אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

התיאולוגיה של ריינהולד ניבור


תאריך פרסום קודם: 
2003
בני האור ובני החושך / ריינהולד ניבור, הוצאת שלם
בני האור ובני החושך / ריינהולד ניבור, הוצאת שלם

תקופתנו מתאפיינת בפשיטת רגל מוסרית, פשיטת רגל שהיא פועל יוצא של הריחוק המכוון מדת ועיסוק בה – תיאולוגיה – כמשהו מוקצה שאינו ראוי להתייחסות אקדמית רצינית. התיאולוג האמריקאי, ריינהולד ניבור, בא לתקן את המעוות כשהוא מציג מערכת שלמה שנועדה לעגן בתוכה תיאולוגיה ואתיקה עם זיקה לפוליטיקה מעשית כשהן משלימות אחת את השנייה. מפאת קוצר היריעה, לא אוכל להיכנס לעובי הקורה של משנתו של התיאולוג האמריקאי ולא אוכל גם לגעת בהיבטים הפוליטיים של עבודתו. תובנות ממצות יותר אשאיר לקורא שייבחר להתעמק בכתביו של ניבור שקריאה בהם, ללא ספק, תחשוף עולם ומלואו של הגות מורכבת ומרתקת מאין כמוה. יתרה מכך, בעיון במגזין אימגו, התבשרתי גם כי לאחרונה הוצאת ספרים ישראלית טרחה על תרגום של חלק מכתביו, ועל כך תבוא עליהם הברכה. במאמר קצר זה אבחר להתייחס בתמציתיות למה שאני תופס כיסוד בתורתו של ניבור ובתרומתו לתיאולוגיה.

בשנות ה 20 המוקדמות, כיהן ניבור ככומר בעיר דטרויט. הקשר הבלתי אמצעי שהיה לו למעמד הפועלים גרם לו להתקרב מעט להיבטים מסוימים בראיית העולם המרקסיסטית. ניבור הזדהה עם אי השוויון וההשפלה שלה זכה פועל תעשייה פשוט. עם זאת מעולם הוא לא אימץ את האמונה שראורגניזציה חברתית וביטול הבעלות הפרטית יהוו פתרון של ממש לתחלואי החברה המודרנית. גם הליברליזם הפרוטסטנטי לא הציג לדעתו אלטרנטיבה של ממש. שני הגישות הללו נכשלות כשלון חרוץ לכסות את הפער שנוצר בין חיי היום יום למוסר האבסולוטי הנוצרי. פרוטסטנטים ליברלים, מצד אחד, מאמינים בחברה קפיטליסטית מעמדית והמרקסיזם, מצד שני, שואף ליצור חברת פועלים עולמית חסרת גבולות – מה שנתפס על ידי ניבור  כאוטופיה לא מציאותית. בעולם שלנו –  בעיר האדמה במונחים של אוגוסטינוס – היה ברור לניבור כי רק הדת מסוגלת באמת לאלף את האופי האנרכיסטי של האדם ולהצדיק את מפעל חייו. עם זאת, יש להמציא תיאולוגיה שונה היות שהדת מתאפיינת בפרדוקס. ב " האם ציויליזציה זקוקה לדת?"  Does Civilization Need Religion הוא טוען:

…religion serves the world best when it maintains its high disdain for the world’s values. Its social usefulness is dependent upon its ability to maintain devotion to absolute moral and spiritual values without too much concern for their practical and social usefulness.

      התיאולוגיה של ניבור צריכה הייתה להתפתח לכיוון שיכלול את ה"שם" וה"כאן", את העולם הבא ואת העולם הזה. ב "ציוויליזציה זקוקה לדת" Civilization Need Religion הוא ממשיך לטעון:

Since man is a citizen of two worlds, he cannot afford to renounce his citizenship in neither.

הצורך לחיות בשני העולמות בא לידי ביטוי בגישה הניאו-אורתודוקסית שאותה פיתח ניבור.

ניאו-אורתודוקסיה

הליברליזם הפרוטסטנטי מאמין שהאדם מסוגל לקחת את גורלו בידיו ולשפר את חייו בעולם הזה (היסודות של ראיית עולם זאת טמונים במוסר הפרוטסטנטי של מקס וובר). ניבור נפרד מגישה זאת כשאימץ בחום את הרעיון של החטא הקדמון. עם זאת, הוא לא קיבל את ראיית העולם היוונית-רומאית לפיה הרוע הטמון באדם הוא תולדה של הקונפליקט בין הגוף – הבשר – לנפש.

