אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

הקשת הדמוקרטית המזרחית מעבר לשנות האלפיים


תאריך פרסום קודם: 
2003

(כותב המאמר והדעות המובאות במאמר אינם מייצגים באופן כלשהו את דעת הקשת הדמוקרטית המזרחית. חלק מהכתוב, בנוסף, התפרסם לראשונה במגזין 'מצד שני' ינואר/פברואר 2005). 

החוקר, המשורר והפעיל החברתי סמי שלום שיטרית פרסם מאמר דעה, הצביעו מדאד! למען מדינה אזרחית דמוקרטית שפורסם גם במגזין 'מצד שני' (בעריכתן של איריס מזרחי ותקווה לוי) בו הוא פרט את הסיבות לפרישתו מארגון הקשת הדמוקרטית המזרחית, לצורך הקמת מפלגה והתמודדות בבחירות לכנסת 2000.  אין זו הפעם הראשונה בה מגיב סמי שלום שיטרית ומפרט את הסיבות לפרישתו מהקשת ודומה כי נושא זה קרוב ללבו ומעסיק אותו ללא הרף.

קשה, לדעתי, לערער על הצלחת הארגון, ואציין חלק מן הסיבות לכך :

1.         יצירת שיח מזרחי חדש ושינוי השיח הקיים

2.         יצירת סדר יום ולו שלושה ראשים:

2.1       - רב-תרבותיות (למשל שינוי ספרי הלימוד ותוכניות הלימודים).

2.2       –  יצירת דיון מחודש בערך הצדק החברתי (מאבק הקרקעות, הדיור הציבורי)

2.3       – יצירת זהות מזרחית אסרטיבית.

3.         איוש עמדות מפתח בתקשורת, מקומות לימוד לתארים אקדמיים, מוקדי השפעה תרבותיים ותקשורתיים וכיו"ב במצבת צעירים מזרחים מוכשרים.  

במאמר דעה זה אנסה לבחון את הנקודות העיקריות במאמרו של סמי שלום שיטרית הנוגעות בעבודתו של ארגון הקשת הדמוקרטית המזרחית. כמו כן אנסה לענות באופן שונה על השאלות המועלות במאמרו ואף אבקש להוסיף טענות משלי, שיוכיחו כי הקשת פעלה נכונה בבחירתה שלא לרוץ לכנסת. 

ראשית מעלה סמי שלום שיטרית את השאלות הבאות : 

"מדוע נשארים הכוחות הדמוקרטיים, החברתיים והאזרחיים מחוץ למגרש הפרלמנטרי? למה ויתרנו מראש על המגרש הזה? מפחדים מהלכלוך? חוששים מהכישלון? אין כסף? האם אנחנו באמת מאמינים שאין לזירה הפרלמנטרית שום השפעה? ואולי הסיבות הרבה יותר מהותיות ועקרוניות. אולי." 

ויש לו גם סיבות/תשובות לשאלות אלו : 

"כדי לחדד את הסוגיה, אני מבקש להצביע על שני פרדוכסים המאפיינים את הפעילות החברתית שלנו במסגרת המאבק המזרחי בשני העשורים האחרונים, האחד פוליטי והשני אישי-קיומי" 

לגבי הפרדוכס הפוליטי הוא כותב: 

"ככל שאנחנו מתקדמים בפעילות החברתית והאזרחית שלנו ומרחיבים אותה, וככל שאנחנו מצליחים להשפיע על השיח החברתי והאקדמי, כך השלטון ומערכותיו הולכים ונעשים יותר ויותר ימניים הן מבחינה מדינית והן מבחינה כלכלית" 

לגבי הפרדוכס האישי הוא כותב: 

"הפרדוכס השני הוא הדילמה הקיומית, שהיא בעצם התנגשות של האישי בפוליטי, בתוך הנוסחה הקובעת "האישי הוא הפוליטי." צעירים משכילים וחכמים, פעילים, מבקשים להשפיע באופן רדיקלי על סדר היום ואף לשנות אותו, אך במקביל הם באמצע או בשיא בניית הקריירה שלהם בתוך עולם הממסד. איך עושים את שניהם? התשובה פשוטה - לא עושים את שניהם." 

