אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

ראש השנה מבקש ראש שונה


התמונה של נסים ישעיהו
תאריך פרסום קודם: 
2004

אין כמו ראש השנה לעריכת חשבון נפש על העבר והבעת משאלות לגבי העתיד. כלי התקשורת מלאים בסיכומי השנה שחלפה, וגם בנסיונות לחזות את הצפוי לנו ולעולם בשנה הבאה. זה קורה בכל שנה בימים אלו, וכל שנה מחדש מתבדות התחזיות; מעניין למה.

ננסה גם אנחנו את כוחנו בסיכום כזה, ואם נעז – ננסה גם להציע תחזית; אבל נזהיר מראש שאין לנו עניין להתחרות בכלי התקשורת ועל כן לא נסכם ולא נציג תחזית בעניינים טריוויאליים-פוליטיים.

הסיכום שלנו וגם התחזית, יתייחסו להנחות היסוד של חיינו מול המציאות המסתבכת והולכת מיום ליום.

כל כך התרגלנו למציאות שמתסתבכת והולכת, עד שנדמה כי זו גזירת גורל ח"ו; לכאורה, יש אצלנו מי שמנסים להתיר את התסבוכות בכל מיני דרכים, אבל בפועל – העניינים מסתבכים יותר ויותר.

לא נהיה כרוכלים ולא נמנה כאן את כל התסבוכות של חיינו פה בארץ חמדת ובכלל; גם לא בטוח שנצליח למנות הכל, כי הרבה יותר קל ופשוט לחפש אם נותרו עניינים בלתי מסובכים, אף כי לא בטוח שנמצא כאלה.

מי שעדיין עוקב אחר החדשות יודע במה מדובר, ומי שלא – כבר התייאש מהאפשרות שנגיע כאן לחיים שלווים בלא סיבוכים ובלא בעיות בלתי פתירות, אז הוא מעדיף לא לדעת מה קורה. משהו בסגנון טמינת הראש בחול.

בכל אופן, ראש השנה זה זמן טוב לבדוק היכן שגינו אם שגינו, וכיצד נוכל לתקן מה שקילקלנו בשגיאותינו.

על ראש השנה נאמרו דברים רבים במקורותינו; יש אפילו מסכת שלמה בתלמוד הנקראת ראש השנה. בין היתר נאמר שם כך:

(ט"ז/ב) וא"ר יצחק, כל שנה שֶרָשָה בתחלתה – מתעשרת בסופה; שנא' מראשית השנה מרשית כתיב ועד אחרית סופה שיש לה אחרית.

מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה

מימרא זו של ר' יצחק מתייחסת לטקסט הבא מספר דברים:

(פרק יא) יא וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ אֶרֶץ הָרִים וּבְקָעת לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה-מָּיִם: יב אֶרֶץ אֲשֶׁר-ה' אֱלֹקֶיךָ דּרֵשׁ אתָהּ תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹקֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה:

המלה מֵרֵשִׁית, אינה תקנית; צריך להיות 'מראשית'. על כך אומר לנו ר' יצחק כי העדרה של האות א' בא לרמוז שביום הזה הזה במיוחד חשוב שנתייצב לפני ה' במצב הנפשי הנכון:

(המאירי) וכשתוקעים ומתפללים ונכנעים ובאים לפני השם ית' כדלים וכרשים יהיו בטוחים שהם נענים; והוא שאמרו, כל שנה שהיא רשה בתחלתה – מתעשרת בסופה.

וכדי שלא יהיו אי הבנות ביחס למועד המדובר, בא בעל הטורים ומביא רמז:

מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה, אותיות מתשרי.

אבל יש כאן עוד עניין שראוי לשים לב אליו; מדובר במבטו (כביכול) של הבורא יתברך על ארץ ישראל. מצד אחד כתוב תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹקֶיךָ בָּהּ, ומצד שני זה מוגבל בזמן – מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה. או בלשונו של בעל התניא (אגרת הקודש יד):

דהאי וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה אינו מובן לכאורה, שהרי באחרית שנה זו מתחלת שנה שניה וא"כ [ואם כן] הל"ל [היה לו לומר] לעולם ועד:

כיצד ניישב את הסתירה לכאורה? על יסוד הפסוק:

(משלי ג) יט ה' בְּחָכְמָה יָסַד-אָרֶץ כּוֹנֵן שָׁמַיִם בִּתְבוּנָה:

מסביר בעל התניא כי האור הנמשך מעיני ה' כביכול אל הארץ העליונה שהיא השורש הרוחני של הארץ התחתונה, אותו אור שמחיה ומהווה את כל הבריאה, בהמשיכו את החכמה העליונה אל הארץ התחתונה – עוצמתו אינה קבועה (וגם לא מידת הגילוי שלו).

והארה והמשכה זו היא מתחדשת באור חדש ממש בכל שנה ושנה. (...) ובכל שנה ושנה יורד ומאיר מחכמה עילאה אור חדש ומחודש, שלא היה מאיר עדיין מעולם לארץ העליונה.

להאיר לארץ ולדרים עליה

יהודים חוגגים ראש השנה בכל מקום בעולם, אבל מקור ההשפעה נמצא בארץ ישראל; מכאן זה מתחיל ונמשך לכל העולם. זה כתוב בפירוש בפסוקים אלו כמו במקומות רבים נוספים.

אז אם בארץ ישראל המצב מסובך והולך ומסתבך, אפשר בהחלט להסיק מכך כי ה- אור חדש ומחודש שירד אלינו בראש השנה אשתקד –לא נקלט אצלנו, ועל כן המשכנו לדשדש בחושך כפול ומכופל.

