אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

הרב נבון: על אמן הקריקטורות והקומיקס העברי הראשון


התמונה של אלי אשד
תאריך פרסום קודם: 
2003
אריה נבון, קריקטורה משנת 1949: הילד המסמל את ישראל נושא את מספר אזרחי המדינה הצעירה.

 

 (פורסם בגרסה שונה בגיליון "בועה – מגזין ישראלי לקומיקס, אנימציה, איור וקריקטורה", גיליון מס'  3 .) 

אדם אחד היה אחראי כמעט לבדו ליצירת אמנות ציור הקריקטורות בארץ ישראל ולכמה מן הדוגמאות המפורסמות ביותר שלה, ליצירת סרט האנימציה הראשון בארץ ולהופעת סדרות הקומיקס המתמשכות בשפה העברית, בשיתוף פעולה עם המשוררת לאה גולדברג.  אותו אדם הפך גם לאחד ממעצבי התפאורה הפוריים והמפורסמים ביותר שידע התיאטרון בישראל.

שמו של אותו יוצר רבגוני שהאמנות הפופולארית והגראפית בישראל חייבת לו הרבה כל כך הוא אריה נבון. 

אריה נבון נולד באוקראינה ב-1909 והתעניין באמנות, ובעיקר בציור ורישום, מגיל צעיר. במשפחתו של נבון היו חמישה ילדים, שלושה מהם הפכו לציירים. שני אחיו, חיים וזאב, היו גם הם ציירים, שניהם בוגרי בית הספר לאמנות בירושלים "בצלאל". חיים נבון למד שם לצידו של הצייר והמאייר המפורסם לעתיד, נחום גוטמן, שהחשיב אותו לבעל כישרון גדול.

אבל אף אחד משני האחים נבון לא זכה להצלחה אומנותית ואף אחד מהם לא הצליח להתפרנס מאמנות. זאב נאלץ להתפרנס כמורה לציור בעוד שחיים ניסה את מזלו כגרפיקאי בארה"ב, אך ללא הצלחה. רק האח הצעיר אריה מצא את עולמו באמנות, ובתחומים שונים ומגוונים ביותר. 

הקריקטוריסט העברי הראשון

אריה נבון הגיע לארץ ישראל ב-1919, כשהיה בן 10, על סיפון הספינה הרוסית המפורסמת "רוסלאן" שעל סיפונה הגיעו ביחד איתו ובני משפחתו שאר ראשוני העלייה  השלישית (על נוסעי הספינה וקורותיהם לאורך השנים, עד שנות השישים, כתב דן צלקה רומן ענק הנחשב ליצירת מופת של הספרות העברית בשם "אלף לבבות").

אריה נבון, בניגוד לאחיו, לא למד אמנות, לדרישת הוריו שהעדיפו שילמד משהו "מעשי" ושלחו אותו לבית ספר למסחר בניגוד לרצונו. הוא לא התגלה ככשרון גדול במסחר, אבל לעומת זאת ותוך כדי הלימודים נמצא שהוא מצטיין ברישום ומהר מאוד החל מצייר קריקטורות.

שני אחיו של אריה נבון שלחו גם הם את ידם באיור קריקטורות מידי פעם עבור עיתוני ההומור שראו לאור לעיתים בישראל, לרוב לקראת פורים. אבל רק אריה נבון עצמו הפך   לקריקטוריסט המקצועי הפעיל הראשון של הישוב העברי בארץ ישראל. הוא החל מפרסם אף הוא קריקטורות בעיתוני הומור, וב-1928 גם בעיתון "דואר היום" של איתמר בן אבי, אם כי על אלה לא זכה לכל תשלום. בן אבי אף נתן לקריקטורות שאותן פרסם נבון אצלו שם עברי למהדרין - "תחדיד" - ולקריקטוריסט  את ההגדרה העברית "מחדד". אבל השמות העבריים לא נקלטו משום מה בפי הציבור ונשארנו עם המילים הלועזיות. 