הפרדוכס הפוליטי

באשר לשאלות העקרוניות, השואלות מדוע השלטון נעשה ימני יותר, דומה בעיניי כי סמי מתעלם מכמה גורמים עיקריים הפועלים בחברה הישראלית ומשפיעים על נושא זה באופן עקיף וישיר :  

ראשית התופעה של התגברות הלוקאליות (אל מול הגלובליות) הגורמת להתגברות הלאומיות (בניגוד לפירוקה, בחברה מרובת תרבויות).

שנית הקפיטליזם הופך אכזר יותר וישנה כיום מדיניות כלכלית-גלובלית החוצה גבולות של לאום ושפה, וזו משפיעה באופן מרכזי על השיח הכלכלי והתרבותי בעולם (רק להזכיר את הביקורת המושמעת על מוסדות בינלאומיים כמו הבנק העולמי למשל). באופן כללי, אני מוצא כי המדיניות הקפיטליסטית של הממשלות האחרונות במדינת ישראל מייצגות ניסיון נואש של האליטות לעלות על הרכבת האירו-אמריקאית העולמית ולא להישאר מאחור, למרות המחיר החברתי הגבוה שמדיניות זו גובה מן האזרחים.

שלישית בתוך הכוחות הללו ניתן גם לאתר את התמקצעות האקדמיות בעולם והופעת זרמים עיקריים התוקפים את פרויקט הנאורות של המאה ה-17 ודורשים כי יוכנס אליו את ממד הביקורתיות, על מנת שישרוד ולא יהפוך לרומנטיקה מאובנת וחסרת משמעות. אל מול כוחות אלו עולים כוחות שמרניים שלא הכרנו, החרדים מהרפלקסיביות של המערב אל זהותו ואל דיכוי 'האחר' שבו. כוחות אלו מנסים בכל דרך, בין אם חברתית, על ידי השטחת שיח הזהות לדוגמא, או צבאית, על ידי ניצול פעולות הטרור של כוחות פונדמנטליסטיים איסלאמיים לדוגמא, להניח מחדש את ההנחות הגזעניות על המזרח בכלל ועל האיסלאם בפרט.

רביעית בשנות התשעים מצאו חוקרים כי נפילת ברה"מ גרמה לכוחות שמרניים-כלכליים לתקוף את על השיח הסוציאל-דמוקרטי במדינות המערב. השפעה זו כללה גם את ההפרטה שהחלה עם עליית הליכוד לשלטון ואת הביקורת על מפלגת מפא"י והרטוריקה הסוציאליסטית היוקרתית שלה, שהדירה את רגלי האוכלוסיות החלשות בישראל ממוקדי הכוח. כלומר, התחזקות כוחות הימין בישראל אינה מקומית אלא הינה בעלת מאפיינים המושפעים מחברות אחרות במערב.

חמישית התחזקות הימין בארה"ב השפיעה גם על התחזקות הימין בארץ. בתמיכתו הבלתי פוסקת של ממשל בוש בממשל שרון ובעזרתם הנדיבה של יחסי גומלין אלו, נמנעו שורה של שינויים קרדינאליים באזור. 

בנוסף, כשבאים לבדוק את עבודתה של הקשת הדמוקרטית המזרחית ניתן לראות כי יש בה אלמנט של עצמאיות, כי היא אינה נשענת על הכוחות הגלובליים הדכאניים (על כספי 'תרומות' של תאגידים למשל) המגבילים את פעולתה ומסריה, כגון אלו המשפיעים על המפלגות, והיא יכולה לעמוד ולבקר למשל את עמיר פרץ על התחברותו לבני גאון ובעלי הון אחרים, על כך שבאותו הזמן שהם מנכסים את הרטוריקה של שינוי, הם גם אלו היוצרים ישירות את הדיכוי הכלכלי במדינה.

