אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

לתקן שלחתיך ולא לקלקל


התמונה של נסים ישעיהו
תאריך פרסום קודם: 
2004

לפני כמה חודשים, בעקבות מה שכונה 'משאל ההתנתקות' קבענו כאן כי ממשלה זו הגיעה לסוף דרכה, וזכינו לביקורת די נוקבת; כיום נראה נכון לעשות צעד נוסף, ולקבוע כי כל השיטה הפוליטית הנוהגת אצלנו – הגיעה לסוף דרכה.

שיטה זו מאפשרת לשליחי הציבור לפעול בניגוד למצע שעל בסיסו נבחרו, ובכך לפעול בניגוד לאינטרס של שולחיהם, כפי שהשולחים מבינים את אותו אינטרס. ברגע שהם עושים זאת, ברגע שהם פועלים בניגוד למנדט שקיבלו משולחיהם – הם מפסיקים להיות שליחי הציבור.

בפרשת השבוע שלנו מספרת התורה באריכות ותוך חזרה על פרטים רבים, אודות שליחותו של עבד אברהם להביא אשה ליצחק. מסיפור זה ניתן ללמוד רבות על הדרך הנכונה למילוי שליחות.  

(בראשית כד) ב וַיּאמֶר אַבְרָהָם אֶל-עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ הַמּשֵׁל בְּכָל-אֲשֶׁר-לוֹ שִׂים-נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי: ג וְאַשְׁבִּיעֲךָ בַּה' אֱלֹקֵי הַשָּׁמַיִם וֵאלֹקֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא-תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ: ד כִּי אֶל- אַרְצִי וְאֶל-מוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי לְיִצְחָק: 

זו השליחות, אבל לשליח יש רעיון אחר בשלב זה: 

ה וַיּאמֶר אֵלָיו הָעֶבֶד אוּלַי לֹא-תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרַי אֶל-הָאָרֶץ הַזּאת הֶהָשֵׁב אָשִׁיב אֶת-בִּנְךָ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-יָצָאתָ מִשָּׁם: 

הערה תמימה לכאורה, אבל מאחוריה מסתתר אינטרס אישי: 

(רש"י) בת היתה לו לאליעזר, והיה מחזר למצוא עילה שיאמר לו אברהם לפנות אליו להשיאו בתו.

ו וַיּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן-תָּשִׁיב אֶת-בְּנִי שָׁמָּה: ז ה' אֱלֹקֵי הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לְקָחַנִי מִבֵּית אָבִי וּמֵאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי וַאֲשֶׁר דִּבֶּר-לִי וַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע-לִי לֵאמר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת- הָאָרֶץ הַזּאת הוּא יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ לְפָנֶיךָ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי מִשָּׁם: ח וְאִם-לֹא תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרֶיךָ וְנִקִּיתָ מִשְּׁבֻעָתִי זאת רַק אֶת-בְּנִי לֹא תָשֵׁב שָׁמָּה: 

אִם-הַיּוֹם תִּהְיֶה-עֶבֶד לָעָם הַזֶּה... 

עד כאן הגדרת השליחות; זו הגדרה ברורה לגמרי תוך הבהרה שמעבר לביצוע המדויק של השליחות – ההצלחה תלויה בסיוע מן השמים. העבד מבין את המסר ונשבע: 

ט וַיָּשֶׂם הָעֶבֶד אֶת-יָדוֹ תַּחַת יֶרֶךְ אַבְרָהָם אֲדנָיו וַיִּשָּׁבַע לוֹ עַל-הַדָּבָר הַזֶּה: 

לרש"י ברור שמדובר באליעזר, אבל שמו של העבד אינו מוזכר בכל הפרק; מעניין למה. נראה לומר שטמון כאן מסר לכל שליח באשר הוא: מרגע שקיבלת עליך את השליחות ועד לסיומה – אתה משועבד לה. אתה מחוייב לשליחות ומסור לביצועה כאילו היית אתה השולח.

וכמו שאומרת הגמרא במקומות רבים: מצינו בכל התורה כולה, שלוחו של אדם כמותו.

