אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

זכרונות האנתרופולוג דיסקין מארץ הלארשים


תאריך פרסום קודם: 
2003

 

מעין הקדמה

תעמולה רבה, אפפה את הקהילה האנתרופולוגית האמריקאית: מדוע לא פרסם עד כה האנתרופולוג הנודע פרופ' דיסקין את מחקריו בארץ הלארשי, והרי שהה בארץ זו לפני שנים רבות וכמקובל, לאחר שהייה בארץ היעד, נוהג היה הפרופ' המכובד לפרסם את מחקרו ואף לזמן את כל הקהילה המדעית המכובדת להרצאה מפורטת שבסיומה התכבדו הקולגות המכובדים להציג את הערותיהם והשגותיהם.

מספר הארצות והחברות שחקר פרופ' דיסקין היה רב ביותר, את כולם תיעד במחקריו המתוחכמים ואולם למרות העובדה ששהה בלארשי יותר משלש שנים, עד כה לא פצה פיו בנידון. ולמרות הפצרותיהם של חבריו ותלמידיו, מילא פיו מים וסרב להתייחס אף לקוצו של יוד מרשמיו בחברה זו. בערוב ימיו והוא כבר בן 92 הרביתי, אני תלמידו הנאמן והמסור, לבקרו בביתו המטופח שבמדינת ניו ג'רסי בארה"ב. בעת שיחותינו המעמיקות בחדר עבודתו גדוש הספרים כאשר האח מפיץ חמימות נעימה, החל סגור ליבו אט אט להיפתח והוא החל לספר לי, למרבה הפתעתי, על רשמיו מאותה חברה מוזרה שתעודה וניתוחה מקשה ביותר את החוקרים אותה משום שרב בה עד מאד המוזר והבלתי צפוי.

בתחילה תיאוריו היו מבולבלים ואף חסרי מובן כלשהו. אך ככל שהרבינו להיפגש בימים ההם, חזר אליו בטחונו העצמי בנוגע לחברה מוזרה זו ותיאוריו המעניינים והחשובים החלו לקלוח מפיו הרועד. בתחילה הסביר לי מדוע שמר עד כה על קשר שתיקה בנוגע לחברה ביזרית זו, לדבריו, חברה זו גרמה למוטט אצלו את כל עולמו המדעי המסודר, אפוף התהילה באשר כל התיאוריות הקיימות מתחילת המאה ה –18 הופרכו בהתמדה זו אחר זו כאשר בדק את החברה הלארשית. גם אנשי הדעת והחכמה מקרב בני החברה הלארשית מבולבלים וחסרי דעה יציבה ולמעשה העדיפו להתבסס על חקר חברות אחרות או תקופות היסטוריות מאשר להתמודד בא-נורמליות ששררה בחברה הזו.

כיוון שכך, העדיף פרופ' דיסקין, למחוק מזיכרונו את שלושת השנים הללו ולהמשיך להתמקד על ניתוח חברות נורמטיביות הניתנות לסיווג, הכללה וניבוי. אולם, עתה בערוב ימיו, מצא לנכון לספר לי תלמידו הוותיק את חוויותיו ורשמיו מחברה זו ומותיר הוא לי את שקול הדעת, האם לפרסמם אחר מותו או לגנזם לחלוטין כדי לא לפגוע באמינות המדעית של מדע האנתרופולוגיה. ואני  ידידי… המכובדים, החלטתי למרות הכל לשתפכם בהגיגיו וזכרונותיו של מורינו הנערץ , פרופ' דיסקין ביום השנה לפטירתו, ומי יתן ולא יפגע פרסום זה במוניטין הרב שרכש במהלך שנותיו הארוכות.