ההפך הוא הנכון, שהרי הקשת מנסה להעביר זהות ושיח המוכחשים בישראל, הכחשה שבעטייה נוצרו אינספור פרקטיקות הניזונות ממנה. למשל חלוקת הקרקעות הלא-שיוויונית בישראל, שגרמה לכך שבידי הקיבוצים יהיו אדמות שניתן יהיה להפוך לנדל"ן ולגרוף עבורן סכומי כסף אדירים. 

הפרדוכס האישי

לגבי הטענה על התאבנות הרדיקליות אצל חוקרים צעירים המבקשים להתקדם במבנה הקיים בישראל, מצביע סמי שלום שיטרית על מודל שאינו שונה בשום חברה אחרת. שהרי כל מחאה רדיקלית, כשהיא נכנסת למרכז הממסדי, עתידה לאבד מהעימות שהיא מייצרת. עם זאת כל עוד פוטנציאל הקונפליקט קיים, כלומר הסיבה להיווצרות הזרם הרדיקלי עדיין חותרת מתחת לזרמים החברתיים במדינה, אזי תקום תנועה אחרת שתייצר את העימות עם המרכז הממסדי.

אני יודע שאין טיעון זה כולל את העמדה המוסרית, משום שהוא טיעון השוואתי. אך איני חושב שהמודל הזה נכון לגבי עבודת הקשת. ההפך הוא הנכון. מהיכרותי האישית וגם הרשמית והכללית עם עולם האקטיבסטים/יות בישראל, אני מוצא לא מעט כאלו אשר עושים שימוש בשמם, במוניטין שלהם וביכולתם האינטלקטואלית רק כדי לקדם מטרות חברתיות ולתרום לחברה ממנה צמחו. כך גם עשו מייסדי/יות ארגון הקשת. סמי שלום שיטרית מבכה על היעלמות הרדיקלים בשל דרישות הקריירה שלהם, אך המאבק האינטלקטואלי על המרחב האידיאולוגי אינו מאבק של שחור מול לבן. ישנן המון דרגות של תרומה, ישנן המון דרכים להשפיע, ישנן המון דרכים להסוות את הרדיקליות ולשרוד. סמי שלום שיטרית דורש בעקיפין מהצעירים והצעירות לייצר מהפכה, אך מהפכה שכזו יכולה גם להיווצר מסדרה של רפורמות.

האנרגיה של בני הנעורים המבקשת מהפכה נמהלת תמיד בידע האדם הבוגר המכיר את גבולות החיים ומנסה לתרום לפי אופיו ויכולתו. הדרישה לחצות את גבולות העשייה, לכל אקטיביסט ואקטיביסטית, אינה ברת ביצוע משום שלרובם ורובן אין את יכולת המנהיגות הדרושה. עם זאת, שיתוף פעולה של אלה בתוך מארג בו כל אחד תורם לפי יכולתו, ניתן לו ליצור כוח מרכזי של פעולה בתוך קהילה מצומצמת.

בקשת הדמוקרטית המזרחית אין מנהיג או מנהיגה, אולם המזכירות הנבחרת מייצרת את המנהיגות הדרושה, בעזרת קולקטיב של שישה גברים ונשים המחויבים לתפקידם באופן כזה בו אין הישענות על דעת יחיד, (מחשבה זו היא פרי הרציונאליזם האינסטרומנטלי, שיצר את ההיררכיה הובראנית בתהליך היווצרות הבירוקרטיה המודרנית) אלא על שיתוף והתייעצות המבוססים על עקרון הדמוקרטיה השיתופית. דמוקרטיה מסוג שכזה אכן מקשה על פעולתם של אנשים החושבים שהארגון כולו צריך להיות מושתת על דעותיהם ורצונותיהם. עם זאת, כשבוחנים את עבודת המזכירות לאורך זמן, רואים שרק היא זו המקשיבה לדעות הקבוצה ויוצרת דינמיקה של דיאלוג ולא של מונולוג, הנשען על האינדיבידואליזם המנהיגותי. מה גם שהטענה שארגון שכזה אינו מצליח לייצר אג'נדה או החלטות אינה נכונה. התנהלות הקשת, הפרוייקטים הרבים בהם עסקה ושרידתה את העשור האחרון, יותר מכל ארגון מזרחי אחר, משקפים זאת. 

