אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

תמיסטוקלס: ביוגרפיה כהיסטוריוגרפיה אצל פלוטרכוס


תאריך פרסום קודם: 
2004
תמיסטוקלס: ביוגרפיה כהיסטוריוגרפיה אצל פלוטרכוס
תמיסטוקלס: ביוגרפיה כהיסטוריוגרפיה אצל פלוטרכוס

מילון אבן שושן מגדיר את המונח 'ביוגרפיה': " כתיבת חיי אדם, תולדות אדם. שיש בו משום תיאור חיי אדם" ואת הביוגרף: "סופר הכותב תולדות חייהם של אישים".  את המונח 'היסטוריוגרפיה' מגדיר המילון: " כתיבת דברי הימים , עריכת ספרי היסטוריה".  על פי הגדרות אילו ניתן להסיק כי כתיבה ביוגרפית היא אכן כתיבה בעלת גוון היסטוריוגרפי מובהק המסוגלת לעזור בעבודת ההיסטוריון החוקר. הביוגרפיה מספרת את תולדות חייו של אדם בעל חשיבות היסטורית מסויימת ומספקת אספקט נוסף לראיית ההיסטוריה. הבעייתיות הטמונה במונח 'ביוגרפיה' נמצאת בהגדרת הביוגרף כ'סופר'. מכאן אנו מסיקים שכתיבה ביוגרפית עלולה להיות גם בעלת גוון ספרותי העלול בסופו של דבר לפגום באמינות ההיסטורית של המסמך ובכך לערער על המסקנה הראשונית בדבר הכתיבה הביוגרפית ככתיבה היסטורית. נתבונן בביוגרפיה של פלוטרכוס[1] (Plutarch) על תמיסטוקלס[2] (Themistocles)  מתוך הספר "חיי אישים, אנשי יוון" כמקרה בוחן. כל הציטוטים וההתייחסויות, אלא אם כן צוין אחרת, לקוחים מיצירה זו. 

בבואנו לבחון את אמינותו ההיסטורית של פלוטארך ביצירתו הגדולה "חיי אישים" אנו נתקלים בקושי מסויים והוא רצונו של הסופר להשוות בין דמויות מפורסמות מן העבר לדמויות מפורסמות בחיי רומי (במקרה של תמיסטקלוס הדמות המקבילה על פי פלוטרך הינו 'קמילוס'[3] שחי מאות שנים לפני תקופתו). כלומר מטרתה של כתיבתו הינה השוואה בין העבר לבין ההווה ובכך רצון להשפיע ואולי לחנך את האישים הנמצאים בעמדות מפתח בתקופתו (המאה הראשונה לספירה).  

הבעיה העיקרית של ביוגרפיה היא  נטייתה להיות אישית. התרכזות בחייו האישיים של הדמות המרכזית בעבודה באה על חשבון תיאור מאורעות. אנו עלולים להיתקל בתיאור של מיקרו על חשבון המאקרו, במילים אחרות, בקריאה של ביוגרפיה ההיסטוריון החוקר ישאל את עצמו היכן העיקר והיכן התפל. פלוטרכוס למשל מרבה לכתוב על אופיו של תמיסטוקלס ומקדיש לכך חלק ניכר בעבודתו. הראשון טורח אפילו לצטט מקורות משניים שיבליטו את אופיו של תמיסתוקלס:  

"גם טימוקריאון איש רודוס שהיה כותב זמירות שופך בשיר אחד את מרי ליבו על ראש תמיסטוקולס ואומר, שבעד כסף החזיר אחרים מגלותם, אבל בו בגד בעד בצע כסף, אף על פי שידידו היה בעל אכסנייה שלו"

נקודה זאת מעלה את שאלת האובייקטיביות של הביוגרפיה כמקור היסטורי אמין. הרי ברור שבהתייחסות לנקודות אופי מסויימות באישיותו של הגיבור מביע הכותב דעה אישית או לחילופין מסתמך על אמונה רווחת. בחקר האמת, שזה תפקידו של ההיסטוריון, תמיד קיימת הסכנה של השענות על מה שהגדיר אפלטון כ- doxa  מול episteme.  

