אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

תרבות הנבוט


התמונה של עדי צור
תאריך פרסום קודם: 
2003

עקב בעיות בקליטה-זרימה, לא מזמן נחתה עלי ההכרה שאנחנו חיים בליבה של תרבות הנבוט: תרבות אגרסיבית, חודרנית ומעמיקה כמו נייר טואלט בעל (מקסימום) שתי שכבות.  

תרבות הנבוט: דמויות מופת

בתרבות ערסית ועילגת זו מככבים טיפוסים המטיבים לשלוט על מכמני התרבות העברית, הם לא אנשים רעים ואין לי שום דבר אישי נגדם, למעט העובדה שהם הרסו במו ידיהם את מה שצריך היה להיות פה, ולעזאזל הפוליטקלי-קורקט: 

* מפיק-העל-יפה-התואר גואטה (מככב בסדרת ריאליטי בערוץ 24. אשתו טוענת שבעלה היהיר הוא גבר "נאה מאוד". מי אני שאשבור לה את המילה? מצד שני, אני לא יכולה לעצור את דמיוני, להלביש אותו בתחתוני טיגריס ולשלוח אותו לג'ונגל. כנראה עוד סטייה קטנה שלי)

* הזמרת שרית חדד וגרורותיה (היא משתתפת בקמפיין לעידוד קריאה. אני חושבת שהיא קצת התבלבלה: היא חו-ש-בת  שהיא קראה את הסיפור "בילבי", אבל היא בטח קראה את מה שהיה כתוב על שפורפרת צבע השיער).

* צביקה הדר-יואב צפיר  (בית חרושת לריטינג. אל תגידו להם את המילה "איכות", אחרת זה ייגמר בכפולה ב"7 ימים" או "סופשבוע". יש לכם כוח לקרוא את המניפסטים הטלוויזיוניים שלהם עוד פעם?)

* הזמרים מושיק עפיה-קובי פרץ ושות' ( אני לא כ"כ מבדילה בינם. אך יכול להיות שאילולא היו מי חמצן וחנויות לחולצות מטורזנות בכיכר המדינה, המציאות התרבותית בארץ הייתה נראית אחרת?).

* המעצבת גלית לוי- (נהרות של נערות ובנות לוויתן פורצות מכוכי הפריפריה, ועולות ברגל לרגל אל הסטודיו הנערץ בצפון דיזינגוף.)

* הפובליציסטית/ אשת טלוויזיה/ טיילת/ מסעדנית/ אשת שיווק/ צלמת/ ואושיית תרבות נערצת שרון לבית איילון. (משהו אמר כישרון?)

 יש עוד, אבל אנינותי הקולינרית מסתפקת בטיפות השמן השרוף הצפות מעל לעיסת התרבות המבעבעת.

 תרבות הנבוט: חוקי הישרדות

לא צריך לגמור חטיבת ביניים בשביל להבין את חוקי ההישרדות בג'ונגל תרבות הנבוט: 

1. מספיק שאת עושה פרסומת לאקונומיקה בפריים-טיים, ואת יכולה לקרוא לעצמך שחקנית.

2. אתה יכול להשתתף בפרויקט Y , להראות את ה-Z  ולהפוך לטאלנט באיזו סוכנות דוגמנות בבלפור פינת מלצ'ט עילית.

3. פליט/ת ריאליטי? זה  הזמן  להתכסות באצטלת הטאלנט, להתארח בטוק-שואו ולספר לאומה הנפעמת על המחזה העילג שחיברת  "כשלמדת'י משחהק".

4. שחקנ/ית כושל/ת? משורר/ת עלומ/ה? תמיד תוכלי לפתוח בית ספר/סדנה למשחק/כתיבה. על כל אדיוט כמוך יש 30 פראיירים.

5. מבקר/ת טלוויזיה אלמוני השואף להמציא את עצמו מחדש? שב חודש בבית, חבר מותחן. אל תתפלא אם תכיש בטעות את עצמך. 

6. מתכוונים לחקור את הסכסוך באזור? לפלוט איזו יצירת מופת ספרותית? לצייר חלילה וחס? לכתוב מחזה מרגש? חבל. אל תתאמצו. אין טעם. עדיף להשתתף בריאליטי.

7. יש לך כישרון כתיבה/ציור/בידור/אבזור? מה זה משנה? תוכל להפוך למישהו/משהו רק דרך הריאליטי או דרך אבא/אמא/סבא/סבתא (ורצוי שהם יהיו פוליטיקאים. האמינו לי. זה בדוק) 

תרבות הנבוט: האור שבקצה המנהרה. 


"הארץ" הוא האור שבקצה המנהרה, אלא שזה האור של הרכבת.