הסיבות לכך שהקשת אינה רצה לכנסת

במאמרו נוגע סמי בנקודה בה, לדעתו, לא יכול היה להישאר בקשת : 

...אך לצערי הרוב המכריע של החברים הצביע נגד הרעיונות 'ההמוניים' שלי ובחר בהמשך המודל של תנועה קטנה וחכמה...אני, מכל מקום, פרשתי אחרי אותה האסיפה, בה הובהר לי ברוב מוחץ שאין לרעיונות שלי מקום בתנועה. אחר כך ניסינו, כמה חברים, להקים מפלגה כדי לפחות לפתוח את האפשרות הזו אבל מעטים הצטרפו, הבחירות הוקדמו והרעיון נגנז". 

אני רוצה להביא כמה סיבות מדוע עשתה הקשת נכון, כשלא רצה לכנסת ואני מקווה שסיבות אלו, יצליחו להפוך את 'הקריאה' שעשה סמי שלום שיטרית בעבר ההיסטורי והרעיוני של ארגון הקשת בפרט ושל ההתנהלות החברתית בישראל בכלל. 

ראשית מאתר הקשת הדמוקרטית המזרחית, בתעודת הזהות של התנועה:

"...הקשת פועלת לחשיפתם של תהליכים ומנגנונים פורמליים ובלתי פורמליים האחראים לפגיעה כלכלית במזרחים ובאוכלוסיות אחרות, להנצחת הפער הכלכלי ולדיכוי התרבותי של המזרחים בישראל. הקשת פועלת למיגורן של דעות קדומות ולעקירתם מן השורש של הסטריאוטיפים המנחים את מוסדותיה החינוכיים והתרבותיים של המדינה, את תפיסותיהן של האליטות התרבותיות ביחסן לתרבות המזרחית ויוצאי המזרח. הקשת פועלת מתוך אמונה שהשלמה עם תחלואים חברתיים אלה פוגעת קשות באפשרות של כל אזרחי ישראל לממש את עצמם, ומערערת את יציבותה של החברה הישראלית." 

בכתוב נאמר בפירוש - הקשת מבטאת עקרונות מוסריים אוניברסליים, מתוך ניסיונם הפרטני של חבריה, אך בשום אופן אין עבודתה מצטמצמת ליסוד הפרטני, אלא היא דואגת להיות כוללת ככל שניתן. מגמה זו אפשרה, בשני הבג"צים בהם זכתה, להשיג מטרות שלא היו מטרות מזרחיות בלבד, אלא נשענו על עקרונות יקומיים על מנת להעצים ולשפר את תנאי חייהן של האוכלוסיות המוחלשות בישראל.

לדעתי, הקשת לא הייתה ולא צריכה גם בעתיד לקחת חלק בכנסת ישראל תחת מפלגה מזרחית, שעל דיגלה חרותה הזהות המזרחית, אלא דווקא להישאר ארגון חברתי, לא ממשלתי, חוץ-פרלמנטרי המאתגר את השיח הקיים ואף יוצר שיח חדש. מה גם שסמי שלום שטרית, בפרישתו מארגון הקשת הדמוקרטית המזרחית והקמת מפלגתו, לא דיבר באופן ייחודי על הבעיה המזרחית בישראל אלא ניסה לייצר קול ממלכתי ככל שאפשר, על מנת לזכות בקולות מרובים ולהיכנס לכנסת. 