אובייקטיביות היא כלי חיוני למחקר היסטורי אמין. לפיכך קיימת הסכנה שחוסר אובייקטיביות שבא לידי ביטוי בתיאור אופייו של הגיבור יבוא גם לידי ביטוי בחוסר אובייקטיביות לגבי פרטים אחרים. אם אופיו האישי של הגיבור מהווה מטרה בפני עצמה, הפרטים באופן התרחשותם נהפכים למשניים ומשרתים את הצגת דמותו של הגיבור במקום שישרתו הצגה אמינה ואמיתית של המאורעות האובייקטיבים. במילים אחרות, תיאור הנסיון להחריב את הגשר שבנה קסרסיס בהיליספנטוס מוסבר לא כצורך טקטי-צבאי אלא כחלק מרצונו של תמיסטוקלס לנסות את אריסטידיס. יתכן שפלוטרכוס יעדיף להדגיש פרטים מסויימים ולהמעיט בחשיבותם של אחרים כל עוד אלו משרתים את מטרתו העיקרית שהיא תיאור דמותו של תמיסטוקלס.  

השמת הגיבור במרכז הביוגרפיה והכפפת תיאור המאורעות לתיאור אופיו של הגיבור מבטלת את הצורך במשנה כרונולוגית סדורה. כרונולוגיה מהווה את משנת אפו של המחקר ההיסטורי. היסטוריון הקורא את "חיי אישים" של פלוטרכוס נתקל בבעיה מתודולוגית של יצירת סדר וקוהרנטיות בשלל הפרטים שמובאים לאורך דפי הספר. למשל פלוטרכוס מספר על שיגור של אחד מסריסי קסרסיס שהיה שבוי בידי היוונים אל המחנה הפרסי על מנת לזרוע בהלה. מספר שורות לאחר מכן מספר פתאום פלוטרכוס על מאורעות אחרים במלחמת פלאטיה  שהתרחשה לאחר מלחמת סאלמיס. כמה שורות מאוחר יותר שוב קופץ המחבר לנושא אחר ומספר על שיחה שהתנהלה בין אחד משרי הצבא לבין תמיסטקולס. הלקונה הכרונולוגית מעמידה את הביוגרפיה כמקור היסטורי עצמאי בסימן שאלה. ההיסטוריון נאלץ להשלים את התמונה המלאה תוך השענות על מקורות מידע נוספים.  

הסגנון הספרותי המאפיין כתיבה ביוגרפית יוצר גם הוא בעייתיות מסויימת. כתיבתו של פלוטרכוס מתאפיינת במעברים תכופים בין כתיבה עובדתית לכתיבה ספרותית. בתיאורו של סדרי הכוחות היוונים והפרסים משתמש המחבר בדבריו של המחזאי אייסכילוס מתוך המחזה "הפרסים":  

"אך כסרכסס אלף אניות על צי-אויב

ערך ושתי מאות ועוד שבעה ציים

צבא מהיר מאד – ידעתי זאת היטב"  

שורה לאחר מכן מספק פלוטרכוס מה שנראה כתיאור עובדתי שאינו לקוח ממקור ספרותי: 

"אבל אוניות האתונאים מניינן היה כמאה ושמונים, וכל אחת שמונה עשר אנשי מלחמה היו על סיפונה, מהם ארבעה קשתים, השאר כבדי זין"   

בנוסף מוצג תיאור פרטני למדי, כמעט מדעי, של כיוון ועוצמת הרוח והשפעתה על מבנה האוניות היווניות מול מבנה האוניות הפרסיות. לאחר התיאור הנ"ל קופץ פלוטרכוס על חזיונות של ענני אבק העולים מהאדמה ועל קולות שחוזרים ושוקעים על האוניות. מסופר גם על דמויות של אנשים מזויינים שעלו מ"איגיניה" ופרשו כפיהם על אוניות היוונים. היסטוריון לעולם אינו יכול להיות בטוח שיש בידיו את כל העובדות האובייקטיביות כשהמקור עליו הוא נשען ניזון מכתיבה בעלת גוון ספרותי. כראייה למוכנות של אנשי אתונה למלחמת הים פלוטרכוס אינו מביא עובדות כגון אימונים צבאיים או טיב הנשק בידי החיילים אלא סיפור מיתולוגי באופיו על מעוף של ינשוף מימין לאוניות המלחמה. הוא טוען מפורשות ש"זה היה עיקר הדבר, שהביאם [את האתונאים] לכלל דעה זו והכשיר את לבבם למלחמת הים". לינשוף יש משמעות סימבולית – דתית. הוא משמש כסמל של חוכמה ובן לוויתה של האלה אתנה, פטרונית העיר אתונה ואלת החוכמה והקרב. ההיסטוריון מתרשם ממשמעויות אלו אך אינו יכול להסיק על המציאות כפי שהתרחשה משורות אלו (רוברט גרייבס).  