הכוכב של "דבר"

בסופו של דבר  זכה נבון לעבודה בעיתון ההסתדרות "דבר", בהזמנת העורך ברל כצנלסון, והיה הקריקטוריסט שלו במשך לא פחות משלושים שנים, בין השנים 1933  ו-1964, כאשר בכל יום ויום בשנים אלו פרסם קריקטורה יומית אודות ענייני השעה, להוציא תקופה ב-1934 בה שהה בלימודים בפאריס וגם אז המשיך לשלוח רישומים וקריקטורות לעיתון. הקריקטורות שפרסם ב-"דבר" היו בעלות סגנון מיוחד שהצטיין במינימליזם : באמצעות מספר מועט של קוים דקים, נקיים ומלאי חיים הצליח לעצב את הדמויות המרכזיות של תקופתו ואת מאפייניהן והשכיל ליצור אווירה, להביע רעיון ולמצות מצב. רישומיו שיקפו את האקטואליה של החברה הישראלית ואת מעורבותו כאמן בחברה, בפוליטיקה, בתרבות ובתיאטרון הישראלי. הוא היה מפרסם לא רק קריקטורות חברתיות ופוליטיות אלא אף רישומי קריקטורות של אישים מעולם הפוליטיקה, הספרות ושחקני תיאטרון בהצגותיהם.

הקריקטורות שלו זכו להצלחה גדולה והיו החלק האהוד ביותר בעיתון, לצד שירי ה"טור השביעי" של אלתרמן, אם כי הרגיזו את  הצנזורה הבריטית שלא פעם פסלה קריקטורות שלו בנושאי השעה וכאלו שעסקו מאבק הישוב בבריטים. למשל, הקריקטורה הידועה בשם "פשיטת רגל", בה נראה מגף בריטי דורס ספינות מעפילים. הצנזורה אף סגרה את העיתון לעשרה ימים באחת הפעמים, בגלל קריקטורה של נבון. הקריקטורה פורסמה בעקבות אירוע בו פצעו הבריטים 11 ילדים. הקריקטורה תיארה את הילדים הפצועים בבית החולים ורופא מתפעל "איזה צלפים נהדרים! איך הצליחו לפגוע במטרות כל כך קטנות?" כתוצאה, החל נבון יוצר קריקטורות שעסקו בנושאים אקטואליים אך מתרחשות בימי התנ"ך, כאילו  מדובר בנושאים רחוקים...

הוא הרגיז לא רק את הבריטים. הקריקטורות של נבון, בניגוד לאלו המפורסמות כיום, גררו איומים בביטול המנוי לעיתון ותלונות מקוראים רבים, שכללו טלפונים ומכתבים נזעמים. במקרה אחר פרסם נבון קריקטורה שמתחה ביקורת על חוסר הנימוס של נהגי "דן". למחרת שלחו עשרות נהגי "דן" מכתבים למערכת בהם הצהירו על ביטול המנוי שלהם לעיתון.  

אם כי הקריקטורות של נבון דנו באירועי היום, כמה מהן נותרו מוצלחות ומרגשות גם היום: למשל, קריקטורה של הרודן הסובייטי סטלין העומד בבית הקברות, בין מצבות חבריו שהוצאו להורג בפקודותיו ומרים כוסית :לחיים! יחיו מחוללי המהפכה".

או ציור מתקופת מלחמת העצמאות, של הר הקסטל שנכבש זה עתה החובש כובע גרב,  כובעם של לוחמי הפלמ"ח, בעוד השיירות עוברות תחתיו. או הקריקטורה של יתושים העומדים מיואשים לאחר המצאת הדי.די.טי, ואחד מהם אומר לשני "ראה מה הכינו לנו בני האדם". השני מרגיע אותו - "ממילא הכינו לעצמם את פצצת האטום"...  

בראשית ימי המדינה יצר נבון את דמותו של גיבור הקומיקס הוותיק שלו מ"דבר לילדים", אורי מורי, והפך אותו לישראלי הקטן הלובש כובע גרב, המייצג את המדינה שזה עתה נולדה במשימות לאומיות שונות, אותן הוא פותר בדרכים גדולות מהחיים ומצחיקות. דמות שגרסה מאוחרת שלה הייתה שרוליק של דוש, שזכתה לפרסום גדול יותר. ואז באו ימי ראשית המדינה ובעיותיהם, שאת כולן הנציח נבון ברישומיו עד 1964, מאז ואילך הקדיש את עצמו לתפאורות כל כולו. 

אבי סרטי האנימציה

 ב-1934 אייר נבון ככל הנראה את סרט האנימציה (או "ציור-נוע" כפי שהגדיר הסרט את עצמו) העברי הראשון - "הרפתקאותיו של גדי בן סוסי". הסרט הופק בידי האמן והרקדן  המפורסם ברוך אגדתי (שהיה גם יוצר העדלאידות לפורים בתל אביב) ואחיו יצחק אגדתי,  מחלוצי הקולנוע  הישראלי. אגדתי יצר כבר קטע אנימציה קודם, אולי גם הוא בשיתוף פעולה עם נבון. היה זה סרט פרסומת לחברת הנעליים של כתר יצחק הוז, בו תואר קרב אגרוף בין נעל של יצחק הוז ונעל של חברה מתחרה, עם ניצחון ברור לנעל של יצחק הוז הגורר גל הזמנות כלל-עולמי מאותה נעל.