שנית הניסיון של סמי שלום שיטרית להעמיד את כל המוניטין של הקשת ואת משאביה על נקודת מאבק אחת, קרי ריצה לכנסת, היה מסכן את עתידה. שהרי במקרה של כישלון, לא היו יכולים עוד האקטיבסטים/יות לפעול תחת שמה והיא הייתה מאבדת מהתנופה ומן ההישגים בהם זכתה עד כה. יתרה מכך, גם הצלחה בכנסת ישראל, אשר הייתה מביאה כמנדט אחד או יותר (לפי הסתמכות על מאה אלף תושבים מהדיור הציבורי ועוד כאלו אשר נפעמו מניצחון עקרון הצדק החלוקתי במאבק הקרקעות) הייתה מותירה את הקשת ארגון פשרן, חסר שיניים וקיקיוני, הנאלץ לאבד מהרדיקליות של מחשבתו על מנת לזכות באיזושהי מנת השפעה בפרלמנט הישראלי. בעוד שהעמידה מחוץ לפרלמנט מותירה את הקשת הדמוקרטית המזרחית כארגון עצמאי בעמדותיו ויעדיו וככזה המאתגר את המצב החברתי באופן שכמותו לא ניתן למצוא באף מפלגה בישראל. 

שלישית לדעתי האישית, סמי שלום שיטרית לא צריך היה לפרוש מהקשת, ואת פרישתו אני רואה יותר כאיתגור שאלת המנהיגות בקשת ולא כעמידה על סיבה פרקטית הנשענת על מובן תיאורטי מסוים. שכן אם ריצתו לכנסת ישראל אכן נכשלה, מדוע בחר להישאר מחוץ לארגון המזרחי היחיד כיום העומד וממשיך לייצר את העימות מול הממסד הקיים?

נכון, הקשת בחרה בקו אחר מהציפייה של סמי שלום שיטרית להעמיד את סדר היום של הקשת על עקרון מדינה אחת אזרחית ודמוקרטית. אך על מנת להוביל קו פרקטי, איתן ומגוון, היה על הקשת לבנות את הבסיס לפעולה ולא להישען על עקרונות שירחיקו אותה לגמרי מלב המאבק. היה על הקשת להמשיך ולחפור ולדרוש את הערכים עליהם נשענים המאבקים האזוריים והעולמיים, למען עתיד כלכלי וחברתי טוב יותר לאזרחים בין הגדה לים, אך לא במחיר הישארות מחוץ לשיח. סמי שלום שיטרית יכול לקחת כדוגמא את עזמי בשארה, נציג הציבור הפלסטיני בישראל, אדם שגם הוא מתנהל על אותו חבל דקיק של איתגור השיח הציוני-אשכנזי בניסיון אינסופי שלא לשבור את חוקיו הדרקוניים.  

כשאני מביט על אותו רעיון של מדינה אחת, אזרחית ודמוקרטית, איני בטוח ששני הרעיונות האחרים של מדינה דו-לאומית או קונפדרציה אזורית של שתי היישויות, לא יובילו לעתיד טוב יותר. שהרי הרעיון של מדינה דמוקרטית, אזרחית אחת יכולה להוביל גם לאסון ולטיהור אתני, משום שכרגע אין מאחוריו שום פרטנרים פלסטיניים או ישראליים. 

רביעית, כיום עלתה הפוליטיקה החדשה, שאינה פוליטיקה של "מייצגים" ו"מיוצגים" אלא פוליטיקה של שינוי שיח, של שינוי מדיניות, של שינוי החוקים, של העצמת הזהות ושל קביעת סדר יום של צדק חברתי. העידן האידיאולוגי הפרלמנטרי איבד מכוחו לטובת במת מופעי הייצוג של אמצעי התקשורת. אנו עדים לתהליך ספינים תקשורתיים המאפיינים את המפלגות. מפלגת הליכוד, למשל, תוך מספר חודשים בשנה שעברה, אימצה את הקו של מפלגת העבודה לצאת מעזה וקראה לתוכנית "תוכנית ההתנתקות". כל זה התרחש משום שמפלגת הליכוד החלה לראות את שינוי הדעות בחברה הישראלית בעקבות האינתיפאדה העקובה מדם וההתנגדות העיקשת של ארגוני הלחימה הפלסטינים לכיבוש הישראלי. החברה הישראלית החלה להראות סימנים של פירוק, כמו סרבנות הטייסים, לוחמים וצעירים ולחימה עיקשת משותפת של פעילי שמאל רדיקלים ותושבים פלסטינים נגד החומה הגזענית.

