אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

וְהָיָה אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹקֶיךָ


התמונה של נסים ישעיהו
תאריך פרסום קודם: 
2004

 

בחדשות מדווחים על ששה עשר הרוגים ועוד כמאה פצועים בשני אוטובוסים מפוצצים בבאר שבע. ו-כן, ראש הממשלה אמר כי "ישראל תמשיך להילחם בטרור במלוא הנחישות. לנושא הזה אין שום קשר לתוכנית ההינתקות, אלא רק לדבר אחד – לרצחנות של אנשי הטרור הפלשתיני. בטרור הזה אנחנו נאבק בכל כוחנו".

אתמול ושלשום דיווחו בחדשות על כוונותיו של ראש הממשלה ביחס לעקירת מתיישבי גוש קטיף – הוא מתכוון לזרז את התהליך, ועל שרים המוחים בטענה כי מגמה זו נוגדת החלטת ממשלה קודמת אשר בה נקבע כי התהליך יהיה מדורג, ועל כל שלב תתקיים הצבעה בממשלה.

ראש הממשלה נזף בשרים הסוררים והכריז כי לא יתן שיפריעו לו לשלוט ולנהל את העניינים כראות עיניו. הוא יודע יותר טוב מכולם מה נכון לעשות ושלא יבלבלו לו את המוח.

לכאורה צודק ראש הממשלה; עקירה זה דבר כואב, אפילו עקירת שן, כל שכן עקירת אנשים מבתיהם ומישוביהם הפורחים. אז למה למשוך, אם ניתוח אז בפעם אחת וזהו. חבל רק שלא הלך בדרך זו בלבנון ואינו הולך בדרך זו גם היום, ביחס לטרור.

טוב, שם זה מול גוים וצריכים להתחשב בדעתם. ביחס ליהודים – גם הגוים יסכימו שמותר לעקור מבתיהם ולהכאיב להם בלי גבול. הם הרי רק יהודים, והגוים מנוסים מאד בעקירת יהודים מבתיהם ואף גרוע מכך.

וכל זה קורה בשבוע בו אנו קוראים בתורה פרשה שהפסוק הראשון בה אומר כך:

(דברים כו) א וְהָיָה כִּי-תָבוֹא אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נתֵן לְךָ נַחֲלָה וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ:

אשתקד ניתחנו פסוק זה והראינו כי התייחסות שלנו אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נתֵן לְךָ כאל נַחֲלָה נצחית, מהווה מרשם ל- וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ במנוחה. לכן זהו בדיוק השבוע ה(פחות) מתאים להחליט על זירוז עקירת יהודים מבתיהם בארץ ישראל, ובמקביל לספוג כך וכך אבידות בנפש הי"ד.

וּנְתָנְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל-גּוֹיֵי הָאָרֶץ

וסליחה על הנימה המלנכולית משהו; הימים הם ימים של חשבון נפש, ימי חודש אלול בהם מסכמים את מעשינו ועבודתינו במהלך השנה שחלפה ומקבלים החלטות לשיפור דרכינו בשנה הבאה. ועם החלטות כאלה של ראש הממשלה, קצת קשה לצפות לשיפור בשנה החדשה.

בפרשת השבוע שלנו מפורטים כל התנאים אשר בהתקיימם נשב בארץ במנוחה, וגם ההפך מובא בפירוט ובתיאורים מצמררים. והדברים פשוטים לגמרי:

(דברים כח) א וְהָיָה אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹקֶיךָ לִשְׁמר לַעֲשׂוֹת אֶת-כָּל-מִצְוֹתָיו אֲשֶׁר אָנכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם וּנְתָנְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל-גּוֹיֵי הָאָרֶץ: ב וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל- הַבְּרָכוֹת הָאֵלֶּה וְהִשִּׂיגֻךָ כִּי תִשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹקֶיךָ: ג בָּרוּךְ אַתָּה בָּעִיר וּבָרוּךְ אַתָּה בַּשָּׂדֶה: ד בָּרוּךְ פְּרִי-בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתְךָ וּפְרִי בְהֶמְתֶּךָ שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרוֹת צאנֶךָ: ה בָּרוּךְ טַנְאֲךָ וּמִשְׁאַרְתֶּךָ: ו בָּרוּךְ אַתָּה בְּבאֶךָ וּבָרוּךְ אַתָּה בְּצֵאתֶךָ:

