אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

מדיטציה במסורת של בודהיזם


תאריך פרסום קודם: 
2004
פסל של בודהה בתנוחת מדיטציה, לאוס
פסל של בודהה בתנוחת מדיטציה, לאוס

מרבית הזמן אנו חושבים על העולם החיצוני. זהו התחום בו האפקט של פעולותינו בא לידי ביטוי ושינויים הנראים לעין מתרחשים. אולם, אם אנו רוצים שהעולם ייהפך למקום טוב יותר, עלינו לשנות אותו פנימית – מבחינה מוסרית. עבור בודהיסט, המטרה הנעלה היא להגיע להרמוניה בין הפנימי לחיצוני, בין הנפש לעולם מסביב. כיצד ניתן להגשים מטרה זאת? אצל הדתות המונותיאיסטיות –  יהדות, נצרות ואסלם – העוצמה הרוחנית לשינוי נובעת מהאל דרך תפילה. בודהיסטים, לעומת זאת, מאמינים שהדרך לאור עוברת על נתיב נפשו של האינדיבידואל, כל אחד יכול להגיע לשלמות באמצעות אימון הנפש האנושית והכרת טבעה האמיתי. זהו תפקידה האמיתי של המדיטציה שמורכבת מארבעה יסודות קונספטואליים שביחד מהווים את  השלם. 

יסוד ראשון: הלב והנפש   

על מנת להבין את המושג הבודהיסטי של שינוי עצמי (self transformation), תפיסת מהות הנפש חייבת להשתחרר מהקונוטאציות המערביות שלה. במסורת ההינדית 'לב' ו'נפש' חד הם. זאת היא נקודת המוצא של המדיטציה ושל היוגה – שניהם שואפים להגשים את ההרמוניה בין הלב לנפש.  

הדרך של בודהא היא פשוטה וישימה עבור כל אדם. שם המשחק הוא רצון טוב ונחישות לעבר החירות של הנפש והלב. שניהם חייבים לקחת חלק במסע של שחרור מהעצמי. הלב הוא מוקד הרגשות, היצרים והעוצמה ואילו הנפש היא מקור המחשבה הקרה והמנותקת, היכן שאנו יוצרים קשרים לוגים ומסיקים מסקנות. זאת הסיבה שהמילים לב ונפש משלימות אחת את השנייה בהתייחסותנו לעולם הפנימי שאותו אנו שואפים לטהר על ידי המדיטציה. בודהא טוען: 

O’ Bikkhus, there are two kinds of illness. Physical illness and mental illness. There seem to be people who enjoy freedom from physical illness even for a year or two… even for a hundred years or more. But, O Bikkhus, rare in this world are those who enjoy freedom from mental illness even for a moment, except those who are free from mental defilements (Anguttara Nikaya). 

Mental Defilement אינה חולי נפשי במובן הרגיל, הקליני, אלא נפש לא מאומנת ולא מרוסנת. אותו אימון של הנפש מזכיר טקסט מפורסם של זן (Zen) שנקרא "אילוף השור" (The Taming of the Bull).

הטקסט מתחיל בחיפוש אחר השור ביערות, האגמים, בגבעות, חיפוש שמוליך לשום מקום. בטקסט מופיעה הערה:

The bull has been lost. What need is there to search? Only because of separation from my true nature, I fail to find him. Far from home I see many crossroads, but which way is the right one I know not. Greed and fear, good and bad, entangle me 

לבסוף נמצא השור ומאולף ואז המאלף מבין שהחיפוש אחר השור הוא למעשה החיפוש אחר העצמי. כשהנפש מגיעה להרמוניה פנימית, מגיע תורם של חמלה תבונה והבנה (Bhavana). הטקסט על "אילוף השור" מסתיים במסקנה לפיה: 

Barefoot and naked of breast, I mingle with the people of the world. My clothes are ragged and dust-laden and I am ever blissful. I use no magic to extend my life; Now, before me, the trees become alive (Zen Flash, Zen Bones). 

יסוד שני: ריכוז

  נזיר בודהיסטי בשם אייה קמאה כותב: 

במהלך המדיטציה אנו למדים להשליך מהנפש החוצה מה שאין אנו מעונינים לשמר בתוכה. אנו מעונינים להתרכז אך ורק בנושא סביבו המדיטציה סובבת. ככל שאנו נהפכים ליותר ויותר מיומנים, התהליך המדידטיבי נהפך לחלק משגרת היום שלנו. האדם הנהפך לשליט מחשבותיו ולמד לחשוב רק מה שהוא מעוניין לחשוב נקרא  אדם מואר (Ayya Khema, Being Nobody, Going Nowhere)

 מדיטציה היא כמו אימון גופני – על מנת להישאר בכושר חייבים להתמיד בשגרה קבועה. אלא שבניגוד לפעילות גופנית בה השרירים הם האיבר העיקרי, במדיטציה הריכוז המנטלי מחליף פעילות פיסית. היכולת להתרכז היא רק צעד אחד מיני רבים שקשורים אחד בשני בתלות גומלין ומובילים למצב של בשלות נפשית (Right Mindfulness). אולם בשלות נפשית אינה ניתנת להשגה ללא יכולת ריכוז. כיצד ניתן להגיע ליכולת ריכוז נכונה? יכולת ריכוז נכונה מושגת באמצעות נשימה – אנאפאנסאטי (Anapanasati).

