה ביניהן היא המשפט: “is that a gun in your pocket or are you just happy to see me?”.

עם תחילת שנות השישים מתחילה המהפכה המינית בארצות הברית. זו מביאה איתה את פריחתם של ירחונים כגון פלייבוי, שראה אור לראשונה ב- 1953 והיה הראשון בירחוני הגברים. אחריו הגיעו פנטהאוז, ב- 1969 והאסלר, שהסתער על העולם ב- 1974. האחרון זכה להגיע, בשל תכניו, לבית המשפט העליון האמריקני וזוכה מתביעת מתנגדיו בשם חופש הביטוי והעיסוק. המיניות זוכה בקרב סוף כל סוף, וכן להכרה ממסדית, לפתיחות וללגיטימציה לה מעולם לא זכתה. פריצת האינטרנט בשנות ה- 90 הפכה את הפורנוגרפיה זמינה לכל בית שלו מחשב וקו טלפון, ומספר אתרי הפורנוגרפיה, כאמור, הוא הרב ביותר ברשת האינטרנט.

פורנוגרפיה והפמיניזם

הפמיניזם הוא הצד המורכב יותר בדיון, שכן בנושא הפורנוגרפיה הוא חלוק בדעתו. לצד ההתנגדות העזה שיש לפמיניזם לפורנוגרפיה, בגין ההתעללות בנשים, חוסר השוויון ותפיסת האישה כאובייקט מיני, ישנן פמיניסטיות התומכות בזכותה של הפורנוגרפיה להתקיים.

טיעוניהן של הפמיניסטיות המתנגדות לפורנוגרפיה הם רבים ובחלק מהמקרים נכונים. הטיעון הראשון נעוץ בהשפלת הנשים. בפורנוגרפיה מוצגות הנשים על פי 'חזונם' של הבימאים הגברים, כתאוותניות פתיות המחפשות מין. בעיני הפמיניסטיות בהגדרתן את הפורנוגרפיה, השפלת האישה היא מרכיב עיקרי בה. אנדריאה דוורקין מגדירה את הפורנוגרפיה כ-"תיאור גרפי ומיני של השפלת נשים הכולל בין השאר את תיאורן כחפצים מיניים לא אנושיים המתענגות כאשר הן נאנסות, או כחפצים מיניים העוברים התעללות על ידי גברים, הכוללים החדרות מוזרות ושונות של חפצים שונים ובעלי חיים" 11.

הפורנוגרפיה בעיניהן נתפשת כהמשך השעבוד הנשי בידי הגברים באופן חדשני. השעבוד הוא בן ארבעה מרכיבים: היררכיה, התייחסות כחפץ, כניעה ואלימות. הפורנוגרפיה משתמשת בכל אמצעי השעבוד הללו כדי לשמור על הנשים במעמדן הלא שווה ביחס לגברים, באמצעות המין. היא יוצרת בעיניהן שעבוד נשי בידי הגברים בכך שהיא מעמידה את הנשים כנחותות לגברים וגורמת להן להיראות כחפצים המשועבדים לגבר ולא כבני אדם שווים.

לאורך שנותיו נאבק הפמיניזם למען שוויון הנשים, אולם הנשים עודן נאנסות ומשמשות כזונות בעולם הגברי, למרות שהן נחשבות שוות לגברים. למרות השינוי בחקיקה ובפוליטיקה, נשים הן עדיין הנחותות בחברה הגברית. השוויון אותו יש ליצור מעוות על ידי הפורנוגרפיה. הפורנוגרפיה, בעיניהן, פוגעת בשוויון הנשים הערכי והתרבותי וכן בזכותן להגדרה עצמית. הפורנוגרפיה הופכת את הנשים, בעיני הפמיניסטיות המתנגדות לה, לנחותות, חפצי מין משועבדים לעולם הגברי, ועל כן יש להילחם בה. הפורנוגרפיה אינה התבטאות של חופש מיני, אלא ניצול ציני את פעילותן המינית של נשים חופשיות והפיכתה לבזויה וזולה12 . בעיניהן הפורנוגרפיה היא תמצית התעמולה הגברית נגד הנשים.

טיעון נוסף שיש לפמיניסטיות אלו הוא אודות שוק העבודה עצמו. במקרים רבים מתוארים תנאי עבודה בלתי אנושיים, קיום יחסי מין מספר פעמים רב ביום על מנת לצלם את הסרט, החדרת איברים גדולים במיוחד תוך כאב עצום, גילוי עריות, והידוע מכל, סיפורה של לינדה לאבליס, כוכבת 'גרון עמוק', שאולצה על ידי בעלה להשתתף בסרט תמורת סכום זעום[13]. סיפורי אונס שחקניות פורנו בסרטים שחיקתן הגופנית והנפשית והעזרה המועטת לה הן זוכות במסגרת התעשייה ידועים לכל. האבסורד הוא כי בעוד שהאונס אסור על פי החוק הפלילי, הפצת חומר פורנוגרפי הכולל מעשה אונס מוגן על ידי חופש הביטוי.

נתוני מחקרים העוסקים באונס מציגים תמונה מחרידה. 30% מתלמידי המכללות בארצות הברית וקנדה היו מוכנים לאנוס אם היו יודעים שלא היו נתפסים, 60% מן הסטודנטים היו מוכנים לאנוס או לקיים יחסי מין תוך הפעלת איומים בכוח אם ידעו שלא יזהו אותם ושלא ייענשו. 50% מתלמידי התיכון חושבים שאין כל מניעה לכפות על נערה קיום יחסי מין[14]. ברוב חומרי הפורנוגרפיה מופיעים אלמנטים של אלימות מינית, קשירה, הכנעה, ובחלק ניכר מהם אף אונס.

פורנוגרפיה הנצרכת בימינו אלימה ביותר, מייצגת מציאות מעוותת של אונס ומיניות, ועשויה לגרום בתנאים מסוימים לאונס נשים. בני הנוער נחשפים לחוברות פורנו כבר בגיל 11. עד הגעתם לבית הספר התיכון ראו כבר כולם חוברות כאלו. הם נחשפים לאלמנטים פורנוגרפיים בגיל חטיבת הביניים, בסרטים המיועדים למבוגרים, רובם המכריע לפני גיל 13. מחקר קנדי מגלה שרובם המכריע של ילדים בני 14 ראו כבר סרט פורנוגרפי. פורנוגרפיה, לטענת דיאנה ראסל, יוצרת למעשה חתירה תחת המנגנונים המרסנים את הגברים מביצוע אונס. החתירה מתבצעת בשבע דרכים[15]:

1. הפיכת הנשים לחפץ.

2.יצירת מיתוסים של אונס – הפורנוגרפיה, נטען, הגורמת לגברים להאמין שנשים נהנות מביצוע אונס בהן, מביאה לביטול מנגנוני הריסון העצמי.