א. מקורות החברה הלארשית

לפי דבריו של פרופ' דיסקין, החברה הלארשית הינה חברה עתיקת יומין ביותר. למעשה הינה אחת החברות העתיקות בעולם. כידוע,  מרבית החברות העתיקות נעלמו מעל במת ההיסטוריה ואלו שעדיין ממשיכות בהווה לא הצליחו לשמור את ערכי מורשת ותהילת העבר ולמעשה כל קשר בינן לבין העבר נעוץ אך ורק בשמם (ראה: מצריים העתיקה- המודרנית, יון העתיקה – המודרנית וכיוצ"ב). אולם החברה הלארשית, למרות שנדדה ברחבי תבל אלפי שנים, אותה מיתולוגיה עתיקה רווית רזים שלפני 3000 שנה, משמשת לה  גם כיום – כמקור להקרנת הערכים הדתיים, אף כי כאן, יש להסתייג ולומר כי בשנים האחרונות מצויים כבר רבים בקרב  החברה הלארשית שאינם ממשיכים בדרכי המסורת המיתולוגית וראה התיחסותי בהמשך בפרק דת וערכים. ובכן, החברה הזו: התגוררה בארץ לארשי, לפני אלפי שנים. תקופה זו היתה מלווה מלחמות רבות עם שכניהם, בעיקר על עיניני  אדמות ודת. המיתולוגיה הלארשית מזכירה איש דת רב גבורות שהיה לו איזשהו קשר ספיריטואלי עם האלים. איש זה בעזרת מעשי נפלאות רבי רושם כנסם  אי פעם והביאם לארץ הלארשי.

שמו היה : השם ונייבר.

מתקופה זו ועד תבוסתם הסופית כנגד ארצות הים, ההיסטוריה של חברה זו הינה שרשרת מלחמות עקובות מדם שמדי פעם הם מנצחים ומדי פעם הם מנוצחים. מנהיגיהם באותה תקופה היו בעיקר אנשי צבא רבי גבורה שהומלכו למלכים. הבולטים מקרב מלכים אף היו לואש, נב- ישי  והמלש שבתקופתו, כך אומרים זקני החברה, שרר קצת שקט והחרבות הוכנסו לנדנים והחלידו בתוכם מספר עשורים דבר שאיפשר למלך המכובד להתמסר לתחביביו המדעיים (הוא היה איש דעת וחוכמה) ולאהובותיו. (המיתולוגיה אומרת שהיו לו כאלף נשים, אבל פרופ' דיסקין לא היה מוכן להתחייב על כך). ובכן ידידי המכובדים, ההיסטוריה של הלארשים אינה שונה מההיסטוריה של חברות עתיקות אחרות, אלא שבניגוד להן כאשר נכבשה הארץ ע"י ארצות הים ומרביתם הוגלו המשיכו הלארשים לראות בארצם את מקור הוויתם וסיגלו את ערכיהם בהתאם  לחברה  הנמצאת  בגלות זמנית.

בתקופת גלות מרה וקשה זו, מצפים , היו בחרדת קודש לשליח האלים ששמו חישם, שלדבריהם יובילם חזרה לארצם  העתיקה.

כיוון שהשנים חלפו ומדובר במאות שנים, והחישם עדיין לא הגיע, התארגנו מקצת הלארשים בראשות הוגה דעות רב מעללים בשם לצרה והקימו תנועה ממוסדת שמטרתה היתה : להחזיר את הלארשים  מהגלות לארצם . פרופ' דיסקין לא התעכב בהרחבה על עברה של החברה הזו, משום שלדבריו, גם בסוגיה זו אין כל הסכמה בקרב כל אנשי החברה וכל מחנה בעל דעות משלו – מפרש את החזרה ללארשי ע"פ אמונתו ובעיקר ע"פ חלקו במבצע זה. למרבה הפליאה, למרות שהמסגרת הדתית הלארשית  נשמרה בהקפדה בארצות הפזורה, כאשר הגיעו הלארשים לארצם התברר כי קיים שוני רב בין קבוצות הלארשים ע"פ ארצות המוצא. הצפוניים הינם בהירים ודומים לאנשי סביבתם, הלא לארשיים שבצפון, ואילו הדרומיים , כהי עור ודומים גם הם לאוכלוסיה בדרום. מסתבר איפוא כי למרות האמונה הנוקשה וההסתגרות של הלארשים שהקפידו על התבדלות ואי קיום קשרים  חברתיים עם עמי הסביבה, דבר שמנע לחלוטין נישואי תערובת. הרי שציין פרופ' דיסקין בחיוך שובבני, לאהבה או לתאוות הבשרים ( תלוי מי הוא המגדיר) חוקים משלהם ובמשך השנים התערבבו הלארשים בקרב האוכלוסיה הטבעית למרות שפורמלית הדבר הוכחש נמרצות. פרופ' דיסקין בדק נושא זה בקפדנות רבה , בחן את מידת הגולגולת, גבהים, צבע עיניים וכד'. מסקנותיו משכנעות למדי, אולם, כאן  התקשה הפרופ' להסביר מדוע בכל זאת נשארו הלארשים לארשים? והרי מדע האנתרופולוגיה מצביע על כך כי כאשר מתבצע מיזוג של חברות באופן הפיזי, הרי במהלך השנים גם מערכת הערכים והאמונות מתמזגות ומתערבבות זו בזו.

