אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

מירו חואן: שמש ירח וכוכבים


התמונה של אילנה גרף

מירו חואן: שמש ירח וכוכבים
מירו חואן: שמש ירח וכוכבים

חואן מירו: שמש ירח כוכבים - אילנה גרף מבט נוסף על הצייר והפסל חואן מירו

מי אינו מכיר את ציוריו של חואן מירו? קל להתאהב בהם ממבט ראשון.

הציורים של האמן הספרדי מזמינים להיכנס לעולם שמימי שצורות אמביות, גורמי שמיים, דמויות ויצורים אמורפים מרחפים בו ויוצרים חגיגה צבעונית באווירה סוריאליסטית. הם מאוד נעימים ויזואלית ומעוררים מייד סימפטיה.

שמש ירח וכוכבים: gold of the azure-1967 the

ביוני השנה ביקרתי במוזיאוןfundació joan miró בברצלונה. היה זה ביקורי השני במוזיאון ועדיין להיכנס אליו היה עבורי כמו להיכנס למקדש. כשאני נכנסת לאולם תצוגה של ציוריו של מירו אינני יכולה שלא לחוש שמחה מהולה בהערצה.

השפה האומנותית שלו מאוד ייחודית. הצורות השטוחות לעיתים הומוריסטיות, נחצות לעיתים בקווים שחורים ומצוירות על- פי רוב בטווח מוגבל של צבעים: כחול, אדום, צהוב, ירוק ושחור אך עליזים ומלאי חיים. משיחות המכחול עבות, הרקע שטוח וכחול והציורים על-פי רוב גדולים ובעלי נוכחות.

לכאורה, סגנונו "ילדותי", וקליל כל כך. רציתי להבין מאין צמח סגנון זה, ואיך נוצר על ידי אדם צנוע שנודע ברצינות שלו ובעבודה הקשה שהשקיע, שדיבר מעט והיה בעל מראה בורגני ולגמרי לא בוהמי , לא בחזותו החיצונית ולא בהתנהגותו. ניסיתי גם לחקור מעט את הרקע האישי והתקופתי שבה התפתח סגנונו ולהציג מעט מעבודותיו הפחות מוכרות מתוך כמות עצומה של יצירה מגוונת שיצר במשך שנים רבות.

" אני מלא התפעלות מהיקום העצום. כאשר אני מביט במחזה המדהים של השמיים, בסהר הירח, בשמש, מתמלאים ציורי בצורות קטנות המרחפ\ות בחלל עצום וריק, ללא אופקים, במישורים ריקים.

כל מה שחשוף תמיד מאוד הרשים אותי"

הצייר והפסל יליד ברצלונה, נע בכל תקופת יצירתו הארוכה הלוך ושוב בין ספרד (קטלוניה) מולדתו לבין פאריז וניו-יורק. תנועה פיזית זו, ליוותה גם את היצירה שלו ויש לה תפקיד חשוב באופי יצירתו ובנושאים שלה.

el pedicuro1901

חשוב להבין שחואן מירו חי בתקופה בה פאריז הייתה "מכה" לאמנים. בשנות העשרים נהרו אליה אמנים רבים. אלה היו השנים של ה"מהפך" בגישה אל הציור ואל בד הציור כשהציור חדל להיות העתקה של מציאות חיצונית והפך להיות ביטוי לנפש האמן בצבע וצורה. בפאריז של 1919 הכיר את פבלו פיקסו, ארנסט המינגווי וחבר לחוג הסוריאליסטישבראשו הצייר אנדרה מסון, והמשוררים אנדרה ברטון, פול אלואר ולואי ארגון. בהשפעת החוג שיצר את המניפסט הסוריאליסטי בפאריז שהמאפיין העיקרי שלו התבטא בכתיבה אוטומטית. לפי גישה זו לפיה גם הצייר צריך "לתקוף" את בד הציור ללא כל מחשבה או תכנון מוקדמים, היישר מתוך התת-מודע , ממש כאילו הוא מופעל על-ידי חלום.

מירו נהג לספר כי השתמש בהזיות שנגרמו לו בשנתו עקב הליכה לישון רעב, לצורך ציוריו. הוא טען כי אינו מכיר בגבולות שבין ציור לשירה ואת ציוריו הגדיר " שירה ויזואלית": "הציור שלי הוא שיר מצוייר".

תערוכת הקבע במוזיאון נפתחת בשטיח קיר ענק שנעשה עפ"י ציור שלו ובמספר עבודות גדולות משנותיו המאוחרות. בהמשך, פסלי ברונזה שטוחים המורכבים מאלמנטים של חביות, קופסאות, חלקי ידיים וציפורים. חביבים מאוד ולא גדולים (כחצי מטר גובה).