3. קבלת האלימות הבין-אישית – מנגנוני הריסון יחלשו אם הגברים יבינו שאונס הוא התנהגות נורמטיבית.

4. "שוליות" האונס – האונס הופך מעשה מותר ו"לא נורא כל כך".

5. יצירת והנצחת גישה גברית וקשוחה למין.

6. קבלת הדומיננטיות הגברית במערכת יחסים אינטימית.

7. ביטול הרגישות הגברית לאונס.

הפורנוגרפיה מבטלת בהדרגה את מחסומי הגבר כלפי מעשה האונס. היא הופכת את האישה מיצור אנושי שווה זכויות ובעל רגשות לחפץ בבעלות הגבר, היכול לעשות בה כרצונו.

המאבק הפמיניסטי בפורנוגרפיה הוא בעייתי מעט, למעשה. הפמיניזם, שפרח בשנות השישים, חב חלק גדול מצמיחתו למהפכה המינית של אותה התקופה, שאפשרה לו לצמוח. המאבק חוצה את המחנה הפמיניסטי לשניים, למעשה, כאשר המצדדות בפמיניזם נתפשות לעיתים כאילו הן מצטרפות לגברים המדכאים אותן בסרטים אלו. הפמיניסטיות המתנגדות לפורנוגרפיה חוברות לממסד שמרני המנסה לדכא את הפמיניזם[16]. המאבק מתמקד בשלושה היבטים של הפורנוגרפיה: חופש הביטוי, הדיכוי המיני, ועתיד הפמיניזם. נאדין סטרוסן, חוקרת פמיניסטית, טוענת שהמאבק הפמיניסטי בדיכוי הפורנוגרפיה הוא חסר תוחלת. היא טוענת שהצנזורה שתופעל על פורנוגרפיה לא תיעצר שם אלא תמשיך הלאה למאבקים חברתיים אחרים, ביניהם המאבק הפמיניסטי שהטיל אותה. כלומר, המאבק הפמיניסטי להפעלת צנזורה יביא בסופו של דבר להפסד עצמי בטווח הארוך, כאשר אותה צנזורה תביא לצינזור מאמרים העלולים להראות פוגעים בעיניה, עקב תקדים הפורנוגרפיה[17].

סכנה נוספת בצנזורה הזו היא בשימושה לדיכוי הנשים עצמן. לאורך ההיסטוריה השתמשו בצנזורה כדי לחסום את חוקי השוויון ואת המידע החיוני מן נשים, דוגמת מקרה אמה גולדמן, שסיפקה מידע על אמצעי מניעה.

הטענה היא שהאיסור יביא לצמצום האפשרויות העומדות בפני הנשים להכיר מיניותן, ולא להרחבתן. בארצות הברית, מקום בו זכויות האזרח הן זכויות שאסור לפגוע בהן, זכויותיהם המיניות של מיעוטים, כגון הומוסקסואלים, נפגעות לעיתים רבות ללא הפרעה. דוגמא לכך היא חקיקה של ממשלת קנדה בשנות ה-90 שאסרה על פורנוגרפיה וניצלה זאת להחרמת מעל למחצית הספרות בחנויות הספרים הפמיניסטיים. הסחורה שהוחרמה עסקה במיניות האישה וכן ספרות הומוסקסואלית ולסבית. האירוניה באותה חקיקה הייתה שספריה של אנדריאה דוורקין, תומכת בצנזורה על פורנוגרפיה, נעצרו במכס הקנדי על פי אותה חקיקה[18] .

שאלה נוספת שעל לפמיניזם לשאול אודות לצנזורה זו היא האם יהיה עליהן לצנזר את כל הסרטים והספרים המתארים את השפלת הנשים, או נתפשים כמשפילים אותן. אם כך, יהיה צורך לצנזר את רוב תוכניות הטלוויזיה והקולנוע, שם מופיעים תמיד אלמנטים משפילים כאלה או אחרים. לא רק שם יהיה צורך לצנזר, אלא גם את עיתוני הנשים, אשר גם בהם נתפשות הנשים כחפצים ותו לא.

הפמיניזם המתנגד לפורנוגרפיה יוצר מצב אבסורדי, שכן הוא הופך את הפמיניזם מנושא מגוון דגלים שונים, שוויון לנשים, חופש עיסוק וביטוי לנשים, מעמד האישה בחברה ומקומה במדינה, לנושא דגל אחד - התנגדות לפורנוגרפיה.

נשיאת דגל זה טומנת בחובה צנזורה וחבירה לגורמים ימניים שמרניים שהתנגדו ועודם מתנגדים לפמיניזם. הפיכת הפורנוגרפיה למושא מאבק הפמיניזם היא, הלכה למעשה, חזרה לאחור וויתור על הישגי הפמיניזם הקיימים.

הפמיניזם, בהתייחסו אל הפורנוגרפיה, נמצא בקונפליקט פנימי מרתק. מן הצד האחד קיים בו הרצון לנתץ את הדמות הנשית המוצגת כחפץ הכנוע לגבר ומשמש אותו לביצוע אונס ומעשים מיניים אחרים. מן הצד השני ישנן הזכויות עליהן נלחם הפמיניזם עליהן לאורך כל שנות קיומו, חופש העיסוק והביטוי ויתירה מזאת, שימושם המוכח של הפוליטיקאים באותן המגבלות המוטלות על הפורנוגרפיה לפגיעה בספרות הפמיניסטית. עימות זה מתחדד תוך חבירת הפמיניסטיות הלוחמות בפורנוגרפיה אל אותם גורמים שמרניים דתיים אשר ניסו לדכא את מאבקן לשוויון זכויות, אל מול אותן פמיניסטיות התומכות בקיום הפורנוגרפיה, הנתפסות בעיני הראשונות כמשתפות פעולה עם העולם הגברי המדכא את הנשים החופשיות.

פורנוגרפיה, דת, חוק ובתי המשפט

נושא הדת מעניין אף יותר, שכן מסתבר כי ההתייחסות לפורנוגרפיה משתנה מדת לדת, ואין אלו חולקות את אותה הגישה לנושא. השוני מתחיל ביחס הדתות השונות למין ומשם ממשיך ביחסן לפורנוגרפיה. בעוד שבנצרות, באיסלם וביהדות נתפשות הנשים כנתונות למרות הגברים ומחויבות בכללי צניעות ברמה זו או אחרת, ישנה בהן התנגדות עזה לפורנוגרפיה. לעומתן, דתות המזרח, הרואות במין ובמיניות חלק מן החיים, הפורנוגרפיה לא נתפשת כמאיימת כל כך, וזוכה ללגיטימיות כללית המתבטאת בכתבי הקמא סוטרא ובקיומם של שווקי המין במזרח אסיה.

