אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

קרל גוסטב יונג, ארכיטיפים בהקשר של פולקלור


תאריך פרסום קודם: 
2003
קרל גוסטב יונג, 1910
קרל גוסטב יונג, 1910

תיאוריית הארכיטיפים של קרל גוסטב יונג ניזונה ממחקר מעמיק באתנולוגיה ודת השוואתית ומניסיון קליני רב שנים. ארכיטיפים ציינו עבורו תבניות מנטליות אוניברסליות שבאו לידי ביטוי בכל תחומי ההוויה האנושית, החל בפעולות אינסטינקטיביות וכלה בהשערות פילוסופיות. ארכיטיפים הינם נחלה של מורשת משותפת למין האנושי בכללותו, ולמרות היותם בלתי גלויים ומתחת לפני השטח, ניתן למצוא להם ביטוי שורשי בסמלים, מיתוסים, סיפורי פיות, טקסים דתיים, חלומות וחזיונות של בני האדם. יתרה מזאת, אופן התגלמותם חושף דמיון רב בין תרבויות (שלעיתים רחוקות אלפי מילין אחת מהשנייה ומופרדות במכשולים גיאוגרפיים) ותקופות היסטוריות שונות.

לצורך ההדגמה ניתן ליצור הקבלה מסוימת בין ארכיטיפים של יונג למדעים מדויקים כמו המתמטיקה או הפיסיקה. למרות שהמתמטיקה יכולה להיכתב בצורות שונות במקומות שונים (הספרות הערביות שונות מאלו המערביות) עדיין היא מצייתת לחוקים יקומיים המכתיבים תופעות שנתפסות ככלל-אנושיות. באותו המובן, הארכיטיפים מתעלים מעל לכל מקום, זמן והקשר תרבותי.  

ארכיטיפים מרכיבים בעת ובעונה אחת את עולמם הפנימי של בני האדם ואת המציאות החומרית במסגרתה הם חיים. עבור יונג הארכיטיפים פועלים ככוח המחולל תיאום בין מצבים נפשיים ובין המציאות האובייקטיבית. אותו התיאום בין הפנימי לחיצוני יוצר אחדות ואחידות בין נפש לחומר, בין סובייקט לאובייקט, במה שהגדיר יונג כ "אונוס מונדוס" unus mundus. במאמרו "על טבעה של נפש האדם"On the Nature of the Psyche" הוא טוען:

Since psyche and matter are constrained in one and the same world, are in continuous contact with one another and ultimately rest on irrepresentable transcendental factors, it is not only possible but fairly probable that psyche and matter are two different aspects of one and the same thing. The synchronicity phenomena point in this direction for they show that the non-psychic can behave like the psychic and vice versa, without there being any causal connection between them. 

בספרו המפוסם ביותר, "איון" Aion, הוא מציע פרוגרמה אידיאליסטית זהה: 

Psyche cannot be totally different from matter, for how otherwise could it move matter? And matter cannot be alien to the psyche, for how else could matter produce psyche? 

מנדלה (Mandala) כארכיטיפ של ה'אני'

אחת מטענותיו המרכזיות ביותר של יונג הייתה כי הארכיטיפ המציין את ה'אני' בכל פרט מוגדר כמהות של אחדות. אחדותה של הנפש הינו תהליך היפתחות פסיכולוגית בה האגו מגיע לכדי הרמוניה עם הניצוץ השמימי הקיים בכל אחד מאיתנו, האישיות הבסיסית שלנו מתאחדת עם ההשראה הפנימית המפעמת בתוכנו. ב"איון" מצביע יונג על אלמנט עתיק וקדום לאגו, אלמנט המהווה את המדריך הרוחני של הגורל האנושי. ה'אני' אינו מודע לאותו האלמנט קדום במהלך היום יום, אלא נמצא בתהליך מתמיד של היחשפות אליו באמצעות מסורת של למידה ולמידה של מסורת תוך אינטראקציה עם הסביבה האנושית והחומרית הסובבת את הפרט. לפיכך, ה'אני' אינו עומד בפני עצמו אלא מהווה חלק ממכלול אינטר-סובייקטיבי חסר גבולות של מקום וזמן העוטף אותו. מכיוון שה'אני' מתפקד כחלק מהמוחלט המתעלה מעל הכרתו הפרטית, הוא הופך לפועל יוצא של כל הארכיטיפים האנושיים – הכרה אנושית משותפת. במילים אחרות, הארכיטיפים הם האלמנט הקדום לאגו מהם מגיח זה האחרון. הם מהווים את המקור המתעלה מעל אותו אגו של האינדיבידואל, ולכן הם בעלי אופי שמימי או יקומי, רוחני או על טבעי.  