"הרפתקאותיו של גדי בן סוסי" היה סרט שחור לבן ואילם, אורכו כעשר דקות, שאת התסריט לו כתב אביגדור המאירי. נבון אייר את איורי הסרט והאחים אגדתי צילמו אותם. הסרט, המזכיר את הסרטים המצויירים של שנות העשר והעשרים, מתאר את עלילותיו ההזויות של צעיר יהודי ממוצא תימני המחפש נואשות אחר פרנסה ואהבה ברחובות תל-אביב, שתוארו בכתובות מחורזות המלוות את הסרט, עלילות המתגלות כולן בסופו המשמח של הסרט כחלום בלהות. ההפקה הייתה מסוככת ביותר (נבון סיפר שאורות הפנסים שהאירו את הציורים בעת הצילומים משכו אליהם זבובים שנחו על הציורים. בהסרטת הניסוי הופיעו זבובים פוטוגניים אלה בסרט, כשגודלם כגודל פילים...)

הסרט הוקרן שבוע אחד בקולנוע "עדן" בתל אביב ולאחר מכן נשכח, אם כי בשנים האחרונות הוא מוקרן לעיתים בפסטיבלים של אנימציה בסינמטק.

"וולט דיסני עשה זאת טוב יותר", הודה נבון, אבל כסרט ראשון מסוגו הוא מרשים למדי והדמיון המופגן בו יכול להתחרות בזה שהופגן במיטב הסרטים המצויירים ההזויים בני אותה התקופה בחו"ל. מרשים במיוחד בדימיון ההזוי המופגן בו הוא קטע בו מתארך לפתע צווארו של גדי בן סוסי כצוואר ג'יראף.

"גדי בן סוסי" יכול היה לפתוח עידן סרטי אנימציה ישראליים, אבל למרבה הצער סרטי אנימציה נשארו נדירים בקולנוע הישראלי גם עשרות שנים מאוחר יותר, וסרטו של נבון נשאר בגדר יחיד במינו.

עשרות שנים לאחר מכן, בפאריס ב-1956, יצרו התסריטאי איצ'ה ממבוש והצייר יעקב אגם סרט קצר שהיה מבוסס על רישומיו של נבון בשם "דרך זמר במדבר". הסרט הוסרט בגרסאות עברית וצרפתית - הגרסה  הצרפתית זכתה לפרס. 

אמן הקומיקס

אריה נבון  הפך גם מאייר ידוע מאוד של ספרי ילדים. ב-1932 אייר את הספר הראשון שלו, "חכמת הבהמות", מאת אביגדור המאירי. במהלך שנות עבודתו אייר נבון מעל ל-50 ספרים, בהם "עלילות מיקי מהו"  של המשורר אברהם שלונסקי. בשנים אלה אייר גם את  ספריהם של לאה גולדברג ונתן אלתרמן, שהיו ידידים טובים שלו.

"מן הצד" היה נבון מאייר גם סיפורי קומיקס עבור העמוד האחרון של המגזין "דבר לילדים", בין השנים1936 ועד 1954, סיפורים שאת רובם כתבה עבורו המשוררת לאה גולדברג. לטענתו של נבון, בשנים מאוחרות יותר הייתה לאה גולדברג מאוהבת בו אהבה חד סטרית ו-"אומללה" להגדרתו...

לאה גולדברג הייתה למעשה כותבת הקומיקס הראשונה בשפה העברית ובשפות אחרות וככל הנראה הסופרת הידועה הראשונה בכל שפה שהיא שעסקה בתחום זה. היא, בניגוד לסופרים רבים אחרים, מעולם לא ראתה בכתיבת סיפורי קומיקס דבר שמתחת לכבודה. רק  סופרים ידועים מעטים כתבו אחריה גם הם סיפרי קומיקס, אנשים כגון פנחס שדה, פוצ'ו ואתגר קרת. לאמיתו של דבר "שירי ההבאי" שחיברה גולדברג עבור ציוריו של נבון כפולים במספרם משיריה הרציניים יותר לילדים, והם מגיעים עד למעלה מ-450 פרקי שיר.