ביהדות היחס למין ומיניות מורכב יחסית. בעוד שבתנ"ך מופיעים סיפורים בעלי אופי מיני ופורנוגרפי שלא היו מביישים אף פרסום פורנו מודרני, החל מסיפור לוט, סיפורו של אונן וסיפורם של אמנון ותמר, היהדות נוקטת גישה של צניעות וכבוד לאישה. קולה של האישה אסור שיישמע בפומבי, והוגדר כי 'כבוד בת מלך פנימה'. הנשים היהודיות מחויבות ללכת בצניעות ולציית לכללי לבוש מוגדרים. כל אלה אינם פוגעים בהכרת היהדות בחשיבות המין בחיי בני האדם, ואינה שוללת את אלה או מבטלת אותם. היהדות מקבלת את המיניות, אולם מחליטה להדחיק אותה מחיי היומיום, לתעל אותה לבית האנשים, ולא להופכה ציבורית. ההתנגדות לפורנוגרפיה היא, לפיכך, מוחלטת, שכן זו האחרונה חושפת את הנשים במערומיהן ופוגעת בטוהר המחשבה ובערכי המשפחה.

הנצרות היא הדת היחידה שניסתה, הלכה למעשה, להילחם במיניות האנושית. הפילוסוף הנוצרי הרשמי הראשון, אוגוסטינוס הקדוש, כותב כי הנשים והמיניות הן מקור החטא ובני האדם הם יצורים הנשלטים על ידי תאוותיהם. גישה זו כלפי המיניות האנושית הייתה נהוגה לאורך ימי הביניים, ושאריות ממנה מופיעות גם בימינו. בעיני הנוקטים בגישה זו הפורנוגרפיה אשמה באונס, ניצול מיני של ילדים, הומופיליה, סאדו -מאזוכיזם ורציחות על רקע מיני. בעיניהם הפשעים הללו הם תוצאה של תמונות ומילים המופיעים בחוברות פורנוגרפיות[19]. הדרך היחידה להיפטר מפשעים אלו היא מניעתה של הפורנוגרפיה, לדעתם.

המתנגדים לפורנוגרפיה מטעמי דת טוענים שהאיסור עליה בחוק יפחית בצורה משמעותית את מקרי האונס, זאת במקביל לענישה נוקשה יותר על פשעים אלו. אותם מאמינים מטילים על הפורנוגרפיה את מלוא האחריות לחוליי החברה האלימה והמנצלת נשים. גישה זו כלפי המיניות באה בעיקרה על מנת לתת תשובה למוסר הרומאי שהיה מתירני ביותר. האורגיות המיניות והפריצות שהיו נהוגים ברומא שימשו אתגר לנוצרים הראשונים, ואלה נענו לאתגר בקביעה שהמין הביא לגירוש האדם מגן העדן, וכי הוא מקור החטא הקדמון. על כן על האדם לדחות התנהגות המעודדת מיניות. האישה הוצגה כמפתה לחטא, חטאים שיש למנוע אותם, ולפיכך לסבול בהווה, כל זאת על מנת לזכות להיכנס לגן העדן בעולם הבא. הדחקת המיניות האנושית מביאה ללידתם של מיתוסים המלווים את החברה האנושית עד עצם היום הזה -מכשפה כאישה מסרסת, ערפד מייצג את המיניות המסתורית והשטנית. איש הזאב המייצג את המיניות החייתית והיצרית.

הוויכוח הדתי, במערב לפחות, נוקט בגישה כמעט חדה וחלקה נגד הפורנוגרפיה. הוא אינו שנוי במחלוקת כמו הפמיניזם, המתלבט ומקיים דיונים פנימיים בנושא, ונמצא בדעה אחת - הפורנוגרפיה היא רעה ומזיקה. החל מפגיעה בנשים ובצניעותן וכלה בפגיעה במוחם של הגברים ובטהרתם, החל מהאשמתה במחלות חברתיות כגון אונס, ופירוק המשפחה וכלה בהאשמתה בהומוסקסואליות ושאר צרות.אך בניגוד לגישה המונותיאסטית למין, ישנה גישה אחרת. למיניות מקום חשוב בתרבות הסינית. היין והיאן, המייצגים בין השאר את הגבר והאישה, משולבים יחד ומבטאים את הקשר לטאו, הסדר העולמי[20] .

ביפן, שם שולטת האידיאולוגיה של קונפוציוס, החומרים המיניים נועדו לדברים אחרים. טקסטים וציורים בעלי אופי מיני ביותר נועדו לסמל פריון, לשמש כמדריכים למין וליצירת רגשות חושניים. בכפרים יפניים בני 2000 שנה היו נהוגים ירידי מין שנועדו לתרום לפריון האדמה, זאת מתוך אמונה שהפריון האנושי ופריון האדמה קשורים זה בזה[21]. הארוטיקה הייתה, מאז המאה ה-12, אומנות לגיטימית ביפן, ובאה לידי ביטוי בכל האומניות, החל מציור תיאטרון וכלה בפיסול. ציורים בעלי אופי מיני במיוחד היו נהוגים כמתנות לאמהות הכלה על מנת לסייע בידן בחינוך המיני. ציורים אלו קובצו לחוברות, ברבות הימים, ונועדו לתיאור תנוחות מיניות שונות ולדירוג זונות הצמרת המקומיות.

בעידן הכינון מחדש של ממיג'י, בה מאמצת יפן מוטיבים מערביים רבים על מנת לעמוד כנגד האיום האירופאי, חלו שינויים גם בתפיסת המינים. הגברים והנשים, שהיו שווים בתפקידיהם באופן מסוים, החלו חולקים תפקוד סמלי מגדר. הנשים נועדו להיות סמל הטוהר והגברים זכו לחופש מיני מוחלט רק עם הזונות והפילגשים, שגם להן נועד מקום בחוק. רבעי הזונות הוגדרו כמקומות הנועדים לשמירת הטוהרה בבית, כלומר הבית יישאר טהור והגבר יוכל לעסוק בטומאה באזורים אלו. המונוגמיה זכתה, אמנם, למונופול לעומת התקופה הקודמת, בה גם הפילגשים נחשבו חלק מהמשפחה, אך הזנות זכתה ללגיטימיות. גם בתקופה החדשה ביפן לא נתפשה המיניות כחטא, אלא כרגש היכול לגרום עונג רב לבני האדם.

מן ההתבוננות על התנהגות הדתות והתרבויות השונות ניתן ללמוד דבר מעניין. היחס לפורנוגרפיה נובע מיחס החברה לנושא המיניות. בעוד שבתרבויות המערביות נתפשת המיניות כמסיתה עד מסוכנת ממש וגוררת איסור מוחלט על הפורנוגרפיה, בתרבויות המזרחיות נתפשת המיניות כחלק חיובי מן החיים, ללגיטימיות ולמקום בחיי האדם.

