אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

תומס הובס: אבסולוטיזם מול ליברליזם


תאריך פרסום קודם: 
2004
תומס הובס: אבסולוטיזם מול ליברליזם
תומס הובס: אבסולוטיזם מול ליברליזם

אמצעיתה של המאה השבע עשרה הייתה רבת תהפוכות לאנגליה: סכסוכי הפרלמנט והמלך התדרדרו עד כדי מלחמת אזרחים ואנרכיה (1644), פלישת סקוטים (1648), הוצאתו להורג של המלך צ'רלס הראשון (1649), מהפכה ועליית קרומוול הפוריטני לשלטון (1649) ומרידות בצבא הפרלמנט. על רקע הזה של אי יציבות שלטונית כתב תומס הובס (Hobbes) בהיותו בגלות את ספרו המפורסם ביותר  'ליוויתן' (מפלצת אגדית מימי קדם) בשנת 1651 בו הוגה הדעות  פורש את משנתו הפילוסופית והמדינית.  הובס (1588-1679) שהגיע מן המעמד הבינוני של אנגליה כבנו של כומר, הבין את הסכנות העלולות להיגרם בשל שלטון לא יציב ובשל כך דרדור המצב לאנרכיה ולכן פיתח תיאוריה שלטונית הדוגלת במשטר חזק ויציב, בלתי ניתן לערעור.  לשיטתו של הובס השלטון הרצוי ביותר הוא שלטון יחיד כאשר כל הסמכות השלטונית מרוכזת בישות אחת (אבסולוטי), לא בהכרח אדם בודד אולם בעדיפות עליונה מכיוון שקבוצה של אנשים עלולה להתפלג ולפתוח במלחמה אחד כנגד השני אך פרסונה אחת היא בלתי מחולקת ובלתי מפולגת ולכן עדיפה.

מאמר זה יבחן בקצרה את הגותו המדינית-פוליטית של הובס וכמו כן תוצג השאלה: האם הובס בניסיון להציג משנה פוליטית התומכת במלוכה אבסולוטית, הניח שלא במתכוון את היסודות לליברליזם המדיני?

מצב הטבע

הובס מציג את המצב הטבעי של בני באדם כמציאות היפותטית שהייתה מתרחשת ללא קיומה של מערכת שלטונית בנמצא אלא כמבנה תיאורטי של החברה במצבה הטבעי והלא פוליטי שלה דהיינו מצב הטבע. במצב הטבע בני האדם שווים זה לזה, השווי נגזר מהיות כל בני באדם בעלי נקודת מוצא שווה להישרדות, בעלי פוטנציאל שווה במאבק לשימור החיים וזכותו של כל   אדם לפעול למען הגנתו והישרדותו. הובס יוצר הבדלה בין זכות טבע (Jus Naturale) לבין חוק טבע (Lex Naturalis). זכות טבע היא החרות שממנה נהנה כל אינדיבידואל לעשות ככל העולה על רוחו על מנת לשמר את חייו. חוק טבע, לעומת זאת, הוא חוק הנגזר מכוחה של הבינה ועל פיו חל איסור על האינדיבידואל לנקוט בכל פעולה שתסכן את קיומו.  כל אדם מנסה לשרוד ובד בבד מנסה גם להשתלט על כמה שיותר אמצעים על חשבון בני האדם האחרים, כלומר האנשים נמצאים במצב של מלחמה מתמדת על קיומם או כדברי המשפט המפורסם של הובס  "מלחמת הכל בכל". במצב כזה שולט הפחד ואילו "האדם חי חיי בדידות, חיים דלים, מאוסים, בהמיים וקצרים".  שני הכוחות הפועלים על בני אדם הינם תשוקה ותבונה, התשוקה גורמת להם להלחם אחד בשני, כל אחד למען תועלתו האישית ואילו התבונה נותנת להם שיקול דעת ורצון להבטיח כמה שיותר תועלת ובטחון אישי. במקרה זה חירות האנשים היא אמנם בלתי מוגבלת אולם חובקת בתוכה את המלחמה התמידית ואת הפחד מפני פגיעה אפשרית. מכיוון שחוקי המוסר והצדק אינם פועלים במצב הטבע ואינם יכולים להבטיח את הביטחון האישי, במצב הטבע – זכות הטבע עומדת מעל חוק הטבע ועל כן יש צורך בכוח חיצוני, כוח שמסוגל להבטיח את הביטחון האישי. כוח זה הוא ה"ליוויתן" או הקהיליה המדינית.  אמנה חברתית ואבסולוטיזם 

כדי להימלט ממצב הטבע הראשוני, שהוא הגרוע ביותר (מאוסים, בהמיים וכו'), על בני האדם להסכים להפקיד את כל זכויותיהם וכוחם בידי ישות שהיא גוף אחד. על הגוף הזה מוטל התפקיד לשמור על ביטחונם של האנשים. מעין חוזה מוסכם על ידי כל אחד ואחד מהנמצאים ובכך לכונן קהילה המונהגת בידי פרט יחיד. הפקדת הזכות הטבעית של כל אדם לנהל את עצמו בתמורה לביטחונו האישי ובטחון קניינו,   לפיכך, ה'ליוויתן' או המדינה מחזיקה בכלל הסמכויות של כלל היחידים בה, היא ביטוי מוחלט לרצונותיהם לחיות ללא הפחד המאפיין את מצב הטבע והיא יכולה לנבוע אך ורק מאותה הסכמה או אמנה חברתית.  קיום הקהילה אצל הובס היא מלאכותית, תוצאה של הסכם הדדי המאפשר לכלל הפרטים לברוח מן המצב הטבעי האנרכיסטי, מעתה כל סמכותם ועוצמתם מופקדת אצל נציגם קרי הריבון.

