אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

אדגר אלן פו (1809-1849)


תאריך פרסום קודם: 
2002
אדגר אלן פו (1809-1849)
אדגר אלן פו (1809-1849)

חייו של הסופר אדגר אלן פו נגזרו כאחד מהסיפורים המקאבריים שאותם נהג לחבר, כרדוף שדים, הביא חורבן והרס על עצמו במו ידיו . הסופר האמריקאי המוערך ביותר במאה התשע עשרה ואולי גם המשפיע ביותר עד היום ידע לספר על האופל והרוע ועל הצדדים האפלים בבני האדם. אומן של שפה שידע לשלב בשיריו ריתמוס מיוחד ועל ספריו נהגו להגיד שהם מהפנטים את הקורא ככישוף.  

מזלו הרע החל עוד כמעט בלידה, 19 לינואר 1809 בעיר בוסטון. אימו אליזבת פו, שחקנית יפה שבקושי היתה בת 21 וכבר אלמנה הסובלת משחפת. אביו, דיויד פו,  שגם הוא היה שחקן ברח מהבית ועזב את משפחתו רק כדי למות 15 חודשים לאחר מכן מאותה מחלה נוראה. כך נשארה אליזבת לבד עם בנה אדגר, אחיו הנרי ואחותו רוזלי שנולדו כמה חודשים  לאחר העלמות האב.  האח הנרי הושאר בהשגחת הורי אליזבת שהצליחה לממן את משפחתה מהופעות תיאטרון במדינות הדרום, אך בריאותה הלכה והתדרדרה והיא נפטרה ב 8 לדצמבר 1811 בגיל 24 שנים בלבד.   

גברת פרנסיס אלן, אשתו של סוחר טבק אמיד מריצ'מונד, היתה מכרה של אליזבת ונהגה לבקרה על ערש דווי. לאחר מות שכנעה את בעלה למורת רוחו לאמץ את אדגר היתום לביתם, ג'ון אלן מעולם לא רצה בזאת ויחסיו עם בנו המאומץ היו קרירים ומרוחקים.  בשנת 1815 לקח ג'ון אלן את משפחתו לאנגליה בתקווה להקים שם סניף של חברתו. שם שלח את בנו המאומץ בן השש לבית ספר בעל משמעת קפדנית שנמצא בסקוטלנד אך לאחר מחאות נמרצות מצידה של פרנסיס הוחזר ללונדון בכדי לגור עם משפחתו וללמוד בבית ספר מקומי בסטוק ניוינגטון. השנים בבריטניה חידדו את שפתו האנגלית של פו ותרמו לעושר השפה מאוחר יותר בספריו. כעבור חמש שנים ולאחר שעסקיו של האב לא התקדמו כמצופה חזרו האלנים לריצ'מונד וירג'יניה ואדגר הפך מכבר לנער משכיל וחכם, בגיל זה החל לכתוב את שיריו הראשונים שמרביתם היו שירי אהבה.  בן 14 התאהב אנושות בגברת ג'יין סטאנאר, אימו של חברו לספסל הלימודים אולם אהבה זאת נידונה מראש לכליון ולא רק בגלל הפרשי הגילאים, ג'יין גססה משחפת בדיוק כמו אימו. היא נפטרה בשנת 1824 מהווה השראה לאחד הגדולים בשיריו 'להלן'. באותה שנה הכיר את אלמירה רויסטר בת החמש עשרה והפעם אהבתו לא שבה ריקם, השניים בילו יחדיו את כל קיץ 1825 מחליפים מכתבי אהבה ומנגנים יחדיו. היחסים בין פו הצעיר לאביו המאמץ לא איחרו לעלות על שרטון מכיוון שג'ון אלן סלד מאי רצונו של אדגר להשתלב בעסקי המשפחה וכך ב1826 נסע פו לשרלוטוויל ללמוד משפטים באוניברסיטה כמעט ללא גרוש בכיסיו. בהגיעו לשרלוטוויל החל לשחק במשחקי מזל כדי לשפר את מצבו הכספי אולם עד מהרה נכנס לחובות כבדים, בעוד הוא מהמר אביה של אלמירה לא הסכים לרומן ביניהם והסתיר את מכתביו של פו אליה, אלמירה התארסה לאחר שהבינה כי אהובה פסק מלהתעניין בה. וכך אדגר אלן פו שקוע בחובות ועם לב שבור התחיל לשתות בפעם הראשונה. כשהנושים החלו להתדפק על דלתו של ג'ון אלן יצא זה לשרלוטוויל וגרר את בנו המאומץ בחזרה לריצ'מונד שם גילה שגברת אלן חולה גם היא בשחפת.  

