אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי


התמונה של נסים ישעיהו
תאריך פרסום קודם: 
2004

רבים הם אלה שכתוצאה מעומס מצטבר הפסיקו לעקוב אחר החדשות; מתקשים לשאת את הדיווחים הקשים ואת הפרשנויות המלומדות אשר לעתים קרובות מדי אומרות דבר והיפוכו בנשימה אחת.

 מי שעדיין עוקב אחר החדשות מתרשם כי סוף העולם קרב במהירות ולא כמטאפורה; רצח הילדים ב-רוסיה, בהמשך לרציחות שהחלו אצלנו ולאחרונה מתפשטות על כל העולם, הביא את הזוועה לשיאים חדשים ואת העולם לשפל שלא ברור כיצד יוכל להתאושש ממנו.

לכאורה הכל התחיל באחד עשר לספטמבר המפורסם אבל זה רק לכאורה; אנחנו טוענים כידוע שהבעיה התחילה אצלנו ובידינו גם לפתור אותה לטובת כל העולם.

למרבה הצער, לא נראה שיש אצלנו נכונות לפתור את הבעיה ולא נאריך בדיבור בגנותם של יהודים. בטח לא בימי חודש אלול שאהבת ישראל הנה עניין מרכזי בו. אבל ננסה להציע את הדרך לפתרון אם גם לא את הפתרון עצמו, ברוח ימי חודש אלול.

חודש אלול מיוחד בכך שהוא חל בעת רצון בה (תהלים קמה) קָרוֹב ה' לְכָל-קרְאָיו, ייחוד זה נקבע בשנה הראשונה לצאתנו ממצרים, כאשר בעקבות חטא העגל עלה משה להר עוד פעמיים; הפעם השלישית הייתה בימים אלו ונסתיימה ביום הכיפורים, שעל כן נקבעו ימים אלו לימי תשובה מאז ועד בכלל (עפ"י רש"י, דברים ח, יח).

חכמינו לאורך הדורות מצאו פסוקים שונים הרומזים לסוג העבודה הנדרש במיוחד בחודש אלול במסגרת תהליך התשובה, פסוקים שראשי התיבות שלהם הוא א'ל'ו'ל'.

התשובה של חודש אלול מהווה הכנה ל-ראש השנה, בו כביכול מקבל מאתנו הבורא יתברך קדנציה נוספת, בכך שאנו ממליכים אותו עלינו ועל כל העולם. במלים אחרות, הקיום הרוחני (וממילא הגשמי) של העולם הנו תוצאה של עבודתנו בחודש אלול. אז ננסה להבין מהי העבודה הנדרשת מאיתנו ואיך זה שייך לקיום העולם.

עַל שׁלשָׁה דְּבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד

חז"ל מאירים את עינינו בקביעה כי:

(אבות א, א) שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק (...) הָיָה אוֹמֵר: עַל שְׁלשָׁה דְּבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד: עַל הַתּוֹרָה, וְעַל הָעֲבוֹדָה, וְעַל גְּמִילוּת חֲסָדִים.

אז אם מנסים למצוא פיתרון לבעיה הכי בוערת של העולם, כדאי להתבונן בדברים אלו של חז"ל ובהם למצוא את הפיתרון לבעיה.

כל בעיות העולם נובעות מהתנגשות אינטרסים; התנגשות כזאת עלולה להתגלות גם בין אנשים פרטיים, וכדי לרכך אותה עד כדי ביטול מוחלט – באה ההוראה לעסוק בגמילות חסדים. והפסוק הוא:

(אסתר ט) (...) וּמִשְׁלֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְינִים:

לכל אחד יש מה להעניק וכל אחד חסר משהו שהזולת יכול להשלים לו. גישה כזאת של גמילות חסדים לכל אחד, מבטיחה ריכוך האנוכיות עד כדי ביטולה המוחלט, ואז יהיה נעים יותר לחיות בעולם. וזה נדרש מאיתנו במיוחד בחודש אלול שעל כן אלה ראשי התיבות של הפסוק.

אבל זה לא מספיק כי גם גמילות חסדים אפשר לעשות מתוך אינטרס זר. על כן באה ההוראה וְעַל הָעֲבוֹדָה; בלשון חז"ל, 'עבודה זו תפילה'. זהו הניסיון של האדם להרים את עצמו מעל לחומריות העולם הזה ולהעלות את עצמו ולו במשהו, אל עבר הבורא יתברך. והפסוק הוא:

(שיר השירים ו) אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי.

כאן באה ההבטחה כי בעת שהאדם מעלה את עצמו אל ה' הוא זוכה לכך שה' כביכול יוריד את עצמו אליו וייענה לבקשותיו. אבל היוזמה צריכה לבוא מצד האדם; תשובה, כבר אמרנו? בכך גם הגמילות חסדים שלו תהיה מושפעת מן הקשר אל הבורא יתברך, כי לפניו כולנו שווים בשוויון מוחלט ואין מקום לשום אינטרס זר.

ובכל זאת, האדם הוא רק אדם וגם תפילתו עלולה להיות נגועה באנוכיות אף אם קלה ביותר. הרי בין היתר, בתפילתו הוא מבקש לקבל את צרכיו הגשמיים, ועלול לשכוח כי ככל שמקבלים יותר צריכים גם לתת יותר; שהכל זה עבודת ה' יתברך, וזו צריכה להיות ביתר תוקף בהתאם לאפשרויות שפותחים בפנינו מלמעלה.