כאן כמובן תעצרו ותגידו: "רגע, הגזמת! אנשים פה קוראים, רואים הצגות, תפסיקי להתנשא". אני בתמורה אעניק לכם בקבוק טיפות עיניים, כדי שתוכלו להסתכל לאמת בעיניים: תיאטרון רואה מי שיש לו כסף (לא הייתי בהצגה שנתיים), לערוצי ויוה+יורוספורט+הסרטים יש יותר צופים מקוראי ספרים, ולפני עידן ה-DVD "שר הטבעות" נשמע להרבה אנשים כמו שם של חנות תכשיטים בדיזינגוף. 

ואז כל מיני יפי נפש ינסו להקשות עלי- הם ינפנפו בגיליונות ה"ארץ" (מישהו אמר עירית לינור?) עיתון "הארץ" הוא הפנטזיה הרטובה של המתנגדים לתרבות הנבוט: כתיבה מהוקצעת, אירוניה דקה, יללנות שמלאנית, ושאר מטעמים. מבחינה צורנית, אין ספק שזהו עיתון אנין. אלא שמה? מבחינה תמאטית זהו עיתון המיועד למעמד הבינוני פלוס+פלוס+פלוס. בגיליון האחרון נרי לבנה קוננה על מצוקתה קורעת הלב והוושט: היא לא מצליחה למצוא עוזרת. עוזרת? מי חושב על עוזרת שהוא מרוויח שכר מינימום? שירה ברויאר, דאגה לאזן את הכאוס של  לבנה (שהיא אגב כותבת נפלא) ודיווחה במדור האופנה על בגדי החורף החדשים: מחיריהם של רוב הפריטים  חרגו הרבה מעבר למשכורת שלי.

"הארץ" הוא האור שבקצה המנהרה, אלא שזה האור של הרכבת.

 תרבות הנבוט: צדיקים בסדום 

 אני כבר רואה את חבורת המתחסדים משפשפת אצבע בבוהן וניגשת לתקוף את דברי בטיעון הגאוני הדורש עודף תחכום בגזרת ה-IQ : "למה את מבקרת את כל העולם? למה שלא תצרי בעצמך? איזו זכות יש לך לבקר אחרים?" ובכן יללנים יקרים, הכותבת כותבת עם כל התרתי משמע האפשריים של הטיעון הנ"ל. ימים ינפצו את הטיעון הרעוע הנ"ל בשעה שהכותבת תשחרר כמה מילים בפורמט פרוזאי.  

תרבות הנבוט: מסקנה בזכות 

ארץ תרבות הנבוט. אין מזור. אין תקווה. אין נחמה.

תגיד תודה לעבודה: החטא ועונשו 

חלק 1:  בו יובא סיפורה המרטיט של מירב. 

מירב היא סטודנטית טיפוסית שסיימה תואר ראשון באחד מהחוגים של הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת תל אביב. לאחר שלוש שנים של דם יזע ומעות בחממה האקדמית, האזרחית מ' נפלטה אל שוק העבודה. כאקדמאית טרייה ואופטימית, סבורה הייתה שתוכל למצוא משרה הולמת שבאמצעותה תממן את שכר הדירה, ואת חשבונות הארנונה+מים, החשמל והטלפון. 

מכאן ואילך, מתווה הפעולה של מירב כלל מספר שלבים:

1. מירב עברה על לוחות הדרושים הוירטואליים ברשת.

2. מירב עברה על לוחות הדרושים ב"העיר", "לוח מעריב", "לוח ידיעות".

3. מירב ניסתה למצוא משרה הולמת דרך קשרים חברתיים.

4. מירב פנתה ללשכת התעסוקה לאקדמאים בתל אביב.

5. מירב פנתה ל-חברות כוח אדם. 

דרך לוחות הדרושים הוירטואליים הגיעה מירב לתפקידי שירות לקוחות. "כן, חשבה מירב בינה לבין עצמה, אעבוד כנציגת שירות לקוחות, וכך אוכל להמשיך בלימודי התואר השני". כנראה שאז, מירב הנאיבית עוד הייתה אופטימית. המודעות לתפקידי שירות הלקוחות הובילו את מ' הנמרצת אל חברות השמה המתמחות באבחון ומיון מועמדים פוטנציאליים עבור החברות הרלוונטיות.  בחברות ההשמה היה עליה למלא מבחנים בחשבון, אנגלית וידע כללי וליטול חלק  בסדנאות משפילות במיוחד: הסדנאות כללו חשיפה אישית בפני קבוצת נבחנים ובוחנת צעירה שבקושי סיימה תואר שני בפסיכולוגיה ארגונית. וזו,  עמדה על אופייה של מירב באמצעות שאלות חודרניות ("יש לך בעיות של ביטחון עצמי?", "את רגישה? בוכה בבית אחרי יום עבודה?"). 

כשמירב הייתה סטודנטית, היא מילאה בהצלחה מרובה תפקידי שירות לקוחות, אך משום מה, על סמך הסדנא האינפנטילית, הבוחנת האסרטיבית מצאה שמירב אינה כשירה להפוך לנציגת שירות לקוחות בישראל. 