במרץ שנת 1827 יצא אדגר אלן פו בסערה מביתו ובחוסר כל עלה על ספינה המפליגה לבוסטון.  שם פרסם לראשונה קובץ משיריו שנקרא 'טמרליין ושירים אחרים' אך הוא זכה לתשומת לב מועטה ביותר וכך מתוך עוני ודלות נאלץ להתגייס לצבא כשהוא משנה את שמו לאדגר א. פרי.  יחידתו הוצבה בפורט מולטריי ובה עלה לדרגת סמל ראשון, כדי להגיע לקצונה היה עליו ללמוד בבית הספר לקצינים ווסט פוינט ומחוסר ברירה התחנן לעזרה מאביו המאמץ  שיעזור לו להתקבל אולם האב לא ענה למכתביו, גב' אלן כבר היתה על ערש דווי. פו חזר לריצ'מונד ב 2 למרץ 1829 רק כדי לגלות שאימו המאמצת כבר נפטרה, אולי ברגע של חסד לפני מיתה הציע ג'ון אלן לפו עזרה בתשלום הכניסה לווסט פוינט אולם נתן לו סך של 12 דולר מתוך 75 הנחוצים למטרה זו. אדגר נסע לבלטימור לחיות עם דודתו מריה קלם ובניה וירג'יניה והנרי, שם התגוררו גם סבתו הנכה ואחיו האלכוהוליסט. בתקופה זו הצליח לראשונה אוסף משיריו ' אל אעראף, טמרליין ושירים אחרים' לקבל ביקורות טובות.  הוא התקבל כצוער בווסט פוינט במאי 1830 אולם לא יכל לעמוד בקשיים ושלח מכתב בקשה לאביו המאמץ כדי לקבל רשות לפרוש, ג'ון אלן שכבר התחתן מחדש שוב לא טרח לענות למכתבים ופו התרשל בחובותיו כצוער עד שהודח משירות בשנת 1831.  באוגוסט אותה שנה נפטר אחיו הנרי וסבתו הקשישה היתה קרובה להצטרף אליו והנרי קלם החל אף הוא להיות שתיין אולם פו מצא במשפחה זו את החמימות שאותה חיפש כל חייו. המצב הפיננסי היה בכי רע והוא חיפש דרכים לשפר אותו, כשקרא על תחרות כתיבה בדוכן עיתונים החליט לנסות את מזלו וישב לכתוב סיפורים, באותו זמן נטה לחלות ואף החל להשתמש תדיר בסם האופיום. ביולי 1832 הגיש כמה סיפורים קצרים לתחרות 'באלטימור סאטרדיי ויסיטור', בתוכם הסיפור 'כת"י שנמצא בבקבוק'. השופטים שנדהמו מ "הכוח היחודי והיופי" בכתביו של פו העניקו לו את הפרס, ההכרה הראשונה בכשרון היוצא דופן שלו. בשל מצבם הרעוע של משפחת קלם נאלץ שוב לבקש עזרה מאביו אולם זה כבר גוסס וכשבנו המאומץ נכנס לחדרו נופף על בזעם את מקל ההליכה שלו וגידף אותו בחריפות, ג'ון אלן מת לאחר כחודש מבלי להזכיר את אדגר אלן פו בצוואתו.  

