האיש שלא היה

אורי קציר 

לפני ששים ואחת שנה הביאה מחלקת ההונאות של שירותי המודיעין הבריטיים את אחד מתרגילי הדיסאינפורמציה הגדולים של מלחמת העולם השנייה לשיא של יצירתיות ואפקטיביות 

ניכר היה בה, בגופה שהוטלה אל חוף הואלווה, ששהתה כבר ימי אחדים במימיו המלוחים של הים התיכון. המדים כבר החלו מתפוררים. הדייג הספרדי העני שסירתו נקרתה אל סביבת הגופה הצפה זמן מה לאחר שהגלים המקציפים כבר החלו לעכל אותה, הבחין בפרט אחד בולט: אל פרק ידו של הטבוע צמוד היה תיק מסמכים כלשהו.

הדייג הודיע למי שסבר שצריך להודיע. בתוך שעה קצרה המה המקום משוטרים ומסקרנים. הגופה הועברה לבדיקה יסודית. המסמכים שהיו בכיסי חליפתו ובתיק שנשא זיהו אותו כמייג'ור (רס"ן) ויליאם מרטין, בלדר של חיל הנחתים הבריטי המלכותי. מה שיותר חשוב, הם כללו תכתובת מפורטת הנוגעת לכוונת בעלות הברית לפלוש לסרדיניה שביוון. ספרד, שבתחומה נתגלתה גופתו של מייג'ור מרטין, קיימה מדיניות רשמית של נייטרליות, אבל בפועל גילתה אהדה למדינות הציר. השלטונות במדריד, מכל מקום, הודיעו לאבווהר (המודיעין הצבאי הגרמני) מייד על תגליתם. כך הגיע לשיאו המותח ביותר "מבצע בשר קצוץ", או הפרשה שנודעה בשם "האיש שלא היה".

זה קרה ב-30 באפריל 1943.

לפיהרר מלאו עשרה ימים קודם לכן חמישים וארבע שנים. לא היו לו, לשליט המפורסם ביותר בעולם, סיבות רבות אחרות לשמוח באותו יום. החדשות שהגיעו מזירת הקרבות צפון-אפריקה בישרו על אבידות כבדות שנגרמו לוורמאכט בזירת טוניס. הקורפוס הצרפתי ה-19 כבש את ג'בל פקירין, בצפון תקף הקורפוס האמריקני השני והתקדם בהתמדה בכיוון מאטאור ומעט-מעט, על אף לחימתם העזה, נהדפו הגרמנים אל פנים הארץ.

 "היומיים האחרונים היו ימים של התקפות נגד בלתי פוסקות מצד האויב בחזית של האוגדות הרביעית והראשונה, כמו גם בחזית של הקורפוס האמריקאי השני", כתב הגנרל הבריטי הרולד אלכסנדר אל ראש ממשלתו, וינסטון צ'רצ'יל, "במיוחד היו הקרבות אכזריים ומרים בחזית של הקורפוס החמישי. כמה וכמה פעמים עברו מקומות מיד ליד. גם האוגדה הראשונה וגם האוגדה הרביעית נלחמו יפה מאוד, ובעיקרו של דבר נשארו עמדותינו בעינן. אבידות האויב היו כבדות מאוד. בכמה מהתקפות-נגד אלו השתמש בטנקים ולערך שבעה מן הטנקים מארק-6 [שלו] הושמדו. דוגמה לאופי הנואש של התנגדות האויב: חמישים איש מאוגדת הרמן גרינג נכנעו זה עתה, והנה שיכנע אותם אחד מהם לחזור ולתפוס בנשק, והחבורה כולה החלה להילחם והיה הכרח להרגם עד האחרון שבהם" (וינסטון צ'ר'ציל, מלחמת העולם השנייה, כרך 4 ["ציר הגורל"], עמ' 631, תירגם אהרן אמיר, 1964).

בעוד מונטגומרי פורץ את קווי הגרמנים בדרום ושועט אל תוניס, הבקיע עורמ בראדלי אל ביזרטה. גם בחזיתות אחרות לא היה המצב מזהיר. בסטאלינגרד פרצו הסובייטים את המצור הגרמני והתייצבו שוב על קו הדנייפר, כשהם נעים בהתמדה מערבה.

