אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

התפתחות ממשל קנדי וג'ונסון


התמונה של תומר ריבל
תאריך פרסום קודם: 
2003
מחבר: 
תומר ריבל
התפתחות ממשל קנדי וג'ונסון
התפתחות ממשל קנדי וג'ונסון. כרזת בחירות

על מנת להבטיח את בטחונה הלאומי של ארה"ב האמין ממשל קנדי בהמשכיות של מדיניות הבלימה, כלומר מדיניות שתמנע מהגוש הקומוניסטי (ברה"מ או סין באסיה) לשלוט על שטחים נרחבים. ממשל קנדי ראה בעולם המתאפיין בחד-גוניות קומוניסטית כסכנה לארה"ב. לפיכך, על האחרונה לתמוך בעולם רב-גוני ולא באוניברסאליזם.

מאזן הכוחות בעולם הוא שברירי. עוצמה נמדדת לא רק במונחים חומרים אלא גם במונחים פסיכולוגים – תפיסתיים – נכונות לפעול ואמינות של הרתעה. שינוי מזערי במאזן הכוחות בעולם עלול להוביל להחלשות כושר העמידה מבחינה פסיכולוגית של כוחות העולם החופשי ולגרור עמו תהליך שרשרת עם תוצאות הרסניות לביטחונה של ארה"ב. עבור ממשל קנדי, הפריפריה מקבלת משנה חשיבות בגלל אותו העיקרון של תגובת שרשרת. דין ראסק הזהיר: אם לא נקדיש תשומת לב מספקת לפריפריה, שינויים בה – מהר מאד – יגלשו למרכז. כל אזור בעולם, קטן או גדול, הוא בעל פוטנציאל להשפיע במישרין על בטחונה של ארה"ב והעולם החופשי. Rostow ( המחליף של קינן כיו"ר צוות תכנון המדיניות של חלקת המדינה – מ"מ ) ביטא בנייר עבודה – BNSP – את רוח הדברים הללו:

Major losses of territory or of resources would make it harder for the U.S. to create the kind of world environment it desires, might generate defeatism among governments and people in the non-Communist world or give rise to frustrations at home; it could make more difficult the maintenance of a balance of military power between East and West.

על ארה"ב לפעול על מנת להרחיב את האינטרס שלה בעולם. היא צריכה לתמוך בכוחות דמוקרטיים – פרוגרסיביים על גבי הגלובוס – כוחות שימנעו מהפכות מרקסיסטיות והתפשטות תחומי ההשפעה של פקין או מוסקבה. ארה"ב לא תוכל לשרוד זמן רב כאי מבודד באוקינוס של טוטליטאריזם. על כן, מחובתה של ארה"ב לעשות ולפעול על מנת להבטיח כי החברות של אורו-אסיה, אפריקה ואמל"ט יתפתחו מסביב לעקרונות משטר המקובלים על ארה"ב - ליברליזם וממשלות הבנויות על הסכמה. התערבות אמריקאית היא הכרחית לשם קידום מטרות אלו. זאת היא חובתה של ארה"ב כמנהיגת העולם החופשי. ב-1963 קנדי טען: "We are the key, the archstone, the basic element in the strength of the entire free world".

חישוב אסטרטגי מבוסס על שכלול של כוונות מול יכולות ואמצעים. ממשל קנדי וג'ונסון שם לעצמו מטרה לאפשר לארה"ב את היכולות והאמצעים לשמר את מאזן הכוחות ולהבטיח שרידותם של משטרים ידידותיים לארה"ב. ממשל איזנהאוור הסתמך יותר מידי על היכולת הגרעינית ולפיכך כבל את ידיה של מדיניות החוץ האמריקאית בכך שהשאיר אותה עם מעט מידי אופציות פרט לשימוש בנשק אטומי. קנדי גמר בלבו להרחיב את מגוון האופציות שבהן תוכל המדיניות האמריקאית לנקוט במשברים בינ"ל. ביולי 1961 הוא טען בפני האומה כי: "We intend to have a wider choice than humiliation or all out nuclear war.". קנדי שלל את מדיניות איזנהאוור בנוגע להליכה על הסף.

לאפשר לארה"ב עוד אופציות פעולה מלבד השימוש בנשק גרעיני משמעה הרחבת האופציה הצבאית הקונבנציונאלית. קנדי טען שהכלכלה האמריקאית איתנה מספיק על מנת לאפשר הן התרחבות צבאית והן מדיניות דומסטית יציבה. היתה כאן למעשה חזרה על עקרונות NSC 68 . הראיה האסטרטגית המפורטת להלן הביאה לחיזוק שתי מגמות בולטות לגבי בטחונה הלאומי של ארה"ב: התגובה הגמישה והמאבק בעולם השלישי.  