את היצירות האלה שחיברה עם נבון אפשר לחלק לשני סוגים: מהם שהיו תלויים בציור ובאו בעקבותיו בסדרות הקומיקס כגון אורי מורי ואורי כדורי, שנוצרו בידי נבון ולא גולדברג. הקומיקסים של נבון היו, למעשה, ציורים מסופרים שלהם כתבה לאה גולדברג שירים לאחר שהביא לה אותם נבון, שיצר את הסיפור והרעיון, והיא הייתה מחברת להם במהירות הבזק שירים שתיארו את העלילה. לדברי נבון החרוזים התחרזו אצלה כמו מאליהם והשתלבו היטב בציוריו, אותם ליוו כיצירה שלמה אחת. לעיתים קרובות ניכרת תלות השיר בציור ויש אף שאיננו מבינים במלואו את השיר ללא הציור והיצירה היא כולה אחדות של שיר וציור. מצד שני קשה להבין ציורים רבים ללא השירים המתלווים אליהם, כשהאחד הכרחי לקיומו של השני, ומהם שהציור רק מלווה בהם את הטקסט ואין לקרוא להם קומיקס כתוצאה כגון "מר גוזמאי הבדאי", "הביבר העליז" , ו-"המסע הגדול", שהינם בבירור פרי יצירתה של גולדברג בעיקר, והאיור של נבון רק מתלווה להם ואינו משמש עבורם כמקור.   

לעיתים קרובות מתארים סיפוריהם של נבון וגולדברג עולם הפוך בו משתנים כל הסדרים המוכרים לקורא ובו נודדים הגיבורים אורי מורי, גדי גד, הכלב גורי ואחרים.

הסיפורים המצוירים של גולדברג ונבון זכו להצלחה עצומה בקרב הילדים. המבקרים אמנם התלוננו על "מעשי ההרפתקאות המוזרים והמשונים והדמיון הבלתי מרוסן שאינו בוחל בדבר", אבל הילדים הקוראים התעלמו מביקורת זו ורובם ככולם נהגו להתחיל בקריאת העיתון דווקא בעמוד האחרון.

הסיפורים התחלקו גם לשני סוגים נוספים, כאלה שבהם כל חלק עומד בפני עצמו ואין לו קשר לסיפורים האחרים בסדרה להוציא הדמות הראשית וכאלה שבהם יש מעין סיפור בהמשכים המתאר באופן סיבתי פחות או יותר את הרפתקאותיו המתמשכות של הגיבור, לרוב אורי מורי, עד לסיום הטוב או המופרך. מעניין שדווקא בשתי השנים הראשונות לשיתוף הפעולה בין נבון וגולדברג נהגו השניים ליצור יותר סיפורים בהמשכים, בניגוד לתקופה שלאחר מכן, ומאז הפכו הסיפורים מורכבים פחות אך מהודקים יותר. רבים מהם עסקו בנושאים אקטואליים שהיו קשורים בחיי הישוב וגם במלחמת העולם השנייה שהתחוללה ברקע במהלך כתיבת רבים מן הסיפורים. 

אורי מורי וידידיו

סיפורים אלה כללו סדרות ידועות בעלות אופי הומוריסטי פנטסטי ובראשן סדרת "אורי מורי", הראשונה ביניהן שראתה אור. הסדרה, שפורסמה לראשונה בשנת 1935, היא אחת מסדרות הקומיקס הראשונות שהופיעו בארץ ישראל (רק עלילות מיקי מהו ואליהו, מאת עמנואל יפה, קדמו לה בארץ ישראל) ובין מאריכות הימים שביניהן.

אורי מורי היה ילד ארץ ישראלי שובב (אם כי בפרק הראשון נרמז שהיגיע לארץ ישראל מהגולה, בדומה לאריה נבון בילדותו, אך מרגע שהיגיע הפך ל"צבר" לכל דבר).

דומה כי היה זה אורי מורי שיצר את הזיהוי בין הילד הארץ הישראלי וצמח הצבר עוד בסיפורו הראשון, בו קופץ אורי מורי הצבר אל תוך סל צברים שנישא על ראש ערבייה, אוכל את הפירות וניצל מערבים המבקשים לקלף את הצבר בסכין. בתעלול אחר הוא מהתל בתייר ששותל אותו כצבר אמיתי באדמת עציץ, לצידם של קקטוסים.