בשנה זו אדגר אלן פו השיג עבודה בריצ'מונד כעורך עיתון 'סאוטרן ליטררי מסנג'ר' ושוב היה בודד הרחק ממשפחת קלם. הגעגועים והבדידות היכו בו וכששמע שוירג'יניה עומדת לעזוב את ביתה התנגד לכך נמרצות וחזר לבאלטימור על מנת להנשא לה, ב 22 לספטמבר 1835 נישאו פו ובת דודתו וירג'יניה כשהיא בקושי בת 14 שנים. באותו זמן חזר אל הבקבוק וכתוצאה מכך מעבידו בעיתון השעה אותו מעבודתו בתואנה כי "אדם ששותה לפני ארוחת הבוקר אין לבטוח בו". הזוג הטרי התיישבו בריצ'מונד ולאחר שפו "התיישב" גם בדעתו הוחזר לעבודתו ועד מהרה הפך שוב לעורך,  בתקופה זו פרסם רבים מסיפוריו וביקורות ספרותיות ושמו החל להיות מוכר גם בחוגים ספרותיים מעבר לדרום אך משכורתו עדיין לא הספיקה ושוב חזר לשתות.  הוא הפסיק את עבודתו בריצ'מונד והזוג נסע צפונה לניו יורק ומשם לאחר שנה פנו לפילדלפיה, כאן יישארו 6 שנים שבהם יכתוב פו את יצירותיו הגדולות כולל 'נפילת בית אשר' אשר הקנו לו פרסום, עבד כמגזיני ספרות נודעים כגון 'ג'נטלמנס מגזין' ו'גרהאם מגזין'  שם גם כתב ביקורות ספרותיות שנויות במחלוקת ובפולמוס, הוא הותקף רבות על ידי מבקרים אחרים. למרות שהצליח רבות בתחום לא נכנס רווח נאה מן העבודות ובנוסף על כל הצרות חזרה אוייבתו הגדולה מכולן – מחלת השחפת.  ערב אחד בשנת 1842 בעודם יושבים ומנגנים השתעלה וירג'יניה ודם שיצא מגרונה לכלך את שמלתה הלבנה, פו שהבין שאשתו גוססת משחפת חזר אל השתייה ביתר כבדות והפך לשתיין שיכור המונע מצער ודיכאון וכך הרס את חלומו לבניית מגזין איכותי ובינלאומי. הוא אפילו השתכר ביום בו היה אמור להעביר הרצאה בבית הלבן. הזוג חזר לניו יורק לחיי עוני קשים ואז באביב 1845 פרסם פו את שירו 'העורב', יצירת המופת שלו הפכה אותו למפורסם בן לילה ומבוקש בחברת הבוהמה הספרותית של העיר ושמו אף נקשר לפרשיות אהבים עם המשוררות אוסגוד פרנסיס והלן וויטמן. למרבה הצער הוא לא הרוויח הרבה מהשיר והזוג עדיין חי בתנאי עוני נוראים בעוד בריאותה של וירג'יניה ממשיכה להתדרדר ולכן עברו מחוץ לעיר לבקתה ליד פורדהאם. וירג'יניה פו מתה ממחלת השחפת ב 30 לינואר 1847 שהיא משאירה את בעלה במצב נפשי וגם בריאותי קשה, חברו צ'רלס בור סיפר " פעמים רבות היו מוצאים אותו בלילות קפואים על קברה המושלג". ב 1848 חיזר פו במרץ אחר אנני ריצ'מונד והלן וויטמן וזו האחרונה הסכימה להנשא לו רק בכדי לדחות את ההצעה ברגע האחרון. בתחילת 1849 עבד נמרצות על סיפוריו ושיריו אולם לא נמצא לו מזור וביולי עזב לתמיד את פורדהאם בהשאירו את גברת קלם, חמותו, בוכיה על המזח בניו יורק לכיוון ביתו הישן בריצ'מונד.  אלמירה שלטון, אהובתו הראשונה שבינתיים התאלמנה היתה שם, וכך לאחר שנים התארסו האוהבים הותיקים ופו פסק מלשתות. 