הפסלים הובילו אותי לאולם תצוגה של מבחר מעבודותיו המוקדמות ביותר, כלומר מן השנים 1912-1914, שנים בהם צייר בהשפעה קוביסטית בעיקר חוות קטלאניות בצבעי שמן ותרגילים מוקדמים כמו: ראש בפחם, אישה בפסטל וכן ציורים שלו מגיל צעיר.

בציור "נוף קטלאני" משנת 1925 הדמויות כבר מופשטות בהשפעת המפגש עם הסוריאליזם ונוף ילדותו הופך למערך דימויים סימבוליים.

חווה בקטלוניה – 1917

השינוי בסגנון: חווה בקטלוניה - 1925

קולאז'ים ואסמבלז'ים בחומרים מיוחדים, שלא ידעתי על קיומם, עבודות על מתכת עם גרפיט בשחור ולבן הן עבודותיו הבאות במוזיאון שכבר מאופיינות בשפתו הייחודית, והיצירה white glove – בגואש על נייר.

סקיצה לציור dutch interior ii מ- 1928

בקומה השניה של המוזיאון, עבודות מ- 1946: דמויות עליזות וצבעוניות בקונטורים שחורים עבים. אישה וילד בלילה, אישה וילד בזריחה, וכן תצוגה מרתקת במיוחד של הספרים שאייר עבור הסופרים והמשוררים הסוריאליסטים.

עניין אותי במיוחד לראות בתערוכה סקיצות והכנות לעבודות ידועות. תמיד מסקרן לראות את התהליך של היווצרות היצירה, החל מהשרטוט או השרבוט הראשוני ביותר עד לעבודה המוגמרת.

לראות את הדרך שבה מעלה האמן את הרעיון שלו לציור או לסדרת ציורים, לעיתים זה נעשה תוך כדי קריאת עיתון ושרטוט בשוליו או על פיסת נייר שקרע כיוון שהיה חייב לרשום לעצמו את הרעיון באותו רגע.

בין הסקיצות המוצגות בתוך שולחנות זכוכית רישומי הכנה לציורים כמו the hope of the man condemned to death , אשר שורטטו בצורה פשוטה על גבי נייר עיתון לבן זול או במחברות ספירלה ששימשו להכנת רישומים ותכנונים ממש התחלתיים של עבודות. רעיונות שבוצעו על חתיכת קרטון קרוע או על גבי חלק מעיתון יומי או דפים של יומן שבועי שנקרעו בהיסח הדעת, ובהם שרטוטים, כיתוב ומספור.

במוזיאון נמצאת הסקיצה לציור dutch interior ii מ- 1928, אשר נמצא היום במוזיאון גוגנהיים בניו-יורק. ציור זה היווה גירסה סוריאליסטית לציור מן המאה ה-17 של הצייר ההולנדי ז'אן סטין "שעור הריקוד של החתול".

 

הציור הגמור duch interior ii 1928 מוזיאון גוגנהיים ניו-יורק שמן על בד

הציור המקורי של הצייר ההולנדי jan steen

help spain כרזה

בסתירה לתיאוריה הסוריאליסטית, מחברות הרישומים שלו מראות לנו שבעצם מירו לא תמיד השליך את הזיותיו על הבד בצורה לגמרי אוטומטית אלא תכנן אותן היטב, ולמרות שעבודותיו נראות ספונטניות וחופשיות, הן בעצם תוצר של תכנון ועבודה מוקפדת. זה עורר אצלי את השאלה האם חבר לתנועה הסוריאליסטית כדי להיות קצת "in" , או אולי אימץ ממנה דברים שהתאימו לו ולמעשה המשיך ליצור בדרך שהוא מכיר ויודע: על פי תכנון מוקפד מראש. האשמה דומה הפנו אליו בשלב מסוים גם חבריו לתנועה הסוריאליסטית בפריז, אשר מחו כנגד הסכמתו לעצב תפאורה ותלבושות עבור התאטרון וטענו שתמיד היה קצת אאוטסיידר.

הנושא הלאומני ספרדי חוזר בציוריו לאורך כל השנים אבל למרות תמיכתו בספרד ובלאומנות הקטלאנית, מעולם לא נקט מירו עמדה פוליטית בולטת כמו פיקאסו למשל, או סלבדור דאלי, אך הוא לגמרי לא היה מנותק מהמאורעות ההיסטוריים בארצו. בזמן מלחמת האזרחים ב-1937 בספרד יצר מספר ציורים ידועים ביניהם: האיכר הקטלאני במרד, כרזה – עזרו לספרד ואת סידרת 50 הליטוגרפיות the constellations (סידרת ברצלונה) מ- 1944 שאולם מיוחד מוקדש לה במוזיאון.