אל מול גישות שכאלו למין במערב, קמות במדינות דמוקרטיות זכויות להגנתה של הפורנוגרפיה, זכויות המעגנות את קיומה במציאות. חופש הביטוי וחופש העיסוק מאפשרים לפורנוגרפיה להמשיך ולהתקיים, גם כשהחברה בה היא מתקיימת אינה מעוניינת בזמינות חומרים דוגמתה. פסיקות בבתי המשפט השונים בארצות הברית ובמדינות דמוקרטיות אחרות קבעו שלפורנוגרפיה יש זכות קיום למורת רוחם של אנשי הדת. קביעות אלו חוקקו תחת זכויות חופש בעיסוק והביטוי – הפורנוגרפיה, למרות נזקיה והמוסר הלקוי שלה, רשאית להתקיים. בשורה של פסיקות בבתי המשפט באנגליה ובארצות הברית נקבעו התקנים של פרסומי התועבה והפורנוגרפיה.

מקרה דיוני הפורנוגרפיה הראשון היה פסק הדין של בית המשפט העליון האנגלי, רגינה מול היקלין regina v. hicklin, בשנת 1868, פסק דין שהפך לאבן בוחן במשפטי תועבה ופורנוגרפיה. הפסיקה הציעה לבחון "האם החומר נוטה להשחית את מוחם של אלה החשופים לחומר הלא מוסרי" [22]. קביעה זו הפכה לחוק פרסומי התועבה בבריטניה בשנת 1959, ושימשה אבן בוחן בארצות הברית ובקנדה עד המאה ה-20[23]. פסיקות התועבה בארצות הברית עברו שינוי נוסף בפסיקת בית המשפט העליון במקרה של רוט' נגד ארצות הברית roth v. united states , ב- 1957. פסיקה זו קובעת כי תועבה לא נכללת בחופש הביטוי, המעוגן בתיקון הראשון. בפסיקה נוספת של בית המשפט האמריקאי בקביעה של מילר נגד קליפורניה miller v. california , נקבעו שלושה קריטריונים לקביעת תועבה בחומר מפורסם:

1.האם האדם הממוצע יראה בחומר מעורר תאווה.

2.האם החומר המתאר התנהגות מינית פוגע באופן גלוי בחוק המדינה.

3.האם החומר כמכלול הוא ללא ערך תרבותי, אומנותי, ספרותי או פוליטי[24].

הבעיה בשתי פסיקות אלו, שהן אפשרו מרחב מחייה גדול מדי ולא הצליחו לצמצם את חופש הפעולה של הפורנוגרפיה. מאחר והפסיקות, ורוט' במיוחד, קבעו שפגיעתם של חומרים אינה קשורה להיותם תועבה ויש לצנזר אותם, אפשרו אלו למעשה, לפורנוגרפיה על סוגיה השונים, להתקיים. שכן הם לא קבעו כי תועבה ופורנוגרפיה חד הם. פסיקות אלו אפשרו לפורנוגרפיה להמשיך ולהתקיים, ואף לפרוח בשנים אלו.

ב- 1966 פסק בית המשפט העליון בפסיקה כוללת של מספר מקרים תקנים נוספים לקביעת תועבה. בפסיקתו במקרה מישקין נגד ניו יורקmishkin v. ny , קבע בית המשפט כי חומר הכולל סאדו-מזוכיזם, חומר הומו-לסבי ופטישיזם אינו נכלל בהגדרות שנקבעו בפסיקת רוט' מאחר ואינם נכללים בהגדרת 'האדם הממוצע', וזאת מאחר וחומרים אלו מיועדים לקהל פרטני. תקדימי רוט' ומישקין העלו למעשה את הפגיעה בערכים כהפיכת חומר לתועבה, אך השאירו מקום רחב מאוד למה שמכונה תועבה, והפורנוגרפיה עדיין לא נכללת ככזו.

התקדים האחרון בו עסקו הוא תקדים מילר נגד קליפורניה, שם קבע השופט כי חומר תועבה הוא חומר אשר 'האדם הממוצע בהתייחסו לתקנים ממוצעים יימצא את החומר כולו מגרה את התאווה כולה'. גם פסיקה זו השאירה פתח גדול מאוד לפורנוגרפיה להתקיים. נטל ההוכחה גדול מדי, שכן יש להוכיח את הפגיעה כמכלול וגם אז יש מקום רב לתמרון, שכן הפסיקה טוענת כי כל החומר צריך להיות תועבה. פסיקות אלו משאירות, שוב, מקום רחב לפורנוגרפיה להתקיים, וזו חיה תחת כנפיה הרחבות של החוקה האמריקנית, ובתוכה התיקון הראשון, המקנה חופש ביטוי. גורמים שמרניים שניסו את מזלם בבתי המשפט זכו לעיתים, אולם לא הצליחו להנחית על הפורנוגרפיה את מכת המוות אליה הם שואפים. חופש הביטוי, כפי שזה מעוגן בחוקה ובתקדימי בית המשפט העליון, למרות מגבלות מסוימות, מאפשרים ליוצרי הפורנוגרפיה להמשיך ולשגשג. הבעיה בפסיקות אלו שהן משאירות את נטל ההוכחה על המדינה והקהילה ומסירה אותו מכתפיהם של המפרסמים.

פורנוגרפיה ופסיכולוגיה

במהלך הדיונים בעד ונגד השפעות הפורנוגרפיה על חיינו נותחו השפעותה הפסיכולוגיות. מתנגדי הפורנוגרפיה הביאו מחקרים רבים המראים על השפעותיה הפסיכולוגיות של הפורנוגרפיה על מוחותינו. ועדות חקירה מיוחדות הוקמו, הן בבריטניה והן בארצות הברית, ולהן תוצאות מעניינות.

הפורנוגרפיה הואשמה בתופעת הדומינו האנושית של הדרדור המוסרי במורד ההתנהגות האנושית, החל בקללות וכלה באונס. האשמה נוספת היא כי הפורנוגרפיה משחיתה את היחסים בין הגברים והנשים והורסת את מוסד הנישואין והמשפחה. המחקרים המובאים בפרק העוסק בפמיניזם הם רק חלק מתמונה עגומה ביותר של המין האנושי, ושל המין הגברי בפרט. אולם דברים מעניינים רבים מופיעים במחקרים אלה ובאחרים.