 יסוד שלישי: נשימה 

הנשימה חיונית כל כך לתהליך המדיטציה משום שהיא ניטרלית – כתפקוד גופני לא רצוני, היא אינה חלק מתשומת הלב המיידית שלנו, כלומר, היא אינה מביאה לתחושות נעימות או לא נעימות והיא אינה מעוררת את המחשבה. מצד שני, משום שאנו לוקחים את פעולתה כמובנת מאליה, אנו נוטים להמעיט בחשיבותה כפי שאנו ממעיטים בחשיבותם של המים כיסוד המעניק חיים.  

נקודת מוצא זאת היא מוטעית לחלוטין. היחסים בין הנשימה לנפש הם יחסים ישירים. מהבחינה הפסיולוגית, נשימה מספקת חמצן למוח שחיוני לפעולתו. מהבחינה הרגשית, כשאנו במצב של מתח או חרדה , אנו נושמים במהירות. כשאנו במצב של רוגע, אנו נושמים לאט. נשימה היא אינדיקציה למצב נפשי.  

אנו יכולים להתחקות אחר מסלולה של הנשימה בגופנו בשלבים שונים: ע"י התרכזות בתחושה של כניסתה למערות האף, ע"י התחקות מסלולה בכניסה לחלל הבטן וביציאה ממנו, ע"י כינוי כל מחזור נשימתי (שאיפה ונשיפה) במילה ( כמו למשל buddho – כינוי לקשר בין נשימה להארה), או ע"י ספירת נשימות. הנקודה המרכזית היא להבחין מתי אנו מצליחים להגיע לריכוז ומתי הוא הולך לאיבוד.  

חשוב מאד להבחין בין ריכוז לבין סתם מחשבה על משהו. כשהנפש תועה לה במחשבות, אלו באות ומתחלפות מבלי שנהיה מודעים להן. ריכוז הוא מודעות מלאה למה שקורה כאן ועכשיו ולכן אנו זקוקים למשמעת יותר מאשר בסתם תהליך מחשבתי ארעי. להגיע לרמת ריכוז גבוהה אינו תהליך קל כלל וכלל והוא יכול להיות מתסכל ומלווה בכישלונות רבים. תמיד יכולות לצוץ להם תחושות עזות שעלולות להפר את הריכוז ולהביא לתולדה של רגשות כעס, תסכול או חוסר סבלנות. בחיי היום יום הסוערים שלנו, התהליך קשה שבעתיים. 

בסופו של דבר, התהליך משתלם. ע"י הגעה ליכולת ריכוז גבוהה, הנפש שואפת לתחושת רוגע ושלווה ופעולותיה מאיטות. במצב של שלווה טהורה, נוצרת מודעות בלתי אמצעית ובלתי מופרעת להווה הרגעי ואנו זוכים לחוויה של אושר חסר דאגות. כשהנפש מגיעה לשלב הזה משתחררות אנרגיות חיוביות שמאפשרות לנו לעשות כל מה שהיינו עושים בלווא הכי, אלא שהפעם בצורה הרבה יותר טובה. הנזיר איה קאמה מתאר זאת באופן הטוב ביותר: 

Once verbalization stops for a moment, not only is there quiet but there is a feeling of contentment. The mind has at last found its home. We wouldn’t be happy if we didn’t  have a home for this body of ours. We are equally not very happy if we haven’t got a home for the mind. 

יסוד רביעי: רוגע ותובנה

 בסופו של דבר היעד הסופי הוא להגיע לתובנה על החיים. תובנה היא המטרה, רוגע הוא האמצעי. ניתן להמחיש זאת באמצעות אלגוריות שונות. אחת מהן היא הים ברגעיו השלבים ובעתות סערה. ים שלו אינו שלו רק מעצמו אלא גם באפקט שיש לו עלינו. לחלופין, ים גועש וקוצף יוצר אצלנו תחושות של חרדה ומצוקה. כשהים שלו, אנו מסוגלים לראות דרכו אולם רק באופן שטחי. לא ניתן להבחין במאומה מתחת לפני המים. היכולת לראות מתחת לפני המים היא התובנה. ישנו ציור מפורסם של אמן יפני בשם הוקאסי שנקרא "גלי הקאנגוואה". בציור ניתן לראות ספינה קטנה שנישאת על נחשול עצום שמאיים להפוך אותה. המלחים נאחזים בחוזקה בדפנות הסיפון כשפחד ומורא ממלאים את ליבם. ברקע ניתן לראות את הר פוג'י שהוא סמל ההארה בבודהיזם היפני. פסגתו הלבנה זהה כמעט לנחשול הענק שמאיים על הספינה. באינטרפטציה של משמעות הציור, הגל מציין סיטואציות מפחידות שאנו עלולים להיתקל בהם ביום יום. המלחים מצינים את הפחד מהמוות ואת ההתרחקות מההארה שתמיד נמצאת ברקע ( הר פוג'י). המסר ברור: ללא הכנה ראויה לרגעים של סערה בחיינו, אנו נהיה במצב של חוסר אונים שהם יגיעו. תובנה היא הנסיוב הרוחני שבאמצעותו אנו מתמודדים עם הלא נודע

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת אבישי חאליסי