 

התגובה הגמישה והאופציה הגרעינית   

 

ממשל קנדי וג'ונסון דחו את מה שקינן הגדיר כיכולת תגובה א-סימטרית, על פיה התמודדות עם שינויים במאזן הכוחות צריכה להיות לא באותה רמת עוצמה בה האיום מתקיים אלא באמצעיים התואמים בצורה הטובה ביותר את היתרון האמריקאי. עבור קינן משמעות הדבר היה שימוש באמצעים כלכלים, עבור ג'ון פוסטר דולס וממשל איזנהאוור, הרתעה גרעינית והליכה על הסף (במשבר מיצרי טיוואן 55-1954 איים איזנהאוור על סין בשימוש בנשק לא קונבנציונאלי). המומחים הצבאיים של ממשל קנדי – ובכללם Bundy (יועצו האישי של קנדי לביטחון לאומי) – שללו את עקרון התגובה הא-סימטרית היות שהיא הגבילה את הגמישות האמריקאית ביכולת התגובה, התגובה הא-סימטרית לא סיפקה מספיק אמצעים להתמודד עם מגוון של איומים ברמות שונות. הצורך להגדיל את האמצעים העומדים לרשות ארה"ב במדיניות הבלימה של הגוש הקומוניסטי עמד במרכזה של תפיסת ההתמודדות עם האיומים לביטחונה הלאומי של אמריקה.

ממשל קנדי דגל בפיתוח יכולת תגובה סימטרית, או במילים אחרות תגובה גמישה. התגובה הגמישה תאפשר לארה"ב להגיב לכל איום אפשרי (פסיכולוגי או ממשי) באמצעים מגוונים שיהיו סימטריים לרמת האיום – הפעולות שבהם תבחר ארה"ב להתמודד עם איומים מסוגים שונים צריכות להיות פרופורציונאליות לאותם האיומים מבחנת סוגם ורמת חומרתם. בהודעתו לקונגרס במרץ 1961 הצהיר קנדי כי ארה"ב צריכה להיות מסוגלת:

To deter all wars, general or limited, nuclear or conventional, large or small, convince all potential aggressors that any attack would be futile- to provide backing for the diplomatic settlement of disputes-to insure the adequacy of our bargaining power for an end to the arms race.

על פי Rustow , אי מתן האמצעים הדרושים לארה"ב לפעול על פי העקרונות של התגובה הגמישה טומן בחובו סכנה ליכולת האמריקאית להתמודד עם איומים שיצוצו בעתיד למאזן הכוחות: ללא יכולות תגובה המותאמות לאיומים השונים, ארה"ב נאלצת להגיב למשברים קטנים בהיקפם באמצעים לא פרופורציונאלים שעלולים להביא לאסקלציה לא מתוכננת. הא-סימטריה ביכולת התגובה האמריקאית מעודדת את הקומוניסטים להפעיל לחץ מוגבל ומשברים בקנה מידה קטן ללא יכולת מענה הולמת מהצד האמריקאי.

עבור קנדי, האסטרטגיה של תגובה גמישה כללה מספר עקרונות יסוד:

הגדלת היכולות הקונבנציונאליות והלא קונבנציונאליות של ארה"ב

הגדלת הארסנל של טילים אסטרטגים.

חיזוק הבריתות בין מדינות העולם החופשי

במקביל, הרחבת האמצעיים הלא צבאיים בניהול מדיניות הבלימה מול הגוש הקומוניסטי הקצאת משאבים כלכלים רבים יותר לצבא

הגדלת המאמצים למו"מ עם הסוביטים על מנת להגיע ל modus vivendi בתחומים שונים שיגביל את התחרות הבין גושית ויצור כללי משחק לסביבה בינ"ל יציבה יותר.

מבחינה מעשית, משמעות הדבר הייתה צמצום התלות בנשק גרעיני. ממשל קנדי – בניגוד לממשל הקודם – שאף להעלות את הרף של שימוש בנשק לא קונבנציונאלי ולהחליפו ביכולת להגיב לא קונבנציונאלית. ארה"ב חייבת להיות מסוגלת להעמיד לרשותה כוחות צבאיים ניידים שיהיו מסוגלים להתערב בכל מקום בעולם לטפל במגוון משברים כשהצורך לכך ייוצר. משבר הטילים בקובה (אוקטובר 1962) הדגיש את הצורך ביכולות קונבנציונאליות מידיות. לרשותם של מקבלי ההחלטות האמריקאים עמדו אמצעיים נוספים מעבר לאסקלציה גרעינית: האפשרות למהלומה אווירית קונבנציונאלית על מנת להשמיד את משגרי הטילים בקובה או הטלת מצור ימי. לחרושצ'וב לא נותרה ברירה מעבר לסכנה של עימות גרעיני ולפיכך הוא התקפל לבסוף. מקנמרה (מזכיר ההגנה) טען שהתגובה הגמישה תשפר את יכולת ההרתעה של ארה"ב בכך שתאפשר לה אפשרויות תגובה רחבות יותר מעבר לשימוש בנשק אטומי. דו"ח של הפנטגון מיולי 1962 סיכם את הרציונאל מאחורי התגובה הגמישה:

An action program designed to defeat the communists without recourse to the hazardof the terror of nuclear war

באותו ההקשר, מאחורי התגובה הגמישה עמד עיקרון נוסף. הקטנת התלות בנשק הגרעיני תאם את הקו המנחה של no first use בנשק להשמדה המונית. נשק גרעיני נתפס כנשק של מוצא אחרון. יש להשתמש בכל האמצעים העומדים לרשות העולם החופשי לפני שיזדקק ל'נשק יום הדין'. בנאומו הראשון בנושאי בטחון לאומי, טען קנדי כי:

Our [nuclear] arms will never be used to strike the first blow in any attack

מכאן נבע האימפרטיב לחזק את הכוחות הקונבנציונאלים של נאט"ו. עם זאת, בשום אופן לא הייתה כוונה לזנוח לגמרי את האופציה הגרעינית. מקנמרה טען ב 1962 כי נשק גרעיני ונשק קונבנציונאלי משלימים אחד את השני. Rustow טען באותה השנה:

We should not so preclude the possibility of launching the first nuclear blow as to deny ourselves the deterrent advantage of soviet uncertainty on this point

ואכן ממשל קנדי הדגיש את האופי ההרתעתי של הנשק הגרעיני. הרתעה נתפסה בשני מישורים. במישור הראשון, לקראת סוף תקופת קנדי, העיקרון של MAD החל מחלחל בקרב מעצבי האסטרטגיה הגרעינית האמריקאית. שנית, כדי לשמר את כוח ההרתעה האמריקאי, ממשל קנדי וג'ונסון – למרות הדגש על חימוש לא קונבנציונאלי – שם דגש על המשכיות היתרון האמריקאי בתחום האטומי, הן באמצעי העברת נשק גרעיני (טילים בליסטים, מפציצים וצוללות – המשולש האסטרטגי) והן במגה-טונאז'. זאת למרות שהודות לאמצעי ביון (מטוסי U-2 ) נחשף מיתוס פער הטילים והתברר שברה"מ לא הובילה במרוץ החימוש האסטרטגי.

 

המאבק בעולם השלישי

קנדי ויועציו לקחו ברצינות את נאומו של חרושצ'וב מינואר 1961 בו מבטיח האחרון סיוע סוביטי למלחמות של שחרור לאומי. נוצר החשש שברה"מ פתחה בקמפיין חדש להשתלט על תנועות מהפכניות ואנטי קולוניאליות בעולם השלישי. הדגש הסוביטי שניתן לעולם השלישי לא היה אלמנט זר בדוקטרינה המרקסיסטית. לנין בכתביו העיקריים – Imperialism, The Highest Stage of Capitalism וב- The State and the Revolution - מזכיר מהפכות לשחרור לאומי בקולוניות בד בבד עם מהפכות מרקסיסטיות בעולם המתועש.

המאבק הבין-גושי בענייהם של מעצבי המדיניות האמריקאית עבר לזירות נוספת פרט לארופה, לאסיה, אפריקה ואמל"ט. הגוש הקומוניסטי משתמש בטקטיקות של קונספירציה וחתרנות כדי לזרוע את זרעי הקומוניזם בעולם המתפתח. קנדי הכיר בסכנה הטמונה לארה"ב כשטען:

he fact that men are knifed in their home and not shot in the battle field did not alter the need to protect them from such tactics, for if those methods were successful, then the gates will be opened wide

מעבר למימד החומרי של המאבק הבין-גושי, Rostow הבין שהמאבק העתידי בין הקומוניזם לקפיטליזם ייסוב סביב תחרות אידאולוגית בעולם השלישי. מדינות העולם השלישי נהפכות פגיעות במיוחד לקומוניזם במהלך תהליך הפיתוח המואץ שהן עוברות – הקומוניסטים הם ה scavengers of the modernization process .   מטרתו העיקרית של ממשל קנדי ולאחר מכן ממשל ג'ונסון הייתה לשכנע את מדינות העולם השלישי ששאיפותיהם לפיתוח יוגשמו בצורה הטובה ביותר דרך העקרונות של חברה ומשק חופשי.