ליטוגרפיה מסידרת ברצלונה

הליטוגרפיות, שגודלן אחיד (כחצי מטר על 30 ס"מ), נוצרו בחמישה עותקים כל אחת בלבד. הן מאופיינות באלמנטים המוכרים: כוכבים, וגוף אדם בשחור לבן . דמויות גרוטסקיות, כמעט קריקטורות, מפלצתיות, על רקע חלל ריק.

מירו היה קשור למולדתו והקפיד לשוב לגור לסירוגין בספרד, צרפת וארצות-הברית, למרות שמשטר פרנקו לא אפשר הצגת תערוכות שלו, ולמעשה משום כך רוב עבודותיו שוכנות במוזיאונים מפורסמים לאמנות מודרנית ברחבי העולם.

בעבודותיו המאוחרות משנות ה-70, הרבה מירו להשתמש בצבעי- יסוד וטפטופי צבע על בד אקריליק. היה מעניין להתבונן במוזיאון בציור : l'or de latzura בצהוב וכחול שגודלה כ 2x2 מ', ולהבחין כי כאשר מתקרבים אליה רואים כי העיגול הכחול אינו אחיד אלא מרוח בעיגולים עיגולים. מריחות המברשת ניכרות גם ברקע הצהוב ובקווים השחורים. בשכנות לציור תלויות גם היצירות הידועות: אישה וציפור בלילה מאותה שנה, ובמרכז החדר: sun bird – פסל שיש לבן מ- 1968.

למרות שפת הסמלים הייחודית שלו – מירו חזר וטען כי הוא אינו צייר אבסטרקט: " לכל צורה יש משמעות בציורי והיא מבוססת על דבר אמיתי". לכן, גם אם מופיע בציור עיגול גדול ולצידו קו, יהיו אלה: שפירית מול השמש. בציוריו חוזרים ומופיעים תמיד גורמי שמיים: שמש, ירח וכוכבים, ונשים. רקדניות ספרדיות, חלקי פנים: אוזניים, עיניים וחלקי גוף – כפות רגליים עצומות ובנוסף חפצים כמו סולמות ובעלי חיים.

 

הסקיצה ל -flight of the dragonfly

flight of the dragonfly

קולאז' 1938

מעניין לגלות כי הוא השתמש בעבודותיו בחומרים מגוונים מאוד שערבב ויצר בעצמו: צבע מעורב עם חול וזפת ליצירת טקסטורה, צבעי מים, ציור על נחושת, תחריטים וליטוגרפיות. הוא יצר סדרות ציורים בגואש, עפרונות צבעוניים, דיו שמן, פסטל וגם ריבת פירות! מירו גם יצר קולאז'ים מחומרים רבים ומגוונים, למשל: נייר זפת, לינוליאום, חוטים, נייר זכוכית חבלים וחוטים מהודקים בנעצים, פחם, בדים, סוגי נייר, קרטון ועץ. כמו כן יצר ליטוגרפיות ותחריטים.

בשנותיו המאוחרות יצר בניו יורק ופריז סדרת פסלי קרמיקה וקירות בהזמנה עבור בנייני ציבור (קיר השמש וקיר הירח עבור בניין אונסקו בפאריז, קיר הכניסה לנמל התעופה בברצלונה ובניינים בניו-יורק) הרבה לפסל וגם צבע חפצים בהשפעת אומנות הפופ.

בנוסף, נתן הסכמתו להדפסת ציוריו על גבי פוסטרים, כדי שאמנותו תהיה עממית ותגיע לכל אחד.

המסחור של עבודותיו אמנם גרם לו להיות אמנם מוכר ופופולארי בכל בית ובכל גן ילדים (גם אצלי בסלון יש פוסטר "מירו" אחד),אבל גם גרם לכך שאנשים מכירים רק צד אחד של עבודותיו , כלומר הסגנון הצבעוני השטוח, דמוי ציורי ילדים ולציוריו להיות מזוהים עם הסגנון האסתטי, הנעים וה"קל לעיכול", בעוד שכדאי להכיר את המגוון הרב-גוני של עבודותיו ומגוון הטכניקות והחומרים בהם השתמש. הציורים הוכנסו לגודל סטנדרטי של פוסטר, בעוד שציוריו היו בגדלים שונים החל מאיורים לספרים וכלה בקירות ענק ופסלים מונומנטליים.

התנועה בין הפטריוטיות והמסורת –לשירה ולדמיון והשילוב בין השפעת אמנות פולקלוריסטית קטלאנית, לבין השפעת הקוביזם והסוריאליזם המודרניים, יצרו את השפה האמנותית האישית כל כך של הצייר חואן מירו, אשר עדיין נראית רעננה ומאד אהובה.

מחברת: אילנה גרף

לביקור באתר המוזיאון

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת אילנה גרף