הובס מניח שכל שלטון עדיף על אי שלטון ולכן אסור לערער על לגיטימיות השלטון כל עוד הוא מתקיים כשלטון, כל מקרה אחר מחזיר את בני האדם למצב הטבע. סמכות הריבון היא אבסולוטית ונצחית, מרגע שהפך לריבון אין לסרב לרצונו מכיוון שהוא רצון כולם. החלטות הריבון חייבות להיות צודקות והלגיטימציה שלהן נובעת מתוקף היותו הריבון המוסכם מראש, מאותה סיבה גם אין כל הצדקה ולא יכולה להיות התנגדות לריבון. הריבון נשאר במקומו כל עוד הוא מסוגל לכך, מרגע שהוא מאבד עוצמה הוא מפסיק להתקיים כריבון, ללא עוצמה אין לו זכות קיום.  כפי שהוזכר מקודם הגוף הריבוני אינו מחויב להיות אדם בודד אלא יכול להיות גם ממשל משותף של מספר אנשים שהרי השליט מתקיים מזכות האמנה והעוצמה הריבונית. הסמכות הריבונית אמנם אבסולוטית אך אינה שרירותית כלומר הריבון חייב לכבד את החוק כל עוד לא ביטל אותו, את חוק הטבע הראשוני שהוא הזכות להתקיים אין יכולים לקחת מהאדם שכן המאבק לחיים הינו זכות טבעית. ריבון אשר אינו דואג לזכות זו נכשל במשימה ומכיוון שכך אינו עוד יכול להמשיך להתקיים כריבון.

חשוב לציין כי לאחר שנוצר הריבון ומתגבשת המדינה, מצב הטבע מועתק מהאינדיבידואל לזירה המדינית. המלכים ובעלי השלטון הריבוני מתקימים תחת חשש הדדי באותו האופן שבו גלדיאטורים ניצבים זה מול זה בזירה, במילים אחרות, מלחמת הכל בכל עוברת ליחסים בין ריבונים. 

היבטים ליברלים בהגות הובס

הובס יוצא מנקודת הנחה שכל בני האדם שווים זה לזה והם פועלים על פי צרכים אינדיבידואלים ואגואיסטים. בזאת מסביר הובס את הצורך לריבון, שליט אשר ינווט את כל השאר על פי רצונו ולמען טובת הכלל. גם הריבון מגיע לעמדתו אך ורק מתוך הסכמה כללית ועליו לדאוג לשוויון בפני החוק ואת שגשוגם הכלכלי של נתיניו. החידוש הנובע מדבריו הוא שהמדינה קמה על מנת לשרת את הביטחון האישי של הפרטים בה. היא מוקמת כגוף תועלתני גרידא הבא לספק את האינטרס העצמי והאישי. הרצון האישי מוגדר כאן באופן ברור אשר אינו משאיר לספק. 

הסמכות השלטונית אינה לוקחת  את הלגיטימיות שלה על סמך שושלת או צו אלוהי, היא לוקחת אותה מתוקף הסכם קיבוצי של יחידים. הובס מניח יסודות ליברלים בכך שהוא רואה "באינדיבידואום ובצרכיו האפקטיביים את הלגיטימציה הממשית של השלטון המדיני"(1). 

האמנה בין הריבון ליחידים לא הייתה יכולה להתקיים ללא התבונה המנחה את אותם יחידים. ה   ratio, הרציונליזם ניכר לכל אורך עבודתו של הובס. הוא מסיק מסקנות בדרך של התבוננות והסקת מסקנות (אימפרציזם) והגיון בריא, השלטון האבסלוטי אינו מתקיים בחסד האלוהות אלא בחסד תבונת בני האדם ולתועלתם בלבד.

תומס הובס בא כדי להצדיק את שיטת השלטון המלוכנית נוכח האירועים המהפכניים שעברו על אנגליה באותה תקופה.  עבורו, האמנה החברתית שאליה נכנסים הנתינים מתוך בחירה רציונלית, היא האמצעי  הטוב ביותר לגאול אותם ממצב טבע ולהבטיח את בטחונם. התרכזותו של הובס ברצונו האישי והתועלתני של כל אדם, מציגה את האדם כיצור החושב באופן רציונלי. הרצון של כל אינדיבידואל למקסם את בטחונו במסגרת האמנה החברתית מאפיינת את  היחיד כמסוגל להבין ולשלוט על סביבתו הפיסית והחברתית. נקודה זאת היא אחת מאבני היסוד של הליברליזם.  

הערות:

1. ש' אבינרי, רשות הרבים, ספריית  פועלים 2002, ע' 104. 

ביבליוגרפיה:

ש' אבינרי, רשות הרבים, ת"א, 1964

אלי בר נביא, צמיחתה של המדינה המודרנית, ת"א, 1995

ג' סביין, תולדות תורת המדינה, ת"א, 1971

Knusten, A History of International Relations (Manchester University Press 1992), ינואר 2004

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת יעקב עיון