אסטרטגיית התגובה הגמישה נועדה להקנות לארה"ב מגוון של אמצעים להתמודד עם התפשטות הקומוניזם בעולם השלישי: החל מאמצעים כלכלים וכלה באמצעים צבאיים. אמצעים צבאים יכללו התערבות קונבנציונאלית של כוחות צבא נידיים להשיב את האיזון למדינת עולם שלישי כתוצאה מלחץ של מוסקבה או פקין.

חידוש שהכניס ממשל קנדי לחשיבה הצבאית האמריקאית היה עקרון הלחימה הזעירה. על מנת להלחם ביעילות נגד טקטיקות של insurgency , על הצבא האמריקאי להקים יחידות עלית קטנות, מאומנות היטב, שינהלו counter insurgency warfare . הרעיון המנחה התבסס על התפיסה לפיה הדרך היחידה להלחם ביעילות נגד כוחות גרילה היא לאמץ את הטקטיקות בהם משתמשת לוחמת הגרילה בשטחים בהם הלחימה מתנהלת. 

ישום העקרונות

יישום אסטרטגיית התגובה הגמישה הצריכה הגדלת הכוחות הצבאיים הקונבנציונאלים ומשמעות הדבר הייתה הגדלה של התקציב הצבאי. בניגוד לשמרנות תקציבית שאפיינה את ממשל איזנהאוור, קנדי טען שהכלכלה האמריקאית חייבת לאפשר לכוחות המזוינים של ארה"ב מרחב פעולה. קנדי קיבל את העקרונות הקינסינים (Keynesian) של יועצו הכלכלי, Walter Heller , לפיהם פריצת מסגרת התקציב תעודד ביקושים וצמיחה אפילו אם הדבר יכלול אינפלציה מתונה. קו כלכלי זה אפשר להגדיל את התקציב לכוחות המזוינים. הוצאות בטחון גדלו בתקופתו של ממשל קנדי בשיעור של 13% - מ 47.4 בליון בשנת 1961 ל 53.6 בליון בשנת 1964. גידול התל"ג ב 4% בשנים אלו אפשר הקצאה קטנה יותר של סך הכל המשאבים לצבא: ב 1961 9.1% לעומת 1964 8.5%.

גידול ביכולת האסטרטגית האמריקאית לא פיגר אחר הגידול ביכולות הקונבנציונאליות. ממשל קנדי וג'ונסון ניגשו ליישם את תפיסתם לגבי שימור היתרון האסטרטגי על ברה"מ. עד אמצע 1964, היתה הגדלה של 150% במספר כלי הנשק הגרעיניים הזמינים, 200% הרחבה של המגה-טונאז' שניתן להעברה, בנייה של 10 צוללות נוספות מדגם פולריס (לכמות של 29 צוללות) ובנייתם של 400 טילי Minuteman נוספים לסך הכל של 800. באירופה הוגדלה הכמות של נשק גרעיני טקטי ב 60% והוסרו מערכות ישנות, כמו למשל טילי היופיטר בטורקיה ( הסרת טילי היופיטר מטורקיה הייתה כחלק מההבנות שהשיג קנדי עם חרושצ'וב בסיומו של משבר הטילים בקובה). 

ישום התגובה הגמישה – ויטנאם

השאלה המרכזית שעומדת על הפרק היא מדוע דווקא ויטנאם? מה היה מיוחד כל כך בחבל ארץ בעל חשיבות פריפרית ומשנית ביחס לאזורים כמו אירופה או דרום אמריקה תחת דוקטרינת מונרו? המעורבות האמריקאית בויטנאם משמשת מקרה בוחן בו ניתן לבדוק את יישומם של עקרונות מדיניות החוץ העיקריים של ממשלי קנדי וג'ונסון.

כשאנו באים לבחון את מפת האינטרסים האמריקאים בשנות ה 60, ניתן לראות כי האינטרסים היו תוצאה של אמצעים ויכולות ולא ההפך. במסגרת התגובה הגמישה, הדגש של ממשלי קנדי וג'ונסון על הרחבתם של האמצעיים העומדים לרשות מדיניות החוץ האמריקאית, עם דגש על אמצעים צבאיים, הביאה להרחבה של האינטרסים. על כן קנדי היה מוכן לתת לויטנאם מקום מרכזי יותר במדיניות החוץ האמריקאית ולשגר כוחות צבא אמריקאים תחת הכותרת של "יועצים" שג'ונסון הפך ללוחמים של ממש.

