אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

הכוכב המזהיר של אלכסנדריה


תאריך פרסום קודם: 
2004
היפאטיה, איור משנת 1908
היפאטיה, איור משנת 1908

ביוני 2003 פרסמתי בבלוג שלי ברשימות את ספורה של היפאטיה. נחשפתי לסיפור הזה כמה שנים קודם לכן בספר "קוסמוס" של קרל סאגן, שהקדיש לה כמה משפטים נרגשים. גורלה הדרמטי של המדענית היפיפה והאקסטרווגנטית הזאת נגע לליבי, עד כדי כך שמצאתי עצמי באותם ימים משוטט בספריות ומעלעל בספרים עתיקים. הימים היו ימי טרום-גוגל ולא מצאתי חומר רב, בעיקר בגלל העובדה שלא נשארו כל כתבי יד מהיפאטיה. אולם נראה כי סופה הנורא של היפאטיה, בתחילת המאה ה-5 לספירה, עורר רושם עצום על סביבתה,  מעין מפץ אנושי גדול, שהדיו, שברי זיכרונות, ציטוטים וקטעי משפטים של מעריצים, נתזו לכל עבר, חלחלו והגיעו מבעד מנהרת הזמן, עד ימינו אלו. הרשימה המקורית שפורסמה בזמנו בעיתון הארץ, מתבססת על עובדות היסטוריות, למעט תיאורי אווירה שנוסחו על ידי.

----------- 

חודש מרס אותה השנה היה לח וחם מהרגיל. רק לפנות ערב נעשה קצת יותר קריר. שעה ארוכה לאחר תום השיעור נשארו התלמידים הרבים במקום, כמסרבים להיפרד ממנו. היפאטיה, המורגלת באהבת תלמידיה, השיבה באורך רוח לשאלות, עד שהשביעה את רצונם. אחר כך עטתה לגופה את גלימת המלומדים הארוכה, נפרדה מתלמידיה ויצאה לביתה, מלווה בקומץ קטן של תלמידים נאמנים.

הערב ירד לאיטו ומרחוק יכלה לשמוע, כבכל ערב בימים האחרונים, את הדי קולותיהם של המאמינים הנוצרים, שהיו מהלכים בקבוצות ברחובות העיר ומטילים אימה על עוברים ושבים. היא המשיכה בדרכה, ובפינת הרחוב הסמוכה חיכה לה ההמון. משראוה האנשים, פנו אליה מיד בפנים מעוותות משנאה. הם הניפו את ידיהם וקראו קריאות נאצה רמות. אחר כך גררו אותה בגסות אל הכנסייה הקרובה. שם נקרעו בגדיה וגופה העירום נסקל ורוטש כל כך, שגם ידידיה הקרובים לא יכלו להכיר בו את היפאטיה, היפה בנשות אלכסנדריה, מגדולי המדענים של תקופתה. אנשי הארכיהגמון קיריליוס, שליח החסד והרחמים, שוב הלמו בעיר.

מהלך הדברים המתואר כאן התרחש, פחות או יותר כך, בתחילת המאה החמישית לספירת הנוצרים: מדענית מפורסמת, יפיפייה אקסטרוגנדית המקורבת לאישים בצמרת, נרצחת בדמי ימיה; מאבקי כוח ותככים בשלטון; כוהן דת המסית את מאמיניו הקנאים למלחמת אמונה; ואפילו סאטירה פוליטית המעוררת את רוגזן של הרשויות. בימת ההתרחשויות היא העיר אלכסנדריה שנבנתה על ידי אלכסנדר הגדול והייתה מאות בשנים מוקד כלכלי רב השפעה, ומפגש תרבותי יחיד במינו בין לאומים, דתות ותרבויות. במוזיאון ובספרייה העשירה שלה, שתלמי הראשון הקים ויורשיו טיפחוה, רוכזו יותר מחצי מיליון מגילות כתובות בכתב יד. מקופלים היו בהן הישגיה של התרבות האנושית בתחומי הספרות, האומנות והמדע.  

היא נהגה להלך בגלימת הפילוסופים שלה בחוצות העיר כשקהל של תלמידים ומעריצים מלווה אותה לכלמקום.

בספריה המפוארת של אלכסנדריה הצטופפו אנשי תרבות ורוח מהבולטים בתקופתם. בימי השיא אפשר היה למצוא בה אנשים כארטוסתנס, שחישב במדויק את היקף כדור הארץ בעזרת מקלות, אור שמש וחשיבה מקורית; היפרכוס שמיפה את הכוכבים; אאוקלידס שטבע את יסודות הגיאומטריה; הירופילס שעסק בפיסיולוגיה של האדם; הרון שכתב על האוטומציה; ארכימדס ומלומדים רבים אחרים. שקיעתה של אלכסנדריה החלה במאה השלישית לספירה בסדרה של מעשי הרס וחורבן. בשנת 215 לספירה החריב את העיר הקיסר הרומי קארקאלה בתגובה על דברי בקורת ולגלוג שהשמיעו עליו סאטיריקאים מקומיים. כעבור כ- 60 שנה פרצה בעיר שריפה גדולה, שהרסה מבנים רבים וחלק משכיות החמדה שבה.