מנדלה (סנסקריט למעגל) היא הביטוי הסמלי החשוב ביותר של ה'אני'. היא מציינת את המוחלטות שלו. יונג ציין תשעה יסודות רשמיים במנדלה, אולם תצורתה הבסיסית ביותר מורכבת מצלב היוצר ארבעה רבעים של המעגל. המעגל מסמל תיחום מושגי מוגדר והצלב מסמל אחדות של ניגודים. בליבה של המנדלה, במקום בו הצלעות המאוזנות והמאונכות של הצלב חוצות זו את זו, נמצאת נקודת המרכז. אותה נקודה מציגה את האחדות המוחלטת של כל הארכיטיפים, אחדות של מגוון תופעתי רחב. המנדלה, למעשה, היא ביטוי חזותי למושג המטא-פיסי של ה "אונוס מונדוס".  

מנדלה בתרבויות המזרח

ב"אנלקטים" -Analects מעיד קונפוציוס על כוחה של האחדות בנפש האדם:

 The Superior Man is all-embracing and not partial. The inferior man is partial and not all-embracing.

למרות ההבדלים הניכרים בין הפסיכולוגיה של יונג לבין פילוסופיה מזרחית קיים ביניהן דימיון שנקודת ההשקה שלו היא הארכיטיפ של המנדלה. עבור יונג הכוח המשלב של האישיות מתבטא בסמליות המנדלה. בתתי-כתות הינדואיסטיות ובודהיסטיות שונות המנדלה היא אמצעי אחדות הפרט עם ההכרה היקומית המפעמת בכול. עם זאת, בניגוד ל-יונג, אותו האיחוד אינו פועל יוצא של ה'אני', אלא מתעלה מעליו. המנדלה מהווה כלי עזר במדיטציה וטכסי חניכה, שדרכם יוצא ה'אני' אל המסע מחוץ לעצמו, מסע המתגלם בדמותו של "ברהאמן" Brahman ו"שיווא" Shiva בהינדואיזם או בודהא בבודהיזם. מנדלה מהווה את המפה של היקום הסובב סביב נקודה מרכזית אחת. אותה הנקודה המרכזית נשענת על הציר בו פוגשת הצלע המאוזנת נפגשת עם הצלע המאונכת של הצלב ולפיכך משמשת כמרכז המאוחד, המושגי והחומרי, של הקיום. שישה כיוונים מיוחסים למנדלה: ארבעת הכיוונים של רוחות השמיים וכן תנועה מעלה-מטה על ציר דמיוני אנכי בנקודת ההצטלבות של הצלב. ככך המנדלה סוללת בפני המדיטציה כיווני מחשבה מוגדרים, והאדם ששם עצמו במרכזה מסוגל לדמיין את נפשו הנעה לכל כיוון אפשרי, מחוץ לעצמו, לעבר היקום הסובב אותו, על צירה של המנדלה.   

בודהיזם טיבטי  

בודהיזם טיבטי (The Vajrayana Buddhism) מציע את מגוון המשמעויות הדתיות והרוחניות הרחב ביותר למנדלה. קיימת הקבלה ברורה בין חמשת חלקי המנדלה (המרכז וארבעת הרבעים) לחמשת היסודות של הקיום: אתר (ether), אש, מים, אוויר ואדמה.  

חמשת חלקי המנדלה מקבילים לחמישה מצבים נפשיים שבתהליך המדיטציה מופיעים כחמש תורות לימוד רוחניות המתגלמות בחמשת החוכמות –טאת'גאתה Tathagatas –המהוות בתורן את בודהא המואר יחד עם חמש צורותיו הנשיות, המכונות "בודהא דאקיניס" Buddha-Dakinis. חמשת החוכמות מופיעות על המנדלה כדלקמן: 

1)      במרכז נמצא הכוח המאחד, ה "ויירוקאנה"  Vairocana – בודהא לבן. הבודהא הלבן מיוצג על ידי האתר והאריה. הוא מסמל את חכמת ההכרה. ממנו מקרינים יחדיו יתר ארבעת הבודהות.