המעורבות האמריקאית בויטנאם נועדה להמחיש כי תוקפנות קומוניסטית אינה משתלמת. הייתה כאן המשכיות של מדיניות החוץ האמריקאית מאז ימי דוקטרינת טרומן (1947) – הנחישות להתמודד עם האיום הקומוניסטי בכל זמן ובכל מקום בעולם. ההבדלים בין פריפריה ומרכז איבדו מחשיבותם, כל אזור נהפך חשוב לכשעצמו. ויטנאם קיבלה מישנה תוקף הן בממד הפסיכולוגי והן בממד החומרי של מדיניות הבלימה והפכה למקרה בוחן של היכולת האמריקאית להתמודד בהצלחה במאבק הבין-גושי.

מנקודת מבט פסיכולוגית, מלחמת ויטנאם באה להדגיש את האמונה כי מאזן הכוחות בעולם אינו רק בנוי על חומר אלא גם על פסיכולוגיה. המעורבות האמריקאית נועדה לחזק את כושר ההרתעה והאמינות האמריקאית ביחב"ל כמנהיגת העולם החופשי שמוכנה להלחם למען חיזוק וביסוס הדמוקרטיה המערבית. לארה"ב הייתה מחויבות לאזור של דרום מזרח אסיה במסגרת הסכם SEATO . ההסכם נחתם ב 1954 ועל פיו, במקרה של התקפה על אחד מהצדדים, יתר החתומים יתמודדו עם האיום יחדיו. דרום ויטנאם הייתה צד בהסכם באמצעות פרוטוקול נספח. איזנהאוור התייחס להסכם ככלי להרתעה בלבד. אולם עבור קנדי וג'ונסון, התקפות הויטקונג על דרום ויטנאם נתפסו כאיום משמעותי על מעמדה ואמינותה של ארה"ב בדרום מזרח אסיה. גורמים רשמיים בוושינגטון התייחסו להסכם וטענו שאם לא יכובד, ספקות יעלו לגבי המחויבות האמריקאית לא רק באזור אלא בעולם כולו.Rostow כתב לקנדי ב1961 כי

Surely we are hooked in Vietnam ;surely we shall honor our SEATO commitments

Rusk טען ב 1965 ששמירה על המחויבויות האמריקאית לעולם החופשי היא מעמודי התווך של שמירה על השלום ברחבי הגלובוס. אם אותה המחויבות תאבד מאמינותה, הגוש הקומוניסטי יסיק את המסקנות בהתאם, דבר שיוביל קרוב לוודאי לקטסטרופה ולמלחמה עולמית. הדאגה העיקרית בקרב מעצבי המדיניות האמריקאית ב 1965 ,כשהמלחמה כבר פרצה רשמית, הייתה לפרסטיז'ה של ארה"ב. ניצחון לקומוניזם באזור חסות אמריקאי כדרום ויטנאם יסתיים בהשפלה שתפגע קשות ביוקרתם של אמריקה והעולם החופשי. קומפלקס ועידת מינכן של  1938 והמיתוס של "מי איבד את סין" שחקו תפקיד במוחם של מקבלי ההחלטות.

(בשנות ה 50 המוקדמות הואשם ממשלו של טרומן באובדן  סין עם השתלטות הקומוניסטים עליה באוקטובר 1949. ההאשמות הוטחו בעיקר מהימין הרפובליקני והיוו את הרקע למקרטיזם)

הסכנה בויטנאם נתפסה גם במונחים ממשיים מעבר לאפקט הפסיכולוגי של כושר הרתעה ,אמינות ופרסטיז'ה. היה קיים חשש שנפילת דרום ויטנאם לקומוניסטים לא תהיה סופו של תהליך אלא רק ראשיתו. נפילת דרום ויטנאם תתחיל תהליך של אבני דומינו (דווקא איזנהאוור טווה את המונח "תאורית הדומינו") שיסתיים באובדן שטחים נרחבים באסיה. מדינות ידידותיות לוושינגטון כמו יפאן לא יכלו להישאר אדישות למתרחש ויושפעו גם הן. לבסוף תאלץ ארה"ב להגן על מבצר אמריקה מול עולם עוין הנשלט ברובו ע"י משטרים העוינים את המשטר האמריקאי. יש צורך לקטוע את תהליך הדומינו עוד באיבו וויטנאם היא הנקודה בה בחרו הממשלים של קנדי וג'ונסון לשים קץ לתהליך השרשרת המסוכן ע"י ניתוק החוליה החלשה מהנגע הקומוניסטי המתפשט.

ויטנאם, כארץ קטנה ומבודדת נתפסה בשנות ה 60 במונחים טוטאליים. המחויבות האמריקאית לדרום ויטנאם נתפסה כחיונית לשמירת מאזן הכוחות בעולם כולו. זאת היא תוצאה ישירה של אסטרטגיית התגובה הגמישה שיחסה חשיבות גוברת לכל מקום – קטן או גדול- בו הקומוניזם נוטע שורש.