ההסבר לתופעה מוזרה זו נעוץ כנראה, בעובדה שהאמונה הלארשית הינה מאד שתלטנית עד כי אינה מאפשרת לאמונות אחרות לחדור לתוכה למרות הפעילות הפיזיולוגית הנוגדת. כאמור, לתופעה מסוג זה אין שום דוגמא בתיאוריה ובמחקר האנתרופולוגי המודרני. מתיאוריו של פרופ' דיסקין על החברה הלארשית בחרתי להתמקד על מספר מוסדות חברתיים שהראשון בהם הוא המוסד הפוליטי. 

ב. המוסד הפוליטי: הנהגה השולטת, שלטון ללא מיצרים בחסות "הדימוקרטיה"

בפרק הקודם, התחייסתי במקצת על החברה הלארשית העתיקה וכן מעט על מנהיגיהם ההיסטוריים שהיו אנשי מלחמה או דת. המנהיגים המודרניים שונים מהמנהיגים ההיסטוריים משום שהם מייצגים קבוצות אינטרסים מסויימות מקרב הלארשים ודרך תהליכים דמוקרטיים הצליחו להשתלט על מקורות הכוח והממון של החברה, וכיוון שכך הינם מנקזים את המקורות הללו בעיקר לעצמם ולאנשי שלומם (כאמור על קבוצות אינטרסים ואינטרסים מוקנים כבר עמד פרופ' דיסקין רבות במחקריו  המרובים). כזכור היה המנהיג לצרה שמיסד את התנועה הלארשית המודרנית. אולם כיון שמת טרם התגשמה מטרתו: כינון חברה מודרנית ושויונית  על בסיסי התיאוריה הראציונאלית של אנשי הרנאסאנס, התפצלה התנועה הלארשית למספר מחנות. בתחילה הנהיגו את התנועה אנשיו של לצרה שהיו אנשים רחבי דעת, ליברלים והגונים אולם עדינותם והגינותם היתה להם לרועץ ולאחר מספר שנים נעלמו מעל בימת ההיסטוריה הלארשית כשלג דאשתקד ופינו מקומם למנהיגים הסגולים.