בעידן שכזה עלינו להבין כי המפלגות זקוקות לארגונים חברתיים שייעצו וישפיעו על השיח, יותר מאשר לארגון מזרחי שיקים את המפלגה האידיאולוגית הטהורה/בדלנית המזרחית (אני בספק אם ניתן בעידן לאומני שכזה ליצור מפלגה מזרחית, אשר כל המזרחים יצביעו לה, דווקא משום שהם מנסים בכל הכוח לשכוח את זהותם הערבית השונה ולאמץ את האשכנזיות כזהות מובילה). 

גישה נפסדת של המזרחי ?

סמי שלום שיטרית רושם על פעולת הקשת כיום את הדברים הבאים : 

"טענתי לא פעם בויכוחים ב"קשת" שאפשר בהחלט לקיים פעילות רעיונית ולוביסטית לצד פעילות חינוכית, תרבותית ותקשורתית ובמקביל גם פרלמנטרית, כמו שעושה כל תנועה פוליטית. אבל שנהב וחבריו ולמען האמת 90 אחוז מחברי "הקשת" אז, סברו שיש לנקוט בגישה של זה או זה. גישה נפסדת זו, לדעתי, הנובעת מרגשי נחיתות קולקטיביים מהם אנו סובלים עדיין: מזרחי שמבקש להקים תנועת המונים הוא מגלומן." 

בתוך פיסקה לפני אחרונה זו במאמרו, פורש סמי שלום שיטרית מספר מרעיונותיו הנשזרים בביקורתו, רעיונות חשובים לעיון ביקורתי מחודש:

ראשית – 'מנהיגות לא פורמאלית' - סמי שלום שיטרית הציג את תהליך קבלת ההחלטות בקשת הדמוקרטית המזרחית, ככזה הפועל בתוך פרלמנט מצומצם של מנהיגות נסתרת (שכללה אותו ואת שנהב ויונה) אשר נמצאה מעל ההמון המזרחי, שבתוכו יושבים תומכי/ות הקשת. עם זאת הקשת הדמוקרטית המזרחית מציגה את עצמה כארגון אשר לו מבנה מיוחד המכליל כמה שיותר חברים וחברות בהחלטותיו, אינו אקסלוסיבי ואין לו מנהיגות הקיימת מחוץ להחלטת המזכירות הנבחרת מדי שנה (ונפגשת פעם בשבוע), ואשר תמיד כוללת בתוכה חברים/ות צעירים/ות ונשענת בהחלטותיה העיקריות על האישור הכולל של כל חברי/ות הקשת במועצה המתכנסת פעם בחודש.

בהצגתו ניסה סמי שלום שיטרית להציג את ארגון הקשת ככזה היוצר אליטה בתוך אליטה. אך סמי שלום שיטרית וודאי יודע היטב כי הקשת הוא ארגון אשר בחר ועדיין בוחר להשתמש בכל הונו החברתי כנגד האליטות הכלכליות שכוחן הכלכלי עולה לאין שיעור על תקציבה השנתי של הקשת. את זאת ניתן לבדוק במספר הרב ובעלות סוללת עורכי הדין שנשכרה למשל להגן על משפחת דנקנר אל מול עתירת הקשת בעסקת שינוי ייעוד האדמות בים המלח ובאילת. יתרה מכך, אנשי הקשת שילמו לא פעם מחיר אישי יקר בשל פעילותם, שמם הוכפש במאבקים השונים, והחברה סביבם לא סלחה להם על כך.

