אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

וַיִּשְׁמַע יְהוֹשֻׁעַ אֶת-קוֹל הָעָם בְּרֵעֹה


התמונה של נסים ישעיהו
תאריך פרסום קודם: 
2004

יש להניח שהויכוח בעד או נגד משאל עם הנו ויכוח סרק, שכן ראש הממשלה החליט שלא יהיה משאל כזה וזהו, זה סופי. עם זאת, לא מיותר לברר את הרעיון, לפחות במישור העקרוני.

את דעתנו אודות הדמוקרטיה הבענו בעבר לא אחת; גם הבענו דעה שאצלנו זו לא באמת דמוקרטיה, לכל היותר אשליה של.

האמת, על בסיס הנחות היסוד של מדינה זו, לא תיתכן דמוקרטיה בכלל, וננסה להסביר:

דמוקרטיה זה בעברית פשוטה שלטון העם. העם בוחר וממנה את האנשים אשר ינהיגו אותו למשך זמן כזה או אחר. השאלה היא רק, ינהיגו לאן? כאשר העם בוחר, הוא אמור לדעת מהו היעד שאליו מתכוונים להוביל אותו, ולבחור את האנשים שנראים לו הכי מתאימים לתכלית זו.

האם זה מה שקורה אצלנו? האמנם יודעים הבוחרים עבור מה הם מצביעים? לענ"ד, לכל היותר הם יודעים עבור מי, וגם זה לא בטוח במערכת בה אחוז הרייטינג הוא המבחן העליון לכל פעולה ולכל פעיל.

 ולדעת חכמי הפוליטיקה שלנו, כך זה גם צריך להיות; שהרי מה כבר מבין המון העם בחכמת המדינאות ובתורת הביטחון? שום דבר. אז כל מה שצריכים לעשות זה לשכנע מקסימום אנשים לשים את הפתק הנכון. לכן מבטיחים כל מיני הבטחות שאינן ניתנות לקיום, או שלא מתכוונים לקיים, כי העיקר זה להיבחר.

במלים אחרות, גם המנהיגים בעיני עצמם, לא באמת יודעים מהו היעד שיש לחתור אליו לטובת עם ישראל, העם שאותו הם מתיימרים להנהיג. הם מבטיחים מה שנראה להם נכון כדי להיבחר, לא מה שנכון וטוב לעם ולארץ, כי אין להם מושג מה טוב ונכון וכו'.

וכל זה קורה כי למדינה הזאת אין שום יעד ושום תכלית. אומרים שפעם ידעו מה עושים פה; אומרים שידעו על מה נלחמים. אולי פעם ידעו, היום לא יודעים וגם לא מנסים לדעת.

קוֹל עַנּוֹת אָנכִי שׁמֵעַ

והאנשים, מה לעשות, נוטים להאמין למה שמבטיחים להם; הרי לא יעלה על הדעת שמישהו משקר להם ביודעין ובזדון. זו גם הסיבה לכך שכל אחד רוצה להיות האחרון שמשמיע את קולו באזני הבוחרים, כי האחרון משכנע; ביחוד כשמדובר באנשים ישרים שאינם מעלים בדעתם שמישהו משקר להם כנ"ל.

במצב דברים זה, ברור לגמרי כי במשאל כזה יתמודדו אנשי האמת מול השקרנים, כאשר כל צד טוען כמובן לחזקה על האמת. ולעם אין כלים לברר ולדעת מי אומר אמת ומי משקר לו. אז במשאל תיבחן, לכל היותר, יעלותם של הצדדים הניצים, בהסברה ובתעמולה.