לא בפעם הראשונה תרגיל ההטעייה של המודיעין הבריטי לקראת הפלישה לסיציליה בוצע ביעילות מזהירה, אמנם, אבל לא היה תקדים מסוגו. אחד המקרים היותר מעניינים בהקשר זה הוא בעל זיקה ישירה להיסטוריה של ארץ ישראל בתקופה המודרנית. בשנת 1917 עמדו הכוחות הבריטיים בדרום ארץ ישראל, בפיקודו של הגנרל אלנבי, לתקוף את עזה בפעם השלישית, אחרי שני כשלונות באביב בפיקודו של הגנרל מאריי. הקולונל ריצ'ארד מיינרצהאגן, קצין המודיעין של אלנבי, הציע למפקדו להטעות את הטורקים והגרמנים: תוך כדי היתקלות עם פטרול טורקי יאבד קצין בריטי תיק מסמכים, שמתוכנו יובן שהבריטים מתכוננים למערכת עזה השלישית, בעוד שלאמיתו של דבר יתקוף אלנבי את אויביו בבאר-שבע המרוחקת. ריצ'ארד מיינרצהאגן התוכנית נתקבלה. מיינרצהאגן הכין את כל המסמכים, אך שני ניסיונות של קצינים בריטיים "לאבד מסמכים" לא עלו יפה. בפעם השלישית יצא למבצע מיינרצהאגן עצמו. הוא נתקל בפטרול טורקי, התגרה בו, ותוך ניתוק מגע איבד ציוד אישי ומסמכים, שנפלו בידי הטורקים. התוכנית היתה מושלמת עד לפרט האחרון. מיינרצהאגן דיווח על איבוד המסמכים ועורר "זעם רב", עד כדי כך שנשלח פטרול לחפש את המסמכים האבודים. הדבר אף פורסם בפקודות השיגרה; למחרת יצא אחד הקצינים לסייר ליד הקווים, כשארוחתו עטופה בדפי פקודות השיגרה - ושכח אותם בשטח... הטורקים, ש"מצאו" את מה שאיבד הקצין במנוסתו, היו מרוצים. מיינרצהאגן השאיר שם עשרים לירות שטרלינג, מכתב מאשתו בלונדון המספרת לו בשמחה על הולדת בנם (Aנכתב על ידי אחותו האמיתית של יינרצהאגן, מרי), מכתב מקצין אחר המזכיר את דחיית המתקפה הבריטית ומספר על שיתוף חיל הים בתקיפה הצפויה מצפון לעזה, מסמך העוסק בדיוני המטה הבריטי ובו חיזוקים למכתבו של הקצין ועוד מסמכים המעידים על כוונות הצבא הבריטי ובהם מצוין, בין השאר, שהאגף המזרחי (בכיוון לבאר-שבע) חזק מדי, ואין טעם לתקוף אותו. הטורקים - כמו גם בעלי-בריתם הגרמנים - בלעו את הפתיון. הם שינו את היערכותם, חיזקו את גזרת עזה והחלישו את הגנת האגף המזרחי. ולכן, ב-31 באוקטובר 1917 היתה הפתעתם שלמה, כאשר כוחות אלנבי תקפו דווקא את באר-שבע, כבשו אותה וממנה התקדמו לעזה, שנכבשה אף היא. בין מסמכי השלל שנתגלו בעזה היה גם דוח חתום בידי הקולונל הטורקי עלי פואד המספר כי "פטרול שלנו לכד ב-10 באוקטובר מפות ומסמכים שהושארו על ידי קצין בכיר מהצבא הבריטי. חומר חשוב זה מאפשר לנו לעמוד על כל תוכניותיו של האויב בגיזרת עזה ולהזעיק תגבורות, כדי למחוץ את התוקף האנגלי".