בשנת 1967 הקימה ממשלת ארצות הברית ועדה מיוחדת שתחקור את הפורנוגרפיה – הועדה לתועבה ופורנוגרפיה. הוועדה חקרה ארבעה כיוונים עיקריים: הפצה ושיווק, מעמד חוקי, השפעות התנהגותיות וגישות חיוביות לבעיית התועבה והפורנוגרפיה. מסקנותיה מעניינות ביותר: הוועדה לא מצאה הוכחה ישירה לקשר בין זמינותו של חומר פורנוגרפי למספר פשעי המין[25] . אולם, המסקנות נדחו על ידי הנשיא השמרניניקסון.

בבריטניה, הציעה וועדת וויליאמס, שהוקמה לאותה המטרה בשנת 1977, לשנות את חוקי התועבה במדינה בהתאם להוכחת הנזק הנגרם על ידי הפורנוגרפיה. כלומר, יש צורך להוכיח שהפורנוגרפיה אכן מזיקה [26]. הוועדה בחנה עדויות מבתי המשפט, נתונים סטטיסטיים שנגעו למקרי פשיעה וניסויים פסיכולוגיים וחברתיים. גם וועדה זו לא מצאה קשר ישיר בין הפורנוגרפיה וזמינותה לעלייה בפשעי המין והאונס. הוועדה גם דוחה את האמונה הרווחת לפיה עליית מספר פשעי המין בבריטניה בשנות השישים והשבעים נוצרה מזמינות יתר של פורנוגרפיה.

מסקנות וועדות אלו השתנו עם חלוף השנים. מחקרים מאוחרים שנעשו בשנות השמונים, כאשר הפורנוגרפיה הפכה אלימה ופוגענית יותר, מראים על קשר מסוים האונס ובין הצגת הפורנוגרפיה בתקשורת. האדישות לאונס גוברת כאשר האישה מוצגת כנהנית מהאונס בסרטי הפורנוגרפיה ובטלוויזיה. מחקרים נוספים מראים על זיקה מסוימת בין חשיפת אנשים לחומר אלים או בעל טבע מיני והשפעתו על התנהגותם[27].

מתנגדי פורנוגרפיה רבים אוהבים להביא את סיפוריהם של קורבנות הפורנוגרפיה, אנשים שחשיפה לחומרים פורנוגרפיים דרדרה אותם להתנהגות נפשעת ולאונס. תומכי הפורנוגרפיה, מנגד, מוכיחים שלפורנוגרפיה הייתה השפעה זניחה על התנהגותם של אנשים אלו. נתונים מעניינים מתגלים בראיונות שנערכו עם עברייני מין מורשעים, שהודו כי עשו שימוש בחומר מיני לפני האונס שביצעו. אולם, גם נתון זה, אשר מלמד כביכול על קשר בין הפורנוגרפיה ופשעי המין, נסתר כאשר מבינים שהחומר הפורנוגרפי לא שימש כמעורר אלא כחלק מההכנה לפשע, כלומר הכוונה הייתה קודמת לחשיפה לפורנוגרפיה. מחקר זה מעלה שאלות שקצת קשה לענות עליהן - כמה פשעי מין נמנעו עקב קיום החומר הפורנוגרפי?. כלומר - כמה פושעים החליטו להישאר בבית עקב הגירוי לא זכו מהפורנוגרפיה?. שאלה נוספת הנשאלת היא - כמה מצרכני הפורנוגרפיה לא הפכו לפושעים[28] ?

כמו מחקרים פסיכולוגיים רבים, אין בנמצא מסקנות חותכות לכאן או לכאן. ההכרעה בנושא הפורנוגרפיה לא תגיע מתחום הפסיכולוגיה. הפסיכולוגיה אינה מצליחה להורות על קו מנחה וברור - האם הפורנוגרפיה רעה ומזיקה או שמא היא לא מזיקה ונחמדה לסביבה. המחקרים מראים, אמנם, נזק חשיבתי והתנהגותי מסוים הנוגע רק למי שצורך אותה בכמויות מוגזמות ועודפות, אך הבעיה היא כי מי שצורך פורנוגרפיה בכמות כזו, סובל ככל הנראה מבעיות נפשיות, והפורנוגרפיה משמשת לו רק כמפלט.

מכל הנאמר לעיל ניתן היה להסיק כי אי אפשר להאשים את הפורנוגרפיה בפשעי המין, להטיל עליה את האחריות לקיום אנסים ופושעי מין אחרים. יתירה מזאת, האשמת הפורנוגרפיה והטלת האחריות עליה בעילת היותה משבשת את המוח עד כדי גרימת אונס מסירה את האחריות מהאנס עצמו.אם אנו, כחברה, מקבלים הנחה כזו, כי הפורנוגרפיה היא האשמה בדרדור הפסיכולוגי, היכן מקומו של הרצון החופשי ושל המוסר האנושי בו אנו מאמינים, האמור להיות לכל אדם חופשי במדינה דמוקרטית?

במה שונה תמונת האדם מזו שצייר אוגוסטינוס הקדוש כשתיאר את האדם בספרו 'העיר האלוהית'? האם האדם הוא יצור מחושב, הוגן וחושב, או שמא הוא יצור תאוותן, שכל גירוי מעיר בו יצרים אפלים הגורמים לו לאבד את אנושיותו ואת המוסר שלו?

על מנת לבצע אונס עובר האנס תהליכים פסיכולוגיים עמוקים, במסגרתם הוא מגיע למצב נפשי בו הוא מבטל את רצונה של האישה ורואה אותה כאובייקט שמותר לו לאנוס. הפורנוגרפיה אינה האחראית הבלעדית על יצירת תהליכים אלו, היא אינה אחראית להם אפילו במידה מועטה, כפי שהעידו מחקרים אחרים מעלה. בין השיקולים לפסול או לזכות את הפורנוגרפיה, הפסיכולוגיה לא סייעה בידינו. היא רק החריפה את הוויכוח, למעשה, מאחר והיא מותירה את בני האדם בדילמה. אם הפורנוגרפיה אשמה בדרדור מוסרי, אזי האדם אינו אלא יצור מלא תאוות, המושפע מגירויים קלים ביותר. אם האשמה אינה בפורנוגרפיה, מדוע אנו מוצאים אותה אשמה בדרדור המוסרי שלנו ובאחריות לאחד מהפשעים הנוראים ביותר הקיימים בין בני האדם?

פורנוגרפיה בישראל

כפי שראינו בחלקים קודמים של העבודה, הפורנוגרפיה היא נושא מורכב. הוא מקיף חלקים גדולים של השיח הדמוקרטי, ויש מקום נרחב לדון בו. הדיון אודות הפורנוגרפיה ונקודות ההשקה שלה עם הדמוקרטיה עצום בגודלו. החל מזכויות הנשים, דרך חופש הביטוי והעיסוק, השפעות פסיכולוגיות כאלו ואחרות וכלה בוויכוח אמיתי בין דת ומדינה. בבתי משפט מכובדים בעולם דנו בנושא הפורנוגרפיה בכובד ראש ובשיקול דעת. הועלו סייגים ותנאים והתקיים דיון אמיתי בזכויות המדינה והאזרח והיחס אליהן בהפצת הפורנוגרפיה. אלו היו דיונים שהניבו פסקי דין פורצי דרך במדינות בהן נערכו, שעליהם מתבססות פסיקות מאוחרות יותר גם בנושאים אחרים.