עם זאת, בכל תקופת ממשלו, קנדי הפגין זהירות ושיקול דעת לגבי הסתבכות אמריקאית בבוץ הויטנאמי. נוצר הרושם כי לפחות בשנות ה 60 המוקדמות, הממשל היה מודע למגבלות העוצמה האמריקאית. למרות לחץ חוזר ונשנה מיועציו להגדיל את המחויבות האמריקאית בהודו-סין, קנדי נשאר סקפטי לגבי האפשרות של לשלוח כוחות אמריקאים להלחם הדרום מזרח אסיה. היו לכך כמה סיבות. ראשית, הוטל ספק ביעילותם של כוחות גדולים מול לוחמת הגרילה של הויטקונג. הלקח של כשלונם של הצרפתים באזור בשנות ה 50 נשאר טרי במוחו של קנדי. קנדי גם הטיל ספק ביכולתה של ארה"ב להביא לשינוי משמעותי ללא שיתוף פעולה מדרום ויטנאם. משטרו המושחת והלא יעל של דיאם הטיל בספק שיתוף פעולה מסוג זה. שלישית, מול קנדי עמדו התחיבותיה של ארה"ב במקומות אחרים בעולם: ברלין והמו"מ על לאוס. אך יותר מכל, עמד מול עיניו של קנדי החשש – שהסתבר כנכון- שויטנאם עלולה להיות חבית ללא תחתית. כל כמות של חיילים שתשלח לא תספיק עד שארה"ב תמצא את עצמה במרכזה של תסבוכת ענקית שלצאת ממנה לא יהיה קל. קנדי השווה זאת ללגימת כוסית משקה, במוקדם או מאוחר אפקט האלכוהול נחלש ואז יש צורך בעוד ועוד כוסיות.

המעורבות האמריקאית בויטנאם בתקופת ממשלו של קנדי נעה בין הרצון לנהל מאבק נגד התפשטות הקומוניזם בעולם השלישי – כאמור, זירה שלה יחסה ארה"ב חשיבות גוברת בקונטקסט של המלחמה הקרה – ובין השאיפה למנוע הסתבכות אמריקאית בלחימה פעילה באזור. המטרה הייתה להפוך את דרום ויטנאם למדינה יציבה ואיתנה מבחינה כלכלית ופוליטית כטריז להתפשטות הקומוניזם. כאן למעשה יישם קנדי את הרעיון של שימוש באמצעים מגוונים כשבחר להשתמש בשילוב של אמצעים כלכלים וצבאיים במדיניות הבלימה. למדיניות האמריקאית באזור היו מספר נדבכים עיקריים: א) מיתון משטרו האוטוקרטי של דיאם על מנת שיזכה בלגטימיות ותמיכה עממית ב) מתן סיוע כלכלי לייצוב המשטר ג) מתן סיוע צבאי וארגון צבא דרום ויטנאם כך שיוכל להתמודד בהצלחה עם טקטיקות לוחמת הגרילה של הויטקונג. המטרות הללו התבררו כקשות להשגה ומספר היועצים האמריקאים בויטנאם היה בעלייה מתמדת. ב 1963 25,000 יועצים אמריקאים שירתו בדרום ויטנאם מתוכם 16,000 יועצים צבאיים. 50 יועצים נהרגו.

לקראת קיץ 1963, המצב בויטנאם הלך והחמיר. הויטקונג זכה להצלחות, מתוך 8600 Strategic Hamlets שדיאם טען שהצליח לבסס רק 20% היו למציאות בשטח. משטרו של דיאם הוכח כהימור על הסוס הלא נכון, שיטות של דיכוי בעיקר נגד בודהיסטים וניסיון לסגור עסקה עצמאית עם הנוי אילצו את הסי אי אי ליזום הפיכה שהדיחה אותו מהשלטון באוגוסט 1963. אין לדעת כיצד היה קנדי נוהג אילולא היה נרצח באותו החודש. ג'ונסון נכנע ללחצם של אנשי הצבא ושל מקנמרה והחליט על התערבות צבאית מסיבית בויטנאם.