הרפתקאות נוספות של אורי מורי כללו גם התנחלות מתחת למים, בכרך ה' מ-1938, הוצג אורי מורי כימאי לא מוצלח אך ערמומי המשייט בספינה ועובר הרפתקאות רבות, ביניהן התמודדותו עם רב החובל הרגזן של הספינה.

בכרך ג' של "דבר לילדים" הופיעו הרפתקאותיו של "מורי –אורי", אחיו הקטן והשובב אפילו עוד יותר של אורי מורי. כל הרפתקה תיארה תעלול אכזרי כלשהו שביצע השובב ואת עונשו של הילד בסגנון סיפורי "מקס ומוריץ" של היינריך בוש. סדרה זו לא החזיקה מעמד זמן רב – ייתכן ונמצאה בלתי-חינוכית יתר על המידה. אולם במורי–אורי ניתן לראות הקדמה לסיפורי תעלולנים מאוחרים יותר, כגון קופיקו ו-דני דין, הילד הרואה ואינו נראה.

הרפתקאות נוספות של אורי מורי הופיעו הן כרצועות קומיקס והן כציורים בודדים שראו אור במהלך השנים 1935, 1936, ו-1938. הוא חזר בכרך י' ב-1940, בו הופיעו שוב הרפתקאות אורי מורי והפעם בשיתוף פעולה עם דמות ידועה אחרת של נבון וגולדברג,  החמור החכם, כשהוא מנסה את כוחו כרועה, חקלאי ודייג. בכל הסיפורים האלה הוצג אורי מורי בתור "הצבר" הטיפוסי , האמיץ והנוטה לתעלולים, כשתוך כדי כך הוא מבצע שגיאות מטופשות הנובעות מחוסר תכנון ומחשבה לטווח הארוך (אבל בכך לא השתנה הרבה מאז ימי אורי מורי).  

אורי מורי חזר שוב לדפי "דבר לילדים" בכרכים י"ח, י"ט, כ' ו-כ"א (ציורים בודדים בהם נראה אורי מורי) בשנים 1951 -1948. כרכי "דבר לילדים" פרסמו ציורים וסיפורים של נבון והפעם ללא חרוזים מלווים, שעסקו בעלילות אורי מורי והציגו אותו כישראלי הצעיר הפותר בעיות שונות המעיקות על המדינה הצעירה באופן משעשע וחריף. כך, למשל, פותר מורי את בעיות המחסור בדיור ובעיות לימוד העברית לעולים הרבים שהגיעו לארץ, פותר את בעיית המחסור בספינות (הוא מגדיל אוניות צעצוע לגודל מלא), "מסדר" את  האוורור ברחובות תל אביב, נלחם בשוק השחור (הוא צובע אותו בלבן), מייבש את אגם החולה, ועוד כהנה וכהנה. בשנים אלו היו עלילותיו של אורי מורי מיוחסות רק לנבון, אולם בשלב מסוים חזרו אליהם החרוזים - אין זה ברור אם גם לאה גולדברג חזרה לדמות שעזרה ביצירתה או שמא גם החרוזים היו פרי יצירתו של אריה נבון הרב-תחומי. 

אורי מורי הופיע בפעם האחרונה ב-1967, בציור בודד בו הוא טס לחלל ובמבט לאחור על שלושים השנים מאז נוצר לראשונה, בכרך 37 חוברת 31. בעמוד פורסם גם הסיפור הראשון אודות אורי מורי, בו הוא רכוב על גמל, עולה על עץ תמרים ומושאר שם בידי הגמל. אורי מורי סיפר שם על עצמו בגוף ראשון -

" הנה כך, רכוב על גמל כמצויר למעלה, הגעתי לארץ ולדפי "דבר לילדים" ביום י"ג בחשוון תרצ"ז. הוספתי לשוטט על דפי העיתון במשך שנים רבות. רבים מהוריכם שהיו קוראי "דבר לילדים" בילדותם זוכרים בוודאי את הרפתקאותי הרבות. חבלי הסתגלותי לגמל, לתמר ולשיח הצבר, עמלי והימצאותי בבניין הארץ, הנמל, הקיבוץ ועוד ועוד ובמיוחד מעשי הקונדס שלי ושל חברי - אורי כדורי, הכלב גורי, החמור החכם, אפרוח בולבולמח, רם קיסם, דן העצלן, אלעזר המפוזר, סעדיה מרבדיה, דן הצנחן, הסיפורים "עולם הפוך" ועוד ועוד. (כל אלה הם כמובן גיבורי סדרות הקומיקס האחרות של נבון  ולאה גולדברג - א.א).