בישראל הדברים שונים. הפורנוגרפיה היא נושא שלא מדברים עליו או דנים בו. בשנים האחרונות קיימות בישראל חנויות סקס המוכרות את מרכולתן לכל דורש. אלו נמצאות בתחנות מרכזיות בערים שונות או באזורי תעשיה שונים.

נראה היה כי הפורנוגרפיה זכתה לעדנה מסוימת כאשר, במסגרת שידורי הלווין, זכתה חברתyes בשנת 2000 לשדר את ערוץ פלייבוי וערוץ סרטים פורנוגרפיים. שנה מאוחר יותר זכו גם חברות הכבלים לשדר את ערוצי פלייבוי וערוצי פורנוגרפיה משלהן, שנקראו וויויד וספייס. על פי נתוני חברות הכבלים והלוויין, הישראלים הינם בעלי יצר בריא ביותר. כאשר סיפקו חברות הכבלים מת"ב ותבל את שירותי הערוצים הפורנוגרפיים בחינם, היו 70% מהלקוחות מחוברים לערוצים אלו. בחברת yes שילמו 50% מהלקוחות כ-20 שקלים על מנת לזכות בערוצים אלו. בחברת מת"ב, שגם היא דרשה תשלום, צפו 30% מלקוחותיה בערוצי הפורנוגרפיה. על פי סקר שעשתה חברת yes, 20% מצרכני ערוצי הפורנוגרפיה הם צרכנים 'כבדים' שצפו ביותר משליש מהערבים בשידורי הפורנוגרפיה[29]. הנתון המעניין ביותר היה כי דווקא הערוצים הפורנוגרפיים הקשים יותר זכו לביקוש גדול יותר, לעומת ערוץ פלייבוי, המשדר תכנים רכים יותר מהערוצים הפורנוגרפיים[30].

אין פלא שנתוני צפייה אלו הדאיגו ביותר את חברי הכנסת הדתיים, שב-25.9.2001 העבירו יחד עם השדולה הנשית את החוק האוסר על שידורי הפורנוגרפיה. חברות הכבלים הצליחו, אמנם, להתחמק מיישום מלא של החוק בעזרת פרצות בחוק, באישור היועץ המשפטי לממשלה, אך כעבור פחות משנה נאסר על שידורי הפורנוגרפיה בכל הצורות והאמצעים[31]. המאבק לא נגמר ככל הנראה, שכן חברת פליי.טי.וי., הזכיינית של שידורי פלייבוי בארץ, עותרת לבג"ץ בטיעון לפיו אין היא משדרת פורנוגרפיה אלא ארוטיקה, ותביעתה נידונה כעת בבית המשפט העליון.

לצערנו הרב, הוויכוח אודות הפורנוגרפיה בישראל היה קצר, אלים ולא זכה להתנגדות משמעותית כלשהי. הלחץ ושיתוף הפעולה של חברי הכנסת הדתיים והשדולה הנשית בכנסת, אל מול הרפיסות הקואליציונית של השמאל והמפלגות החילוניות, הביאה לניצחון בזק של תומכי החוק בכנסת, ללא קיום דיון אמיתי בסוגיה. על רקע המצב הביטחוני הירוד, הציבור בישראל לא גילה כול עניין בחוקים שהועברו בכנסת.

כפי שהדגמתי במאמר זה, הוויכוח אודות הפורנוגרפיה מורכב ומעניין הרבה יותר מכפי שמציגים התומכים בצנזורה עליה. היא עשויה לא להיות נעימה לנו, פוגעת וחוצפנית, אך קיומה הוא הוכחה לחוסן חברתי וליכולת להתמודד עם דברים שקיומם אינו נעים לנו ושאותם אין אנו, כחברה, אוהבים לראות.

דעה אישית וסיכום

הפורנוגרפיה היא גסה ואלימה. היא צורמת, מגעילה, חודרנית ומפרה את השלווה. במקביל היא מגרה, יפה ומהפנטת. היא ויכוח קשה, ארוך ומורכב שיש לדון בו בפתיחות ובאומץ. הפורנוגרפיה נושאת בקרבה דיונים רבים ומעמיקים אודות זכויות שונות, ערכים שונים ומחויבויות שונות שלנו כאזרחים. במקביל היא מהווה גם חלק מעולם אפל שיש בו ניצול, אונס ונגעים חברתיים אחרים שאנו חייבים להילחם בהם. היא ערך שאנו כחברה דמוקרטית חייבים לדבר עליו, להכיר בו על חסרונותיו ויתרונותיו, כמכלול, ולא להתעלם מקיומו בשם נוחיותנו.

הרגש הראשון המתעורר במגע עם הפורנוגרפיה הוא הסקרנות והרצון לראות, לצד השאיפה ליכולת להציץ מבלי להיפגע. אולם עם החשיפה מגיע גם הגועל והשעמום. הסרטים הפורנוגרפיים הראשונים שראיתי עוררו בי עניין וסקרנות, אולם בשלב מאוחר יותר שעממו ואף הגעילו אותי. התמונות הגניקולוגיות, פשוטו כמשמעו, המוצגות בפורנוגרפיה, הפסיקו "לעשות לי את זה" בשלב מסוים.

הפורנוגרפיה אחראית לקיום והנצחת תעשיית ניצול ואונס, על כך אין עוררין. המחסנים והתנאים ההיגייניים הנוראים בהם עובדים שחקני הפורנוגרפיה מעוררים חלחלה בכל יצור אנושי בר דעת. סיפורי הניצול והאונס המתקיימים תוך כדי צילום סרטים אלו מבחילים ומקוממים כאחד. על כך יש להוסיף את המספר הגדול של הפעילויות המיניות אותו חייבת שחקנית בתעשייה לבצע מידי יום על מנת לצלם סרט אחד במספר ימים, כל זאת תמורת שכר זעום, שחיקה גופנית והרס עצמי בקצב מוגבר. אין אני מדבר כאן אפילו על התופעה החמורה ביותר המהווה חלק מעולם הפורנוגרפיה, הפדופיליה וניצול הקטינים לסיפוק יצריהם של סוטי מין שונים. אולם כל אלה אינם הצדקה לביטול הפורנוגרפיה.

