אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם


התמונה של נסים ישעיהו
תאריך פרסום קודם: 
2004

בשבוע שעבר סיימנו את דברנו בהכרזה הבאה: הח"מ מכריז בזאת כי אין בעיניו שום הבדל אם ראש הממשלה יהיה שרון או פרס; ברק או ביבי או אפילו אחמד טיבי. כל שמעניין את הח"מ הוא שיהודים יפסיקו להתפוצץ פה, ושיתנו לו לחיות כיהודי.

במחשבה שניה, מה זה בדיוק לחיות כיהודי, ואיך זה קשור לרישא של המאמר, שם דיברנו על הצורך החיוני למנוע מלחמת אחים, שנראה כי היא מתרגשת ובאה עלינו ח"ו?

מבחינת רצף האירועים ההיסטורי, פרשת השבוע שלנו 'וארא' מהווה המשך ישיר לפרשה הקודמת 'שמות' וההפרדה ביניהן היא, לכאורה, טכנית בלבד. אולם לאמיתו של דבר, יש כאן לא רק רצף היסטורי אלא בעיקר התפתחות רעיונית; בפרשת שמות – השיעבוד; בפרשת וארא מתחיל תהליך הגאולה.

מבחינת עם ישראל, בפרשת שמות ה' נעלם לחלוטין. אמנם הוא מתגלה למשה במדבר ושולח אותו לגאול את ישראל, אבל בתגובה לכך – מיד לאחר מכן, פרעה מכביד את השיעבוד. והגברת השיעבוד מלמדת על התגברות ההעלם.

אם גאולה זו גולה שה-א' נתגלתה בתוכה, הרי ברור שבגלות, ועוד כזו חמורה כמו שיעבוד מצרים, ה-א' נעלמת לחלוטין.

בנקודה זו פונה משה רבנו אל ה' בטענה: לָמָה הֲרֵעתָה לָעָם הַזֶּה, לָמָּה זֶּה שְׁלַחְתָּנִי? שדווקא בשורת הגאולה, תגרום להגברת ההעלם של שם ה'? את זה מתקשה לקבל משה.

צריכים לזכור כי במשך עשרות שנים, משה חי מחוץ למצרים; גם לפני כן הוא גדל בבית המלך, ומעולם לא היה משועבד. מכאן אפשר להבין כי הוא היה בן חורין בעצם. לא רק מבחינה טכנית הוא לא היה משועבד; כל הוויתו היתה של בן חורין. או בלשונו של השפת אמת בהסבירו מדוע מראש נגזר על משה, שלא יכניס אותנו אל הארץ המובטחת:

מדרגת משה, הייתה גאולה; ואילו כניסתם ארצה, הייתה תחילת תהליך הגלות.

ושְׁמִי ה' לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם

כניסתם ארצה היתה תחילת תהליך הגלות; דבר מוזר אומר השפת אמת. לא נתעכב על כך יותר מדי; רק נזכיר, כי בכמה הזדמנויות הערנו על כך, שעניינה של גלות אינו טריטוריאלי בלבד. בהחלט תיתכן גלות בארץ ישראל והיא אף חמורה יותר מגלות טריטוריאלית.

נתבונן מעט בתשובת ה' למשה על טענתו בדבר הגברת השעבוד – מה שמלמד על הגברת ההעלם של אור ה' – בעקבות בשורת הגאולה.

(שמות ו) ב וַיְדַבֵּר אֱלֹקִים אֶל-משֶׁה וַיּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה': ג וָאֵרָא אֶל- אַבְרָהָם אֶל-יִצְחָק וְאֶל-יַעֲקב בְּאֵ-ל שַׁדָּי וּשְׁמִי ה' לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם:

(תורה אור) הנה וארא יש בו ב' פירושים; א' לשון עבר – שנתגלה לאבות, והב' לשון עתיד – שהוא לשון הווה, שתמיד יש בחינה זו בכל זמן בכל אדם.

איזו בחינה יש בכל זמן בכל אדם?

אשתקד עמדנו על העובדה שבפסוקים אלו מזכיר ה' למשה את הקשר שבינו לבין האבות, אברהם יצחק ויעקב, וכי שליחותו לגאול את ישראל, הנה התחלת קיום ההבטחה שניתנה להם. הקשר ההיסטורי.

עכשיו אנו למדים כי קשר זה מותנה בקשר עם הרבונו של עולם; זה מה שמלמד אותנו אדמו"ר הזקן, מייסד חסידות חב"ד, בפיסקה הקצרה שהבאנו מדבריו. ולא סתם קשר, אלא קשר של וָאֵרָא. לעסוק בתורה ומצוות בהתמדה ובהעמקה המביאות לראייה מוחשית כי ה' הוא האלוקים. לגלות את ה-א' שבתוך הגולה ולהפכה לגאולה.

אדם השקוע בבוץ ומתקשה להיחלץ, אין ראשו פנוי להתבוננות מופשטת בדרכי הנהגת ה' את עולמו; כל מה שמעניין אותו, אם עדיין לא התייאש, זה להשיג איזו הקלה; איזה קנה סוף להיאחז בו, שלא ישקע סופית. אדם השקוע בבוץ הגלות – כנ"ל.

האבות הגיעו לראיית האלוקות בלי שקיבלו תורה במעמד הר סיני. הם זיהו את כח הבורא בכל נברא רק מתוך התבוננות. לא כל אחד יכול להגיע למדרגה זו; על כן בא מעמד הר סיני וקבלת התורה לאחר יציאת מצרים, ומאז יש בכל זמן בכל אדם היכולת להגיע לאותה מודעות של האבות, כי ה' הוא האלוקים. 

וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם

האבות הגיעו לכך כי היו בני חורין בעצם; שום כח לא יכול היה לשעבד אותם. הם הגיעו, כל אחד מהם, להתפתחות הרוחנית המירבית שאדם עשוי להגיע אליה. בכך הם סללו בפנינו את הדרך להגיע, כל אחד ואחת מאיתנו, להתפתחות רוחנית דומה; עד כדי ראיה מוחשית ש-ה' הוא האלוקים.

מודעות זו, ש-ה' הוא האלוקים, וביחד עם זאת שאנו המשך ישיר של האבות, אברהם יצחק ויעקב – היא ורק היא, בכוחה למנוע את הקטסטרופה המתרגשת לבוא עלינו ח"ו.

הבענו כבר את דעתנו, כי תכנית ההתנתקות מבוססת על התנתקות משרשת הדורות שמתחילה – עבורנו – באברהם יצחק ויעקב; הזכרנו גם כי זו התנתקות מה' אלוקי ישראל ח"ו, מה שעל פי פרשת השבוע שלנו – זה אותו רעיון בדיוק. כעת נוסיף כי תכנית ההתנתקות מסמלת גם התנתקות מכל יהודי שאינו רוצה להתנתק משרשרת הדורות, וגם מכל יהודי החי בתפוצות.

לחיות כיהודי פירושו לזכור תמיד כי אנחנו צאצאים של אברהם יצחק ויעקב, ומהווים המשך ישיר שלהם. כלומר, אנחנו אחים. בהחלט יתכנו חילוקי דעות בין אחים, אבל כשיש מודעות של אחווה – לא מעלים על הדעת שום מהלך שעלול לפגוע במי מן האחים.

הבעיה אצלנו, וגם את זה אמרנו בעבר, היא שניתקנו את עצמנו במודע, מ-ה' הוא האלוקים וממורשת הדורות (איזה ביטוי יפה וחסר משמעות). אנחנו מנותקים ועל כן עולה בדעתנו תכנית התנתקות; כאילו כדי לתת גושפנקא סופית ח"ו למנותקות שלנו.

יש הרבה פנים למנותקות זו. אבל מה שמוביל את תהליך החורבן החיצוני זה החורבן הפנימי.

מרבים לקונן אצלנו על הירידה בחינוך, ברווחה, במוסר; שלא לדבר על הירידה בביטחון. המכנה המשותף לכל הירידות הנ"ל, וגם לירידות אחרות שלא נמנו כאן – הוא ההתנתקות. החינוך אינו יהודי; מערכת המשפט אינה יהודית; המוסר – מדברים על מוסר 'אנושי' ואוניברסלי (איזה המצאה מוסרה). מוסר יהודי – הס מלהזכיר. 

וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹקִים

כל אחד צריך ולכל אחד יש א-לוהים, סמכות על המציבה לו גבולות של מותר ואסור. יש מי שברור לו כי ה' הוא האלוקים, ויש הרואה במדינה את סמכות העל שלו. סמכות העל של פרעה היתה הוא עצמו, (וזה, אגב, נכון לגבי כל פרעה) שעל כן – כאשר הוצגה בפניו הדרישה לשחרר את ישראל – הוא הגיב בשחצנות:

(שמות ה) ב וַיּאמֶר פַּרְעה מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקלוֹ לְשַׁלַּח אֶת-יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַעְתִּי אֶת- ה' וְגַם אֶת-יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ: 

כן, היו לו גם חרטומים וגם חכמים, אבל כולם היו מלחכי פינכתו וזימרו לפניו את מה שהיה נעים לו לשמוע. כך האגו שלו התנפח והלך עד שחטף את עשר מכות מצרים והגיע למסקנה כי ה' הוא האלוקים.

אנחנו החלטנו להתנתק כאמור, ועשינו זאת ביסודיות מרשימה; מדינה יהודית אבל בלי יהדות. לדור המייסדים עוד היו שאריות של מודעות יהודית מבית אבא או סבא, והם ניסו לשוות למדינה גוון יהודי משהו, אבל בתנאי שיהא מנותק מ- ה' הוא האלוקים. אצלנו גם זה כבר לא קיים. אנחנו כאן מכח האינרציה בלבד, כי התנתקנו.

התבוננות קלה במסר של פרשת השבוע שלנו, מגלה כי התחברות היא התכלית של יהודי. התחברות ל- ה' הוא האלוקים ולאבות, אברהם יצחק ויעקב.

המחלוקת ההולכת ומתעצמת אצלנו, מבוססת על ההנחה שחשוב מאד שיהיה שלטון של יהודים בארץ ישראל. הרשו לי לפקפק בכך. הרי כיום ברור כי מה שחשוב לאנשי השררה זה עצם היותם בשלטון. כמובן, המעמד הזה מזכה את עצמו בג'ובים והטבות בלי סוף, אבל למה אנחנו צריכים שדוקא יהודים יאיישו את התפקידים השלטוניים? מה, למי שאינו יהודי לא מגיע שיהיו לו הטבות של שררה?

ולמרבה הצער, זה נכון לכל מערכות השלטון; למשל, המשפט אינו יהודי, אז מה איכפת לי אם בתי המשפט יאויישו ע"י גויים?

כואב, כואב מאד. אבל אולי כך נבין שהגיע הזמן לחשוף את ה-א' בתוך הגולה, ולצאת אל הגאולה האמיתית והשלמה, שתבוא ע"י משיח צדקנו מיד ממש.

ואז יהיה רק טוב ליהודים וגם לכל האחרים.

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת נסים ישעיהו