עד כאן על הצדדים הטכניים, אבל מה על המישור העקרוני, בעד או נגד משאל עם? במשאל כזה אמור להישמע קולו של העם; הבה נראה מה אומרת לנו פרשת השבוע על קול זה, קולו של העם:

(שמות לב) וַיִּשְׁמַע יְהוֹשֻׁעַ אֶת-קוֹל הָעָם בְּרֵעֹה וַיּאמֶר אֶל-משֶׁה קוֹל מִלְחָמָה בַּמַּחֲנֶה:

מה זה קוֹל הָעָם בְּרֵעֹה? רֵעֹה זה משורש תרועה, וכך אכן מפרש רש"י, אז למה לא כתוב בהריעו? וגם התשובה של משה מלמדת משהו:

יח וַיּאמֶר אֵין קוֹל עֲנוֹת גְּבוּרָה וְאֵין קוֹל עֲנוֹת חֲלוּשָׁה קוֹל עַנּוֹת אָנכִי שׁמֵעַ:

(מדרש תנחומא) מהו קוֹל עַנּוֹת? קול חרופין וגדופין. ובאו אנשי כנסת הגדולה ופרשוה; אַף כִּי-עָשׂוּ לָהֶם עֵגֶל מַסֵּכָה, וַיּאמְרוּ זֶה אֱלֹקֶיךָ אֲשֶׁר הֶעֶלְךָ מִמִּצְרָיִם; וַיַּעֲשׂוּ נֶאָצוֹת גְּדלוֹת: (נחמי' ט, יח). וכי חסר המקרא כלום? ולמה הוסיף המקרא ויעשו נאצות גדולות? שהיו מחרפין ומגדפין כלפי עצמן; שבעים מן המן, ומקריבין ממנו לעגל; מחרפין בכל כחן בשחוק, ואחר כל זאת – וּמַנְךָ לֹא-מָנַעְתָּ מִפִּיהֶם. הוי, לְךָ ה' הַצְּדָקָה.

הזוהר מפרש בְּרֵעֹה כאילו נכתב בְּרָעָה; יהושע זיהה שמשהו רע קורה, אבל חשב שזו מלחמה; משה כבר ידע בדיוק מה קרה במחנה כי ה' סיפר לו, לכן ענה ליהושע כפי שענה. הוא כבר יודע מה קורה כאשר העם אינו רואה את מנהיגו ואינו מחובר לתורת ה' שמייצג המנהיג. רצים לעשות עגל.

וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק

במשאל שנערך לקראת המהפך השלטוני, הוצגה השאלה: מה דעתך שנעשה לנו עגל כתחליף למשה לאחר שנעלם לנו?

בשנים קודמות עמדנו על כך שיוזמי העגל היו מיעוט שולי, כִּשְׁלשֶׁת אַלְפֵי אִיש; כמחצית האחוז מכלל העם.

שבט לוי נשאר נאמן לה' ולמשה, אבל גם הוא היה מיעוט; לא כל כך שולי כמו יוזמי העגל, אבל לא בטוח אם הלויים מנו יותר משני אחוזים מכלל העם.

יוזמי העגל, למרות היותם מעטים כל כך, סחפו אחריהם את רוב העם להסכמה שבשתיקה ואף להשתתפות פעילה בחגיגות, כאשר נדמה היה שהמהלך הצליח להם. זה מפני שהיזמים היו נלהבים יותר בדרכם הנלוזה, ואף נקטו אלימות כלפי מתנגדיהם הגלויים; כך זכו בניצחון מרשים, עד שאפילו אהרון הכהן נאלץ לשתף איתם פעולה.

כמו כל שבט לוי, גם אהרון ידע שהעגל הוא מקסם שווא, ועל כן הוא מכריז (ל"ב, ה): חַג לַה' מָחָר.

ואיזה חג חל מָחָר? הרי אין לחשוד באהרון שימציא חג מדעתו.