הפורנוגרפיה אוחזת, בצדק, בקרנות מזבח חופש הביטוי והעיסוק ומנצלת פסיקות לא ברורות של בתי המשפט בעולם על מנת להמשיך ולהתקיים. ניצול המאבקים הפנימיים של מתנגדיה תורם גם הוא להמשך קיומה בצורה האפלה בה היא מתקיימת כיום . באופן כזה ימשיך ניצול הנשים, האונס והרווח מהם. הפמיניסטיות הנאבקות בפורנוגרפיה והפסיכולוגים החלוקים בדעותיהם לא יוכלו לנצח באופן כזה לעולם.

בראש ובראשונה אנו צריכים להגדיר ולהבין - הפורנוגרפיה לא נועדה לכולם. היא נועדה לבידורם של אנשים בגירים ובוגרים, המבינים מה עיניהם רואות. הפורנוגרפיה נועדה לתת לאותם האנשים גירוי מיני ולגרום להם הנאה. הפורנוגרפיה לא נועדה לילדים ובני נוער. הפורנוגרפיה, כמו המין, אותו היא מתיימרת לתעד, נועדה למבוגרים - בשום פנים ואופן לא לאלה אשר אינם מוכנים נפשית לצפות בה.

השינוי בתפיסת הפורנוגרפיה צריך להתקיים, אך לא ניתן לבטלה לחלוטין, אלא רק להבינה ולקבוע לה גבולות. חלק ראשון וחשוב בשינוי תפיסת הפורנוגרפיה צריך להיות טמון בחינוך. חשיפת בני נוער וילדים לפורנוגרפיה אינה נכונה ומזיקה לנפשות שאינן יכולות להתמודד עם הפורנוגרפיה. העברת הידע וההבנה כי החומר המצולם ומתואר בפורנוגרפיה הוא בדיה, ימנע מבני נוער את החשיפה המוקדמת והלא רצויה שאנו כה חוששים ממנה. החשיפה הראשונית והמבוקרת בה יסבירו מהי פורנוגרפיה, למי היא נועדה ובעיקר למי היא לא נועדה, תחסוך הרבה בעיות עתידיות של חוסר הבנה מיני. יש להסביר בצורה ברורה ביותר כי היחסים בין המינים המתקיימים בפורנוגרפיה אינם אמיתיים והם יציר פנטזיה של הבמאי ותו לא. יש להנחיל את ההבנה כי המין הוא חלק מחיינו, ומתקיים בינינו לבין אותו שותף/פה אותו/ה אנו בוחרים לשתף במישור האינטימי הזה. התמונה המעוותת המוצגת בפורנוגרפיה אודות היחסים שבין המינים השונים אינה נכונה, ועל מערכת החינוך, וההורים בעיקר, להסביר זאת. מין וארוטיקה הם דברים יפים, הם מוסיפים אהבה וצבע לחיינו. המיניות האנושית היא חלק מאתנו וטבועה בנו. אל לנו להסתיר אותה ולדחוק אותה לפינה אפלה ואל לנו, באותה המידה, להוזיל אותה ולהפוך אותה לקלה להשגה כפי שעושה הפורנוגרפיה.

שינוי נוסף צריך לבוא מצד הפמיניזם – שינוי במעמדן של שחקניות הפורנוגרפיה. הפמיניזם ירוויח יותר אם יבחר למקד את מאבקו בשנוי תנאי העסקתם של העוסקים בפורנוגרפיה, החל מקביעת שכר מינימום, דרך קיום חוזי העסקה וכלה בקביעת תנאי עבודה מינימליים והשגת פיקוח הדוק יותר על העובדים בתעשייה. פיקוח מקיף על שלל נושאים, החל מגיל המשתתפים בתעשייה ומניעת העסקת קטינים, קיום תנאי ניקיון והיגיינה מינימליים והכרחיים באתרי התעשייה השונים, וכלה במספר הפעמים בהם ניתן לדרוש מהעובדים לקיים יחסי מין,על מנת למנוע את שחיקת הנשים העובדות בתעשייה. בכך ישיג הפמיניזם ניצחון כפול - היפרדות מהאגף השמרני- דתי ופירוק הברית המוזרה ביניהם, וכן שחרור אמיתי לנשים, שכן מעתה תוכלנה אלו לעמוד על שלהן במקומות עבודתן.

מאבק נוסף חייב להיות בקלות בה מושגת הפורנוגרפיה, החל משידורי הטלוויזיה השונים, דוכני העיתונים ,ספריות הוידיאו ורשת האינטרנט. שדורי הטלוויזיה הארוטיים חייבים להיות מוגנים ומוצפנים, על מנת שקטין הצופה בטלוויזיה לא יוכל להגיע לשידורים אלו, מהם נהנים הוריו. הטכנולוגיה של היום, 'כרטיסים חכמים' ושידור מקודד, הם רק הצעד הראשון במניעת הצפייה בפורנוגרפיה מן הקהל שאינו אמור לצפות בה. הפיקוח על חנויות הספרים וספריות הוידיאו בהן נמכרים חומרים פורנוגרפיים חייב להיות הדוק יותר, תוך בדיקת תעודות זהות או רשיון נהיגה ווידוא גילם של הצרכנים, על מנת למנוע מקטינים להגיע לחומר הפורנוגרפי. באינטרנט, כבר היום, ישנם אתרים רבים המוגנים על ידי תוכנות המונעות כניסה של קטינים על ידי קידוד מזהה של המשתמש. תוכנות אלו, כגון netnanny ו- cyberwatch, לא מאפשרות כניסה לאתר ללא רישום מוקדם באתר מאובטח, בו מתקיים ווידוא גיל המשתמש וההוכחה ניתנת על ידי מסירת מספר כרטיס אשראי. התקנת תוכנות המזהות אתרים פורנוגרפיים ומונעת כניסה ללא קוד ידוע מראש במחשב תמנע אף היא כניסת משתמשים לא רצויים לאתרי פורנוגרפיה.

כל האמצעים הללו, חינוך נכון, שיפור התנאים וההגנה על זכויות הנשים ומניעת הצפייה והצריכה על ידי קטינים, יסייעו בידינו למנוע או לפחות להיאבק בצורה טובה יותר בהשפעותיה השליליות של הפורנוגרפיה, ויאפשרו לה להמשיך להתקיים בכבוד. הפורנוגרפיה אינה תמנון רב זרועות ההורס את חיינו ומעוות את הערכים בהם אנו מאמינים. היא מהווה בידור, גירוי ומקור עונג לצורכים אותה. צריכה לא נכונה של פורנוגרפיה עשויה אמנם להזיק, עשויה אמנם לעוות ערכים ולהעביר מסרים לא רצויים בחברה, אולם למרות כל אלה יש לה זכות להתקיים. בשם חופש הביטוי וחופש העיסוק, ערכים בסיסיים בדמוקרטיה, עצם קיומה, וההכרה בזכותה של הפורנוגרפיה להתקיים, אינו אומר שאל לנו להיאבק בתופעות השליליות הנלוות אליה ונחבאות בצילה - מאבק מושכל של החברה הדמוקרטית בתופעות שליליות אלו יצליח לעקור את הרוע מבלי לפגוע בתענוג אותו מספקת הפורנוגרפיה לצרכניה השונים.