שנית, רגשי נחיתות קולקטיביים - הניסיון של סמי שלום שיטרית לצייר את כל חברי הקשת ככאלו הסובלים מרגשי נחיתות קולקטיביים הוא פתרון קל מדי להתנהגות חברי/ות הקשת המגוונים/ות הנמצאים/ות אז וגם כיום בארגון. ההפך הוא הנכון - ישנם זרמים שונים והתנהגויות כה שונות בתוך הארגון. אני בטוח שאם היינו מעבירים שאלון בו היינו שואלים מדוע כל אחד ואחת התנגד או התנגדה לריצה לכנסת היינו מקבלים הרבה יותר סיבות מאלו שפירטתי. תיאורית התקבלות היצירה טוענת כי אין התקבלות אחת של יצירות. לפעמים יצירות בהן נמצא אלמנט של דיכוי כלפי נשים למשל, גורמות לנשים לצפות בצורה חתרנית ביצירות, באופן כזה שהן מנטרלות במנגנונים מגוונים את התכוונותו הדכאנית של מייצר היצירה. תיאוריה זו מתאימה לדעתי, לניתוח התנהגות חברי וחברות הקשת בפסילת הריצה לכנסת. יתרה מכך אני מוצא גם שבמאה העשרים נכשלו האידיאולוגיות הגדולות בניסיונן להסביר את התנהגות היחיד, והיום אנו עדים למורכבות ההתנהגות האנושית, מעבר לנרטיב העל, ומטא-הנרטיבים הקיימים. כך, בניסיון המודרניסטי של סמי שלום שיטרית לנסות ולייצר מעין נרטיב מזרחי הנשען על כרונולוגיה היסטורית ואשר לו התנגדות ברורה במהלך השנים כולן, הכולל גם את ההתנהגות הקולקטיבית של הקשת בנוגע אליו, הוא מתעלם מהתיאוריות הפוסט-מודרניסטיות, הנשענות על נקודה בעבר על מנת להדגים כיצד השיח של ההווה נשען על הנחות חסרות יסוד ברור, ובשל כך הקטגוריות של זהות, מעמד, לאום ומין מתערערות. בכל בוחר סמי שלום שיטרית לנסות להעמיד את כל התנהגות הקשת הדמוקרטית אל מול התנהגותו הערכית. איני פוסל את המאמץ הערכי שהוא בוחר להשעין על בחירתו לעזוב את הקשת. עם זאת אין אני חושב שתוך תזוזתו במרחב הרעיוני הנ"ל הוא יכול להעמיד את התנהגות הארגון כולו באור שלילי ומטעה.  

המרכיב האזרחי הדמוקרטי.

סמי שלום שיטרית מצייר רבות את המרכיב האזרחי והדמוקרטי שיאפיין את היווצרות המדינה האחת. בפתיחה הוא מציין כי : 

"השאלה הפרלמנטרית מעסיקה אותנו שנים רבות, אבל למדנו להדחיק אותה עם הזמן: מדוע הכוחות הדמוקרטיים, החברתיים והאזרחיים נשארים מחוץ למגרש הפרלמנטרי?" 

בפסקה המסיימת את המאמר הוא אף מצייר את אופי המפלגה שתיווצר למען המדינה האחת, שוב בקו זה : 

"...אם אשתתף ביוזמה כזו, מפלגה כזו לא תוכל להיות ציונית-אשכנזית, היא לא תהיה מזרחית ולא תהיה אשכנזית, היא לא תהיה דתית ולא אנטי דתית, היא לא תהיה יהודית ולא ערבית. אזרחות ודמוקרטיה יהיו היסודות המכוננים של הקמתה. זהו. זו התרומה שלי לדיון שהגיע זמנו להתקיים. אעצור כאן שלא אסחף יותר מדי." 

כפי שראינו, הסעיף הדמוקרטי, האזרחי מעסיק רבות את סמי שלום שיטרית והוא סעיף מכונן בתפיסתו את המדינה הקמה בחזונו, כמו גם תרומתם האקטיביסטית של סמי ושאר אקטיביסטים/יות הדוחפים להקמת מדינה שכזו.