ב 27 לספטמבר עצר בבוסטון כדי לתת הרצאה ומה שקרה שם עדיין עלום מדפי ההיסטוריה, אדגר אלן פו נעלם לחמישה ימים. ב 3 לאוקטובר קיבל ד"ר סנודגראס, מכר ותיק של פו מכתב בו הודיעו על המצאו של ג'נטלמן בשם פו במצב רעוע וכמעט ללא לבוש, שסנודגראס הגיע למקום מצא את פו במצב גופני איום, ממלמל דברים חסרי פשר ושרוי בהזיות. הד"ר הבהילו לבית החולים שם שכב במצב דומה ארבעה ימים, ב 7 לאוקטובר 1849 הוא התעורר ואמר " אלוהים יעזור לנשמתי האומללה" ומת.     

יצירתו של פו נגעה בעיקר בתחום סיפורי האימה והגותיקה, הוא העביר את הרומן הגותי שלב אחד קדימה ובכך שימש השראה לסופרים רבים אחריו כגון: מופאסאן, לאבקרפט, בורחס וסטיבן קינג. סיפוריו עסקו בנושאים מקאברים כמו מגיפות ומוות, מערות קבורה ועינויים, רציחות אכזריות וכאב חסר גבולות, אלימות ומסתורין. סיפוריו  המיוחדים היוו אבן יסוד לז'אנרים שלמים, למשל: 'הבור והמטוטלת' – עוסק בעינויו של אסיר במרתפי האינקווזיציה, האסיר קשור שמעליו מטוטלת בעלת להב יורדת עליו לאט לאט והוא משתחרר רק כדי להכנס לסכנה יותר נוראית. 'החתול השחור' – אדם המשתגע בייצרי סאדיזם וטירוף מתעלל בחתולו השחור עד לסוף מפתיע. 'חיפושית הזהב' – סיפור מסתורין אחר חיפוש אוצר השופע בפענוח צפנים ולמדנות מבריקה.  

פו נחשב על ידי רבים למייסד ז'אנר הבלש בספרות, בעזרת גיבורו הפאריזאי אוגוסט דופיין הוא מתאר בסדרת סיפורים פתירת תעלומות בעזרת איסוף וראיות והגיון מפוכח, חצי מאה לפני שרלוק הולמס של קונן דויל. ב'רציחות ברח' מורג' הבלש חוקר תעלומות רצח אכזרי ומסתורי ביותר ברח' מורג פאריס וב' המכתב'  מסתבך הבלש באינטריגה עדינה. שירתו מתאפיינת בקצב מיוחד וידועה כמעוררת רגשות עזים (ראה העורב למטה). מונע תחת אופיום ואלכוהול מוחו הפיק מיטב דמיונות שתורגמו לשירה וספרות וביצירתו יש הרבה סמלים ופסיכולוגיה עמוקה, תת הכרתית. מושפע מהמשורר הרומנטי סמואל טיילור קולרידג' (גם הוא נהג לעשן אופיום באופן קבוע ) השתמש בתיאור אפסיותו של האדם מול כוחות הלא נודע והעל טבעי.  באופן מפתיע פו הצליח באירופה עוד לפני ההכרה האמריקאית בו, המשורר שארל בודלייר התאהב ביצירתו ותרגם סיפורים לצרפתית, אדגר אלן פו הפך לשם דבר בצרפת ובאירופה שבעוד האמריקאים ברובם דוחים אותו.  ציבור הקוראים הישראלי מכיר את פו ושיריו הרבה בזכות תרגום זאב ז'בוטינסקי לעורב ולאנאבל לי.      

יצירות מפורסמות     

טמרליין ושירים אחרים (1827)  

כת"י שנמצא בבקבוק (1832)  

סיפורו של ארתור גורדון פים (1838)  

נפילת בית אשר (1840)  

נשף המוות האדום (1842)  

חיפושית הזהב (1843)  

הבור והמטוטלת (1843)  

החתול השחור (1843)  

העורב ושירים אחרים (1845)  

אנאבל לי (1849)  

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת מערכת אימגו