2)      בצד המזרחי של המנדלה: "אקסבאיה"  Aksobhya  בודהא כחול. מיוצג על ידי מים שכמו מראה משקפים את המודעות. החיה המתלווה לבודהא הכחול היא פיל.

3)      בצד המערבי של המנדלה:  "אמיתאבאה"  Amitabha– בודהא אדום. מיוצג על ידי יסוד האש המציין את חכמת התפיסה. החיה המתלווה היא טווס.

4)      בקצה הצפוני של המנדלה: "אמוגסידהי"  Amoghasiddhi – בודהא ירוק. מיוצג על ידי אוויר ומציין את כוח הרצון המתגלם בציפור.

5)       בקצה הדרומי של המנדלה: "ראת'אסאמבאווה"  Ratnasambhava – בודהא צהוב. מיוצג על ידי אדמה המסמלת את הרגשות ומתגלם בסוס.

ראוי לשים לב שלכל החוכמות –  הכרה, מודעות, תפיסה, רצון ורגשות – נלוות תכונות רעות: בורות, שנאה, יצר, קינאה, ויוהרה, בהתאמה. המסר הנלווה הוא כי באמצעות מנדלה ניתן לאחד ניגודים (תכונות מנוגדות) ולהתקדם לעבר האחדות השלמה המתגלמת בכל צורותיו של בודהא, הנובעות מהצורה המרכזית שלו.  

חמשת היסודות המופיעים על המנדלה מציינים גם את ההקבלה לחמשת דמויות הנקבה בהן מתגלם בודהא, חמשת קרני האור המקנות לאחרון חזות לאחר שהוא הגיח מהריק המוחלט. למעשה, מערכת ההקבלות המורכבת שיוצרים חלקי המנדלה מציינת תהליך פסיכולוגי אנושי המקרין לממד הקוסמי והופכים את המנדלה למיקרו-יקום המייצג את הנפש ואת היקום עצמו.  

תרבויות אמריקה 

מנדלה מהווה סמל בעל חשיבות רבה בהלכות תרבויות ילידי יבשת אמריקה. עבור שבט סיו (Sioux) מאזור דקוטה בצפון אמריקה, המקטרת נחשבת לחפץ הקדוש ביותר. לקנה הנשיפה קשורים ארבעה סרטים – הראשון, שחור, מסמל את המערב, שם שוכנות הישויות האחראיות על הרעם, הברקים והגשם. הסרט השני צבוע לבן ומייצג את הרוח המגיעה מן הצפון. הסרט השלישי, אדום, מציין את המזרח, מקור האור והמקום ממנו מאיר כוכב השחר, המעניק לאדם את אור החכמה והבינה. הסרט האחרון, הצהוב, מציין את הקיץ, האדמה והפריחה. לבסוף, הקערית בה מושם הטבק מוקדשת לרוח הגדולה, ממנה נובעות יתר הרוחות (או הסרטים). הקערית מעוטרת בנוצת נשר, המסמלת את יכולת המחשבה האנושית הנוסקת אל-על, בדומה לנשר.  

בדיוק כמו בתרבויות המזרח, הסרטים על המקטרת מסמלים כיוון הקשור בצבע וביסוד, ואילו הרוח הגדולה במרכז מסמלת את הציר המרכזי והאנכי של המנדלה, המקום ממנו נובעים יתר הכיוונים, הצבעים או היסודות. ה"ציר" המרכזי של המקטרת מציין את מרכז היקום ואת מרכז הקיום האנושי, הלב. 

המנדלה מופיעה גם בטקסים החשובים של שבט הסיו. אחד מהם מכונה ה "האנבלצ'יאפי"-Hanblecheyapi – "התחינה לחזון". במהלך הטקס מתבודד כהן השבט במשך כמה ימים על פסגת הר ועוסק במדיטציה ממושכת שמטרותיה מגוונות, כגון הרצון לרכוש תובנה פרטית הנוגעת לחייו של המתבודד, הכנה נפשית לטקס קשה או קרב גדול, בקשת הדרכה מהרוח הגדולה או בקשת סיוע בריפוי אדם קרוב.

אולם המטרה העיקרית של ההתבודדות היא הרצון לחוות את אחדות הקיום, את היות האדם אחד עם כל הסובב אותו ואת ההבנה לפיה כולנו שייכים ל"ווקאן טאנקה" -Wakan Tanka – מקור הריבוי המתגלם באחד.  