המטרה של ממשל ג'ונסון בהגברת המעורבות האמריקאית בויטנאם הייתה להביא להסלמה מבוקרת ומדורגת לתכלית של הפעלת אסטרטגיית “slow squeeze" – כלומר – לחץ הדרגתי על מקבלי ההחלטות בצפון ויטנאם שישכנע אותם להפסיק את הסיוע לויטקונג ולהכיר בדרום ויטנאם כמדינה עצמאית. עד מהרה הסיוט של קנדי בדבר חבית ללא תחתית התגשם. מה שהחל בהפצצות אוויריות בפברואר 1965 ושימוש בכוח של 3500 נחתים להגן על הבסיסים האוויריים האמריקאים בדה ננג בדרום ויטנאם הסתיים בנוכחות של 184,000 חיילים אמריקאים בסוף 1965, 385,000 בסוף 1966 ו 486,000 בסוף 1967 – ערב מתקפת הטאט. הצבא האמריקאי נאלץ להתמודד בחוסר יעילות, בעזרת כוחות גדולים ומסורבלים ובעזרת הפצצות אוויריות מסיביות נוסך מלחמה"ע ה 2 ,מול כוחות גרילה ניידים של הויטקונג וצפון ויטנאם. היה כאן סילוף של התפיסה המרכזית של קנדי לגבי אופן הלחימה בתנועות גרילה מרקסיסטיות בעולם השלישי – לוחמה זעירה של יחידות עלית. כדי להמחיש את חוסר היעילות של הצבא האמריקאי, להלן הנתון הבא: למרות הערכת נפגעים של 140,000 חיילים צפון ויטנאמים ב 1967, עדיין היו מסוגלים האחרונים להעמיד במערכה 200,000 לוחמים.  

 

המשולש האסטרטגי פקין – וושינגטון – מוסקבה

 

בתקופת ממשל קנדי וג'ונסון היחסים הסינו-אמריקאים לא השתפרו ואף הורעו. הנקודה הקריטית בקונספט הסיני סבבה סביב הנשק הגרעיני. בשני הללו סין עמדה לפני השגת יכולת גרעינית (סין פוצצה מיתקן גרעיני ב 1964), מה שנחשב בוושינגטון כסיוט שמתגשם לביטחון הלאומי האמריקאי. ב 1961, קנדי הצהיר פומבית שסין מהווה את מקור הסכנה הגדול ביותר לביטחון ארה"ב. בתחילת אותה השנה, מפקד הכוחות האמריקאים באוקינוס השקט הזהיר כי עד סוף 1962 סין עלולה להיות מסוגלת ליצר פצצה אטומית. בינואר 1962, קנדי הטיל על המועצה לביטחון לאומי להתמודד עם ההשלכות של סין גרעינית על מעמד ארה"ב בדרום מזרח אסיה. פרט למספר מומחים ( למשל, Roger Hilsman – ראש מחלקת המודיעין והמחקר של מחלקת המדינה) שררה הדעה בממשל האמריקאי שסין היא מקור הסכנה המידי לארה"ב. בינואר 1963 קנדי הצהיר כי סין מהווה סיכון לעתידה של כלל האנושות כאומה המוכנה להקריב מאות מיליונים מאזרחיה. ב 15 ביולי, בעוד המו"מ לחתימת הסכם איסור הניסויים בנשק גרעיני מתנהל, שלח קנדי מסר סודי לשגריר האמריקאי במוסקבה וביקש ממנו לברר לגבי האפשרות של פעולה אמריקאית-סוביטית נגד מתקני האטום של סין:

You should try to elicit Khrushchev’s view of means of limiting or preventing Chinese nuclear development and his willingness either to take Soviet action or to accept U.S. action aimed in this direction”.

קנדי לא פרט בדיוק איזה סוג של פעולה אך היה ברור שמדובר על משהו מעבר לאקט פוליטי. קנדי היה מודע לעובדה כי לחץ פוליטי סוביטי על סין אינו מעשי היות שמנוף ההשפעה של מוסקבה על פקין ב 1963 היה מינימלי. ארה"ב לא השיגה גושפנקא סוביטית לפעולה מסוג זה כפי שציפו מומחים במחלקת המדינה: הסיכויים שברה"מ כמנהיגת העולם הקומוניסטי תתקיף ללא התגרות מדינה קומוניסטית אחרת בסדר גודל של סין היו לא ריאלים. נקודה חשובה שיש להזכיר היא כי התדרדרות היחסים בין וושינגטון לפקין, הייתה לרועץ בניסיון האמריקאי להביא לרגיעה בויטנאם. סין זוהתה כמקור לחץ על הנוי להפגנת מתינות. העדר יחסי קורדיליים בין ארה"ב לסין שללה את האפשרות להשתמש בסין בכיוון זה.