מה שידע הפיהרר בוודאות הוא שבעלות הברית מתכננות פלישה לאירופה הכבושה. השגת מידע מוקדם על המקום בו מתכוונות בעלות הברית לנסות ולפרוץ את קווי הגרמנים הייתה עשויה להביא לריכוז מוקדם של כוחות ולחיזוק הביצורים המגנים על האתר המותקף, ולמעשה להכשלת הפלישה המתוכננת טרם תחילתה. מה שהיטלר לא ידע הוא שבמפקדת בעלות הברית כבר הוחלט לפלוש לסיציליה (ולא לסרדיניה), אי שחשיבותו האיסטרטגית היא כה גדולה עד כי לא היה סיכוי שהגרמנים לא יתכוננו לקראת אפשרות כזו. מיקומו של האי במרכז הים התיכון וסמוך מאוד לחופי איטליה הפך אותו לקיצור הדרך היעיל ביותר בין צפון אפריקה לבין אירופה הכבושה. בסיציליה שכן גם הבסיס ממנו המריאו מטוסי הלופטוואפה לגיחות ההפצצה נגד מאלטה במשך חודשים ארוכים, כמו גם לתקיפות נגד השיירות הימיות שניסו לפוץ את המצור על האי.

ריכוז של כוחות ותחמושת עלול היה לעורר תשומת לב מיוחדת להכנות ולהגביר את החשד בפעולה המתוכננת. יתר על כן, סיציליה היא אי הררי מאוד, ולכן קל יותר להגן עליה מאשר לכבשה. גורמי מודיעין מסוימים בצבאות בעלות הברית הבינו כי אם אין ברצונם ש"מבצע האסקי" (השם שניתן לפלישה לסיציליה) תסתיים באובדן של אלפי חיילים מכוחותיהם, עליהם להטעות את האויב.

מי שעמד אז בראש מחלקה שריכזה גורמים משירותי מודיעין בריטיים שונים ועסקה בתכנון הונאות למיניהן ( היא קיבלה את התואר "XX Committee", כששני האיקסים בשמו הם מעין תרגום גרפי של הביטוי הסלנגי הבריטי להונאה - Double Cross), היה סר ארצ'יבלד צ'ולמונדלי. צ'ולמונדלי הציע שורה של תוכניות הונאה שבבסיסן עמד הרעיון של "שתילת" חומרי מודיעין מטעים על גופתו של איש מת, גופה שתיפול לידי כוחות האויב. היתרון המרכזי בכך, לדעתו, היה העובדה שאדם חי ניתן לחקור בעינויים, לשבור, לחלץ ממנו את המניעים האמיתיים למבצע ואף להפוך אותו לסוכן כפול. צ'ולמונדלי החליט להיוועץ בלייטננט קומנדר (סא"ל) יואן מונטגיו ממודיעין הצי הבריטי.

מונטגיו העלה את הרעיון ש"מייג'ור ויליאם מרטין" יוצג כאדם שטבע בים, ככל הנראה לאחר שמטוסו התרסק בים, סמוך לחופי ספרד. רעיון זה הצריך שימוש בגופה שבריאותיה נמצאה כבר כמות גדולה של נוזלים, כך שהרופאים שיבדקו אותה יגיעו בעצמם למסקנה שהגופה הייתה שרויה בים במשך זמן מה. מונטגיו הצליח לאתר גופת גבר בן 34, גלינדוור מייקל, שמת לאחרונה מדלקת ריאות שנבעה מבליעת רעל עכברים. האיש היה חייב להיות מת זמן מה בטרם תיפול גופתו לידי השלטונות הספרדיים, אבל באופן בו תסווה השפעת המים המלוחים על הגופה את העובדה שזו החלה להרקב, למעשה, זמן מה קודם ל"טביעתה". כמה מזכירות גויסו למבצע כדי לכתוב מכתבי אהבה ל"מרטין" ואחת מהם אף נידבה תמונה של עצמה, כשהיא לבושה בבגד-ים - מה שאמור היה להיות צילום של ארוסתו של ,מרטין", "פאם".  צ'ולמונדלי נשא את המכתבים בארנקו האישי במשך שבועות אחדים, כדי להקנות להם מראה של מכתבים "משומשים", כאלה שנפתחו ונקראו מספר פעמים ושלא נכתבו במיוחד לצורך הטעיה. אישיותו של "מרטין" נבנתה מצירוף של כמה מסמכים אישיים שונים שהוכנסו לתיקו ולמדיו: איגרת נזעמת ממנהל הבנק שלו, מכתב חמור-סבר בחתימת אביו, כמה חשבונות שמועד פרעונם עבר, תעודת קצין, קופסת גפרורים, כרטיסים לתיאטרון, מפתחות ושאר חפצים שסביר שיהיו ברשותו של גבר צעיר שנוהג קלות-דעת בענייניו האישיים, אך ביצע את תפקידו עעל הצד הטוב ביותר. פריטים אלה הוכנסו, כאמור, אל תיק המסמכים שלו, יחד עם התכתובות והמסמכים שסיפרו על כוונת בעלות הברית לפלוש, כביכול, לסרדיניה.