אך רוחה של מירב לא נפלה. שכן היא ידעה שמכונים אילו נוטים לאבחוני אינסטנט מוטעים. כך למשל קיבלו שתיים מחברותיה לעבוד באחת מן החברות הסלולאריות, אך אותן שתיים נפלטו מעבודתן תוך פחות משנה.  

המשיכה מירב בחיפושיה, ופנתה ללשכת התע(ס)וקה לאקדמאים. בכל יום חמישי ביקרה מירב את חדרו של הפקיד הרושם את בוגרי החוגים למדעי הרוח, משום מה, ליד חדרו, היה התור ארוך במיוחד. המשרות שהוצעו לה היו אטרקטיביות במיוחד, מירב נתבקשה להפגין כישורים פנומנאליים, שרק בוגרת תואר ראשון במדעי הרוח יכולה להן: מענה לטלפונים, שליטה בוורד, אקסל, ואאוטלוק. כן. בזכות התואר הראשון במדעי הרוח, מירב יכולה הייתה כעת להפוך למירבוש ולהתפרנס כמזכירה. 

בלשכות כוח האדם, פגשה מירב את עמיתותיה, פליטות החוגים למדעי החברה באוניברסיטה.

אותן פליטות הצליחו לאחוז במשרה המבוקשת ביותר בשוק העבודה כיום- רכזת כוח אדם בישראל. כנראה שבשוק העבודה אריסטו שוקל פחות מ-פרויד

חלק 2: ובו יובאו מסקנות המסמך הדוקומנטרי המרגש

1. למי כדאי להצטרף לפקולטה למדעי הרוח?

* למי שעובד בעסק של אמא-אבא.

 * למי שאמא-אבא תומכים בו כלכלית עד הגיעו לגיל 1/2 84

* למי ששואף לעבוד כמזכיר/פקיד קבלה.

* למי שחולם להפוך לנציג שירות לקוחות.

* למי שמקבל הבטחת הכנסה ושות'

* למי שמחפש בן/בת זוג תומך העובד בהיי-טק.

* למי שיש לו תומכ/ת נדיב/ה המוכן להבטיח לו הבטחת הכנסה בצוואתו.

* למי שאינו עונה על אף אחד מהקריטריונים הללו, אבל הוא עיוור/טיפש.

 

2. במידה ולצערך אתה בעיצומו של תואר במדעי הרוח-

* חסוך כסף ולך לקורס הכנה למכוני השמה- זה עוד ישתלם.

* היזהר מסדנאות במכוני השמה- הן עלולות לנשוך.

* התחבר עם סטודנטים במדעי החברה. היום הוא חבר -  מחר הוא בוחן.

* תהנה מהישיבה על הדשא- מחר תשב על הספסלים בלשכה.

* אמץ לך סטודנט רוסי ולמד ממנו את השפה. כיום, יש העדפה בשוק לדוברי רוסית.

פתח את הידע הכללי שלך: ברגע שתסיים את התואר תידרש להשיב במבחני ידע כללי על שאלות מוזרות, כמו- באיזו מן המדינות שלפנייך יש הכי פחות יוונים-אורתודוכסיים?/ מיהו שייח' אבו זייד אבן עבדאללה?/ איך קראו לפו הדב?/ מהו שמו של נשיא קזחסטן?

* הרבה לבלות בקפיטריות של הבניין למנהל עסקים/ רפואה/ מחשבים. מי יודע? אולי תמצא/י שם בן/בת זוג.

* נסה להחליף חוג. 

3. סיימת את התואר במדעי הרוח. מה לעשות?

* להצטער.

* להצטער מאוד.

* לקלל את עצמך שהיית כזה טיפש/ה.

* לבדוק אם יש לך קרוב משפחה מרצה שיוכל לעזור לך להפוך לעוזר/ת הוראה.

* אם אתה ממוצא מזרחי- חפש מלגות לתואר שני.

* התאמן על הקלדה- את/ה עומד/ת להיות מזכיר/ה.

* התאמן על דיבור בטלפון עם אוזניה- את/ה  עומד/ת להיות נציג שירות לקוחות.

* בדוק ירושות/ נכסים פוטנציאליים במשפחה.

* התחנף לאחים: אתמול הרבצת לקטנצ'יק המנוזל- מחר הוא גאון מחשבים והספונסר שלך. 

חלק 3: כל התורה על רגל אחת

עגנון ייחס את הממרה: "כל המוסיף לשאול- מעמיק שאול" לאחת מדמויותיו. באוניברסיטה, אפשר להתענג על עגנון- אבל אחרי שתסיימו את התואר במדעי הרוח, אין סיכוי שתזכו לראות (הרבה) שטרות כסף שעליהם מתנוססת דמותו.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת עדי צור