"לפני שנים אחדות יצאתי לחופשה ואינני מופיע עוד על דפי "דבר לילדים" אולם רצוני עז לחזור אליכם באחד הימים, אם בצורת קבצים שאליהם יאספו כל מאורעותי והרפתקאותי ואם בסדרות חדשות מעל דפי העיתון. אני מקווה כי יום אחד יתפנה אבי מולידי אריה נבון מטרדותיו ועבודותיו הרבות וישוב ויפגיש אותי איתכם להנאתי ולהנאתכם. כמקדמה וכאות רצון שלח לגליון הזה פרק מסדרה חדשה "אורי מורי יוצא למסע לירח", בו תראוני, הקטן באלופי ישראל שהחל את דרכו בחיים על דבשת גמל, עולה ומגיע עד מרומי החלל. אמן יהי רצון". 

 

בתמונה נראה אורי מורי חבוש כובע טמבל כשהוא מעופף ואוחז בבלון בדרכו לירח כשהוא מניף את אצבעו בייאוש  כלפי חללית עוברת עליה כתוב "טיל לירח" בבקשה -"אפשר לקבל טרמפ?". נבון הקדים כאן כנראה את רעיון "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה" של דוגלאס אדמס בכמה שנים טובות, אבל למרבית  הצער אותו סיפור "אורי מורי יוצא למסע לירח",  שתמונה זו הייתה אמורה להיות חלק ממנו, לא פורסם מעולם - מי יודע אולי הוא שמור אי שם בעיזבונו...   

סדרות קומיקס נוספות של נבון וגולדברג היו:

  1. הרפתקאותיו של גורי, 1936, אודות עלילות כלב שובב שברדיפה אחר זוג מכנסיים מסתבך עם המשטרה ומוצא את עצמו על גב ענן בשמיים, אחראי לירידת הגשם על פני האדמה וממטיר מים לטובת הישוב העברי אגב מלחמה עיקשת בנשרים הרעים.
  2.  אורי כדורי, 1936. יצא כספר ב-1984.
  3. גדי גד בעולם הפוך, 1938. אודות ילד המגיע לעולם בו הכול הפוך מעולמנו.
  4. רם קיסם, כרך 6,  1939. אודות עלילות ילד צנום המבצע פעולות שונות לטובת הישוב העברי, כגון קניית מעילים רק מתוצרת עברית!
  5. הרזה והשמן, כרך 7,  1940. 
  6. אלעזר המפוזר, כרכים 7- 8, 1940-1941.
  7. החמור החכם, 1941. יצא בספר "החמור החכם ועוד חיות", 1986.
  8. אורי החלוץ בונה קיבוץ, כרך 11, 1941.
  9. דן הטיס, כרך 11, 1941.
  10. קטינה הגדול/קטינה  החייל, כרך 12, 1941.
  11. אפרוח בולבולמח, כרך 13, 1942. ראה אור כספר ב-1997 בהוצאת ספרית הפועלים 
  12. ברווזים, 1942.
  13. דן העצלן, 1943-1944. החרוזים נכתבו, באופן יוצא דופן, בידי "שמשון", צייר נבון. הסיפורים עסקו בילד עצל במיוחד וכנראה שהסדרה נמצאה לא חינוכית ביותר שכן בשלב מסוים היא הפכה ל"דן שהיה עצלן" ותיארה את מעשי חריצותו של זה. 
  14. בביבר העליז, 1944-1945. יצא כספר ב-1947 וב-1976. סיפורים של גולדברג עם ציור. 
  15. מר גוזמאי הבדאי, 1945, כרך 16. סיפורים עם ציור.
  16. המסע הגדול, סיפורים עם ציור.
  17. סעדיה מרבדיה, כרך 22, 1952 . מאת נבון ואיתאי (אוריאל אופק?).

נבון צייר קריקטורות בודדות בלבד בכרך 23 של דבר לילדים, בהן לא הופיעה דמות מאחדת כפי כשנהג עד אז. הוא חזר לקומיקס עם הסדרה ההרפתקנית רן הצנחן, ("דבר לילדים", כרך כ"ד, תשי"ד 1954), שעסקה בעלילות צנחן והקופיף שלו בג'ונגל, שם הם נתקלים בפראים המנסים תחילה לאכול את הצנחן ולבסוף סוגדים לו כאל. בסיפור זה יש כבר נטייה ברורה לסוג סיפור הקומיקס "ההרפתקני" שיתחיל להיות בעל השפעה בעיתונות הילדים העברית מאותה תקופה ואילך.