זה נכון לשליח של אדם פרטי ונכון שבעתיים לשליח ציבור; הנה סוגיא וסיפור (התרגום על אחריות הכותב) מן הגמרא להמחשת הרעיון: 

נשיא שחטא חייב בקרבן מיוחד; מן הפסוק אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא, למדים: שנשיא חולה אינו מקריב קרבן זה. וכי משום שחלה הפסיק להיות נשיא? אמר רב אבדימי בר חמא, מדובר במחלת הצרעת, לא בכל מחלה. שנאמר (מל"ב, טו, ה) וַיְנַגַּע ה' אֶת-הַמֶּלֶךְ וַיְהִי מְצרָע עַד-יוֹם מתוֹ וַיֵּשֶׁב בְּבֵית הַחָפְשִׁית וְיוֹתָם בֶּן-הַמֶּלֶךְ עַל-הַבַּיִת שׁפֵט אֶת-עַם הָאָרֶץ: מזה שכתוב וַיֵּשֶׁב בְּבֵית הַחָפְשִׁית, למדים שעד עתה (המלך) היה עבד (לעם).

כמו הסיפור אודות ר' גמליאל ורבי יהושע שהיו בהפלגה; לר' גמליאל היה לחם ולרבי יהושע היה לחם וגם סולת. נגמר הלחם לר' גמליאל וניזון מן הסולת של רבי יהושע; אמר לו האם ידעת שנתעכב כל כך שהבאת גם סולת? אמר לו: יש כוכב שאחת לשבעים שנה עולה ומתעה את הספנים, ואמרתי שמא יעלה ויתעה אותנו; אמר לו ר' גמליאל, כזה חכם אתה, ואתה מפליג בספינה לצרכי מסחר? א"ל עד שאתה תמה עלי, תמה על שני תלמידים שיש לך ביבשה, רבי אלעזר חסמא ורבי יוחנן בן גודגדא, שיודעין לשער כמה טפות יש בים ואין להם פת לאכול ולא בגד ללבוש; נתן דעתו להושיבם בראש. כשעלה ליבשה, הזמין אותם ולא באו; חזר והזמין, ובאו; אמר להם כמדומין אתם ששררה אני נותן לכם? עבדות אני נותן לכם. שנאמר (מל"א יב, ז) וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו לֵאמר אִם-הַיּוֹם תִּהְיֶה-עֶבֶד לָעָם הַזֶּה...  

עֶבֶד אַבְרָהָם אָנכִי

עבד אברהם מבין היטב רעיון זה, ועל כן, כך הוא מציג את עצמו לאחר שהגיע לבית קרובי אברהם בעיר חרן: 

לד וַיּאמַר עֶבֶד אַבְרָהָם אָנכִי:  

זה היחוס שלו וכך הוא מציג את עצמו. תלמידי רבן גמליאל לא הבינו את זה; הם ראו מה שקורה בפועל, נדמה היה להם ששררה מעניקה זכויות יתר, והם לא רצו זכויות יתר. ר' גמליאל העמיד אותם על טעותם; שררה היא עבדות לציבור ולא זכויות יתר.

לאורך ההיסטוריה, שוב ושוב טעו מנהיגים לחשוב כי עובדת היותם שליחי ציבור, מעניקה להם זכויות יתר, והם הוסיפו לעצמם זכויות כהנה וכהנה; כולל את "הזכות" לפעול הפוך מן האינטרס של שולחיהם. תופעה זו ביטאה תמיד הסתאבות השלטון והתנתקותו מן העם.

על סדום ועמורה כתבנו בשבוע שעבר, וגם על המחזוריות של חורבן ממלכות בכלל וירידתנו לגלות בפרט. בכל המקרים מדובר בהסתאבות שמתחילה במעילת שליחי הציבור בשליחותם.

בשעת כתיבת שורות אלו, ידועות כבר תוצאות הבחירות בארצות הברית, שם זכה הנשיא המכהן באמון הבוחרים והוא ימשיך לכהן בתפקידו תקופה נוספת; הבוחרים חשבו שהוא נאמן לשליחות שהטילו עליו, ובחרו בו שוב.