ולא רק רווחה כלכלית תשרור כאן, גם עימותים עם אויבים יסתיימו בניצחון מוחץ בלא שניפגע כלל:

ז יִתֵּן ה' אֶת- איְבֶיךָ הַקָּמִים עָלֶיךָ נִגָּפִים לְפָנֶיךָ בְּדֶרֶךְ אֶחָד יֵצְאוּ אֵלֶיךָ וּבְשִׁבְעָה דְרָכִים יָנוּסוּ לְפָנֶיךָ: ט יְקִימְךָ ה' לוֹ לְעַם קָדוֹשׁ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע-לָךְ כִּי תִשְׁמר אֶת-מִצְוֹת ה' אֱלֹקֶיךָ וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו: י וְרָאוּ כָּל-עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ:

יג וּנְתָנְךָ ה' לְראשׁ וְלֹא לְזָנָב וְהָיִיתָ רַק לְמַעְלָה וְלֹא תִהְיֶה לְמָטָּה כִּי-תִשְׁמַע אֶל- מִצְוֹת ה' אֱלֹקֶיךָ אֲשֶׁר אָנכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לִשְׁמר וְלַעֲשׂוֹת: יד וְלֹא תָסוּר מִכָּל- הַדְּבָרִים אֲשֶׁר אָנכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם יָמִין וּשְׂמאול לָלֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים לְעָבְדָם:  

ויש עוד ברכות; לא נוכל להביא את כולן במסגרת זו וכדאי מאד ללמוד הכל במקור, אבל הכל מותנה כאמור:

וְהָיָה אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹקֶיךָ לִשְׁמר לַעֲשׂוֹת אֶת-כָּל-מִצְוֹתָיו אֲשֶׁר אָנכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם – וּנְתָנְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל-גּוֹיֵי הָאָרֶץ.

וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל- הַבְּרָכוֹת הָאֵלֶּה וְהִשִּׂיגֻךָ

בהמשך פרק כ"ח מתאר לנו משה רבנו בפירוט רב מה צפוי לנו אם לא נשמע בקול ה'. קטע זה מכונה 'פרשת התוכחה' והוא כולל צ"ח (תשעים ושמונה) מכות שונות ומשונות שנספוג חלילה אם נתעקש ללכת בדרך הנלוזה.

התייחסנו כבר בעבר לעובדה שהתוצאות למעשים שליליים אינן ממהרות לבוא, ועובדה זו מסייעת בטיפוח האשליה כי 'עולם כמנהגו נוהג' ואני יכול להמשיך בדרכי, הפוך מדרך ה' בלא לחשוש מתוצאות קשות. מהפרשה שלנו הדברים עולים בבירור.

הברכות והקללות המפורטות בפרשה הן נוסח החוזה שנכרת בין ה' ובינינו על ירושת הארץ:

סט אֵלֶּה דִבְרֵי הַבְּרִית אֲשֶׁר-צִוָּה ה' אֶת-משֶׁה לִכְרת אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מוֹאָב מִלְּבַד הַבְּרִית אֲשֶׁר-כָּרַת אִתָּם בְּחֹרֵב:

הברכות הן התוצאה של שמירת הברית בינינו לבין ה' יתברך והקללות הן התוצאה של אי שמירת הברית ח"ו. 

כמעט ארבעים שנים חלפו בין הברית שנכרתה בְּחֹרֵב לבין הברית שחודשה בְּאֶרֶץ מוֹאָב. לשם מה היה צורך בחידוש הברית?

(רבנו בחיי) נתקבצו עתה בכאן כל ישראל בברית השני, כשם שנתקבצו בברית הראשון במעמד הר סיני; ומפני שבטלו הברית הראשון שבסיני באמרם (שמות לב) 'אלה אלהיך ישראל', לפיכך חזר כאן בארץ מואב לכרות עמהם ברית אחר וקבלוהו עליהם באלה ובשבועה.   