עם זאת לא ניתן לחלוטין לשלול את חשיבותה של הביוגרפיה כמקור היסטורי מכיוון ביוגרפיה מכילה פרטים היסטוריים שניתן באמצעותם ללמוד על התקופה. נכון הדבר בייחוד למחקר היסטורי העוסק בתקופה העתיקה מפאת חוסר במקורות מדויקים כגון ארכיונים ודוקיומנטים שנשתמרו. היסטוריון שיקרא את "תמיסתקלס" של פלוטרכוס ילמד שהיה זה תמיסתקלס שביצר את נמל פיראוס  והכיר בחשיבותו האסטרטגית לאתונה. תמסיתקולוס היה זה שדרבן את בני אתונה להפך ליורדי ים. בביוגרפיה מסופר שמלכיה הראשונים של אתונה עשו ככל שיכולתם להרחיק בני עירם מהים "ולהרגילם שלא יהיו תופשי משוט אלא עובדי אדמה". ההיסטוריון יכול להסיק משורות אלו שאתונה החלה להתבסס כמעצמה ימית מהתקופה המדוברת. מחקר ארכיאולוגי גרידא אינו מסוגל לספק מידע מסוג זה. 

בנוסף, הביוגרפיה יכולה לספק מידע לגבי רוח התקופה שבה היא עוסקת. קריאה של פלוטרכוס שופכת אור למשל על פולחן הקשור לאל דיוניסוס שהיה נהוג באותם הימים. מסופר שפני תמיסטוקלס הובאו שלושה שבויים שהיו יפי תואר.  שלושת הנערים הוקדשו בתפילה ל-דיוניסוס. על פי האמונה בדרך זו היוונים ינחלו ניצחון על אויביהם. נקודה זו מלמדת על הקשר בין ספרות לביוגרפיה. כפי שניתן ללמוד מסופרים ומשוררים על רוח התקופה כך גם ניתן ללמוד מן הביוגרף.  

לא רק על רוח התקופה שבה עוסקת הביוגרפיה ניתן ללמוד אלא גם על רוח התקופה שבה חי כותב הביוגרפיה עצמו. כאן משמש חוסר האובייקטיביות של הביוגרף יתרון ולא חסרון. באמצעות דעותיו האישיות של המחבר הוא משליך על הלך המחשבה או ממשיל על אישי ציבור בימיו. פלוטראכוס מספר על יחסו של אבי תמיסטוקלס לפוליטיקאים:  

"וכנגד זה אומרים אחרים, שביקש אביו להרחיק את לבו מעסקי ציבור והראה לו את כל המשוטות המשולשים הישנים המונחים על שפת הים עזובים ואין איש נותן דעתו עליהם; משל למה הללו דומים? לפרנסי הציבור, שרבים נוהגים בהם כך אם דומים הם עליהם, שכלתה טובת שימושם." 

שורות אלו יכולות ללמד על היחס של ההיסטוריון בן תקופתו של פלוטרכוס לפוליטיקה ולאנשים העומדים בראשה. פלוטרקוס מציג לעומת זאת גם את האני המאמין שלו לגבי המעלות בעיסוק בפוליטיקה. דמותו של אריסטידיס משמשת כדוגמא לכך. האחרון מטבעו הינו איש מזג מתון ובעל מידות טובות. שירות הציבור אינו נעשה לשם נשיאת חן או כבוד אלא למען השגת מטרה ראויה. יחס בלתי אוהד פלוטרכוס מפגין גם כלפי הסופיסטים. באמצעות פירוט החכמים שתמיסטקלוס למד מהם, כותב הביוגרפיה מבקר את אלו שהפכו משנת מעשים למדרש מילים ופלפולי דינים. 

לסיכום, הביוגרפיה בעייתית בכל הקשור למחקר היסטורי. זהו אינו הכלי המושלם לביצוע מחקר שכזה. עם זאת, אין ספק שניתן להיעזר בה ככלי בהבנת תהליכים ומאורעות וביצירת תמונה חלקית  בדרך לבנייתה של תמונה היסטורית על התקופה שבה היא עוסקת ועל התקופה שבה היא חוברה. לביוגרפיה יש חשיבות היסטורית אך עם זאת יש לקחתה בעירבון מוגבל.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת יעקב עיון