אִנָּה לְיָדוֹ וְשַׂמְתִּי לְךָ

כדי לצמצם עוד יותר את הנטיה לערב אינטרסים אישיים במצוות בכלל ובתהליך התשובה בפרט, באה ההוראה לעסוק בתורה. המיוחד בעיסוק זה הוא שלומדים מתוך מודעות שאלו דברי ה' יתברך, והלומד אמור להתבטל כלפי נותן התורה. והפסוק הוא זה ששמנו ככותרת:

(שמות כא) יג וַאֲשֶׁר לֹא צָדָה וְהָאֱלֹקִים אִנָּה לְיָדוֹ וְשַׂמְתִּי לְךָ מָקוֹם אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה: 

מדובר בהורג נפש בשגגה אשר לכבודו הִקְצוּ ערי מקלט. ברוחניות מדובר באדם שנכשל בעבירה על דבר ה' ובכך העביר עצמו מרשות הקדושה לרשות אחרת חלילה. העצה עבורו היא לעסוק בתורה כי דברי תורה קולטים אותו בחזרה לרשות הקדושה.

נו, יש לנו את שלושת הדברים שעליהם העולם עומד, אז הכל בסדר, לא? מסתבר שזה עוד לא מספיק. גם בלימוד התורה אפשר להיכשל כאשר שוכחים את נותן התורה. אפשר להתפעל מן החכמה הנפלאה שבתורה ואפילו להקפיד על קיום מצוותיה, בלא להיקלט על ידה; בלא שהתורה תיקלט אצלנו בפנימיות. מה חסר? חסרה תשובה.

בעבר עמדנו לא אחת על העובדה ש-'תשובה' זה במשקל 'תנועה'; זה תהליך של שיבה אל השורש העליון ממנו יצאנו ואליו נשוב. קיומו של תהליך זה מותנה במיקוד המבט ביעד וכל הסטת מבט עלולה להפריע ואף להכשיל חלילה.

בשבת זו, השבת האחרונה לשנת ה-תשס"ד אנו קוראים שתי פרשות, ניצבים-וילך. לכאורה, שמות הפרשות מבטאות תהליכים מנוגדים; מצד אחד דריכה במקום (ניצבים) ומצד שני תנועה (וילך), כיצד ניישב זאת? ובכן רק כאשר ניצבים על יסודות איתנים של דבקות בה' יתברך, רק אז תיתכן הליכה אל עבר היעד הנכון; אל עבר היעד של קיום העולם ותיקונו במלכות ה'. אחרת – את התוצאות אנו חווים יום יום ובהן פתחנו את דברנו הפעם.

יש שנים שבהן קוראים את פרשת וילך לאחר ראש השנה. את פרשת ניצבים קוראים תמיד לפני ראש השנה, ולא בכדי; בין היתר, בפרשה זו כלולה פרשת התשובה וזו הכנה מצוינת לראש השנה.

אֶחָד לְחַטָּאת וְאֶחָד לְעלָה:

נטיות הלב הן המפריעות לנו לעבוד את ה' באמת ובשלמות; עלינו לקיים בעצמנו את הציווי:

(דברים י) טז וּמַלְתֶּם אֵת עָרְלַת לְבַבְכֶם וְעָרְפְּכֶם לֹא תַקְשׁוּ עוֹד: 

ואז יקיים בנו ה' את הבטחתו כפי שמנסח אותה משה רבנו בפרשת השבוע:

(דברים ל) ו וּמָל ה' אֱלֹקֶיךָ אֶת-לְבָבְךָ וְאֶת-לְבַב זַרְעֶךָ לְאַהֲבָה אֶת- ה' אֱלֹקֶיךָ בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשְׁךָ לְמַעַן חַיֶּיךָ:

את החלק הזה אדם אינו יכול לעשות בעצמו; לכך זקוקים לסיעתא דשמיא. את החלק הראשון – אפשר גם אפשר. לצורך כך על האדם למקד מבטו בתכלית הכל, בגאולה האמיתית והשלמה שתבוא במהרה:

(שמות טו) וַיּאמְרוּ לֵאמר אָשִׁירָה לַּה' בעתיד הקרוב מאד.

ומהו התהליך הנפשי הנדרש כדי לעמוד בכל המטלות הנ"ל? ובכן, עד כאן הבאנו רמזים שמצאו חכמינו בדורות קודמים; כעת נביא רמז שלראשונה ראיתי אותו בדברי מורנו הרב יצחק גינזבורג שליט"א, ולא מצאתיו במקורות אחרים. 

קרבנות היו חלק חשוב מתהליך התשובה; שני סוגים עיקריים הקריב השב בתשובה, חטאת ועולה. החטאת לכפרה והעולה – כדורון למלך לאחר שכיפרה החטאת. בכל מקרה החטאת קודמת לעולה בהקרבה, אבל במקרה אחד העולה כתובה לפני החטאת:

(שמות טו) אֶחָד לְעלָה וְאֶחָד לְחַטָּאת

אלול; א זה י (ה') למעלה ו-י (יהודי) למטה עם קו (האות ו) מחבר ביניהם; יהודי צריך לשאוף לעלות (לְעלָה) אל ה' ולכך רומזת ה-ל המיתמרת כמיגדל. יש כל מיני מניעות ועיכובים שכדי לסלקם יש צורך להשיל מעלינו הרבה אגו; הרבה רפש שדבק בנו, ולכך נועדה החטאת.

במלים אחרות, התהליך הוא של עליה כלפי מעלה עד אין סוף בלא להינתק מן הַמַטָּה. רק כך מגיעים למדרגה בה בוחנים כל דבר מול השאלה אם הוא מסייע לעבודת ה', ואם לא – מסלקים אותו וממשיכים הלאה. רק כך אפשר גם להביא שלום לעולם.

והעיקר שתהיה לכולנו כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה

ובכך, סוף סוף באמת יהיה רק טוב ליהודים, וגם לכל האחרים.

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת נסים ישעיהו