לעומת זאת, תפנית חלה בכיוון הסוביטי. בספר קמפיין הבחירות שלו קנדי הטעים כי הוא מתכוון להוביל a strategy of peace . אסטרטגיה זאת כללה דטנט ביחסים בין שתי מעצמות העל. בנאום ההכתרה שלו הצהיר קנדי :

Let us never negotiate out of fear, but let us never fear to negotiate

המטרה של ממשל קנדי, לפיכך, הייתה לגרום לרוסים כי קיים אינטרס הדדי במיתון המתיחות הבין-גושית. העובדה כי ברה"מ היא מדינה קומוניסטית לא צריכה להרתיע את ארה"ב מלנסות לבסס עימה יחסים קונסטרוקטיבים שיביאו ליציבות ביחב"ל. קנדי נתקל במכשולים בדרך להגשמת אפשרות של דטנט עם ברה"מ: הלחימה בלאוס, חומת ברלין, משבר הטילים בקובה. עם זאת לא ויתר על הנסיון למצוא נתיב שיוביל להפשרת היחסים עם המשטר הסוביטי. למשל, בנושא ברלין, קנדי דחה עיצות נציות מיועציו (בעיקר מאצ'סון) להגיב בחומרה ובחר לראות את צעדיו של חרושצ'וב כניסיון נואש לחזק את האחיזה הסוביטית המתדרדרת במזרח גרמניה.

משבר הטילים בקובה חיזק את האמונה בדבר האפשרות למצוא נקודות של אינטרסים חופפים ביחסים בין שתי מעצמות העל. מעודד מההתקפלות של חרושצ'וב בקובה, קנדי פנה לפתרון מה שנתפס בעיניו כבעיה קרדינלית ביחסים בין שתי המעצמות: עיוותי תפיסה. לדעתו עיוותי תפיסה הם אלו שהביאו לפרוץ המלחמות של 1914, 1939 ו1950 (קוריאה). בשנת 1963 נוצר קשר ישיר בין מוסקבה לוושינגטון באמצעות ה'קו האדום'.

גולת הכותרת של הפשרת היחסים הבין-גושים היה חתימת ההסכם לאיסור ניסויים גרעיניים מאוגוסט 1963. הרעיון על איסור ניסויים בנשק גרעיני לא היה חדש. כבר באמצע 1958 ברטנייה, ארה"ב וברה"מ החליטו על מוריטוריום על כל הניסויים הגרעיניים. הפלת מטוס הריגול האמריקאי – U2 – במאי 1960 מעל ברה"מ הכשילה את הניסיון להגיע להסכם רשמי. ברה"מ חידשה את הניסויים הגרעיניים ב 1961 וארה"ב ב 1962. אולם ממשל קנדי לא אמר נואש. בינואר 1962, פגישה משולשת בין ברטנייה, ארה"ב וברה"מ בז'נבה בנושא איסור הניסויים נכשלה. דו"ח שהוציא Nitze (עוזר מזכיר ההגנה) ביולי 1962 הדגיש את סכנת תפוצת הנשק הגרעיני ללא הסכם האוסר על ניסויים בו. האינטרס של קנדי בהסכם שכזה סבב סביב מספר שיקוליים מרכזיים: 1) מניעת תפוצת הנשק הגרעיני. 2) השתפרות אמצעיי וריפיקציה, מה שיקל על בקרה ופיקוח מילוי סעיפי הסכם עתידי ע"י הצדדים החתומים. 3) הרצון לעצור את ההתקדמות הגרעינית הרוסית בהעדר ניסויים – מה שישמר את העליונות האמריקאית. 4) צמצום סכנת נשורת בעריכת ניסויים באטמוספירה.

בקיץ 1962 הגישה ארה"ב שתי טיוטות להסכם איסור ניסויים גרעינים, האחת רחבה והשנייה מצומצמת. ברה"מ דחתה את שניהן בעיקר מחשש למתקפה תעמולתית סינית נגדה בעולם הקומוניסטי. ב 7 ליוני 1963 ברה"מ קיבלה הצעה בריטית אמריקאית לכינוס ועידה לדון בהסכם איסור ניסויים - מה שהביא לבסוף לחתימת ההסכם באוגוסט

תגובות

קנדי וג'ונסון

מאמר מעניין אך לטעמי סלחני מדי בנושא אחריות קנדי ובעיקר ג'ונסון בנושא וייטנאם נושא שבו עיוורון יהירות ואי הבנת הזירה גרמו לכישלון קולוסאלי שמחירו 45.000 הרוגים אמריקאים
300.000 פצועים והוצאה של 150 מיליארד דולר. ברברה טוכמן סיפרה על סנטור אמריקאי ממישיגן שרצה לנחם זוג הורים שבנם נפל בוייטנאם ואז הכתה בו ההכרה שאיןלו בעצם מה לומר
,\"לא יכולתי להגיד להם שבנם נפל למען האינטרס שלהם או למען האינטרס של האומה או למען האינטרס של מישהו"

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת תומר ריבל