לאחר סדרה זו נפסקה השתתפותו הסדירה של נבון ב"דבר לילדים". הוא חזר לשדה הקומיקס עוד פעם אחת אחרונה עם סיפור מלחמתי שהיום יידמה כ"לא פוליטיקלי קורקט" בצורה קיצונית.

את "עוזי נלחם במדבר", בכרך כ"ז , 1957, צייר נבון וחרז איתאי (אוריאל אופק?). הסיפור עסק בעלילות חייל עברי בודד המתגבר בערמתו על גדודים שלמים של מצרים בסיני ובנגב ומשתמש בתותחיהם להובלת מים ונפט מאילת. סידרה זו היא כנראה שיר ההלל האולטימטיבי בספרות הקומיקס שלנו לחייל העברי שביכולתו להתגבר ביד אחת על צבאות אויבינו המטומטמים.

בכך הסתיימה פעילותו של אריה נבון בתחום הקומיקס. 

לאחר מותה של לאה גולדברג בחר אריה נבון מעיזבונה את שיריה ורישומיה הטובים ביותר והוציא אותם כספר-  "שארית החיים". 

צייר התפאורות

 נבון היה גם צייר תפאורות להצגות, מהפוריים ביותר ואולי הפורה ביותר שידעה ישראל. הוא החל בעבודתו ב-1948, בעת מלחמת העצמאות, כתפאורן ההצגה "הוא הלך בשדות" בתיאטרון הקאמרי, ע"פ ספרו של משה שמיר, בהמלצתו של הסופר עצמו שאהב את עבודתו, וגם בהשפעת הסדרה "באוהלי פלמ"ח" שצייר ב-1948 ותיארה את אנשי הפלמ"ח כפי שהם.  ההצגה הפכה לאחת המפורסמות ביותר בתולדות התיאטרון הישראלי, מאחר והייתה ההצגה הראשונה שהציגה בפני הצופים את המציאות בה חיו הם עצמם, מציאות הלוחמים, אנשי הקיבוץ, והשחקנים דיברו בה לראשונה בעברית פשוטה, מדוברת ולא מליצית ודקלומית כפי שהיה מקובל עד אז בתיאטרון. המחזה שינה את פני התיאטרון העברי, אך יותר מכל זיכה בשבחים את התפאורות המינימליסטיות של אריה נבון. הללו אף לא נבנו כלל כי אם צוירו במספר קווים, כפי שעשה בקריקטורות שלו : הר. שדה. חורשה. פה ושם הוסיף נבון גג אוהל או מדורה סביבה רקדו הפלמחניקים.

נבון הכין, בעקבות הצגה זו, תפאורות ללא פחות מ-150 הצגות שבין הבולטות ביותר ביניהן ניתן למנות את "מלכת שבא" ו"שלמה המלך ושלמי הסנדלר" של סמי גרונימן (1964), את "פונדק הרוחות" של נתן אלתרמן, "עוץ לי גוץ לי", מחזה הילדים הקלאסי של אברהם שלונסקי, את המחזמר המפורסם "קזבלאן" של יגאל מוסינזון, את "כתר בראש" של יעקב שבתאי", "פיטר פן" של ג'יימס בארי ועוד רבות אחרות. רבות מהתפאורות שלו היו יצירות מקסימות, מהן מורכבות, מהן פשוטות ואחדות מהן עוצרות נשימה ממש. לא פעם נשמעו מחיאות כפיים עם פתיחת המסך, לכבוד התפאורה, שהיו רבות יותר ממחיאות הכפיים שהושמעו עם ירידת המסך עבור ההצגה כולה.

הוא החל מתמקד בתיאטרון  וקיבל משרה קבועה בתיאטרון הקאמרי (אם כי מדי פעם עשה עבודות גם עבור תיאטראות אחרים בהסכמת הקאמרי, כמו "חנה סנש" של אהרון מגד ו"האוצר" של שלום עליכם בתיאטרון "הבימה", "הלילה איש", מחזהו התנ"כי של משה שמיר על פי מגילת רות בתיאטרון חיפה, והמחזמר "קזבלאן" בתיאטרון של גיורא גודיק). כתוצאה נטש, למרבית הצער, את עבודתו כקריקטוריסט ב"דבר".  