תחילת המאה הרביעית הייתה במידה רבה שעת הדמדומים של העיר. בימים ההם אפשר היה לראות באלכסנדריה כמין דגם בזעיר אנפין של האימפריה הרומית המפולגת והמשוסעת. הדת הנוצרית נגסה בחלקים גדלים והולכים של האוכלוסייה, ונלחמה עד חורמה בדתות האחרות. התנועות הניאו-אפלטוניות שפעלו בעיר נרדפו בשצף קצף על ידי הנוצרים, והמסורת ההלניסטית המפוארת הוצגה כעבודת אלילים שיש לעוקרה מהשורש.  היפאטיה נולדה בשנת 370 לספירה. כילדה קבלה מן הסתם חינוך פחות ומתקדם, כיאה לבתו של תיאון, מתמטיקאי ופילוסוף נודע שאף היה האוצר של המוזיאון הגדול באלכסנדריה. עד מהרה התפרסמה היפאטיה בכישרונותיה, ובתום לימודיה החלה לנהל בית ספר לפילוסופיה שבו הורתה את תורת אפלטון ואריסטו. במקביל, עסקה היפאטיה במחקרים בחומי הגיאומטריה, הפיסיקה והאסטרונומיה. לכיתתה נהרו המוני תלמידים, וחלקם הגדול היה למעריציה.  היפאטיה נעשתה דמות בולטת בקרב החוגים האינטלקטואלים של העיר. היא נהגה להלך בחוצות אלכסנדריה לבושה בגלימת הפילוסופים שלה, ולבאר לכל דורש סוגיות בתורת אפלטון. נראה כי לבושה יוצא הדופן ואורח חייה המשוחרר עוררו שערוריות רבות ועוררו לשונות רעות בעיר.

השמועה על הכנסייה הגדולה שעולה באש, הביאה למקום המוני נוצרים סוערים. עד מהרה הם הוקפו עלידי מאות יהודים חמושים... 

היפאטיה שלא נישאה לאיש מעולם, היתה בהחלט דמות חריגה בנוף האנושי של אותם ימים. היסטוריונים המספרים עליה יוצאים מגדרם בתיאור מעלותיה ורוב יופייה. בשנת 412 התמנה בעיר ארכיהגמון חדש-קיריליוס, אדם מוכשר ואמביציוזי מאד. הוא לא בחל באמצעים במלחמתו נגד מתנגדיו כדי לכפות על הכלל את הדת הנוצרית. הוא ניהל מאבק מתמיד עם הרשויות האזרחיות של העיר, ולא יצא זמן רב עד שאותה אישה מלומדת ומשוחררת, המטיפה לתורות "פגאניות", נעשתה שנואת נפשו של קיריליוס. כאן נכנסים לתמונה גם יהודי אלכסנדריה. היחסים בין היהודים והנוצרים החריפו כנראה עם מינויו של קיריליוס לארכיהגמון. היהודים, שרבים מהם היו בעלי מעמד והשפעה, מצאו עצמם מעורבים יותר ויותר בתקריות אלימות עם תושבי העיר הנוצרים. באחד הלילות פשטה בעיר שמועה כי הכנסייה הגדולה עולה באש. המון רב נזעק אל המקום וגילה כי נטמנה לו מלכודת. חבורות של יהודים הקיפו את הנוצרים וטבחו בהם טבח גדול.

ועדת החקירה הקיסרית חקרה את הרצח, אולם לא הגיעה למסקנות. האשם בטבח הפך לקדוש. 

בעקבות אירועים אלה ואחרים החליט קיריליוס על גירוש יהודי אלכסנדריה. ללא כל תיאום עם השלטון האזרחי. מושל מצרים, אורסטס אכן מיהר להתלונן בחצר הקיסר. בעקבות צעד זה גברה המתיחות בין המושל לארכיהגמון. כ – 500 נזירים ונוצרים "מריחי דם", כדברי אחד ההיסטוריונים, נאספו בחצר המושל, גידפו אותו ואף איימו בפועל על חייו. אחד מהם שהרים עליו אבן, נתפס והוצא להורג. הקרע בין אורסטס לקריליוס לא ניתן היה עוד לגישור. בחילופי האשמות בין השניים הייתה מעורבת גם היפאטיה, ידידה אישית של אורסטס. הנוצרים האשימוה שהיא מונעת פשרה בין הצדדים, וסביר מאד להניח שבאותם ימים החלה להתנהל נגדה מערכה קשה של השמצות והסתות.  כשנקרתה ההזדמנות להמון המוסת, הוא לא היסס לצאת לפעולה. באחד מימי מארס, בשנת 415 לספירה, נעשו בהיפאטיה שפטים. הרצח האכזרי הכה בתדהמה את הציבור. עדי ראייה למעשה ספרו כי "הם הפשיטו אותה עירום ועריה, פשטו את עורה ותלשו את בשרה מעל עצמותיה בצדפות חדות, עד שיצאה נשמתה".

הדי האירוע חרגו הרבה מעבר לגבולות העיר. ועדת חקירה מיוחדת נשלחה לאלכסנדריה מטעם הקיסר לחקור את המעשה, וחקירתה נמשכה ימים רבים. במקורות ההיסטוריים על הספור הזה אין עדות למסקנות הועדה, אולם נראה כי ידו של קיריליוס הייתה על העליונה, ורוצחי היפאטיה לא הובאו מעולם לדין.
במותה של היפאטיה הסתיימה תקופה. כבה אורה של הדעת, כדברי אחד הכותבים. היטיב לבטא זאת בן תקופתה, המשורר פאלאדס: "כשאני מתבונן בך ובתורתך, הריני כורע ומשתחווה לפניך כמי שחוזה במעון הכוכבים של הבתולה, כי מרקעת את שחקים, היפאטיה המפוארת, את, הכוכב המזהיר של החינוך לחוכמה.
לקריליוס עצמו עוד נכונו עלילות רבות במאבקו להשלטת הדוגמה הנוצרית. הכנסייה ידעה להשיב לו כגמולו ואחרי מותו היה לקדוש

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת עמי בן בסט