האיש שלא היה. תעודת הקצין של "מייג'ור ויליאם מרטין", כפי שהופיעה על גבי כריכת ספר שתיאר את הפרשה

היה אלמנט מסוים של סיכון במבצע הזה. הנחתים, היחידה שאליה היה שייך הבלדר המת, כביכול, היו יחידה קטנה וסגורה שבה הכירו כולם איש את רעהו. על כן "הודבק" לגופת ה"בלדר" אחד השמות הנפוצים ביותר בצי הבריטי. כאשר פורסם דבר "מותו" של ויליאם מרטין בעיתונות - צעד הכרחי, שנועד להבטיח שהמודיעין הצבאי הגרמני יאתר את מודעת האבל כאשר ינסה לאמת את זהות האיש - היה ברור כי ניתן יהיה לבלבל בינו לבין חיילים רבים אחרים בעלי אותו שם שמתו לאחרונה. 

"מבצע בשר טחון", כפי שכינה צ'ולמונדלי את תוכנית ההונאה שלו, יצא לדרך. כל שנותר לעשות הוא להעביר את גופתו של "מייג'ור מרטין" לטריטוריה עויינת. הגופה נארזה בקרח יבש והועברה אחר כבוד על סיפון אוניית הוד מלכותה "סראף" (HMS Seraph) לנקודה מסוימת בים, סמוך לחוף העיר הספרדית הואלווה. למען יצירת הרושם הדרוש ערך מפקד ה"סראף", לוטננט-קומנדר ביל ג'ול, טקס אשכבה קצר, אמר תפילה לקונית - ושיגר את הגופה אל מעמקי הים.

האבווהר (שירות המודיעין הגרמני) "קנה" את התרמית בשלמותה. אנשיו דיווחו לברלין כי האותנטיות של המסמכים שנמצאו בתיקו של הטבוע אינה מוטלת בספק. לבסוף, כשהם הועברו להיטלר, הוא שיחק בדיוק את התפקיד שצ'ולמונדלי וומונטגיו הועידו לו. ב-12 במאי 1943 שיגר היטלר הוראה מפורשת להדק את ההגנה על סרדיניה ואיי הפלופונסוס. היטלר ציווה לחזק את הביצורים בסרדיניה ובקורסיקה ואף שיגר לסרדיניה חטיבה נוספת של הוואפן אס.אס. חטיבת טנקי פאנצר שוגרה מצרפת ליוון כדי לסייע בהגנה עליה. שתי חטיבות שריון נוספות קיבלו הנחיות להתכונן למסע מרוסיה ליוון, בדיוק שעה שהגרמנים התכוננו לקרב הגדול בקורסק. על כל המבצע הפקיד היטלר את הפילדמרשל ארווין רומל, "שועל המדבר" האגדי.

הטריק עבד. כשנחתו בעלות הברית בסיציליה, ב-9 ביולי, נתפסו כוחות הציר בלתי-מוכנים בעליל. הכוחות האיטלקיים שהיו מוצבים באי לא גילו התנגדות רצינית. הגרמנים, בפיקודו של הפילדמרשל אלברט קסלרינג, לחמו בעוז טרם שנסוגו למסינה. חודש וחצי לאחר מכן יכלו הגנרלים פטון ומונטגומרי לבשר על כיבושו המלא של האי. ההטעייה עשתה את שלה.

לקריאה נוספת אימגו

עלילותיו של אספן הציפורים בארץ הקודש