על פי ניבור, מקורו של החטא באדם הוא מלקונה בסיסית שקיימת בנפשו: הרצון. האינדיבידואל הנו יצור עם אפשרויות אינסופיות. אולם אפשרויות אלו אינם יכולות לבוא לידי מימוש במסגרת תקופת חייו המוגבלת של האדם. בכל זאת, לא המוגבלות באדם אי מקור החטא אלא לחילופין אי ההכרה בה והאשלייה האנושית מאד כי ניתן להתעלות מעליה – כי האדם מסוגל לתפוס את האינסופי והמוחלט. למרות שהאדם נברא בצלם האל ולמרות שהוא מסוגל להתעלות מעל הטבע, בבסיסו הוא נשאר חלק בלתי נפרד מהטבע. במילים אחרות, מהות האדם היא חירות, חירות שמניחה רצון (בנקודה זאת חופף ניבור לאידיאליזם). חרות מצד שני מובילה לחטא נגד האל כשהיא מאפשרת לרצון האנושי לשהות במחוזות לא לו. נוצר פה פרדוקס בין החרות האינהרנטית של האדם לבין היותו של האדם בסופו של דבר יצור סופי.

     דנטה כתב על הכניסה לשערי הגהנום:

Abandon hope all ye enter here

האם בזאת מסתכמת תורתו של ניבור? ביאוש ואיבוד תקווה?

נכון, המוסר הנוצרי – שדוגל באהבה, צדק, שוויון וכפרה אבסולוטיים –  אינו יכול להתקיים במסגרת החלל-זמן המוגבלים שמאפיינים את תקופת חייו של בן האנוש. המונחים האבסולוטיים הנוצרים לעולם לא יוכלו להתממש בחיינו. ניבור הבין זאת ולא חרג מריאליזם נוצרי מסורתי. מצד שני, הנצרות היא דת שנועדה לאדם ההיסטורי שחי בעולם הזה. לפיכף, ניבור מאמץ כמתודולוגיה דיאלקטיקה היגליאנית. האידיאליזם הנוצרי הוא תזה. אי היכולת להגשימו הוא אנטי-תזה. הסינתזה נוצרת כאשר הרצון האלוהי, שבא לידי ביטוי באקט הבריאה, מהווה את נייר הלקמוס לכל מערכת מוסרית חברתית ששואפת להגיע לאידיאל השמימי כיעד סופי. בנוסף, המוסר הנוצרי האבסולוטי אינו מתפקד רק כאידיאל רחוק אלא בא גם לידי ביטוי בפרקסיס היום יומי. ערכים נוצרים מקבלים תקפות חלקית ( ועדיף חלקי על לא כלום) ועל כך ערכם הרב. במילים אחרות, על פי ניבור, החיים הם (ב"פרשנות של מוסר נוצרי")

Good in spite of evil and evil in spite of good

ישו הנוצרי הוא ביטוי לסינתזה בין הניגודים באדם כיצור ארעי – היסטורי ונצחי. הצלב ואקט הצליבה מבטאים את היאוש האנושי מחוסר היכולת למלא אחר האימפרטיב הנוצרי בשלמותו. אך עם זאת, נשאר מקום לחמלה וכפרה אלוהית שהופכים את חיי האדם לשלמים.

נסכם ונאמר, המהות האנושית אינה מהווה מקור חטא בפני עצמה. החטא הוא תוצאה של הרצון האנושי שמחפש להתעלות לדרגת אלוהות. במרקסיזם טמונים זרעי החטא כשהאדם שואף להקים ממלכה אוטופית של עיר האלוהים עלי אדמות. זרעי החטא טמונים גם בהסתמכות האנושית על הבינה. הנסיונות האנושיים לפתור את תעלומת הבריאה והגאולה דרך האינסטרומנט של הבריאה הם ניסיון יומרני של בני האדם לקשור את בינתם האנושית והסופית עם הטוטאליות האלוהית של הקיום. ב " טבע ועתיד האדם"  Nature and Destiny of Man ניבור מטעים:

The canons of logic and rationality are transcended when reason attempts to comprehend the final irrationality of things. Ultimate world views therefore seem more or less rational to given ages and eras because they satisfy the temper of the day.

בין האדם לאל תמיד יהיה קיים "leap in the dark" – גשר שלא ניתן לחצות אותו אלא רק על ידי אמונה. בכך ניבור חוזר על העיקרון המרכזי שהנחה את הרפורמציה: Justification by faith  

קטע מתוך הפרק הראשון של "בני אור ובני חושך" מאת ריינהולד ניבור באדיבות הוצאת שלם. 

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת קג'טי נגהי