וסגולים על שום מה? משום שחתרו ע"פ מדיניותם שהכל ילבשו בגדים בצבע סגול ויצבעו את בתיהם בצבע סגול וגם כל הסגול הקיים בלארשי הנבניית יהיה שיך להנהגה ורק הם יקבעו איזה סגול וכמה סגול יקבל כל פרט ופרט. תפיסתם המרכזית נסבה על כך שהסגול הקולקטיבי שייך לחברה ויש לדאוג ככל האפשר שלא להותיר סגול פרטי בידי האזרחים, פן יצאו חלילה לתרבות רעה ותפגע ע"י כך חוסנה של החברה הלארשית המתמודדת כנגד אויבים רבים ומרובים. ביסודה של תפיסה זו, כמובן עמדה תפיסת הכח הפשוטה והידועה האומרת כי ככל שהסגול יהיה מצוי יותר בידי ההנהגה כך יתר האזרחים יהפכו להיות תלויים בחסדי ההנהגה. כמובן שלאנשי קבוצתם מקרב הסגולים, פיזרו המנהיגים ביד רחבה מלוא הסל מין הסגול הסגול הזה. סגול שהתבטא בממון, אדמות, משרות מכובדות וכיוצ"ב. בצד השני של המתרס היו האפורים, הם האמינו כי יש להפוך את הסגול לאפור ולדאוג שהאפור יהיה מצוי ככל האפשר בידי האנשים הפרטיים. כמובן שיש להשתדל שאותם האנשים יהיו אלו שמאמינים בתורת האפור. שהם בעלי הבתים הרכוש והשולטים על אמצעי הייצור. לפי אמונתם, יש להפקיע ככל האפשר את הסגול מקרב הסגולים שרובם היו פעם חסרי אמצעים אולם בעזרת ההנהגה הסגולה הקימו מערכות שיתופיות שריכזו את מירב הסגול תחת פיקוחם. את הסגול הזה יש להפוך לאפור לחלקו מחדש ע"פ שיקול הדעת של ההנהגה האפורה, לידי האפורים המיוחסים.

נוסף לכך, האפורים שמעצם טבעם היו תאבי רכוש וקרקעות שאפו מקדמת דנא להרחיב את תחום הארץ אפילו על חשבון עמים אחרים משום שהאמונה האפורה אינה מתחשבת במודע, בערכים חסרי חשיבות כמו אדמת לאום, גבולות מוסכמים ויחסי קניין של עמים אחרים. דרך אגב, גם הסגולים  היו מעונינים כמובן להרחיב את גבולות הארץ, אולם במקרה דנן, לא ראו בכך בגדר "ייהרג  ובל יעבור" ומוכנים היו להפגין גמישות מדינית. בנוסף לכך, היו קיימים בחברה הלארשית  גם קבוצות של דבקי המסורת שכל מטרתם היתה לכונן מחדש את לארשי העתיקה, ולהקים את בית המלוכה הישן ולהחיות את החוקים הישנים שניתנו בשעתו ע"י המנהיג רב התהילה השם ונייבר ולהפכם לחוקי  החברה המתחדשת. אנשים אלו היו בעלי סממנים מזהים מבחינה חיצונית וכשם שהסגולים לבשו בגדים בצבע סגול והאפורים בגדים בצבע אפור, היו דבקי המסורת נוהגים לחבוש על ראשם פיסות בד שחורות או פיסות צמר סרוג והדבקים יותר אף עטפו גופם באדרת שחורה:. כל קבוצה  נוהגת על פי מסורתה ואמונתה.

קבוצות דבקי המסורות הללו, שלא היה בכוחן להנהיג את החברה נוהגות היו מידי פעם להצטרף אל הסגולים או האפורים בהתאם למיכניזם הפוליטי העתיק והידוע: "תן וקח" תן הטבות שונות, תפקידים, ממון , רכוש,, כבוד, וקצת צוים מסורתיים וקח את תמיכתינו והיה אם היריב ייתן יותר, אליו נצטרף. בתחילה, שלטו הסגולים, עוד לפני היות  החברה הלארשית עצמאית, וגם אחרי כן. מהלך תקופה זו אופיינה במלחמות קשות ונוראיות שפרופ' דיסקין סבור שחלקן פרץ משום האינטרסים של המנהיגים הן בחברה הלארשית והן בקרב אויביה – לשמור על לכידות החברה ונאמנותה, כמובן תחת הנהגתם. אולם למרות הכל התקשה פרופ' דיסקין להצביע על קיום קשר בין התיאוריה למציאות משום המורכבות הבה בקרב החברה הלארשית משום כך נשאר עם הנחותיו בלבד.