יצירת גדרות ואיסורים גורפים סביב הפורנוגרפיה, מניעת חינוך נכון הנוגע למיניות האנושית והיופי שבה עשויים להזיק יותר בטווח הארוך. כל אלה יביאו לבורות, חוסר הבנה הנוגע ליחסים בין המינים, ולתוצאות גרועות יותר מאלו הנגרמות מעצם קיום הפורנוגרפיה בצורתה הנוכחית. חזרה למחשבה 'אוגוסטינית' בכל הנוגע למיניות האנושית תביא לביטול כל הישגי הפמיניזם הנוגעים לשוויון הנשים, מעמדן, זכויותיהן ומיניותן. יתירה מזאת, אנו נאבד חלק חשוב מחיינו- את היכולת לאהוב וליהנות מאינטימיות בין שני בני זוג אוהבים, ואת היכולת לבטא זאת באמצעים שונים ומגוונים.

כל הזכויות שמורות למחבר ואין להשתמש במאמר ובתוכנו ללא ידיעתו ורשותו.

ביבליוגרפיה

1. . lederer, laura (ed) , take back the night: women on pornography, william morrow & co., ny, 1980.

2. . porter, roy (eds.) , teich, mikulas, sexual knowledge, sexual science: the history of attitudes to sexuality, cambridge university press, 1994 .

3. baird m., robert & rosenbaum e., stuart, pornography: private right or public menace, prometheus books, ny, 1991.

4. berkeley, kaite, pornography, and difference, indiana university press, indianapolis, 1995.

5. chancer, lynn s. reconcilable differences: confronting beauty, pornography and the future of feminism, university of california press, la, 1998.

6. copp, david, pornography & censorship, prometheus books, ny,1983 .

7. cornell, drucilla (ed.), feminism & pornography, oxford university press, oxford, 1999.

8. dines, gail, jensen robert & russo, ann pornography: the production & consumption of inequality, rutledge, ny, 1998.

9. f.m christensen, pornography the other side, prager, ny, 1990.

10. faust, beatrice, women, sex and pornography: a controversial and unique study, macmillan publishing co., ny, 1980

11. malmuth, m. neil, & donnerstein edward (eds.), pornography & sexual aggression, academic press, ny, 1984.

12. randal, s. richard, freedom & taboo: pornography and the politics of a self divided, university of california press, california 1989 .

13. robert & rosenbaum e., stuart, pornography: private right or public menace, prometheus books, ny, 1991.

14. russell, e.h. diana, dangerous relationship: pornography misogyny and rape, sage publications, london, 1998.

15. stoller, robert, porn, myths for the twentieth century, yale university press, new haven, 1991.

16. ארכיון מעריב באינטרנט

[1]dworkin, andrea, against the male flood in cornell, drucilla feminism & pornography, oxford university press, 1999, p.26.

[2]dines, gail dirty business: playboy magazine and the mainstreaming of pornography in dines, gail, jensen robert & russo, ann pornography: the production & consumption of inequality, rutledge, ny, 1998, p.37.

[3]chancer, lynn s. reconcilable differences: confronting beauty, pornography and the future of feminism, university of california press, la, 1998,p. 64.

[4]linsley, a. william, the case against censorship of pornography, in robert & rosenbaum e., stuart, pornography: private right or public menace, prometheus books, ny, 1991, p. 138.

[5]malmuth, m. neil, & donnerstein edward (eds.), pornography & sexual aggression, academic press, ny, 1984, preface, p.xv.

[6]faust, beatrice, women, sex and pornography: a controversial and unique study, mcmillan publishing, new york, 1980. p.14.

[7]peckham, morse, art and pornography: an experiment in explanation, harper and row, ny, 1971, pp. 46-47.

[8]faust, p. 19.

[9]אמצעי מניעה לא היו קיימים בסרטים טרם עידן האיידס .

[10]faust, beatrice, women, sex and pornography: a controversial and unique study, mcmillan publishing, new york, 1980 p. 20.

dworkin, andrea, against the male flood, in cornell, drucilla, pornography & feminism, oxford university press1999, p. 35. [11]

[12]brownmiller, susan, women fight back, in baird m., robert & rosenbaum e., stuart, pornography: private right or public menace, prometheus books, ny, 1991, p.37.

[13]יותר מאוחר הפכה לינדה לאבליס לאחת מן הלוחמות התוקפניות ביותר נגד הפורנוגרפיה.

[14]russell, e.h. diana, pornography and rape: a causal model, in cornell drucilla, feminism and pornography, oxford university press, ny, 1999, p. 56-57.

[15]russell, e.h. diana, dangerous relationship: pornography misogyny and rape, sage publications, london, 1998 p.132-140.

[16]chancer, lynn s. reconcilable differences: confronting beauty, pornography and the future of feminism, university of california press, la, 1998, p.64, 67.

[17]שם. ע' 69-70 .

[18]שם. ע' 71 .

[19]lahaye, tim, the mental poison, in baird & rosenbaum, p. 177.

[20]faust, beatrice, women, sex and pornography: a controversial and unique study, mcmillan publishing, new york, 1980 p. 21.

[21]abramson, r. paul, hayashi, harou, pornography in japan: cross cultural and theoretical considerations, in malamuth, m. neil, donnerstein edward (eds.) pornography and sexual aggression, academic press, orlando, 1984, p.174.

[22]randal, s. richard, freedom & taboo: pornography and the politics of a self divided, university of california press, california, p. 230.

[23]יש לשים לב שזוהי אבן בוחן ולא הגדרה לתועבה .

[24]copp, david, pornography & censorship, prometheus books, ny, p. 25.

[25]pendro, steven, linz daniel, using psychological research on violent pornography to inform legal change, in malamuth & donerstein, 1984, p. 259.

[26]שם . ע' 260 .

[27]שם. ע' 262 .

[28]f.m christensen, pornography the other side, prager, ny, 1990.

[29]אביבה זלצמן,יהודה גולן, כחול בעיניים, מעריב היום, עיתון מעריב 23.9.2001 .

[30]אור-אל, איילה, צרה בפלייבוי, מתוך מעריב עסקים, מעריב, 4.9.2000.

[31] חגי קראוס, מהלילה: סוף לשידורי הפורנו, מעריב, 15.8.2002 .

קטגוריה: 

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA
משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים
ענה לשאלה / השלם את החסר