ו וַיַּשְׁכִּימוּ מִמָּחֳרָת וַיַּעֲלוּ עלֹת וַיַּגִּשׁוּ שְׁלָמִים וַיֵּשֶׁב הָעָם לֶאֱכל וְשָׁתוֹ וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק:

אלה היו קולות החוגגים ששמע יהושע בהיותו עם משה בדרכם אל המחנה, ולא מצאו חן בעיניו כי נשמעו לו מבשרי רע. בסך הכל יממה חלפה בין מעשה העגל לבין שיבת משה אל המחנה:

יט וַיְהִי כַּאֲשֶׁר קָרַב אֶל-הַמַּחֲנֶה וַיַּרְא אֶת-הָעֵגֶל וּמְחֹלֹת וַיִּחַר-אַף משֶׁה וַיַּשְׁלֵךְ מִיָּדָו אֶת-הַלֻּחֹת וַיְשַׁבֵּר אתָם תַּחַת הָהָר: כ וַיִּקַּח אֶת-הָעֵגֶל אֲשֶׁר עָשׂוּ וַיִּשְׂרף בָּאֵשׁ וַיִּטְחַן עַד אֲשֶׁר-דָּק וַיִּזֶר עַל-פְּנֵי הַמַּיִם וַיַּשְׁק אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

ואיפה דעת הקהל? אף אחד לא קם להגן על העגל, זה שעד לפני דקות ספורות רקדו לפני והכריזו: אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם? לא, אף אחד לא קם. 

(רמב"ן) וכן היה הדבר; כי כיון שראו העם את משה, מיד הניחו את העגל ובעטו בו; שהניחו לו לשרפו ולזרות עפרו על פני המים, ולא היה מהם חולק עליו כלל.

חַג לַה' מָחָר

זהו טבעה של דעת קהל. ואין הדברים נאמרים בגנות ח"ו. כי כאשר מסתתרת לה האמת לרגע קט, מיד קם השקר ומציג עצמו כתחליף נאות. כאמור, לעם אין את הכלים להבחין כי השקר הוא שקר ולעולם לא יהיה אמת, אבל כאשר מתגלה האמת עם הופעת משה רבנו, אפילו השקרנים נאלמים דום, שלא לדבר על אלה שנסחפו בתום לב.

דומה, כי האמור עד כאן אינו אמור להפתיע איש; כולם יודעים שזהו טבעה של דעת קהל, והעוסקים בכך מנצלים זאת היטב. הם מטים את דעת הקהל לכיוונים הרצויים, להם ובסוף גם מנסחים את השאלות כך שהתמימים, שזה רוב העם, יפלו בפח ויצביעו בעד מה שהם מתנגדים לו בכל לבם.

אבל זה יכול להצליח רק כל עוד מסתתרת האמת, כאמור ומוכח מפרשת השבוע שלנו. ברגע שנחשפת האמת, אין צורך במשאלים. אז, אפילו השקרנים נאלמים דום.

הבעיה אצלנו היא, שכולנו מקבלים כמובן מאליו הנחות יסוד של שקר. על בסיס אותן הנחות, יש מקום למשאל עם גם אם ברור לחלוטין שהנושא הנו עקרוני מכדי שיוכרע ברוב כזה או אחר. בדיוק כמו השאלה אם לעשות עגל או להמתין למשה, או לִדְבַר ה' שיורה מה לעשות במקרה שאכן נעלם משה.

על בסיס אותן הנחות של שקר, אפשר והכרחי להתעלל באזרחים במערכת ביורוקרטית אינסופית; אפשר והכרחי לעשוק את האזרחים במסים ואגרות, עד שלא נותר להם למחיה והם נאלצים לבקש את חסדי המערכת, פשוט בשביל לחיות; אפשר והכרחי להמר על חיי יהודים בדרך להשגת "שלום" או לפחות לסיום הכיבוש.

אפשר להמשיך עוד בדוגמאות כהנה וכהנה, ולפעמים אין ברירה וצריכים לעשות זאת, אבל זה לא ממש מועיל. חשוב ומועיל יותר להציע פתרון, אם ישנו כזה.

דומה כי העם כבר מזהה את השקר כשקר; לכולם כבר ברור שהעגל אינו תחליף נאות למשה. מעולם לא היה ולעולם לא יהיה. רק לא בטוחים שמשה אכן חוזר ומתי. הגיע הזמן שנזמין אותו, כי הפעם זה תלוי אך ורק בנו.

ואז סוף סוף יהיה רק טוב ליהודים

נסים ישעיהו, תנועת אור ישראל 

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת נסים ישעיהו