לאחר מספר שנים הצליחו האפורים, במאמצים מרובים לתפוס את ההנהגה של החברה הלארשית וגם כאן הפריכו את כל התיאוריות שרווחו בקרב החכמים הלארשים שטענו: כי ההנהגה, בעצם העובדה שריכזה בידיהם את מרבית הרכוש והממון, המשרות והכוח הצבאי, מעולם לא תתן להפקיע מידיה כוח זה משום שגם את התהליכים "הדמוקרטיים" ניתן לכוון לכיוון הרצוי. אולם כאמור למרות הכל ולמרבה הפליאה, אחר מספר שנים חל תהליך מעניין ביותר בקרב החברה הלארשית. כזכור לכם, ציין הפרופ' כי כמחצית מהחברה הלארשית מקורה מארצות הצפון ומחציתן מארצות הדרום. ההנהגה הסגולה מקורה ואופיה בצפון וכמובן שפיזרה משרות נאות, שררה, ממון ואדמות לאנשיה, תופעה הידועה בספרות  המקצועית כזיקה מופגנת אל קבוצת ההשתיכות (קואפטאציה). מרבית הסגולים השתייכו איפוא לאנשי הצפון. הדרומיים מסתבר איפוא, ראו עצמם מקופחים ופנו אל המחנה האפור וכך יום אחד נהפכה הקערה על פיה, ההנהגה התחלפה אולם המעניין והתמוה הוא שגם  המנהיגים החדשים – אפורים, היו ברובם במקורם יוצאי מדינות הצפון למרות שרב תומכיהם היו בני הדרום!!!. ופרופ' דיסקין הרבה להציג בפני דוגמאות משונות ומוזרות כיצד תמכו קבוצות רבות במנהיגים שהנציחו למעשה את הסדר החברתי הקיים שרק ציבעו שונה.

וכשם שבחוותו של אורוול הוחלפו הבעלים הישנים להנהגה חזירית התנהגה הנהגה זו בדיוק כמו קודמתה, כך בחברה הלארשית חל תהליך דומה. יתרה מזאת, המנהיגים הסגולים שלרוע מזלם הטראגי נלקחו מהם לשכותיהם, משרותיהם, פילגשיהם ורמת החיים שכה הורגלו להם, סבלו סבל בל יתואר אולם כאשר גם המנהיגים האפורים החלו לחשוש מאפרוריות הימים הבאים משום חששם שמא הסגולים יתעשתו, יום אחד ויתפסו שוב את השלטון, טיכסו עצה בחדרי חדרים , יחד עם הסגולים (על כך אין עדויות חותכות אלא השערות) והחליטו כי יש בלארשי מספיק ממון ושררה לכל גזע המנהיגים  (חונטה בלע"ז) ומיד קמו והקימו הנהגה משותפת כשהם מוסיפים אליהם את נזם הזהב המסורתי ומאז החגיגה בעיצומה.  מנהיגי כל המחנות רווים רב נחת וכבוד ועתידם ועתיד בניהם ובני בניהם מובטח עוד לשנים רבות. ובאשר לעם עצמו, הגזירות והתלאות נמשכו כבימים ימימה ואף גברו במקצת (עקב ההוצאות למימון ההנהגה). דומה כי כל מטרתה של ההנהגה הסגולה – האפורה הזו הינה לדאוג לעצמה בראש ובראשונה ואת השאריות לחלק למקורביה ושאר החברה דינה הפקר ומרמס.