אשתקד הבאנו כאן רמז שמצאנו בתורה אודות המודעות הנדרשת מאיתנו כדי להתיר את הסבך בו היינו מצויים אז. הפסוק שהבאנו הוא:

(בראשית כ"ז ל"ז): וַיַּעַן יִצְחָק וַיּאמֶר לְעֵשָׂו הֵן גְּבִיר שַׂמְתִּיו לָךְ וְאֶת-כָּל-אֶחָיו נָתַתִּי לוֹ לַעֲבָדִים וְדָגָן וְתִירשׁ סְמַכְתִּיו וּלְכָה אֵפוֹא מָה אֶעֱשֶׂה בְּנִי:

פסוק שערכו המספרי עולה ה-תשס"ד, כמניין השנה שחלפה, והמסר שלו הוא שיש להפנים את הרעיון שיעקב הוא הבכיר ביחס לעשיו (כשם שיצחק הוא הבכיר ביחס לישמעאל) וההבטחה העיקרית שנתן ה' יתברך לאברהם אביהם, תתקיים ביעקב ובזרעו.

אנחנו בחרנו לעשות כל מה שהפוך מרעיון זה, ובכך כמובן סיבכנו את המצב עוד יותר. אבל הכלל הוא שאין צועקים על העבר וצריכים לבחון מה יש לעשות כעת כדי להתיר את התסבוכות ולתקן את המצב.

בדרך כלל מי שנתקל בפלונטר כלשהו, אפילו פקעת חוטים שנסתבכה והוא מנסה להתירה – טבעי שיפעל בהתאם לניסיונו המצטבר. בפקעת של חוטים זה עשוי להצליח, אבל לא בתסבוכות מהסוג שהתמחינו בו.

כאן צריכים לקבל את ההצעה של ראש השנה ולפעול בראש שונה; לזנוח את הדרכים שהכזיבו עד עתה ולעלות על דרך חדשה, שונה. זה נכון בכל מצב בראש השנה ונכון כפליים במצבנו המסובך.

(...) כי אור כל שנה ושנה מסתלק לשרשו בכל ער"ה [ערב ראש השנה] כשהחדש מתכסה בו, ואח"כ ע"י תקיעת שופר והתפלות – נמשך אור חדש עליון, מבחי' עליונה יותר שבמדרגת חכמה עילאה, להאיר לארץ עליונה ולדרים עליה.

להאיר לארץ ולדרים עליה

גם השנה חיפשנו בתורה רמז למודעות הדרושה, שאם נזכה להפנים אותה – יותרו כל התסבוכות אצלנו; מסתבר שלפעמים משיכה בחוט אחד ויחיד מתירה את כל התסבוכת. רק צריכים לוודא שזהו החוט הנכון.

לא מצאנו פסוק שלם שערכו המספרי עולה ה-תשס"ה, אבל מצאנו הרבה חלקי פסוקים. נביא כמה מהם:

(אסתר ו): י וַיּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְהָמָן מַהֵר קַח אֶת-הַלְּבוּשׁ וְאֶת-הַסּוּס כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ וַעֲשֵׂה-כֵן לְמָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי הַיּשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ אַל- תַּפֵּל דָּבָר (מִכּל אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ): 

 מה שמלמד כי ישועת ה' כהרף עין, אבל כדי שתבוא ישועה זו –צריכה להיות מודעות של הַיְּהוּדִי כי הוא יהודי, על כל המשתמע מכך ביחסו של היהודי להבטחות ה' אודות נצחיות עם ישראל בכל תנאי ובעלותנו על הארץ.

אלא שזה שלב מאוחר יחסית בהיסטוריה שלנו; הנה משהו מתחילת ההיסטוריה שלנו כעם ואפילו קצת קודם:

(שמות ג): יח (וְשָׁמְעוּ) לְקלֶךָ וּבָאתָ אַתָּה וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל-מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַאֲמַרְתֶּם אֵלָיו ה' (הוי'ה – 26) אֱלֹקֵי הָעִבְרִיִּים נִקְרָה עָלֵינוּ וְעַתָּה נֵלֲכָה-נָּא דֶּרֶךְ שְׁלשֶׁת (יָמִים בַּמִּדְבָּר וְנִזְבְּחָה לַה' אֱלֹקֵינוּ): 

כך הם דיברו אל פרעה מלך מצרים אשר שלט אז בכל השטח המוכר היום בכינוי 'המזרח התיכון'. הוראות ה' הן הקובעות ולא גחמותיו של אדם זה או אחר אפילו אם הוא פרעה.

(שמות יח): כה (וַיִּבְחַר משֶׁה) אַנְשֵׁי-חַיִל מִכָּל-יִשְׂרָאֵל וַיִּתֵּן אתָם רָאשִׁים עַל-הָעָם שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי (עֲשָׂרֹת):

גם כאן הערך המספרי שווה ה-תשס"ה וזה אומר משהו על מערכת ההנהגה הדרושה בעם ישראל.

לא מזמן הערכנו כי ממשלה זו, בעקבות ההחלטה על עקירת יהודים מבתיהם – הגיעה לסוף דרכה; לכאורה היא עדיין חיה, אבל רק מבחינת יכולתה להזיק, כי תועלת לעם ישראל כבר לא תצמח ממנה.

מה שצריכים כעת זה שיבוא הסוף לגלות הנוראה, לחושך הכפול ומכופל, ונזכה לגילוי ה- אור חדש ומחודש, כבר בראש השנה זה.

תשס"ה – תהא שנת סוף הגלות ונזכה כולנו לכתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה.  

ובכך, סוף סוף באמת יהיה רק טוב ליהודים, וגם לכל האחרים

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת נסים ישעיהו