עם זאת, סמי בוודאי מכיר את הפרדוכס של המזרחים בישראל, שהוא הרי חיבר את הספר המצוין 'המאבק המזרחי בישראל'. המזרחים בישראל ניסו ועדיין מנסים מצד אחד להיכנס לדמוקרטיה הישראלית באמצעות הכוחות היקומיים הדמוקרטיים והאזרחיים שניתנו להם (אך ככל שהם נכשלים הם מפתחים תנועות בדלניות ולעיתים גם לא דמוקרטיות, כגון מפלגת ש"ס). לרוב הניסיונות הדמוקרטיים נכשלים או נותרים מעומעמים ומטושטשים, בגלל הבניה הפוליטית, הגזענית, האתנו-לאומית של החברה הישראלית.

כשהמזרחים מנסים לפעול בצורות אחרות על מנת להשיג את עקרונות השוויון והצדק הם מתויגים מייד ככאלו שהגיעו ממדינות מסורתיות, פרימיטיביות ואשר לא למדו לעומק את ההתנהגות הדמוקרטית, המודרנית, כאלה הפועלים באופן ייצרי ולא רציונאלי. כך התרחש מרד ואדי סאליב, מרד הפנתרים השחורים וכד'.

הניסיון של סמי שלום שיטרית, אם כך, ליצור איזו ליבה של ערכים אזרחיים ודמוקרטיים אל מול המשטר האתנו-לאומי בישראל הוא ניסיון כושל, משום שהקטגוריות האתניות שלתוכן הבנתה החברה את עצמה אינן מאפשרות זאת. עם זאת, הזהות המזרחית שהקשת המזרחית הדמוקרטית מנסה להבנות, היא כזו אשר אינה מוותרת על ביקורת קשה על המתרחש תחת 'הערכים הדמוקרטים הישראלים'. מאידך, אין הקשת הדמוקרטית המזרחית שוכחת את מורשתה ואין היא, לדעתי, חושבת כי ניתן לוותר על הרב-תרבותיות והשונות האתנית המאפיינת את החברה הישראלית מרובת התרבויות. ובשל כך היא מכונה 'הקשת הדמוקרטית המזרחית'. 

סיכום

אני חושב שבמסגרת הדיון סיפקתי מספר ארגזי כלים המאפשרים לדון באופן ביקורתי במאמרו של סמי שלום שיטרית, ה'קוראים' את עברה ההיסטורי של הקשת הדמוקרטית המזרחית באופן שונה.

הפרקים השונים יצקו אור על ההתרחשות בעולם הארגונים החברתיים והחברה הישראלית ואני מקווה שיכולתי לשמור על מרחק הוגן מתוך הכתוב, למרות היותי מקורב לכל האישים הנוגעים בדבר.

איני חושב שיש אמת כלשהי היכולה לקבוע מי צדק בהחלטתו, בעבר, אך אני חושב שיש ערך לקווים בונים בשאלת התנהלות קבוצה אנושית ששמה לעצמה למטרה לשנות את הערכים הכוללים של החברה הישראלית כולה.

ישנן שאלות רבות שבשל היקפו הצר של המאמר לא יכולתי לעמוד עליהן, כמו השוואת ארגונים אחרים שהחלו את דרכם כמו הקשת הדמוקרטית המזרחית והפכו למפלגה. לדעתי גם לא עמדתי באופן מספק על התיאורטיזציה של המקום ממנו צומחים הארגונים הלא-ממשלתיים בחברה הישראלית ובעולם המערבי בכלל.

אני מקווה שמאמר זה יעזור בקירוב לבבות ולא בהרחקתם, שכן מטרתו הייתה ליצור אלטרנטיבה מחשבתית ולהראות שמארג ההחלטות בתוכן התנהלה ועדיין מתנהלת הקשת הדמוקרטית המזרחית היינו מורכב ומעניין מאוד. שכפרט בחברה הישראלית, אין הוא מצביע על הכלל, אלא שכמות ואיכות הפעולות של חבריה/ותיה עולה מצד אחד בעשרות מונים על גודל הארגון, תקציבו הכספי וכד'. 

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת מתיתיהו (מתי) שמואלוף