אולם, אלפי שנות גלות והשרדות בסביבה עויינת ואכזרית לימדו את הלארשים, בין שבמודע ובין שלא במודע, פרק בהילכות קיום והשרדות ולכן כל צו ותקנה נעקפים בערמומיות רבה וככל שהצוים והגזרות מרובים יותר, הפרותיהם המתוחכמות נפוצות יותר. אפשר לסכם אם כך ולומר כי היחסים בין הנהגה לחברה הלארשית מאופיינים כקונפליקט בסיסי ותמידי כאשר ההנהגה שואפת להפקיע ככל האפשר את זכויותיהם המועטות של האזרחים, רכושם וממונם ואילו הלארשים מנסים במידת האפשר להתחכם למנהיגים הללו. ואכן ככל שמידת התחכום של הלארשים רבה יותר כך הנהגה מתעלה על עצמה ויוצא שעיקר ההנאה של ההנהגה מתבטא בעיקר, ביכולתה להצליח, להביס את האזרחים הלארשים המנסים להתגונן כנגד רע הגזירה במידת יכולתם. בשנים האחרונות כאשר המועקה והגזירות רבו החלו לארשים רבים, לנטוש את מולדתם האהובה ולפנות לארצות הנכר, אולם לתופעה זו לא התיחס פרופ' דיסקין בהרחבה. פרופ' דיסקין התעכב מעט על תאור מאבקי הכח בתוך הכפרים עצמם ובניתוח דפוסי ההנהגה המקומית. במקרה דנן, כמעט שאין חשיבות להשקפה החברתית והסגול והאפור משמשים רק כסות לרצונם של מנהיגים שונים להיבחר לראשי הכפר. אחת למספר שנים נערכות הבחירות, אולם, הקריטריונים לבחירת ההנהגה ודרך הבחירה שונה במקצת מתהליך הבחירות להנהגה הכללית. בבחירות אלו המדד הקובע "מי יהיה המועמד" מתיחס לטיב וכוח עכוזו וכאמור, אחת למספר שנים מציגים המועמדים את עכוזיהם בפומבי, בכיכר הכפר ויש אף כאלו שאינם מתבטלים כלל וכלל  ומציגים את עכוזיהם אף בתוך הבתים עצמם דבר המכונה "הצגת עכוז ביתית". ככל שהעכוז מבריק יותר וחזק יותר גדלים סיכויי בעליהם להיבחר לראשות הכפר  ובתפקיד זה אין לזלזל. מרובות בו טובות ההנאה: תפקידים, שררה, נסיעות לארצות רחוקות וכיוצ"ב.

באחד הכפרים ראה הפרופ' דיסקין שני מועמדים: אחד זקן וכחוש והשני צעיר ושמן. הם הציגו זה לעומת זה את עכוזיהם קרוב ל - 11 יום , ללא הפוגה, לבסוף ניצח הצעיר יותר משום  שהקשיש , לא עלינו, נפח את נשמתו עקב המאמץ. בידי ראשי הכפרים כוח רב: לעיתים, אדם פשוט הצובע את גדר ביתו ללא נטילת רשות מראש הכפר, זוכה לביקור  עוזריו של ראש הכפר ונענש בקנסות ובמכאובים אחרים ואילו בעלי הממון ממקורביו של ראש הכפר יכולים אף ללא אישור כלשהו לבנות בקתות רבות בשטחי הציבור וכאן עיניו של ראש הכפר אטומות. היה אף מקרה שחברו של ראש אחד הכפרים בנה בקתה בעלת 18 קומות במקום עשרה ע"פ האישורים וכאשר התחוללה שערורייה ציבורית בכפר זה, טען ראש הכפר נמרצות תוך שהוא נפגע עד עמקי נשמתו, כי הצבור אינו יודע לספור וכי מדובר רק ב –10 קומות הנראות כ – 18 ואויביו מסלפים את המציאות.

---------------------------------------------------

עד כאן דבריו  של פרופ' דיסקין המנוח לגבי המוסד הפוליטי. אשמח אם כותבים אחרים ימשיכו את דרך תיאורו של הפרופ' הנכבד לגבי המוסדות הכלכליים, המעמדות החברתיים, המשפחה, וכל תיאור אחר על החברה הלארשית. כל המוסיף יבורך ובטוחני כי עורכי האתר הנכבד אימגו (E-MAGO) ישמחו לכך. ובכן ידידותי וידידי הסירו כפפותיכם וצאו למלאכה קדושה זו למען דורנו ובעיקר למען הדורות הבאים.  דב ויגיסר 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דב ויגיסר