לפני שהכהן (שאמאן) מתפנה לעלות להר הוא עובר טיהור באוהל עשן ומעשן את טבק המקטרת הקדושה. באותו הזמן מכינים שניים מעוזריו את אתר ההתבודדות. ההכנה כוללת ציור צלב שאורכו ורוחבו עשרה מטרים על פני הקרקע. בכל קצה של הצלב מונחות מנחות טבק לרוחות ובמרכזו נבנית מיטת עלים, בה יישן הכהן במהלך ההתבודדות.  

במהלך שהייתו על ההר, מעניק הכהן לרוחות מנחות ותפילות בהליך קבוע של תנועה סיבובית סביב קו דמיוני הנושק לקצוות הצלב. לאחר כל מנחה הוא חוזר למרכז הצלב ומשם מבצע את אותה התנועה לאורך קצה נוסף. התנועה הסיבובית מציינת את המנדלה ואת נקודת האמצע כמקור האחדות של רוחות השמיים. ואכן, המנדלה, המתגלמת במעגל ובצלב שבתוכו, נחשבת לסמל קדוש עבור הסיו. המזבח הנבנה בטקסים שונים של השבט ממוקם במרכזה של מנדלה כזו המסמלת את אחדותו המטא-פיסית של האדם עם היקום ואת אחדותו החברתית של הפרט עם השבט. 

במרכז אמריקה, אצטקים האמינו בקיומה של ישות על המכונה "אומטיאוטל" Ometeotl. ישות זו מהווה מקור אחיד לכל הריבוי הנמצא בעולם, ועליה נשענים הכוחות הקיימים ביקום. למרות היותו סמל האחדות, "אומטיאוטל" מתגלם בדמות זכר ונקבה, אלא שהזכר והנקבה נהפכים באמצעותו לאחד באקט המסמל נישואים ופריון. אם בפריון עסקינן, על פי האמונה מקום משכנו של "אומטיאוטל" בטבור העולם. מטבור העולם יוצאים ארבעת כיווני השמיים, שכל אחד מהם מוקדש לאחד מארבעת בניו של היושב במרכז. בדומה למנדלה הטיבטית, לכל אחד מהבנים מוקדש אחד מארבעת יסודות הקיום, צבע ופרק זמן משלו על לוח השנה.  

הקוסמולוגיה האצטקית מזכירה גם היא את צורת המנדלה. פני השטח של העולם, על פי האמונה, יוצרים דיסק רחב ממדים הממוקם במרכז היקום. לדיסק שלוחות מאוזנות ומאונכות (צורת צלב) המוקפות מקווי מים ושמיים, כך שלמעשה נוצרות שתי מנדלות חופפות הנתמכות על ידי המרכז.  

חוקרים מסוימים נוכחו בהישנותה של מנדלה כפולה ולה צורת צלב ברחבי דרום ומרכז אמריקה. לרוב מופיעות צורות אלו במקדשים ובאתרי פולחן שונים. מחוץ למקדשים מכוונות המנדלות בד"כ לכיוון הכללי המורה על תנועת החמה ביום הקצר והארוך בשנה, והסברה הרווחת היא שהן שמשו כלוחות שנה וציינו אחדות בין זמן ומקום, בין האדם ליקום. לראייה, השנה בתרבות האינדיאנית בדרום אמריקה כללה 260 יום שחולקו למחזורים של 20 יום ול 13 קבוצות. רבות מהמנדלות שנמצאו כוללות 260 חורים ודגש על המספרים 20 ו 13.  

לסיכום, יונג הבחין אצל מטופליו בנטייה לשאוף לאחדות הנפש, אחדות בין עולמו הפנימי של הפרט לעולם התופעות החיצוניות. המנדלה מהווה סמל או ארכיטיפ לאותה השאיפה לאחדות בקרב תרבויות שביניהן הפרידו אלפי מילין של אוקיינוסים, בין מערב למזרח מפת כדור הארץ. ארכיטיפים הם חוצי גבולות של מקום וזמן ושואבים את תוקפם מנפש בני האדם באשר הם, בודהיסטים, אמריקנים או מטופלים שוויצרים. המסורת נשענת על נושאים קבועים היות ואלה מהווים צורך אנושי בסיסי, וחקירת אותם צרכים מלמדת אותנו רבות על האדם. 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת קג'טי נגהי