התורה כדרכה מתחילה בברכות ואלה ממהרות לבוא; הקללות לעומתן, יכול שיתעכבו זמן רב ואף לא יבואו כלל אם עושים תשובה על הפרת הברית. וגם בעת שמפרים את הברית ח"ו, יתכן שיימשך השפע הכלכלי ואף השקט היחסי כל עוד לא הוגדשה הסאה; כל עוד לא הפכו לאידיאולוגיה את ההתרחקות מה' ואת הפרת הברית עמו.

אפשר להניח כי האסוציאציה העולה אצל הקורא הסביר, מקשרת את הדברים הנ"ל למצוות מעשיות שיהודי מחוייב בהן; תפילין, שבת ועוד כאלה. כל המצוות חשובות ביותר, אבל כאן מדובר על הפרת הברית ביחס לארץ.

כִּי תִשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹקֶיךָ

הברית הראשונה שכרת ה' יתברך עם האנושות, הנה ברית הקשת בענן, שלא יביא עוד מבול על הארץ.

הברית הראשונה שכרת ה' יתברך עם עם ישראל, עוד בטרם היה עם כזה במציאות העולם הזה, הנה ברית בין הבתרים:

(בראשית ט"ו) יח בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת ה' אֶת-אַבְרָם בְּרִית לֵאמר לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת- הָאָרֶץ הַזּאת מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד-הַנָּהָר הַגָּדל נְהַר-פְּרָת: יט אֶת-הַקֵּינִי וְאֶת-הַקְּנִזִּי וְאֵת הַקַּדְמנִי: כ וְאֶת-הַחִתִּי וְאֶת-הַפְּרִזִּי וְאֶת-הָרְפָאִים: כא וְאֶת-הָאֱמרִי וְאֶת-הַכְּנַעֲנִי וְאֶת- הַגִּרְגָּשִׁי וְאֶת-הַיְבוּסִי:

ברית זו חודשה עם יצחק ואח"כ עם יעקב. מעמד הר סיני ומתן תורה עם כל תרי"ג מצוות הכלולות בה, היה רק ארבע מאות ושלושים שנה לאחר ברית בין הבתרים. וזה אומר דרשני.

קדימת הברית על הארץ לברית התורה בזמן, מלמדת על קדימה במעלה, וכך מנסח זאת הרמב"ן:

ומפני ענין זה אמרו בספרי (...) אע"פ שאני מגלה אתכם מן הארץ לחוצה לארץ היו מצוינין במצות (כדי ש)כשתחזרו לא יהו עליכם חדשים; וכן ירמיה אומר הַצִּיבִי לָךְ צִיֻּנִים שִׂמִי לָךְ תַּמְרוּרִים – אלו המצות שישראל מצויינים בהם. והנה הכתוב הזה שאמר (דברים יא) וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטּבָה אֲשֶׁר ה' נתֵן לָכֶם, וְשַׂמְתֶּם אֶת-דְּבָרַי אֵלֶּה עַל-לְבַבְכֶם – אינו מחייב בגלות אלא חובת הגוף בלבד כתפילין ומזוזה, שנאמר וּקְשַׁרְתֶּם, וּכְתַבְתָּם. וכן כתב רש"י בפי' החומש, 'אף לאחר שתגלו היו מצויינין במצות; הניחו תפילין ועשו מזוזה'. ופירשו בהן כדי שלא יהו עליכם חדשים כשתחזרו לארץ, כי עיקר המצות ליושבים בארץ ה'.

 

דברים ברורים; גם שמירת מצוות מעשיות שהן חובת הגוף – מותנים בקשר שלנו אל הארץ, וקיומן בחו"ל הנו רק כתזכורת.

ואצלנו פועלים במרץ להינתק מחבלי ארץ אשר כל קיומנו כעם ה' – מותנה בקשר הנפשי אליהם, בבטאו את הקשר שלנו אל נותן הארץ.

וכל שנותר זה להתפלל שתהיה לנו כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה תוך הידוק הקשר לארץ ישראל ובכך כמובן גם לה' אלוקי ישראל, בשמירת כל מצוותיו על פי התורה הקדושה.

ואז סוף סוף, באמת יהיה רק טוב ליהודים וגם לכל האחרים.

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת נסים ישעיהו