היתה להם אפשרות לבחור במישהו אחר; מישהו שהציע מדיניות אחרת, שונה מזו של הנשיא המכהן. לא בחרו בו כי הם מרוצים מן המדיניות הנוכחית, של הנשיא המכהן.

בלי קשר לשאלה מה דעתנו על מדיניות זו, אנחנו יכולים רק להתגעגע למצב בו נכריז (בבחירות, לא ב(ש)סקרים) כי אנחנו מרוצים מן השליחים שלנו עד כדי כך שנבחר בהם שוב.

כבר כמעט שכחנו מתי לאחרונה נבחר אצלנו מנהיג לכהונה שניה, עד שבא ראש הממשלה הנוכחי. האם זה אומר שהבוחרים חושבים שהוא נאמן לשליחות שלשמה נבחר? תמהני. דומה כי גם מי שתומכים בו כיום אינם חושבים שהוא נאמן להגדרה המקורית של שליחותו. בדיעבד, מחוסר ברירה הם מקבלים את דרכו הנוכחית. 

מִתְנַשֵּׂא לֵאמר אֲנִי אֶמְלֹךְ

כוחו של שליח נובע מן המשלח; שעל כן, מה שעשה עבד אברהם, בשמו ובסמכותו של אברהם הוא עשה, ונחשב כאילו אברהם בעצמו עשה זאת. באותה מדה, מה שעושה המנהיג – בשם העם הוא עושה, ונחשב כאילו העם עשה את מה שהמנהיג עשה.

שליח שמעל בשליחותו – שוב אינו שליח והוא פועל מכח עצמו. במקרה כזה, אומרים לו: לְתַקֵן שְלַחְנוּךָ ולא לקלקל; מנהיג/שליח שנוהג כך, מאותו רגע הוא פועל מכח עצמו, לא מכח הבוחרים.

השיטה הפוליטית אצלנו, כאמור, מאפשרת ואף מזמינה מעילת שליחי הציבור בשליחותם ועל כן הגיעה לסוף דרכה. השאלה היא רק, כיצד מונעים מצב בו סוף דרכה של המערכת לא יהיה גם סוף דרכנו חס ושלום. שהרי העם והמערכת השלטונית שלובים זה בזה וקשה מאד להבחין ביניהם. מה שעושה השלטון, כאמור, בשם העם הוא עושה; וגם אם מעל בשליחותו ובכך ניתק עצמו מהעם, עדיין כוחו רב לו להזיק גם אם איבד כל יכולת להועיל.

דומה, כי שורש הבעיה נעוץ בהעדר תודעת העבדות; השררה נתפסת כמשאת נפש כי רואים בה רק את ההטבות ולא את השיעבוד. וכך גם נוהגים בפועל; משהו בסגנון מה שקוראים בהפטרת השבת: 

(מל"א, א) ה וַאֲדנִיָּה בֶן-חַגִּית מִתְנַשֵּׂא לֵאמר אֲנִי אֶמְלֹךְ וַיַּעַשׂ לוֹ רֶכֶב וּפָרָשִׁים וַחֲמִשִּׁים אִישׁ רָצִים לְפָנָיו:  

זה מה שעניין אותו בתפקיד המלך. די מזכיר את ההתייחסות לתפקידי שררה אצלנו.

אדוניה לא הצליח למלוך; שלמה, הוא שמלך. על המשיח אומר הרמב"ם כי הוא "בן דוד ומזרע שלמה". בין היתר, קשורה קביעה זו גם למהפכת סדום ועמורה, שכן דוד הוא נכד לרות המואביה ושלמה הוליד את רחבעם שמילא את מקומו, מנעמה העמונית. ושתיהן מצאצאי לוט שניצל מסדום כידוע.

אז כל שנותר לנו, זה לבקש מה' יתברך שישלח לנו את המשיח, שהוא בן דוד ומזרע שלמה; שיהיה לנו מנהיג שכל מגמתו היא טובת עם ישראל, אפילו על חשבון מה שנראה כטובתו האישית.

ואז יהיה רק טוב ליהודים.

נסים ישעיהו, תנועת 'אור ישראל'

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת נסים ישעיהו