ב-1993 נערכה במוזיאון הפתוח בגן התעשייה תפן תערוכה שהציגה עבודות נבחרות של נבון לתיאטרון. קטלוג התערוכה פורסם תחת השם "עבודות תיאטרון" וכלל כמה דוגמאות מיצירותיו המגוונות של נבון בתחום זה. 

בחזרה לאורי מורי

רק  בשנות השמונים התפנה אריה נבון סוף כל סוף למלא את בקשתו של אורי מורי בשנות השישים ולכנס את מאורעותיו והרפתקאותיו בצורת קבצים. הוצאת ספריית הפועלים החלה לפרסם את סדרת "ספרי אורי מורי" שאמורים היו לכנס בתוכם את מיטב הקומיקסים של נבון וגולדברג עבור דור שלא ידע אותם ואת ההומור העדין אך הפנטסטי שלהם הן בכתיבה והן בציור. את מלאכת הסלקציה ולעיתים את הציור מחדש ביצע אריה נבון עצמו .   

בהקדמה לספר הראשון "אורי כדורי"  נאמר :

שלום ילדים

שמי אורי וקוראים לי כדורי. אולי אינכם מכירים אותי אבל רבים רבים מהוריכם בוודאי זוכרים אותי היטב מאותם הימים שהיו ילדים בגילכם. הם היו פוגשים אותי מדי שבוע בדף האחורי של דבר לילדים והיו עוקבים אחרי ההרפתקאות שלי ושל חברי אורי מורי החמור החכם ,אפרוח בולבול-מוח ואחרים.

כל השנים שהיינו חבויים בכרכים הישנים והמאובקים של דבר לילדים חשבנו עליכם והתגעגענו והנה החלטנו לבסוף לצאת בסדרת ספרים שתקרא ספרי אורי מורי.

וכך אני מקווה שתכירו את כולנו ושנהיה ידידים טובים .

שלכם באהבה

אורי כדורי   

 שלושה ספרים יצאו בסדרה :

1. אורי כדורי, 1983.  

2. החמור החכם ועוד  חיות, 1986. 

3. האפרוח בילבולמח, 1997 (שיצא לאור כבר לאחר פטירתו של נבון, שעוד הספיק להכינו לדפוס) 

הספרים עברו, כאמור, ברירה קפדנית של נבון. הוא הכניס  אליהם רק את הקטעים הטובים ביותר מ"דבר לילדים", אלה שהיו בעלי הומור אוניברסאלי, שהיו טובים לא רק לזמנם. כתוצאה, הדי מלחמת העולם השנייה, שהיו כה בולטים בסיפורים המקוריים, שוב אינם קיימים בגרסה החדשה.

חלק מהחרוזים שהיו במקורם סיפורי אורי מורי הפכו בגרסה החדשה לסיפורי אורי כדורי דווקא וכך נכתבו וצוירו מחדש. אלה היו למעשה יצירות הקומיקס החדשות האחרונות של אריה נבון.

אך למרבית הצער הסדרה לא כללה, למרות ההבטחות, את הרפתקאותיו של אורי מורי הימאי עצמו, גם לא את גדי גד בעולם ההפוך וגם לא את הרפתקאותיו של גורי, הטובים שבסיפורים. כמו כן לא כללה הסדרה את הסיפורים החדשים שהובטחו, אודות אורי מורי ומסעו לירח. נבון נפטר ב-1996 ופטירתו מנעה ככל הנראה את המשך פרסומם של ספרים נוספים בסדרה.

זמן קצר מאוד לפני מותו, ב-1996, הספיק נבון לפרסם את ספרו האוטוביוגראפי "בקו ובכתב: פרקי חיים ורישומים", בו שילב רישומים שונים עם פרקי זיכרונות ואנקדוטות שונות מחייו ועל האישים השונים שהכיר, מלאה גולדברג, נתן אלתרמן ואברהם שלונסקי ועד נחום גוטמן ומשה שמיר. הוא זכה, לאחר זכייתו בפרסים רבים אחרים בתחום הציור והתיאטרון, בפרס ישראל לשנת 1996. בעיזבונו השאיר כ-4000 רישומים. 

אורי מורי, הגיבור הארצישראלי האמיתי הראשון, עדיין מחכה לספר שיקבץ את הרפתקאותיו,  אבל יוצרו, אריה נבון, ייזכר כאיש שתרם תרומה מכרעת להתפתחות תחומים שונים בשדה האמנות הגראפית הישראלית .  

לקריאה נוספת:
מיליטריזם בספרות ילדים: "קטינא החייל" כמקרה מבחן מאת שני פדרמן 

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת אלי אשד